חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן סה
הרמב"ם ז"ל פסק פ"כ מהל' מלוה ולוה הלכה ג' דאף דקיי"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ה"מ כששלחו המלוה והוא תפס בשבילו ועי"ז הוא חב לאחריני אבל אם אמר לו הלוה זכה בחפץ זה לפלוני זכה לו ואפי' במקום שחב לאחרים ונפסק כן בחו"מ (סימן ק"ה ס״ג). וכתב הה"מ מקור מוצא דין זה מסוגיא דבגיטין (דף י' ע"ב) דמשני הש"ס לעולם תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קני ואת"ל משנתנו אמאי אינו יכול לחזור אם נתן שטר שיחרור לשליח ה"ט דכל האומר תני כאומר זכה דמי. והק' הקצה"ח (סימן ק"ה) דדברי הה"מ אינם מובנים כלל לכאורה דהתם במשנה דגיטין ודאי כיון שאין כאן חובה אלא לבעלים של העבד והם בעצמם אמרי תן דהרי כאומר זכו ודאי אין שייך תו דין דחב לאחריני וגם בתופס לבע"ח והבע"ח עצמם אומרים תן לפלוני זכה אבל היכא דהלוה אמר תן לפלוני והוא עוד חייב לאנשים אחרים לא שמענו ומאן יימר דיכול לזכות לו. ונראה לתרץ דברי הה"מ ולפרש דברי הש"ס גיטין שתהי' ראייתו נכונה לפסק הרמב"ם ז"ל דהנה שם איתא יתיב רב הונא וקאמר ש"מ מדרבנן תופס לבע"ח קנה א"ל רב יצחק בר יוסף אפי' במקום שחב לאחרים א"ל אין ועיי"ש בפירש"י ז"ל שפי' ש"מ מדרבנן דאמרי שהשליח יתפוס השטר שיחרור לצורך העבד ואע"ג דבעל קא מהדר בי' ואינו עוד שליחו תפיסה בעלמא היא בעל כרחו ויקשה לפ"ז אף שהסבירו שם התוס' דהכא הוי העבד כבע"ח של האדון דמסתמא עביד לי' נייח נפשי' מ"מ למה יקרא מה שהשליח תופס הגט חב לאחרים דהיינו רק לבעלים הא עכ"פ מרצונו נתנו לו ואח"כ הוא חוזר ועוד קשה דקאמר הש"ס ש"מ מדרבנן תופס לבע"ח קנה ופריך לי' רב יצחק בר יוסף כמסתפק ושואל דבר חדש אי שמעינן דאף במקום שחב לאחרים קנה וע"ז השיב אין ולפי פירש"י ז"ל דמשום דחב לאדון הוי חב לאחרים יקשה מה חידש ר' יצחק שהרי ממשנתנו מוכח דמתני' איירי במקום שחב לאחרים לפי פירוש זה:
ועל כן נלע"ד שה"ה הבין בדעת הרמב"ם ז"ל פי' דברי הש"ס הנ"ל באופן אחר דהתם ממתני' דאומר תן שטר שיחרור לעבד אף לפי הס"ד דהש"ס דלא שמעינן דהאומר תן כזכה דדמי מ"מ כיון שהאדון בעצמו מסרו לו ל"ש לומר דה"ל השליח כתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והש"ס לא קאמר רק ש"מ מדרבנן דהתופס לב"ח קנה כיון דהעבד עביד לי' נייח נפשי' ה"ל כבע"ח וכמש"כ התוס' והשליח בעת בא לידו השטר שיחרור ה"ל כתופסו ולהכי לא מצי תו האדון למיהדר. והא דקאמר ר' יצחק אפי' במקום שחב לאחרים מילתא אחריתא קמ"ל דהא קיי"ל בגיטין (דף מ' ע"ב) ובכמה דוכתי דשחרור מפקיע מידי שיעבוד ומי לא עסקינן שהי' לאדון זה ששלח השטר שיחרור לעבד בע"ח ששיעבד לו העבד ועתה מפקיע מידי שיעבוד וש"מ דאף במקום שחב לאחרים דהיינו בע"ח של האדון קנה התופס ומשני אין ולפי מסקנת הש"ס דתופס לבע"ח וכו' לא קנה וטעמא דמתני' דכל האומר תנה כאומר זכה דמי ומתני' כוללת אף במקום שחב לאחרים ששיעבד זה העבד לבע"ח ועתה מפקיעו מידי שיעבוד ואעפ"כ קנה השליח עבור העבד וש"מ דינו של הרמב"ם ז"ל הנפסק בש"ע דהיכא שהלוה בעצמו אמר לו זכה לפלוני קנה אף במקום שחב לאחרים ול"ק קושית הקצה"ח: