חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן סו
גיטין (דף נ"ה ע"א) במתני' ועל חטאת הגזילה שלא נודעה לרבים מכפרת מפני תיקון המזבח אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קנה ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהי' כהנים עצבים ופרש"י שאכלו חולין שנשחטו בעזרה שאסורין. והנה בתוס' הק' ר"ת מש"ס ב"ק (דף קי"ד ע"א) גבי פלוגתא דר' שמעון ורבנן בגנב וגזלן אמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל יאוש קנה. ונלע"ד לתרץ קושית התוס' ואקדים ליישב ולפרש דברי הכפ"ת בסוגיא דאוונכרי [סוכה דף ל״א] שהביא דברי הב"י או"ח (סימן תרמ"א) בשם האורחות חיים לולב הגנוב והגזול יש פוסלין אותו כל ז' ודוקא לגנב ולגזלן עצמו אבל לאחרים כשר בשאר הימים והקשה הכפות תמרים מ"ט יש לאסור לאחר ביו"ט ראשון הרי יש יאוש ושינוי רשות ביד ישראל השני. ותי' דנהי דיאוש ושינוי רשות קיי"ל דקנה היינו דא"צ להחזיר הגניבה עצמה לבעלים אבל מ"מ צריך לתן דמי הגניבה והגזילה להנגזל לדעת הרמב"ם פ״ה מהל' גניבה וכיון שצריך לתן דמים לנגזל משום דבאיסורא אתי לידיה אין ראוי שיוצא בו ביו"ט א' דלא חשיב לכם כיון שאינו פורע הדמים לנגזל והו"ל כשאול אצלו אבל ביו"ט שני יש להכשירו לאחר כיון שקנאו ביאוש ושינוי רשות ואע"ג דאכתי צריך לפרוע דמי' לנגזל מ"מ יוצא בו דלא גרע משאול:
והנה יש להתבונן דכיון דס"ל דבגזול אינו יוצא אף ביו"ט שני וביש בו שינוי רשות ויאוש יוצא ביו"ט שני משום דקנה החפץ ואינו תו כגזול מאיזה טעם יחשב ביו"ט ראשון רק כשאול ואי משום דצריך להחזיר הדמים הא חוב בעלמא אית ליה להנגזל עלי' שחייב לו דמים אבל מ"מ גוף החפץ קנה הוא ומ"ט אותו החפץ לא יחשב לכם ואם יקנה אחד חפץ בדרכי הקניה ויתחייב עוד הדמים שזקפן עלי' במלוה הכי לא יחשב שלו. ונלע"ד להסביר הדברים ע"פ מה שמצינו פלוגתת הב"ח והצ״ץ מובא בתשובת צמח צדק (סימן קי"ז) במי שמכר סחורה לאיש אחד וזקפה עלי' במלוה דדעת הב"ח דמשורת הדין יעול הוא הסחורה ההיא שנמצאת בעין קודם לשאר ב"ח כיון שהחוב הזה בא מחמת הסחורה עצמה והן הפוסקים ואתם הצ"ץ פליגי התם על הב"ח עיין חו"מ ססצ"ו בבה"ג וט"ז ופת"ש] ואמרו דאין לו דין קדימה על הסחורה כיון שזקף במלוה כבר אין לו בסחורה כלום והוא שוה בזכיותו ליתר הבעלי חובות. אכן אמינא דזהו רק התם משום דברצונו נתן הסחורה בהקפה כדי להוציא ולאו עלייהו סמוך למיגבה מינה אין דינן אלא ככל הלואת מעות שניתנו להוצאה ואין לב"ח שום זכות טפי משאר ב"ח וכמו שמבואר שם בתשו' אבל בגזילה דבאיסורא אתי לידיה ולא בא ברצונו החפץ ליד הלוקח השני ואף דקני ליה משום דאית ביה יאוש ושינוי רשות ודאי עכ"פ אית ליה דין הקדמה על גוף החפץ יותר משאר בע"ח ולא גרע מעיסקא שהביא שם בצ״ץ דכיון דלא נתן לו להוציאה אית ליה דין הקדמה על הסחורה. וכן יש להוציא מדברי הסמ"ע (סימן שס"ב ס"ק כ"ג) בגוזל כלי ושברו דאף שקנאה הגזלן בשינוי מ"מ הא צריך ליתן מעות וכשאין לו מעות יכול הנגזל לומר דניחא ליה בשברים דוקא ושומעין לו דמצי למימר ניחא לי טפי בהנך שברי כלי שלי מבשאר מטלטלין וא"כ ה"נ ודאי דיכול לומר אי לא משכח זוזא דניחא ליה טפי בהאי חפץ וגם הוא קודם לכל אדם:
וזכינו לדין דלרמב"ם דהדין דאף ביאוש ושינוי רשות דקני הגזילה מ"מ חייב לשלם דמים א"כ אף על גוף החפץ שגזל אית ליה לנגזל דין הקדמה ואי לא משכח זוזי שקיל הנגזל החפץ קודם לכל שאר בע"ח ולפ"ז ניחא דלא חשיב של אותו הקונה מיד הגזלן ודמיא להא דכי התוס' פסחים (דף ו' ע"א) לענין בכורה דהמקבל צאן ברזל מן הנכרים דהולדות פטורין מן הבכורה דכיון דמתחלה היתה הבהמה של הנכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותיה ה"נ כיון דהחפץ מתחלה של הנגזל ואית ליה דין הקדמה על החפץ אף בלוקח מגזלן וכאמור ע"כ חשוב עוד ידו באמצע דלא ליהווי ביד הלוקח כשלו רק כשאול ומש"ה א"ש פירוש הבעל כפות תמרים שפי' בהאורחות חיים דאינו יוצא בו ביו"ט ראשון כיון דאינו יוצא בשאול רק דבעי שלו ממש שאין לאחר זכייה בהחפץ אכן ביו"ט שני יצא כיון שעכ"פ אינו כגזילה דבאמת קני ביאוש ושינוי רשות כשאול דינו:
ועל פי הנאמר מיושבת קושית התוס' הנ"ל דהא התם בב"ק פירש רש"י ז"ל יאוש כדי לא קני בלא נתינת דמים והקשה התם הפני יהושע דמשמע מדברי' דמאן דס"ל יאוש כדי קני היינו שא"צ לתן אפי' הדמים וזהו דבר שאינו עולה על הדעת דודאי דצריך לתן הדמים ופי' שם הפנ"י כוונת רש"י דהאי יאוש כדי פירושו בחנם דהיינו כיון שלא נתן מעות לא קני החפץ עיי״ש שהאריך. ומעתה אף אנו נאמר דהתם לפי דברי השטמ"ק ב"ק (דף ס"ו ע"ב) איירי לענין משכב שעורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן למשכב ולא של גזלן דממעטינן משכבו ולא הגזול. והן כ' המל"מ פכ"ד מהל' כלים דדוקא בגזול אינו מטמא אבל בשאול מטמא דלא ממעטינן משכבו שאינו שלו רק הגזול א"כ א"ש דס"ל לעולא יאוש קני היינו אף דצריך להחזיר הדמים ואגוד ביה הנגזל דיש לו דין קדימה על החפץ מ"מ ע"י היאוש קני החפץ דאפקע ליה מתורת גזילה וקם ליה בתורת שאול ושפיר מועילה מחשבת הגנב או הגזלן לכל מר כדאית ליה שיהיה כמשכב [והן אף לפרש"י שם בב"ק דאיירי המחשבה לענין ירידת הטומאה שהדין נמי דבעינן בעלים עיין מל"מ הנ"ל י"ל נמי דהיכא דאית על החפץ דין שאול שפיר יכול להוריד לו טומאה ע"י מחשבתו ודוק] אבל בסוגין בגיטין לענין קרבן דבעינן שיהא שלו לגמרי ואף בשאול וכשיש לאחר זכות עלי' אינו יוצא אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי היינו בחנם בלא נתינת מעות לא קני רק כיון שצריך לתן עוד המעות אין לו קנין גמור בחפץ שהרי יש לנגזל דין קדימה עלי' וה"ל כשאול ולכך ל"ה קרבנו ורב יהודה אף דמודה דצריך לתן הדמים מ"מ י"ל דבהא פליג אעולא דס״ל דלא מגרע גוף קנין החפץ משום הא דצריך לתת הדמים וקאמר יאוש כדי היינו אף עוד שלא נתן מעות קני ומה שיש לו דין קדימה על החפץ אין מזיק לקנינו ושפיר ה"ל שלו לגמרי וא"ש מיושב קושית התוס' הנ"ל ודוק:
תם חלק הראשון, בריך רחמנא דסייען