חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן סא
ואלה דברי בני היקר החריף כמר אלעזר משה שי'
שבועות (דף כ״ד ע"ב) בגמרא מתיב רבא ברי' דרבה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאת ואשם אחד ואלו הן וכו' ואם איתא דאמרינן כולל ע"י עצמו כרבי יוחנן משכחת לה ה' כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחייל אתמרים חייל נמי אחלב וכו' והקשו באחרונים דלמה לא מקשה הש"ס בפשיטות דליחשוב ה' חטאות כגון דאמר שבועה שלא אוכל ח"ש חלב ותקשי הקושיא אליבא דכ"ע בין לר"י בין לר"ל דהא לעיל שבועות (דף כ"ג) מקשה הגמרא הא גופא קשיא אמרת שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאין ראוין לאכילה ושתה משקין שאינם ראוים לשתייה פטור והדר תנא שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים חייב מ״ש רישא מ״ש סיפא וכו' רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש ח״ש ואליבא דרבנן והתוס' שם לעיל כתבו דגם לר' יוחנן דס"ל ח"ש מותר מן התורה מ"מ לא הוי מושבע ועומד מה"ס א"כ ה"נ אם אמר שבועה שלא אוכל ח"ש חלב תחול בין לר' יוחנן ובין לרשב"ל וקשה למה לא תנינן דיש אוכל אכילה אחת וחייב ה' חטאות ובכה"ג דאסר על עצמו שלא יאכל ח"ש חלב. ונלע"ד לתרץ קושיא זו דבאמת יקשה מאוד לס' התוס' דחל שבועה על חצי שיעור מדוע לא נימא בח"ש מושבע ועומד מה"ס הוא אי אסור מן התורה וכי יש מן התורה שאינה מהר סיני ומכש"כ שיקשה לדעת הרא"ם הובא במל"מ פ"א דחמץ דלר' יוחנן ס"ל סתם אכילה בכל שהיא ומהלכה ידעינן עונש על כזית וא"כ עיקר הכתוב קאי אף על ח"ש ואמאי לא יקרא מושבע ועומד מה"ס. ובאמת הרשב"א בחדושי' ס"ל דעל ח"ש אין השבועה חלה ועיין גם בכפ"ת ר"פ יוה"כ מה שהקשה אתוס' מסוגיא דשם. ע"כ היה נ"ל לומר דמש"ה יש לדון דשבועה חלה על ח״ש דהא כ' הר"ש פ"ב מטבול יום חידוש דין דח"ש ע"י תערובת מותר א"כ י"ל כשנשבע על ח"ש איסור אוסר על עצמו ג"כ כשהוא עי"ת ועלי' השבועה חלה דח"ש עי"ת מותר מן התורה וממילא חל נמי בכולל על ח"ש בעיניה אף דאסור מן התורה מגו דחל על חצי שיעור עי"ת והוי כמו תמרים וחלב. ובזה מיושבת שפיר קושית האחרונים הנ"ל דהנה בירושלמי רפ"ו דתרומות איתא דר"ל מודה דח"ש אסור מן התורה בעתיד להשלים א"כ ה"נ במתניתין דקתני דחייב ד' חטאות וכגון עמא שאכל קודש ונותר וחלב ויוה"כ וע"כ בעתיד להשלימו דאי לא"ה לא מצי מחייב משום חלב וכו' ואף לרשב"ל ח"ש אסור מן התורה ואין לומר הא אף דחצי שיעור אסור מן התורה הא לשיטת התוס' השבועה חלה דלפ"מ שביארתי לעיל משו"ה השבועה חלה על ח"ש משום דהוה כולל מיגו דחל על ח״ש עי"ת אולם זה תינח לר' יוחנן אבל לר"ל דלית ליה כולל ע"י עצמו שפיר דאין השביעה חלה על ח"ש בעיניה כגון הכא שדעתו להשלים דאיכא איסור מה"ת ולהכי לא מצי לשנות במתניתין דחייב ה' חטאות וכגון מפרש שנשבע על ח"ש דהכא אף לרשב"ל לא תחול משום דמושבע ועומד מהר סיני בח"ש ודעתו להשלים וגם לר' יוחנן ל"ק דליתני שבועה שלא אוכל ח"ז חלב ויחול משום כולל דהנה לפ"מ שכ' הייע"ק יו"ד (סימן צ"ע) דלכך ח"ש ע"י תערובת מותר מן התורה משום דל"ש הטעם דאחשביה וחזי לאיצערופי כיון דהוי עי"ת לא אחשביה לאיסור הח"ש ואמנם בחלב דנלמד מקרא דכל דאף ח"ש עי"ת אסור א"כ אף לר' יוחנן לא מצי להקשות דליחשוב ה' וכגון דאמר שבועה שלא אוכל ח"ז חלב דשפיר אין השבועה יכולה לחול כיון דהוי מושבע ועומד מה"ס ואין לומר דיחול מטעם כולל דהכא בחלב אף ח"ש עי"ת אסור וליכא כולל ואי דמשכח לה בכולל עוד דבר היתר עם הח"ש היינו פירכת הש"ס ואיש ודוק. ובזה מיושב תמיהת התוס' שם ד"ה מיגו דחיילא וכו' שהקשו הא אף למ"ד דאית לי' איסור כולל מודה דקל על חמור לא חייל כמו שפי' ר"ת בפ"ד אחים ע"ש אמנם לפמש"כ ניחא הכל דעיקר פרכת הש"ס על ר"י הוא דליחשוב ה' חטאות וכגון דאמר שבועה שלא אוכל חלב היינו חצי זית חלב ותמרים דמיגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אח"ש ושוב הוי חמור על קל דח"ש איסור גרידא הוא ושבועה איסור שיש בו מלקות היא ומש"ה חלה השבועה על איסור ח"ש דחלב ודוק:
והנה בספר מחנה לוי שבועות הקשה על הא דתירץ רבינא שם בסוגיא בדף כ"ה דמש"ה לא תני נמי כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב דחייל מטעם מיגו דכי קתני מידי דחייל נמי אלית בי' ממשא שבועה לא חיילא אלא אמידי דאית ביה ממשא לא קתני. והק' בספר הנ"ל דליחשוב ד' חטאות ושני אשמות וכגון דאמר קונם תמרים וחלב דמיגו דחייל אתמרים חייל אחלב וחייב אשם אחר אהקדש ואשם שני אקונם דרבנן אית להו יש מעילה בקונמות כפי דקאמר הש"ס איפוך בשבועות (דף כ"ב). ונלע"ד ליישב דהא הקשו התוס' כריתות (דף ג' ע"א) על הא דאיצטריך קרא על אחותו שהיא בת אבי' ובת אמו משום דאין מזהירין מן הדין א"כ אמאי הא דיש אוכל אכילה אחת חייב ד' חטאות דילמא לא מיחייב כיון דחמור טפי ותירצו דבאחותו דליכא איסור רק משם אחד דאחותו וחמור טפי ב' צדדים מצד אחד ע"כ אין עונשין מן הדין אבל התם בפ"ג דאיכא איסורים אחרים שפיר חיילי עכ"ל ונראה דס' התוס' כס' המהרש"א סנהדרין (דף ס"ד) דלהכי אין עונשין מן הדין דילמא לא נתכפר החוטא בעונש הקל שממנו הוא למד בקל וחומר כיון שבאמת חמור הוא ממנו וע"כ תינח אם האיסור הוא משם אחד והוא חמור שבא מב' צדדים לא הוה עונשין מן הדין אבל בהא דיש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות שבאו האיסורים כל אחד משם בפ"ע ע"כ כל אחד מוקמינן בעונשיה ול"ש הא דאין עונשין מן הדין ועפ"ז ממילא יובן שלא קשה קושית המחנה לוי הנ"ל דאם נימא יש מעילה בקונמות הלוא המעילה ג"כ משום דשויא עליה כהקדש וא"כ הכא דאיירי במוקדשין והיו עלי' שני חיובים דמעילה שהם משם אחד ושייך הא דאין עונשין מן הדין דילמא לא יהא לו כפרה בקרבן מעילה מפני החומר שאיכא שם אחד מב' צדדים ולא מצי לחשוב כגון דאמר קונם תמרים וחלב דיתחייב נמי משום קונמות דאדרבה איכא למימר דבכה"ג אף משום הקדש לא יתחייב משום דשייך הא דאין עונשין מן הדין וא"ש ודוק: