אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן נח

סימן נז

ואגב דאיירינא בסוגיא דיבמות לענין זר ששימש בשבת אציגה מה שאמרתי בדרוש בהאי ענינא על הא דפריך התם הש"ס זר ששימש במאי וכו' ומשני בשחיטת פרו של כה"ג ביוה"כ ולמ"ד בזר פסולה. והקשו באחרונים דאמאי לא חשיב ג' איסורי שבת ויוה"כ וזרות ותי' דאתיא כאביי דס"ל בחולין (דף ק"א ע"ב) דשבת חייל דקביעא וקיימא ויוה"כ לא מצי חייל על שבת ואיכא רק משום שבת. אכן קשיא דהא סוגיא דיבמות אזלא אליבא דרבי עיי"ש ואיהו ס"ל בשבועות (דף י"נ) דיה"כ מכפר על שאינן שבין והנה הא פשיטא דאף לרבי כל עונש ביד"א מחייבינן ביוה"כ וכדמשמע מש"ס כריתות (דף כ"ו ע"א) חייבי מלקות שעבר עליהן יוה"כ חייב ופריך והא אנן תנן בשבועות (דף ב') הודע ולא הודע וכו' ומשני הא דאתרי בי' הא דלא אתרי בי' והא מתני' מוקמינן בשבועות כרבי [ולאפוקי ממה שנראה מדברי הלב ארי' על חולין (דף מ') עיי"ש ואין סברא לומר כיון דאכרת ביוה"כ מכפר לי' לכן גם מלקות אהני לאוי דכרת ליכא דבהני איסורי איכא תרווייהו מלקות וכרת וכמבואר רש"י מכות (דף כ"ג ע"ב) ד"ה רב אשי] ולפ"ז א״ש לענין חיוב זרות דאיכא מלקות וחייב על הפר ששחט מלקות אבל משום שבת תיקשי מאי חיוב איכא הכא דאין לומר דאיירי בהתרו בו וחייב מיתה א"כ אין שייך כאן למתני חייב שתים דקלב"מ וע"כ דאיירי הכא לענין חיוב חטאת וכמש"כ הרשב"א בחידושי' דפי' דחייב שתים כל חד כדיני' על זרות מלקות ועל שבת חטאת עיי"ש. ותיקשי דאף דזה ודאי אף לרבי על חיוב חטאת שעבר קודם יוה"כ לא מכפר לי' כדילפינן בכריתות (דף כ"ה ט"ב) מקרא דחטאים דומיא דפשעים אבל הכא בעיצומו של יום קאמר אביי שם בשבועות דלא משכחת לה חיוב כרת רק סמוך לשקיעת החמה וכפי סדר העבודות הפר שחיט לי' באמצע היום ורבי גופי' יליף ביבמות (דף ט') מקרא דעליה דעל קרבנות דחטאת בעינן דבר שחייבין על זדונן כרת וכיון שאין חיוב כרת אין חטאת בעבירה שעבר ביוה"כ עצמו לרבי ואמאי מיחייב משום שבת ואף לרבא דס"ל התם דמודה רבי בכרת דיומא מ"מ מבואר מהש"ס דיבמות דזר ששימש בשבת חיובו משום שבת וזה ל"ה כרת דיומא ואיתימא משום דאית חיוב סקילה עלי' כמו שביארנו דעונש ביד"א רבי מודה ז"א דהא כ' התוס' יבמות (דף ט') ד"ה מה דחיוב סקילה אינו מועיל לענין חיוב חטאת בשוגג:

וליישב קושיא זו י"ל בפשיטות דאף לאביי דקאמר דלא משכחת לה לרבי כרת דיומא רק סמוך לשקיעת החמה דמשמע דיוה"כ כל היום מכפר אבל כיון שיש שעה שעל העובר איכא חיוב כרת רק שתיכף מכפר כשעובר במזיד אבל בשוגג שפיר איכא חיוב קרבן כיון שהיה רגע אחד עלי' חיוב כרת והקרבן אין יוה"כ מכפר דילפינן חטאים דומיא דפשעים. אולם זהו ניחא לאביי אבל רבא דקאמר התם בשבועות ומודה רבי בעבירות דיומא דאי לא תימא הכי כרת דיוה"כ היכי משכחת לה ולא משני שנויי דש"ס דחנקתי' אומצא או סמוך לשקעה"ח וכו' משמע דס"ל לרבא כיון שיוה"כ מכפר על עבירות שעבר קודם יוה"כ ע"כ נאמר דביוה"כ גופי' אין כאן התחלת חיוב כרת דודאי איסורא איכא אף לרבי כמש"כ התוס' ישנים ביומא (דף פ״ו ע"ב) רק לענין כרת אין ביוה"כ לרבי רק על ג' עבירות חמורות דקא חשיב ויליף מקרא הכרת לפני יוה"כ תכרת אחר יוה"כ כדאיתא בשבועות אבל על שאר עבירות נאמר דאם מה שכבר נתחייב כרת נתכפר לי' מכש"כ שלא יתחיל עלי' החיוב כרת כשעבר העבירה ביוה"כ [ומצינו דמיונות רבות כיו"ב וכמו שאמרו בערכין (דף כ"ע ע"ב) מכורה כבר יוצאת שאינה מכורה אין דין שלא תמכר] וקשיא אליבי' אמאי יתחייב זר ששחט פר של כה"ג חטאת משום שבת כיון שאין זה כרת דיומא לא יתחייב לרבי. ונלע"ד לתרץ עפ"ד אא"ז הח"ץ בתשובה (סימן מ"ט) שפילפל בדברי המהר"ל מפראג אם נימא דאין ב"ד שלמעלה עונשין עד בן כ' שנים ואמאי כשאכל חלב כשהוא בן י"ג והביא שתי שערות חייב להביא חטאת וי"ל דהטעם דסופו לבוא לידי כרת כשיהי' בן כ' איכא חיוב קרבן ה"נ אתי שפיר אליבא דאביי ודאי כיון דעל עבירה זו אף באותו יום סמוך לשקיעת החמה יהי' עלי' חיוב כרת לכן חייב נמי קרבן אף באמצע היום ואף אליבא דרבא דמשמע דס"ל דאין כאן כרת כלל ביוה"כ בעבירות דלאו יוה"כ י"ל כמש"כ שם הח"ץ בעצמו דהתורה גילתה דבהך איסור דאיכא חיוב כרת בתורה חייב חטאת בשוגג ואף שלזה האיש אין חיוב כרת שאינו בן י"ג ה"נ כיון דאיכא כרת לרבא בשאר איסורים דלאו יוה"כ בכל ימות השנה אף שביוה"כ אין כאן כרת שפיר חייב קרבן אף לרבא:

וגוף הסברא שכתבתי דאליבא דאביי מש"ה מיחייב חטאת ביוה"כ אף באמצע היום משום דאיכא שעה עלי' חיוב כרת קודם הכפרה מצאתי שכתב כן ש"ב המחנה לוי וכן יש להביא ראי' מהא דיומא (דף ע"א) אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת ורצה הש"ס בכריתות (דף י"ח ע"ב) לאוקמא מתני' כרבי והתם איתא דבין אכילה לשתיה איכא שהות ביום לכפורי לי' אלמא משמע דגם לרבי איכא חיוב חטאת באמצע היום והתם קאי הש"ס אליבא דאביי דלא מחלק בין כרת דיומא וי"ל הטעם משום דכיון דאותה שעה איכא חיוב כרת עלי' אליבא דאביי לכן חייב חטאת על שגגתו. אכן מה שהקשה שם בספר ש"ב מחנה לוי מהא דאמרינן שבועות (דף ל"ג) אהאי דקתני מתני' שם ושהדליק הגדיש ביוה"כ הרי אלו חייבין לאפוקי מדרנבה"ק שהיה עושה יוה"כ כשבת לתשלומין דילמא אתי מתני' כרבי וליכא חיוב כרת כיון שכיפר עלי' יוה"כ וליכא קלב"מ ושפיר אתיא כרנבה"ק. ולפי הנ"ל איש דלרבא הא אמר עבירות דיומא אין יוה"כ מכפר ולאביי הא אמרינן דעכ"פ חל עלי' חיוב כרת שעה אחת רק שאח"כ מכפר ודמיא להא דאמרינן כתובות (דף ל"ד ע"ב) דאף במחתרת דאיסור שעה ופירש"י אף דאי לא משכח לי' האי שעתא תו לא מיקטל אמרינן קלב"מ ה"נ כיון דאי חנקתי' אומצא או פסקי' מרא לשקי' איכא באותה שעה חיוב כרת אף שאח"כ נתכפר לו אמרינן קלב"מ לרנבה"ק ואתי שפיר בהש"ס הא דהדליק את הגדיש ודוק:

והנה על האי תירוצא דש"ס יבמות דקבעי לשנויי דמשכחת לה זר ששימש בשבת ששימש בהקטרה וקפריך הש"ס האמר ר' יוסי הבערה ללאו יוצאת ראיתי מקשים דהא בכיבוי מודה ר' יוסי דלא אמרינן ללאו יוצאת כמש"כ התוס' ישנים שבת (דף כ"ע) ועיין ש"ס כריתות (דף כ') והקטרה היא בישרא אגומרי וליחייב משום מכבה כדאיתא בביצה (דף כ"ג ע"א) ושבת (דף קל"ד ע"א) ועיין בפנ"י בביצה שם ותירצו דהא הכהן כשנותן האיברים על המערכה אינו מתכוין לכיבוי רק להבעיר הבשר ואי משום דה"ל פסיק רישי' ה"ל פסיק רישי' דלא ניחא לי' וכזה מבואר בספר שעה"מ פ"א מהל' יו"ט הל' ד' לענין שריפת קדשים עיי"ש. אכן הא קשיא לי הא אמרינן בזבחים (דף צ"א ע"ב) אמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי האשים וכו' ופריך והא קא מכבי [אש שעל המזבח וכתיב אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה] ומשני כיבוי במקצת לא שמי' כיבוי איבעית אימא כיבוי דמצוה שאני. והנה לפי מסקנת הש"ס יומא (דף מ"ו ע"ב) לא קיי"ל כהאי תירוצא דכיבוי במקצת לא שמי' כיבוי רק אפי' אם כיבה גחלת אחת ועוד נשאר אש על גבי המזבח חייב משום לא תכבה. והנה הרא"ש פי"ד דשבת (סימן ט') הוכיח מש"ס דזבחים הנ"ל דבשאר איסורין דלאו איסור שבת אף פסיק רישי' דלא ניחא לי' איכא איסור דהא התם כשמזלף יין על גבי האשים לא ניחא לי' בהאי כיבוי דרק בשבת משום מלאכת מחשבת בעינן דניחא לי' עש"ה והשתא תיקשי לפ"ז בשמעתין דיבמות איך ס"ד דהש"ס לאוקמי' הא דזר ששימש בשבת בהקטרה א"כ אמאי חייב רק שתים משום זרות ומשום שבת והבאתי פירושו בשם הרשב"א דרצה לומר או מלקות או חטאת כל חד כדיני' ליחשב דחייב תלתא משום כיבוי נמי דמשום שבת אינו חייב משום כיבוי דה"ל פסיק רישי' דלא ניחא ליי אבל כיון דבישרא אגומרי איכא כיבוי ושייך נמי איסור כיבוי דגחלת שעל המזבח וליחייב על איסור זה עוד מלקו' דבזבחים משני דמשום מצוה ליכא כיבוי אבל הכא בזר שעושה עבירה ששימש בהקטרה נימא דליחייב נמי משום כיבוי וליחשוב תלתא וגם קשיא דלא שמעינן בשום מקום דזר שהקטיר אף בחול חייב נמי משום מכבה אש שעל המזבח:

ויראה לע"ד לתרץ זה דהא שם בתחלת הסוגיא יבמות (דף ל"ב ע"ב) בפלוגתת דר' חייא ובר קפרא התחיל ר' חייא לדון שבת לכל הותרה כשהותרה במקדש לכהנים הותרה ולא לזרים ובר קפרא הוה ס"ל שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש הותרה אין כאן אלא זרות ואף דלמסקנא פליגי באחע"א בכולל מ"מ נראה דרק באיסור שבת דאף במקדש לו הותר רק בקרבנות הקבוע להם זמן ומשום דאי אפשר בענין אחר וכמש"כ רש"י מנחות (דף ה') ואיכא איסור אף במקדש בשאר קרבנות שאין קבוע להם זמן להקריבם במקדש ע"כ לא אמרינן דהותרה סתם אף לזרים משא"כ אי נימא דאיכא איסור כיבוי דאש שעל המזבח בהקטרה וזהו אישתרי בכל הקרבנות ובכל הימים א"כ י"ל דכ"ע מודים כשהותרה במקדש הותרה ואף זר ששימש משום זרות עובר משום כיבוי אש שעל המזבח אינו עובר. וכמו שהוא לשיטת ר"ת דכלאים בציצית שרי לגמרי אף שלא במקום מצוה עיין תוס' מנחות (דף מ"א ע"א) וכתובות (דף מ') ואף דאין דומה לגמרי דהתם יש לומר דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי דלא קא עבדה איסורא האשה כשלבשה הבגד אבל הכא ע"כ עביד איסור זרות ליחייב נמי משום כיבוי מ"מ י"ל כיון שאין כאן הקערה רק עם הכיבוי והתורה התירה הכיבוי בכל הקרבנות א"כ בענין הקערה לית כאן לאו דלא תכבה לכן אף הישראל הזר אין עובר על איסור זה ועיין שאג"א (סימן ל') ודוק היטב מה שביאר שם שיטת ר"ת הנ"ל. וגם י"ל דדומה לאיסור אשת אח שהותר ליבם וע"כ אף אי מתכוין לשם זנות למ"ד מצות יבום קודמת ליכא איסור. עיין היטב יבמות (דף ל״ט ע"ב) דרק לאבא שאול אמרינן יכול תחזור להיתרה הראשון ת"ל יבמה יבוא עליה מצוה ועיין ירושלמי יבמות פ"ק הל' א' דאבא שאול אומר נישאת לאחי' ונאסרה מת אחי' בלא בנים חזרה והותרה יכול תחזור להיתרה הראשון רצה לכנוס לשם תואר לשם ממון כונס ת"ל יבמה יבוא עליה מצוה הא לרבנן הותרה לגמרי ולכן אף שמכוין לדבר אחר אף שכ' התוס' פסחים (דף ז' ע"ב) ובכמה דוכתי דאף אי אמרינן מצות אין צריכות כוונה מ"מ אי מכוין להיפך לא יצא וא"כ לרבנן אי מכוין לשם ד"א לא למצוה והי' עלי' נמי איסור אשת אח וא"כ איך אמרו מצות יבום קודמת ניחוש שמא יתכוין לשם ד"א ולא יצא ידי המצוה ונמצא פוגע במקום ערוה אע"כ צ"ל דס"ל לחכמים דכשהותרה היבמה לגמרי הותרה אף כשמכוין להיפך ולא עשה מצוה ולהכי אמרינן שפיר מצות יבום קודמת דליכא חשש דיפגע באשת אח שלא במקום מצוה וזהו שאמרו רבנן יבמה יבוא עליה מצוה פירושו דאיכא מצוה יותר מן החליצה וכיון דהותרה לגמרי ליכא חשש דאיסור ושרי היבום ה"נ י"ל באיסור כיבוי הותר לכל הקרבנות ואין קרבן שאיכא עלי' איסור כיבוי וע"כ אף שהקטיר זר נהי דמצוה לא קיים אבל כיבוי לא מיחייב והא דאמרינן התם גבי מתנדב יין שמזלפו על גבי האשים ופריך והא קא מכבי דהתם ביין לא שמעינן בתורה מצוה דיתננו על גבי האשים סד"א דמוטב שיתננו לספלים כדאיתא התם קמ"ל דאיכא נמי מצוה כשיתננו על גבי האשים ואין כאן מכבה משא"כ בהקטרת אימורין דלכל האימורין אשתרי הכיבוי וליכא איסור זה עליהן וא"ש ודוק:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה