חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן נט
בטור חו"מ (סימן ל"ג סעיף ל"ד) פסק הגרים אין להם קורבה אפי' שני אחים תאומים שנתגירו מעידין זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והוא מהש"ס דיבמות (דף כ"ב ע"א) אמר ר"נ גרים הואיל ואתא לידן נימא בהו מילתא וכו' אפי' אחין מן האם נמי מעידין לכתחילה. ונסתפק שם רבינו הב"י אם היינו דוקא כשהי' הורתם ולידתם שלא בקדושה אבל אם לידת שניהם בקדושה אע"פ שהורתם שלא בקדושה הרי הן אחים מן האם ופוסלין מדרבנן ואפשר כיון דעדות לב"ד מסורה דכל שאין הורת ולידת שניהם בקדושה כשרים הם ולישנא דנתגייר שייך אפי' נתגיירה אמו כשהיא מעוברת וצ"ע עכ"ל רבינו הב"י. והרמ"א שם בדרכי משה כ' דלשון נתגיירו משמע רק בגר שהיתה לידתו בקדושה אבל על גוף ספיקו של הב"י ל״ה קשיא לי' כלל ומשטחת דברי הב"י נראה דנסתפק כשהי' שני האחים הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה וזה לא משכחת לה רק כשנולדו תאומים וכן פי' כמהור"ר יוסף אישקפה ז"ל בספרו ראש יוסף על חו"מ:
אכן תמה התם וכן הקשה בש"ך שם (סימן ל"ג ס"ק ז') על גוף ספיקו של רבינו הב"י דמאי מסתפק לי' הא איתא בש"ס יבמות (דף צ"ז) ברייתא היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין כרת משום אשת אח מן האם והוא פשוט ומוסכם מכל הפוסקים א"כ פשיטא דפסולין מה"ת עכ"ל. וזה פליאה גדולה שיסתפק מרן נגד ש"ס מפורש אשר לפי דברי הש"ך אין עליהם חולק ועיין תומים שדחק מאוד לתרץ דברי הב"י וגם ראינו דהרמ"א שתיק לי' בדרכי משה ולא השיג רק מלישנא דנתגיירו דמשמע רק בגר שהי' גם לידתו שלא בקדושה:
ואשר נלע"ד לבאר דברי הב"י הוא כמו שאציע בזה דהא הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה הויא המציאות כשנכרית מעוברת נתגיירה והגרות מועיל לילד כדאיתא בש"ס יבמות (דף ע"ח ע"א) דבנה אין צריך טבילה. והן יש לכאורה לעורר על זה לפי דקיי"ל בכתובות (דף י"א ע"א) בגר שהביאוהו אבותיו להתגייר אם הגדיל יכול למחות ויש להסתפק אם הדין כן בנתגיירה אמו מעוברת אם יוכל אח"כ למחות כשיולד ושוב ראיתי שכן נסתפק בזה הגאון בעל תפארת למשה ביו"ד (סימן רס"ח) וכ' דתליא אי אמרינן עובר ירך אמו אז ודאי הגרות מועלת ד"ת אליבא דכ"ע ואין יכול למחות כשהגדיל דהוא ואמו כחד גופא חשבינן לי' אבל אי אמרינן עובר לאו ירך אמו ולאו כחד גופא חשבינן להו אז אמרינן אם הגדיל יכול למחות דגירותו רק כגר קטן שהביאתהו אמו להתגייר מועלת:
ומעתה אמינא דהא כ' התוס' שם לחד תירוץ בכתובות (דף י"א) דעיקר גרות שמטבילין קטן אף שהוא בעצמו אין לו דעת עוד הוא דרבנן ויש כח לחז"ל לעשות כן ומה דאמרינן בב"ק (דף ק"ט) וסנהדרין (דף ס"ח) אם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר וקטן הוא וכו' עיי"ש ומוכח דאיכא גר קטן מה"ת ותירצו שם בתוס' דהיינו בנכרית מעוברת שנתגיירה דאז הגירות דבר תורה. ולפי דברינו זהו יתכן אי עובר ירך אמו וכחד עצם עם אמו העובר חשיב וע"כ אי הגדיל אין יכול למחות וכמש"כ התפל"מ והגירות דבר תורה אבל למאן דאמר עובר לאו ירך אמו וקשה איך נוקמי' לקרא בגזל גר קטן והתוס' בסנהדרין (דף פ' ע"ב) כתבו דקיי"ל עובר ירך אמו א"ש אבל בשם רבינו תם ז"ל כ' דפסק כמאן דאמר עובר לאו ירך אמו והוכיח כן מש"ס יבמות (דף ע"ח) הנ"ל עיי"ש תקשי איך משכחת גזל הגר קטן מה"ת:
ויראה לתרץ דשפיר משכחת לה קרא דאין לאיש גואל באשה שהולידה בן מנכרי דהולד דינו כישראל ואין לו גואלין דאמו אינו יורשת ומשפחת אם אינה קרויה משפחה לענין ירושה [וזה כמה עוררתי על הא דפסקינן בש"ע חו"מ סימן רע"ו דשתוקי שאין לו יורשין מן האב אין משפחת אמו יורשין אותו אלא הרי הוא כגר ונכסי' הפקר א"כ קשיא על הש"ס סנהדרין למה לא קאמר נמי בשתוקי הכתוב מדבר והכא ל"ש לומר איצטרך קרא למעוטי ספיקא כיון דהספק הוא לדידן עיין תוס' חולין (דף כ"ב ע"ב) ובחוות יאיר כ' באמת שדברי הש"ע שם צ"ע וטפי עדיף לומר יהא מונח עד שיבוא אליהו. אולם הא דבסנהדרין לא תפיס הש"ס לישנא כגון ישראלית שהולידה מנכרי עיין מהרש"א קידושין דף ע"ו דאיכא למימר דצריך גירות א"כ היינו בכלל גר ואפי' למסקנתו התם דא"צ גירות י"ל דקרי לי' גר כיון שבא מאב נכרי] וכן יש לתרץ דברי הש"ס סנהדרין דמשכחת לה גר קטן ד"ת כמו שביארו שם התוס' בכתובות בתירוץ אחר דגר קטן כשמעבילין אותו ע"ד אמו הגירות ד"ת דזכי' לקטן ד"ת היכא דהוא זכות גמור ולפ"ז אדרבה י"ל לכאורה דנכרית מעוברת שנתגיירה אי עובר לאו ירך אמו י"ל דאין הגירות ד"ת דהמזכה לעובר לא קנה [כתובות דף ז' ע"ב ובכמה דוכתי):
וכפי הצעה הלזו יש מקום לבאר ספקו של מרן הב"י ז"ל דהאי ברייתא דיבמות דאיתא דהיכא דהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין משום אשת אח מן האם אף כרת ומשמע דהגרות ד"ת וע"כ וודאי פסולים לעדות כאחים אינה מסוכמת לדברי הכל וכמו שעלה על דעת הש"ך ואזלא רק אליבא דמאן דאמר עובר ירך אמו אבל למאן דאמר עובר לאו ירך אמו והר"ת דפסק כותי' אם נתגיירה מעוברת אין הגרות של העובר ד"ת דהא אי אין עובר ירך אמו עיקר הגרות מטעם זכייה והזכייה גופה לכל גר קטן אינה מה"ת לחד תירוצא בתוס' ואפי' לאידך תירוצא דזכיי' בגרות קטן ד"ת מ"מ יש לומר דבעובר מיגרע גרע דל"ש גבי' זכייה ד"ת דהמזכה לעובר לא קנה והגירות רק מדרבנן וע"כ אין כאן קורבה מה"ת ואין חייבין משום אשת אח לדידי' וא"כ שפיר איכא ספקא אי יכולין להעיד זה לזה וכמו שכתב הב"י ויש מקום לדברי':
אחר כותבי זאת פקחתי עיני וראיתי שם בכתובות לשארנו בספר הפלאה שהעיר קצת מדברינו ועלה על דעתו לומר דלמ"ד אין עובר ירך אמו הגירות מדרבנן בנכרית מעוברת שנתגיירה אולם דחה זאת מש"ס מפורש כתובות (דף מ"ד ע"א) דיליף דינא דמתניתין דהיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דהרי היא בסקילה ואין לה פתח בית אב ולא מאה סלע ויליף לה מקרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולדתה בקדושה וא"כ מוכח מן הש"ס כפי שמפרש סתם מתניתין דגרות הורתה שלא בקדושה ולדתה בקדושה מועיל ד"ת וקשה לומר דהסוגיות אזלי רק למ"ד עובר ירך אמו. ולפום רהיטא אמינא דיש להסביר דבאמת כי נתגיירה אמה מעוברת ל"מ הגירות ד"ת אז בשעת הגירות אי עובר לאו ירך אמו וא"ש ספקו של הב"י דאין כאן קורבות אכן מה שמרבינן שם לענין סקילה הורתה שלא בקדושה ולדתה בקדושה י"ל דדמיא לקידושי קטנה דמצינו יבמות (דף ל״ד ודף ק״ט) דכי גדלה גדלה בהדה ה"נ כי גדלה בגרות ואינה מוחה בגדלותה מהני הגרות ד"ת ועיין תוס' סנהדרין (דף ס"ח ע"ב) בסופו ודוק והויא כמו שהיא בישראל נולדת כיון שמעת שבאה לעולם עכ"פ היתה בישראל משא"כ כשהיתה הורתה ולדתה שלא בקדושה. אולם לתרץ במרווח סוגיא דכתובות נראה לומר ומתחלה:
אקדים מה שביארתי דברי השאילתות בפ' תצא אשר לא ראיתי עוד מי שפירשם והוא כי מצינו בש"ס יבמות (דף מ"ב ע"א) על מתני' דשאר כל הנשים לא יתארסו עד שיהי' להן ג' חדשים דכתיב להיות לך לאלדים ולזרעך אאריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים הכא מאי להבחין איכא ה"נ איכא להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שלא נזרע בקדושה רבא אמר טעמא דמתניתין בכל הנשים] גזירה שמא ישא אחותו מאביו וייבם אשת אחי' מאמו ויוציא את אמו לשוק ויפטור את יבמתו לשוק. וכ' רש"י ז"ל וגבי גר וגיורת לחדא מהני הוא דאיכא למיחש כגון לשמא ייבם אשת אחי' מאמו שמא מעוברת היתה וכשתלד סבורה שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותלד בן אחרי' וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה אשתו דסבור דגם הוא נזרע בקדושה ועיין שם היטב במהרש"א. ובשאילתות שאילתא קנ"ד פ' תצא הביא על מתניתין דושאר כל הנשים לא ינשאו וכו' עד ג' חדשים מ"ע וכו' וקחשיב תירוצי הש"ס משום הבחנה ומשום שמא יוציא אמו לשוק ושמא ייבם אשת אח מאמו וכו' והוסיף עוד תירוץ אי נמי שמא יוציא עבדים לחירות ואח"כ גירסתו לפיכך גיורת שנתגיירה לא תינשא עד שיהא לה ג' חדשים בשלמא כל הנשים כדאמרן אלא גיורת מ"ט לא ומשני שמא יוציא עבדים לחירות אי נמי משום הבחנה עיי"ש:
והנה האי תירוצא שלא נמצא בש"ס שלנו דשמא יוציא עבדים לחירות ופרושו מובן שאם יהי' ולד בן ט' לראשון ואנחנו נהי' סבורין שהוא בן ז' לאחרון ויורש אבי' השני והשני יניח עבדים והוא יוציאם לחירות וישאו בת ישראל ושפחות ינשאו לבני ישראל ואיכא מכשול אם לא נדע הבן של מי הוא שהעבדים אינם שייכים לו ואינו יכול להוציאם לחירות. ועוד הנוסחא מוחלפת שהגאון בשאילתות אינו גורס גר וגיורת צריכין להמתין ג"ח אבל גורס גיורת שנתגיירה לא תנשא ויש נ"מ לענין דינא שהוכיחו שם התוס' ביבמות דמשמע מכאן דגר מותר בגיורת ולא כאוסרים כשהם נשואים מקדם שלא יחזרו לסורם עכ"ד התוס'. ולגירסת הגאון אין כאן ראי' דלא מיירי הש"ס כלל מגר וגיורת שנתגיירו שצריכין להמתין רק בגיורת איירי שלא תנשא עד עבור ג"ח להבחנה:
ומה שיקשה בדברי השאילתות הוא דקפריך בשלמא כל הנשים כדאמרן אלא גיורת מ"ט לא תנשא עד ג"ח ומשני משום שמא יוציא עבדים לחירות ומשמע שכל התירוצים שהביא בראשונה לענין שאר הנשים ננעלו לפניו ולא נותר לו עד אחד שהי' בגירסתו והוא משום הוצאת עבדים לחירות. ובאמת איכא עוד חשש גדול וכמו שפירש"י שמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה בשעת גירות וכשתלד היא יסברו שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזור ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה והרי הוא אחיו מאביו ובאמת הוא אשת אחיו מאמו כמו שהוא בברייתא דיבמות (דף צ"ז) דהורתן שלא בקדושה אפי' תאומים לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבין משום אשת אח. [ועיין במהרש"א יבמות (דף מ"ב) על דברי רש"י) ותקשי אמאי לא מייתי השאילתות עוד חשש חד מהנך תירוצים שהביא על כל הנשים שמא ייבם אשת אחיו מאמו ועל סידור הש״ס שלנו דתני גיורת קודם לא קשה כלל דהא מייתי דין דגיורת קודם ואח"כ מביא ג' תירוצים וי"ל דאחד קאי על גיורת נמי וכמש"כ אבל על השאילתות קשה. ובהשקפה ראשונה רציתי לומר דאילו ס"ל לשאילתות כדעת השיך יו"ד (סי' רס"ט ס"ק ו') דרק אחים תאומים שנולדו חייבים משום אשת אח מן האם אבל אם לא הי' תאומים ואחד נולד הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה והשני בא אחריו והיתה הורתו ולדתו בקדושה אינו חייב משום אשת אח מן האם וא"כ אין כאן מכשול לבוא לידי איסור כרת. והנה מלבר דדברי הש"ך אינם מובנים בסברתו דלמה יגרע לקורבות מה שהשני היתה הורתו ולדתו בקדושה לענין קורבת האם אבל עדיין לא א״ש דהא איכא חשש שמא תלד תאומים הגיורת ואחד ימות בלא בנים ויבמה השני ואז ודאי יעבור על איסור אשת אח מאמו שכן מפורש בברייתא חייבים משום אשת אח:
אולם לפי האמור למעלה יעלה לנו ביאור על נכון דבאמת אף דאנן קיי"ל מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ומועיל הגרות ד״ת י"ל דמועיל רק אי עובר ירך אמו וכחד גופא חשובים אבל אי אין עובר ירך אמו מועיל רק משום זיכוי שהב"ד המגיירים המעוברת מזכים לולד ואיש שמועיל הגירות אף דבכל דוכתא המזכה לעובר לא קנה הכא בגרות מועיל ועי' תוס' סנהדרין (דף ס"ח) וזה הטעם דחייבין משום אשת אח וזה הטעם דכתובות (דף מ"ד) דגיורת הורתה שלא בקדושה ולדתה בקדושה חייבת סקילה כשזינתה נערה המאורסה ויליף מקרא אכן זה רק כשיודעין הב"ד שהיא מעוברת ומכונים לזיכוי וכמו שמשמט נמי מדברי התוס' סנהדרין שם שהעיקר מפני שהב"ד מתמצעין להכניס גופו תחת כנפי השכינה. ויש הוכחה גדולה דאבותינו נכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים וכמה קטנים היו בשעת מתן תורה וכן י"ל דהיו כמה מעוברות. וכשהב"ד מכוונין לזיכוי מועיל אף אי אמרינן בעלמא המזכה לעובר לא קנה אבל אי אין הב"ד יודעין שהיא מעוברת ואינם מכוונים לזכות להעובר אין מועיל הגרות ד"ת [וכזה נסתפק הגאון בעל דגול מרבבה ביו"ד (סימן רס"ח) ולע"ד פשיטא דאין מועיל כמו שאמרנו] דלא יועיל הזיכוי היכא שאין הב"ד יודעין שהיא מעוברת ולפ"ז שפיר יובנו דברי השאילתות דהכא ע"כ בגיורת שנתגיירה שאין אנו יודעין שהיא מעוברת איירי ולהכי אנו צריכין התקנה דחדשי הבחנה וא"כ כיון שאין הב"ד מכוונין כלל לזיכוי העובר אין הנירות מה"ת ואף כשתלד תאומים כיון דאין הב"ד מזכים להעובר אין גרותם ד"ת ודינם כנולדו שלא בקדושה ואין כאן חשש פן ימות אחד וייבם השני את אשתו דלא יפגע באיסור כרת ושפיר קאמר השאילתות בשלמא כל הנשים כדאמרן אלא גיורת אמאי דאין לומר שמא ייבם אשת אח מאמו ז״א דאי אין עובר ירך אמו הכא שהב"ד לא ידעו שהיא מעוברת ליכא האי חששא משא"כ כל הנך סוגיות דמשמע דחל הגירות ד"ת בנתגיירה מעוברת איירי כשידעו הב"ד שהיא מעוברת וא"ש גם הא דנערה המאורסה נסקלת וכו'. והן אף שכ' הרדב"ז חלק א' (סימן קפ"ח) דמשחרר שפחה ונמצאת שהיא מעוברת אף שלא ידע האדון משוחרר העובר עם האם התם בשיחרור שאני דמשחררה בע"כ ולא בעי זיכוי ע"כ אמרינן בעין יפה משחרר וכל מה שנמצא בשפחה יצא לחירות:
וראיתי לנמ״י פרק החולץ בשם הרמב״ן דבדיעבד אם טבל קודם מילה בגר עלתה לו טבילה וראי' מדאמרינן פ' הערל נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה ואמרינן עלה התם אפי' למ"ד עובר לאו ירך אמו וכן כתבו קצת המפורשים ואיך מועיל טבילה הא הוי קודם המילה אבל הרא"ה ז"ל דחה ראי' זו דשאני התם כשהוא במעי אמו אינו בן מילה והרי היא כנקיבה דסגי לה בטבילה וכשנולד ומלין אותו אינו אלא כמו שמלין ישראל ערל דבלא״ה נמי הוא ישראל הא כל שצריך מילה בשעת גרותו אם קדמה מילה לטבילה י"ל דחוזר וטובל וכן כ' התוס' יבמות (דף מ"ז ע"א ד״ה) מטבילין והובאו שתי הדעות בש"ע יו"ד (סימן רס"ח ס"א). ומשמע להרמב"ן הטבילה מועלת קודם המילה ונכרית מעוברת שנתגיירה אין הולד גר רק כשימול אח"כ והיינו אי עובר לאו ירך אמו. ולפ"ז מיושב נמי דברי השאילתות דע"כ ברייתא דיבמות (דף צ״ז) אתיא כמ"ד עובר ירך אמו וע"כ מועיל הגירות ד"ת משא"כ השאילתות מישב אפילו למ"ד עובר לאו ירך אמו וצריך לומר משום שמא יוציא עבדים לחירות דאין לומר שמא ייבם אשת אחיו מאמו דכיון דאין הגרות חל עד שיצא לאויר העולם וימול א"כ נגמר הגירות אחר לידתן ואין דינם כקרובים עוד ומאי דאמרי' בכתובות (דף מ"ד) הורתה שלא בקדושה ולדתה בקדושה נסקלת כנערה המאורסה ישראלית א"ש בנקיבה ששם אין כאן רק טבילה וא"צ מילה ומועיל אליבא דכ"ע ואיש נמי ספקת הב"י דשפיר משכחת לה ספקתו בהורתו שלא בקדושה ולדתו בקדושה דיוכשרו לעדות כגון שלא ידעו הב"ד שהיא מעוברת או לשיטת הרמב"ן שצריך מילה לגוף הגרות וכנ"ל ודוק היטב: