חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן נה
ב״ה יום ב' כ' אלול תרמ"ט לפ"ק קראקא. שלום לככוד ידידי הרב המופלג ושנון הנותן אמרי שפר כשית מו"ה יקותיאל זלמן נ"י בחרב הגאון מו"ה משה דעמביצר ז"ל שהי' מו"צ דקהלתנו יצ"ו.
אתמול השגתי מכתבו ואשר בא לדרוש ממני לחוות לו דעתי הקלושה על שאלתו והנני כעת טרוד מאוד אכן בל להשיבו ריקם אודיעהו בקיצור נמרץ הנראה לע"ד. ת"ש עלם אחד כבר חמיסר שהוא איער יד ימינו וכל מעשי' מעודו בידו השמאלית הוא עושה וגם היה כותב בה בתחילה ע"כ הוא מניח תפילין בידו הכהה שהוא ימין כל אדם. והנה זה יותר משנה שלמה אשר הרגיל את עצמו לכתוב בידו הכהה שהיא ימין כל אדם ובידו השנית שהיא שמאל כל אדם אינו כותב בה עוד ורק שאר מעשי' שהוא עושה עושה בה מאי דינו כעת לענין הנחת תפילין ועינו חזתה דעות הפוסקים בזה לענין הרגיל עצמו לכתוב אם דינו כשולט בשתי ידי' ומה אנכי כי אבוא להכריע. אולם יראה לי להעיר על גוף ספקו של המרדכי בהל' קטנות אם הרגיל עצמו אף בכתיבה אי נימא דדינו כשולט בשתי ידיו או נימא דעיקר תלוי בכח מתולדה והרגלותו לאו כלום. דהנה שם במנחות (דף ל"ז ע"א) פירש"י על הא דשולט בשתי ידי' דשתיהן שוות לו בכח וכיון דאף בימינו נמי שולט מניח בשמאל כל אדם אלמא דבכח תליא מילתא ולא בהרגל [ומש"כ אע"ג דלדידי' הויא ימין ר"ל שגם בשמאלית יש לו כח ימין מ"מ כיון דגם בימין יש לו כח מניח כמו כל אדם דקס"ד דמניח באיזה שירצה קמ"ל דדוקא מניח בשמאל ועיין תפארת שמואל על הרא"ש] והנה בש"ס בכורות (דף מ"ה ע"ב) איתא השולט בשתי ידי' רבי פוסל וחכמים מכשירין מר סבר כחישותא אתחלא בימין ומר סבר בריותא אתחלא בשמאל ועיין בר"ן ריש פרק גיד הנשה דפירושו דרבי פוסל משום מום דחלישותא הוא בימין ואטר לכ"ע פסול משום דחלישותא הוא ואי פירושו דשולט בשתי ידי' הוא ההרגל ודאי לא משום חלישותא היא ומ"ט דרבי דתני סתמא השולט בשתי ידי' פסול הא איכא שולט בשתי ידי' שכשר כגון שהרגיל עצמו לעשות בשמאל וגם אי נימא דאם הרגיל עצמו לעשות דבר בימין כל אדם עושה אותו שולט בשתי ידי' אמאי לא תנו רבנן תקנתא באטר אם יוכל להרגיל עצמו לעשות דבר ביד האחרת ולא יפסול הכהן מן העבודה והמרדכי שם מביא ראי' משבת (דף ק"ג ע"א) דפריך הש"ס אמאי כותב בין בימינו בין בשמאלו חייב הא שמאל אין דרך כתיבה בכך ומשני באטר ופריך ותיהוי שמאל דידי' כימין דכ"ע ואשמאל ליתייב אימין לא ליחייב והק' אמאי לא משני כשהרגיל עצמו לכתוב בשמאל אע"כ דהרגלתו לאו כלום ודחה ראי' זו דהיינו הך דמשני דשולט בשתי ידים. וכפי שמשמע מבכורות דסתם שולט בשתי ידי' היינו שלא ע"י הרגל אין כאן דחויה וקמה הראי'. והנה י"ל דע"י ההרגל נעשה טבע שהכח יתגבר באותה היד שעושה ולהכי אף שהוא בכלל שולט בשתי ידי' פוסל רבי וזה דוחק. ועכ"פ נשמע שכל עוד שירגיש שאותה היד ימין של כל אדם היא תשת כח אין מועיל ההרגל כמו בנ"ד שעושה כל מעשי' בשמאל כל אדם ורק לכתיבה הרגיל עצמו לעשות בימין. אולם לענין תפילין יש פוסקים דס"ל דאזלינן בתר כתיבתו מהא דר' נתן שם במנחות דיליף מוקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ולפ"ז נראה לכאורה דהכא גזירת הכתוב היא ואם כותב ביד אתת אותה היד חשבינן ימין לענין זה וכל כותב הלוא הרגלות היא ואף שעוד עיקר כחו בידו השנית אמרינן דביד שכותב יקשור. [וראיתי להגאון בשו"מ מהד"ת (ח"ג סימן קכ"ג) אריכות דברים בענין אטר והוציא מהש"ס דבכורות הנ"ל שלא כדברי ולענ"ד כמש"כ]:
איברא ראיתי להגאון מוהראו"ו ז"ל בביאורו שפסק כדעה הראשונה בש"ע דס"ל דלא אזלינן כלל בתר כתיבה רק באותה יד שתש כחו יניח תפילין וזהו דלא כמסקנת הרמ״א ז"ל עיי"ש וכן יראה מלשון הרי"ף שהביא רק דברי הת"ק דיד סתם היא שמאל והא דרב אשי דידכה זו יד כהה אלמא דעיקר בתר יד כהה אזלינן ומה"ט אטר יניח בימין כל אדם ושולט בשתי ידים מניח בשמאל כל אדם דלהכי מהני לי' דרשא דיד היא שמאל ולא הביא כלל סברת ר' נתן דדרשינן וקשרתם וכתבתם וכן הרמב"ם ז"ל פ"ד מהל' תפילין לא הביא כלל סברת ר' נתן וכיון שכבר הוכחנו דאין סברא לומר שהרגל הכתיבה הוא בכלל שולט בשתי ידי' א"כ אף שהרי"ף והרמב"ם הביאו דין דשולט בשתי ידי' אבל מדלא הביאו דר"נ משמע דלא ס"ל כותי'. ולא עוד אלא שאי אפשר לומר דהרי"ף והרמב"ם ס"ל דר' נתן כפי פירוש שיטה שניה בש"ע דבשלמא לפירוש הב"ח דאם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו כ"ע מודו דמניח בשמאלו שהיא שמאל כל אדם ולא אזלינן בזה בתר כתיבה י"ל דזהו בכלל שולט בשתי ידי' דמניח בשמאל כל אדם דממ"נ אם עושה כל מלאכתו בשמאלו וכותב בימינו הכתיבה מכריעה שיניח בשמאל כל אדם וכן אם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו מניח נמי בשמאל כל אדם וי"ל דנכלל בדינא דשולט בשתי ידי'. אבל לפירוש הש"ע דס"ל דאף אם עושה כל מלאכתו בימינו וכותב בשמאלו מניח בימין כל אדם א"כ נצמח מדינא דר' נתן דין חדש שלא יוכלל בהא דשולט בשתי ידי' ואמאי לא הביאו הרי"ף והרמב"ם דין זה המפורש בש"ס אע"כ דלא ס"ל האי דינא דנשמע מהא דדרשינן וקשרתם וכתבתם דביד שכותב קושר תפילין ואזלינן בתר יד כהה והיד שעושה בה רוב מעשי' נחשבת לימין גם לענין תפילין:
והרא"ש זיל בהל' קטנות הביא לשון הרי"ף וגם הביא דרשא דוקשרתם וכתבתם ובדין כותב בשמאל ושאר מעשי' עושה בימין או איפכא הביא לפסקא שיטת בעל התרומה דיניח תפילין ביר תשת כח כרב אשי דדרשינן ידך יד כהה ולא אזלינן כלל בתר כתיבה הרי שמסכים לדעת הרי"ף והרמב"ם וכמש"כ בב"י שם. ואמרתי עוד דיש לחדש ולומר דאף אי דרשינן וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה בימין אין זה משמיענו דין חדש דאזלינן רק בתר כתיבה רק כמש"כ במרדכי נמי דמשמעות דורשין איכא ביניהן ועיין בהגראו"ו ז"ל שפי' דמרש"י על דברי ר' נתן נראה דס"ל דאף לר' נתן לא אזלינן בכתיבה לחוד. ואמרתי בטעמא דמילתא ופירוש נכון בדברי ר' נתן שאמר א"צ דנראה דלא פליג את"ק רק סבר דמהאי קרא איכא ילפותא דיד דתפילין היא שמאל ואביא דברי הרא"ש פ"ב מגיטין (סימן כ"ה) ועיין לעיל סימן ל' מה שפילפלתי בדברי'] שכ' דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט משום דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר כלומר וכתב הסופר ונתן הבעל משום דרוב אנשים אינן בקיאין לכתוב גיטין [ויש לעיין מהא דש"ס גיטין (דף כ"ט ע"א) אמר אביי התם טעמא משום ביזיון דבעל ופירש"י שעלי' לכתוב גט ואינו רוצה שידעו בו רבים שאינו יודע לכותבו ולפ"ד הרא"ש ק"ק מאי ביזיון הוא הא רוב אנשים אינם בקיאין לכתוב גיטין וי"ל דלרבא דפליג על אביי התם ואמר משום מילי לית לי' טעמא דאביי אבל עדיין ק' דאביי ורבא ליפלגי בהאי סברא ודוק] והנה הבאתי גם מש"כ על דברי הרא"ש בספר חקרי לב חלק י"ב דלכאורה קשה דמנ"ל דלא בעינן שליחות דילמא הוא כותב בשליחות הבעל ואין לומר משום דאמרינן בנזיר (דף י"ב) דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משווי א"כ להסוברים רבעינן שליחות בגיטין רוב גיטין אינם כשרים כיון שהבעל אינו בקי וע"כ דכל שבידו להתלמד ולכתוב שפיר דמי ע"כ פירוש דברי הרא"ש דעל כרחך וכתב לא קאי אבעל דהא רוב אינם בקיאין ואין דרך לדבר מן המועט וע"כ קאי אסופר והאי וכתב לא מטעם שליחות דהא שליחות מרבינן מקרא אחרינא ולא מוכתב שמעינן אע"כ דאין שליחות בכתיבת הגט עכ"ל החקרי לב בהבנת דברי הרא"ש:
ומעתה אמינא דזה פשיטא דוכתבתם דכתיב גבי מזוזה אי אפשר לפרש על מי שהבית שלו שהוא יכתוב דרוב בעלי בתים אינם בקיאין בכתיבת מזוזות והכתוב לא ידבר על המיעוט רק וכתבתם קאי על הסופר דהיינו שע"י הסופר אשר יכתוב המזוזות תקיימו מצות וכתבתם על מזוזות והנה זה פשיטא דוקשרתם קאי על כל אדם שכן היא מצוה שבגופו ותהא קשירה ביד כל אחד ואחר א"כ אי אפשר לדרוש לפ"ז וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין כלומר אם האדם כותב ביד אחת שמאלית או ימנית באותה יד יקשור דהא וכתבתם לא קאי על מי שנצטוה המצוה אע"כ הפירוש בדרשת הש"ס דר' נתן אמר אין צריך לדרוש מיד דסתם יד היא שמאלית דהרי הוא אומר וקשרתם וכתבתם וכו' וההיקש על הכתיבה לא על הכותב וכמו שפירש"י מה כתיבה בימין כשנותנין המזוזה הכתיבה בימין מפני שרוב בני אדם [הסופרים] כותבין בימין, אף קשירה נמי צריך לעשות מי שנצטוה על הקשר רק בימין אבל לא הפירוש באותה יד שכותב קושר רק שמעינן דאין יכול להניח התפילין באיזה יד שירצה רק בשמאל וביד ימין יקשור וא"צ לימוד של התיק אבל מי שהוא אער ורוב כחו הוא בשמאל של כל אדם א"כ זהו נקרא ימין אצלו ושפיר ס"ל דהוא מניח בימין כל אדם וכמש"כ הגראו"ו ז"ל וא"כ כיון שנראה שהרי"ף והרמב״ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם יש לקיים דבריהם אף לפי דרשת ר' נתן ודאי יש לומר דאין לילך בתר הכתיבה וכמו שהכריע הגראו"ו ומכש"כ בנ"ד שהרגיל עצמו אח"כ לכתיבה ומקודם היה כותב בשמאל דעלמא שמניח תפילין בימין כל אדם דבאמת צריך להבין פירוש במג"א שם (בסימן כ"ז סק"י) דכשלא נולד כך ואח"כ הרגיל עצמו לכתוב בשמאל וכו' יניח בשמאל דהלוא כל הכתיבה היא הרגלות שאין דבר זה בא מתולדה והוא הביא בשם סמ"ק דאם עושה כל מלאכתו בשמאל כל אדם וכותב בשתי ידים אעפ"כ מניח בשמאל כל אדם. וצ"ל לדעתו דס"ל דאם התחיל לכתוב תיכף ביד אחת או בשתי ידים מזה ניכר שיש גם כח בתולדה באותה היד ומועיל דרשה דוקשרתם וכתבתם לפירושא דידהו דתחשב היד השניה יד כהה אי שולט בשתי ידים ועיין שם בע"ז והגהת לבושי שרד משא"כ אם הרגיל עצמו אח"כ אז הרגלות הזאת לאו כלום. וכן נמי בנ"ד י"ל דהרגלות שהרגיל עצמה לכתוב אינה מכריעה לענין הנחת תפילין.
אולם לצאת ידי כל הספקות נראה לע"ד לחדש ולומר שיעשה כמו שמצינו בש"ע אהע"ז (סימן קס"ע) לענין חליצה דאיכא פלוגתא בפוסקים באטר אי חולץ בימין כל אדם או בימין דידי' וע"כ הדין שחולץ בשתי ידים ה"נ יכול לעשות כן להניח תפילין בשתי ידי' ולפי שהיא מילתא דתמיה לעשות כן בעת התפלה לכן דעתי נוטה שבעת התפלה יניח כמו שנהג עד עתה בימין כל אדם ואח"כ יחלוץ תפלי' ויוכל להסיר גם של ראש ע"ד להניחו עוד הפעם ואח"כ יניח בשמאלו. והנה לענין הברכה אין כאן חשש דאף שכ' הרמ"א דגידם מניח תפילין ואינו מברך אעפ"כ יש לומר דאאר אם מניח ביד אחת יברך דהתם בגידם יש ספק אם הוא חייב בתפלין משא"כ אטר דיש חזקת חיוב עלי' רק מסופק באיזה יד יניח שפיר יכול לברך והוא ע"פ סברת פר"ח בהל' טבילת כלים ובהל' ק"ש דהיכא דיש חזקת חיוב על הגברא אין הספק פוטרו אכן י"ל דבנ"ד כיון דנימא דעל אותה יד פטור ל"ש עלי' חזקת חיוב מ"מ נראה דיכול לברך חדא שיכוין גם על אותה התפלה שמניח אחר התפלה ועוד הא יכול לברך על של ראש שתים וכשמניח בידו דעתו נמי על של ראש וכן כ' האחרונים לעינן גידם והנחה בידו השנית תהי' ע"ד שנוהגין בתפלין דר"ת וכיון שעושה מחמת ספק אין כאן בל תוסיף וגם משום דממ"נ יד אחת הויא שלא במקום תפלין אין כאן בל תוסיף:
ואגב אמרתי להעיר על מה שראיתי להגאון רעק"א ז"ל בשו"ת החדשות שנדפסו שנה זו סימן מ"ג שהביא על הא שכ' רש"י בכורות (דף מ"ה ע"ב) דאטר ברגל הוא כשמהלך עוקר רגל שמאל תחלה משא"כ דרך בני אדם שהלשון משמע כמו שמפורשים שכשהוא עומד או יושב ורוצה לילך עוקר השמאל תחלה וזה מקרי אטר אבל באמת אינו כן שהרי בשופטים על הא דכתיב והוא איטר יד ימינו פרש"י גמידי יד ימינו שלא היו שולטין בה כאלו היתה אטומה וזה קשה לומר דבשביל שעוקר שמאל תחלה יהי' מקרי אטום ברגל ימין וע"כ פירש בשם הגאון מוהר"ז עמריך ז"ל דלא מקרי אטר אם פוסע בשמאל תחלה אלא כשעוקר רגל שמאל תחלה ופוסע חצי אמה ואח"כ מגביה רגל ימין ואינו פוסע אותו לפניו אלא שגורר אותו ומגביהו ומעמידו בשוה וזה כונת רש"י כשמהלך ר"ל בשעת הלוכו על כל פסיעה עוקר רגל שמאל תחלה והולך והימין אינו פוסע לפניו עכ"ד. אולם לפ"מ שביאר בשו"מ המובא לעיל מש"ס דיומא (דף י"א ע"ב) ביתך ל"ל כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעא דימינא עקר ברישא אלמא דדרך הימין לעקור ברישא וכשהוא עוקר השמאל תחלה בזה די שיחשב אצל הרגל לימין והוה איטר וכמו שנוהגין להבחין אם היבם אטר ע"פ הסכמת הפוסקים. שו"ר בציץ למהר"ם מליבאוויטש ז"ל של' באטר כה"ג שיניח בשתי ידים וכמש"כ. והנני דו"ש חיים אריה הלוי איש הורוויץ