אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן נא

סימן נ

עוד בסוגיא דבני העיר ששלחו שקליהם

ובאופן אחר נלע"ד ליישב שיטת הראב"ד ז"ל ממה שהק' עליו מאי מקשה הש"ס על מתניתין דקתני דשומרין הקדשות ואינך אינם נשבעים דהא תנן דבני העיר ששלחו את שקליהם דנשבעים השלוחים אלמא דאיכא שבועת שומרין בהקדשות ולשיטת הראב"ד דס"ל דבכל הני חייב שבועה שאינה ברשותו קשיא מנ"ל להש"ס דהתם בשבועה מפשיעה איירי דילמא נשבעים שאינם ברשותם. והן בש"ך חו"מ (סימן ס"ו ס"ק קכ"ד) תירץ דמשמע לי' להש"ס דמתניתין דשקלים השומרים נשבעים שלא פשעו דלשון נגנבו או שאבדו משמע לתלמודא דאיירי שידוע שנגנב או שאבד והילכך א"צ לישבע שאינו ברשותו וע"ז הק' הפני יהושע בשמעתין דהא למאי דמשני הש"ס דאיירי בנגנב בלסטים מזוין ע"כ לאו בידוע שנגנב מיירי דא"כ אמאי ישבעו הא לסטים מזוין אונס הוא אע"כ דאיירי שהשלוחים טענו שנגנב מהם בלסטים מזוין ולא בשידוע שהוא כן ומדלא משני בגניבה ואבידה דנשבע שאינו ברשותו ש"מ דאף משבועה שאינו ברשותו פטור וקשיא אהראב״ד עכ"ד הפנ"י:

ולתרץ זאת נ"ג דהא באמת פרש"י ז"ל על הא דאמרינן אלו ואלו שקלים כיון דקדיש קדיש ומשמע דמש"ה אף שכבר שלמו בעלים השקלים ויצאו ידי חובתם אין מחזירין להם אלו השקלים ואינם יוצאים מרשות הקדש רק קדושת שקלים עליהם דכיון דהקדישום לשמים אינם יוצאים מידי קרושה עוד בכדי ולכך אלו ואלו שקלים וכבר הבאתי לעיל (סימן מ"ו) הקושיא שהקשיתי מהא דאמרינן בחולין (דף קל"ט ע"א) גבי מקדיש תרנגלתו לבדק הבית ומרדו פקעו קדושתייהו והק' התם הרשב"א ז"ל בחידושי' דקדושה שבה להיכן הלכה ותי' דרק היכא דיש בהדבר קדושת מזבח אז בכל מקום שהוא שם קדושה עלה כיון דקדיש קדושת הגוף אבל היכא דאין על הדבר רק קדושת דמים דאיהו גופא לא קריב למזבח אז אין על הדבר רק שיעבוד דהקדש וע"כ נפקע נמי ע"י חילול ופדיון וה"ה אם נתייאשו הגיזברים מן הנך תרנגולתות שמרדו נפקע קדושת השיעבוד דאית עליהן ומש"ה אמרינן דפקעו קדושתייהו. ולפ"ז יקשה לכאורה הא אנן קיי"ל סתם גניבה יאוש בעלים והכא כשנגנבו השקלים אתייאשו בני העיר וגיזברים מינייהו ועל השקלים אין רק קדושת דמים דהא מתחללי על בהמות הקדש שקונין מהם וכן מבואר להדיא בתוס' שבועות (דף י' ע"ב) ד"ה קדושה דתרומת הלשכה לא קדשה קדושת הגוף וע"כ הווין השקלים רק שיעבוד דהקדש ונימא דפקעי קדושתייהו ע"י היאוש בעלים ואמאי אלו ואלו שקלים הם:

ואמרתי לתרץ דהא באמת אנן קיי"ל דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ועיין יו"ד סימן א'] דאמרינן אף דתוקפו יצרא דגניבה אינו חשוד לעבור על שאר איסורין וא"כ מי שגונב שקלים ואינו יודע אם הם של הקדש יש לומר דאם יודע לו שהם של הקדש יחזירם דלא חשוד לעבור על איסור הקדש ועיין ש"ס ביצה (דף ע"ו ע"א) דלא חיישינן דגנבי ישראל ליזלזלו בתפילין ועיין מה שהבאתי לעיל (סימן מ"ט) בשם הב"ח ועי' (עירובין דף צ"ז). ועפ"ז מיושב מה שהקשינו דכבר עמדנו על מה שהצריך הש"ס לאתויי בקושיתו סיפא דמתניתין דנמצאו השקלים או שהחזירום הגנבים דאלו ואלו שקלים די"ל דלהחזיק קושיתו מייתי לה דמוכח דלא נפקע מינייהו הקדושה אף שנגנבו וקשיא אמאי לא נימא סתם גניבה יאוש בעלים ואתיאוש מינייהו גיזברים ופקעי קדושה וצ"ל כעין תירוץ הש"ך ז"ל דלא איירי שסומכים על אמירת השלוחים שנגנב רק ידוע שנגנב ע"י ישראלים שהי' עוברין בסיעת ישראלים [עיין ב"מ דף כ"ו גבי ראה סלע שנפלה משנים] ולהכי אין מייאשים דהא דקיי"ל דמייאשין בגניבה אף דבלסטים אין מייאשין משום דהתם יוכל לתפוס הגזלן וסבר דיתפוס לי' לאחר זמן אבל בגניבה דלא ידעו בעלים למאן יתבעו וע"כ אמרי וי לחסרון כיס. אכן זהו בעלמא אבל הכא בגניבת הקדש אף שלא ידע מאן הי' הגנב מ"מ אין מייאשים דסברי אי יכריזו ששקלים נאבדו אולי עוד יחזירום הגנבים דלא ירצו לעבור על איסור הקדש דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על שאר איסורין ועכ"פ עי"ז אין ודאי שיוחלטו השקלים ביד הגנבים כמו בשאר דבר הנגנב ול"ה יאוש ומקשה הש"ס הכא והאריך להביא דסיפא דמתני' והכי קאמר כיון דשמעינן מסיפא דאלו ואלו שקלים דאיירי דידוע שנגנבו ומש"ה לא מייאשי ולא נפקע קדושה דאף דקדושת דמים דשקלים הוי מפקעי ע"י יאוש הכא אמרינן דלא מייאשי וכיון דאיירי שידוע שנגנבו דעי"ז לא מייאשי ע"כ לא קשיא אהראב״ד דישבעו שאינו ברשותו כיון דידעינן שאינו ברשותו וע"כ דנשבעים על פשיעה וש"מ דשומרין הקדשות נשבעין וקשיא אמתני' ועיין טור והגהת רמ"א ז״ל חו"מ (סימן רצ"ד) שהביאו בשם הירושלמי דאף כשידוע שנגנב צריכים לישבע שלא פשע ולא כשיטת ר"י בעל התוס' שהבאתי לעיל בסימן נ' דס"ל דהכל תלוי בשבועה שא"ב:

ועל זה משני הכא בליסטים מזוין עסקינן ולסטים מזוין גזלן הוא ועיין ב"ק (דף קי"ד) וסתם גזילה לאו יאוש בעלים ולא פקעי קדושה מינייהו וא"כ שפיר יכול לאוקמי' דאיירי בלא ידוע שנגנב בליסטים מזין רק שאמרו השלוחים כן וכיון שהם נשבעים כך אף הבעלים לא מייאשי דיסברו דילמא יתפסום את הליסטים מזוין ולוקמי' בדינא ולא פקעי קדושה דע"כ הם נשבעים שהי' לסטים מזוין כי היכי דלא ליפסדו אגרייהו וע"כ גם הבעלים או הגיזברים לא מייאשי משא"כ לפי ההיא אי הי' נשבעים שאינו ברשותם אכתי הוי מייאשי ואמאי אלו ואלו שקלים וע"כ דאיירי שידוע שנגנבו ולפ"ז מיושבת שיטת הראב"ד וגם איש אליבי' הא דהביא הש"ס סיפא דאלו ואלו שקלים הן ודוק. אכן מאי דמשני אבידה שטבעה ספינתו בים קשיא לכאורה אמאי לא מייאשי ונימא דנפקע הקדושה מן השקלים וי"ל דאיירי כגון שהי' בעליה מרדפין אחריהם וכדאיתא ב"מ (דף כ"ב ע"א) ומש"ה לא נפקע הקדושה מינייהו אף אחר כך כשנמצאו ודוק היטב:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה