חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן נ
עוד בסוגיא הנ"ל
עוד באופן אחר נלע״ד לבאר שיטת הראב"ד דפסק דבהנך דאימעוט משבועת שומרים אבל שבועת שאינו ברשותו צריכים לישבע והקשו עלי' מסוגין דמאי מקשה הש"ס מהא דשלחו שקלים דנשבעים השלוחים דילמא צריכים לישבע שאינו ברשותו ואקדים עוד מה שהק' על הא דאמר ר' יוחנן דאמר קדשים שחייב באחריותן נשבעין עליהן ופריך הש"ס הא תינח עד שלא נתרמה התרומה משנתרמה התרומה קדשים שאין חייב באחריותן נינהו דתניא תורמין על האבוד וכו' ומקשו התוס' מגופה דמתניתין מוכח דאינו חייב באחריות מדקתני נשבעים לגיזברים ולא לבני העיר ואמאי הביא הש"ס מרחוק לחמו להקשות מברייתא ועוד הקשה התומים דאיך עלה על דעת ר' יוחנן לתרץ סיפא דמתניתין דאף דנימא דהברייתא דתורמין על האבוד ועל הגבוי לא שמיע לי' או ר"י תנא היא ופליג מ"מ הא מגופה דמשנה שמעינן לי' דאחר שנתרמה התרומה אינו חייב באחריותן דקשיא הא דקתני נשבעים לגזברים ולא לבני העיר:
ונלע"ד לבאר כל זה דהא הקשו כעין זה באחרונים דאמאי נשבעים לגיזברים או לבני העיר נימא מגו דחשידי אממונא חשידי אשבועתא ואי משום ספק מלוה ישנה הא עיקר הטעם אמרינן בב"מ (דף ו' ע"א) דלהכי פרשי אינשי מספק שבועה ולא מספק ממונא משום דשבועה ליתא בחזרה משא"כ ממונא איתא בחזרה והשתא היכי שייך לחייב שלוחים שבועה דאי דילמא אית להו ספק מלוה ישנה נגד הבעלים ורוצים ליקח מאתם השקלים עבור זה הא פרש"י ז"ל גבי אלו ואלו שקלים הן דכיון דקדוש קדוש דנראה להדיא דחל קדושה על הנך שקלים שיש לשלוחים בידייהו ודימה זה בספר יהושע (סימן קכ"ד) למפריש מעות לקרבן עיין שם ואי נימא שחשודים השלוחים לעבור על איסור הקדש להנות מהנך שקלים דאל"כ מה בצע בגוזלם הדמים ואי חשודים להכי אין נאמנים נמי על השבועה דנגד ההקדש ל״ש הוראת היתר ספק מלוה ישנה:
ואין לומר דהכא עיקר חיובם דילמא פשעו וע"ז שייך אישתמוטי דילמא כבר אין להם מהמעות וע"ז נשבעים ז"א דהא כ' הש"ך חו"מ (סימן ס"ו ס"ק קכ"ד) וכן נראה דעת הרמב"ם ז״ל פ"ו משאלה וכן כ' הלח"מ דבשבועת השומרים עיקר השבועה שאינה ברשותו והשאר נשבעים ע"י גילגול והכא בהקדש אינו יכול להשביעו שאינו ברשותו כדאמרן דשייך מגו דחשיד וכו' כיון דל"ש סברת דס' מלוה ישנה וע"כ אין אנו יכולים לחושדו שהוא ברשותו וכופר בו ואיך יכול להשביעם שבועה דלא פשע בה ולא שלח בה יד דהם רק ע״י גילגול ועיין מש"כ התוס' (ב"מ דף ו') וכן הוא להדיא בעור חו"מ (סימן רצ"ד) דשומר שאינו מחויב לישבע שאינו ברשותו מיפטר נמי משבועה דפשיעה ודשליחות יד דהן ע"י גילגול ואי אין כאן שבועה העיקרית אינו יכול לגלגל עוד אחריני עלי' ותיקשי לכאורה נמי איך משכחת לה שבועת שומרים בהקדש דאיצטריך קרא למעט כיון דהשבועה דשא"ב ל״ש בה ובלאו מיעוט פטורים מאינך שבועת שאינם באים רק ע״י גילגול:
ואשר אחזה לתרץ זאת דהא באמת קיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על ש"פ מחולל ואעפ"כ צריך לעשות דמים מדבריהם שצריך להוסיף משלו עד שווי' כדאיתא (ב"מ דף נ"ז) וע"ז הקשו בראשונים הא כתיב בערכך ומקראי ילפינן דצריך שומת דיקדוק ובעשרה ותי' דקודם דאתי לידי גיזבר הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ מחולל ועיין לעיל שטמ"ק (ב"מ דף נ"ז) דמשמע כשהם ברשות בעלים קודם דאתי ליד גיזבר אף אחרים יכולים לחללו על ש"פ ומהני בדיעבד ועתו"ס ב"ק (דף ס"ח) ד"ה הוא. וכן יש להוכיח מהא דאמרינן (פסחים כ"ז ע"ב) הקדש אפילו באלף לא בטיל והק' בתוס' דמאי חומרא היא זו הלוא הקדש הוה דשיל"מ ע"י חילול ופירש שם במג"ש דהא הקדש שוה מנה שחיללו על ש"פ. מחולל דהיינו טעמא הוא דהוי הקדש דבר שיש לו מתירין דהא לא מקרי דשיל"מ אי צריך להוציא עליו ממון עיי"ש ואי אמרת דאחר אין יכול לחלל עלי' בש"פ מאי מקשו התוס' הא כשאין הבעלים בעיר תו ל"ה דשיל"מ כמבואר בתוס' ע"א (דף ע"ב ע"ב) ד״ה טבל ומדאמרינן סתמא הקדש אפי' באלף לא בעיל משמע דלא מטעם דבר שיל"מ אתינן עלה וכן תירוצו של מג"ש אינו עולה יפה ודוק [וראיתי ברי"ט אלגאזי בכורות (דף י') דהוכיח נמי ממה שהבאתי משעמ"ק ב"מ (דף נ"ז גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי יכול לחלל הקדש שוה מנה בפרוטה אף לכתחלה. ולכאורה זה תמי' טובא דאיך יכול לחלל וליעבד הכי לכתחילה וחילקו דבהקדש שכבר בא ליד גזבר ורצו הבעלים לפדותו לכתחילה אינו יכול לחללו פחות משווי' ובדיעבד מחולל ועיי"ש שסיים די"ל דדוקא בעלים דבידו לישאול ולהוציא לחולין בחנם יש להקל בו ולחללו בפחות אבל אחר שאינו בידו לשאל עלי' אין בידו לפדותו לכתחילה בפחות ומיהו אם פדאו בדיעבד פדוי הוא מ"מ פדיונו לבעלים כיון דאית להו לבעלים זכות בגווי' במאי דביני וביני דלכתחילה הוא רשאי לפדותו בפחות קודם שבא לידי גיזבר ואיך יפקיע את זכותו עכ"ד]:
והנה איתא בתוס' עירוכין (דף כ"ע) דהיכא דליכא פסידא להקדש כגון בזה"ז אף לכתחילה שרי לחלל הקדש שוה מנה על ש"פ וגם א"צ עוד להשלים הדמים מדבריהם וכמבואר האחרונים ומעתה מיושבת הקושיא הנ"ל די"ל דהכא השלוחים מורו היתרא דיש להם ספק מלוה נגד הבעלים וכיון שהבעלים צריכים לשקול אחרים תחתיהם אם לא יחזירו ואם הם יחזירו אלו השקלים עתה כשתובעים הבעלים אז לא שקלו הבעלים אחרים א"כ אין מפסידין להקדש וסוברין דמותר לכתחילה לחלל על ש"פ כיון שבין כך ובין כך לא יהי' הפסד להקדש וכן בעלמא נמי בכל הקרש משכחת לה גווני היכא דאחריות ההקדש על המפקיד דה"א שאית שבועת שומרים ואף שבועה שאינה ברשותו דל״ש לומר דאינו חשיד בכך ואי חשדת לי' חשיד נמי אשבועתא דאין דין ספק מלוה ישנה נגד הקדש דהוא מורי היתרא נגד הבעלים המפקידים וסבר שלא יהי' פסידא להקדש דהם ישלמו וע"כ יכול להשביעם שא"ב וגם שבועה דפשיעה ושליחות יד ע"י גילגול אי לאו דמיעט קרא בהדיא לפטור שבועת שומרים בהקדש:
ובהאמור יעלה לנו ביאור סוגית הש"ס אליבא דשיטת הראב"ד דהש"ס לא מקשה כלל מקודם שנתרמה התרומה דכיון דאז אחריות על הבעלים באמת יכולים לישבע שאינו ברשותו משום דמורו היתרא דיכולים לחלל על ש"פ ולא יהי' פסידא להקדש וגם אפשר בחזרה אח"כ כשיודעו שאין להם מלוה ישנה יחזירו להבעלים השקלים שחללו והש"ס מקשה דהכא במתניתין תנן דאין נשבעים להקדש שבועת השומרים ובשקלים לאחר שנתרמה התרומה דנשבעים לגזברים דאז אין אחריות על הבעלים ואיכא פסידא להקדש ואינם יכולים לחלל על ש"פ ואף אי בדיעבד מחוללים על ש״פ מ"מ צריכים להוסיף דמים מדבריהם עד כדי שווים ואינם יכולים לישבע שאינו ברשותו דאי חשדת להו בהכי איכא מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ונגד ההקדש אין ס' מלוה ישנה וע"כ דנשבעים שבועת השומרים דלא פשעו ושלא שלחו יד וחזינן דהקדש עוד עדיפא משאר פקדונות דנשבעים עלי' אף דל"ש על ידי גילגול דשבועת שא"ב אינך שבועות דשליחות יד ודפשיעה:
ומשני הש"ס בנושא שכר עסקינן ונשבעים ליטול שכרם והנה רש"י ז"ל פירש דנשבעים שאינו ברשותו וע"ז קשיא הא אין כאן ספק מלוה ישנה נגד הבעלים אחר שנתרמה התרומה דאין אחריות עליהם ושייך מיגו דחשיד ואיך נשבעים ע"ז [ויש לומר דלשון דמשני הש״ס דנשבעים לגיזברים כ"ה דלא ליחשדנהו קשיא לי' לרש"י דמשמע שהם חשודים שיש להם עוד השקלים תחת ידם ועיין פנ"י אולם ע"פ שיטת הראב"ד נלע"ד בבאור תירוץ הש"ס דהכא כשתקנו חז"ל שבועה דנשבע ונוטל כשבאין ליטול שכרם מהבעלים בחנם וכמו שכתב הפנ"י ודאי תיקנו דלישבעו שלא פשעו ושלא שלחו יד כדהוה ס"ד דהש"ס עכשיו והפי' דנשבעים השלוחים במעמד גיזברים כ"ה דלא ליחשדנהו הוא דיחשדנהו הגיזברים דשלחו בהם יד והוציאום [בשוגג] וכמבואר שיטת ר"ת (ב"מ דף ו') דשבועה דשליחות יד הוה רק דילמא אכלה [דמהיכי תיתי ניחוש דילמא שלח בה יד קודם האונס ואף ע"י גילגול אינו נשבע זה דאין מגלגלין אלא בדבר הדומה] וע"ז שפיר שייך שבועה כיון די"ל דמשתמעי וכמבואר סברא זו בספר יהושע בתשובה הנ"ל. וא"ל דהחשד דילמא ברשותם השקלים כמו שביארנו דאז הי' חשודים אאיסור הקדש ושייך מיגו דחשיד וכו' ולא יכולים להשביעם. וזה פי' תירוץ דלא ליחשדנהו והא דקאמר הש"ס דלא ליקרי להו פושעים פירושו דילמא פשעו בשמירה ועתה משתמעי מלשלם וקודם שנתרמה התרומה נשבעים לבני העיר שבועה שאינה ברשותם להראב"ד דאז אחריות על בני העיר ומורו היתרא לחלל לכתחילה על ש"פ ואין פסידא להקדש:
ומעתה נבאר תירוץ ר' יוחנן ויוסרו הקושיות שהקשו רבותינו על תירוצו דמתרץ ר' יוחנן הא מני ר"ש הוא דאמר קדשים שחייב באחריותן נשבעים עליהם והק' התומים הא מגופה דמשנה שמעינן דאחר שנתרמה התרומה אינו חייב באחריותן דקשיא הא דקתני נשבעים לגזברים ולא לבני העיר ומה הועיל ר' יוחנן בתירוצו ולפי הנ"ל יעלה על נכון דבאמת כבר הרגישו בתוס' להעיר על הש"ס שלא הקשה קושיתו רק מדיוק דנשבעים לגיזברים ש"מ דהפסד להקדש ולא מקשו בפשיעות טפי דמדלא קתני ברישא דמתניתין לאחר שנתרמה התרומה ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן ומשמע דאין אחריות עליהם [וכמו שהוא באמת למסקנא] וע"ז יש ליישב דר' יוחנן הוה ס"ל דסיפא דבני העיר שוקלים אחרים תחתיהן אכולה מתניתין קאי גם ארישא אחר שנתרמה התרומה בני העיר חייבין באחריות [ועיין פי' המשניות להרמב״ם ז"ל בשקלים ורוק] ונראה דעיקר קושית התוס' היתה דאי תימא דבני העיר בין כך ובין חייבים באחריות אף אחר שנתרמה התרומה אמאי נשבעים לגיזברים נשבעים לבני העיר מיבעי' לי':
אכן במהר"מ שיף העמיק לבאר דברי התוס' דלכאורה תיקשי לעולם הא דבני העיר שוקלים אחרים תחתיהן אכולה מתניתין קאי ונשבעים לגיזברים פירושו לר' יוחנן כמו לרבה דנשבעים במעמד גיזברים כי היכי דלא ליחשדנהו רק דר' יוחנן לא רצה לאוקמי' עיקר השבועה לענין נעילת שכר דזהו נראה דוחק דצריך לאסוקי בלסטים מזוין ולהכי מוקי לה כר"ש. אכן באמת אין כאן קושיא דהא תינח כפי הס"ד דהש"ס בתירוץ דרבה דאין בני העיר שוקלים אחרים אחר שנתרמה ואיכא פסידא להקדש ע"כ נשבעים לגיזברים היינו במעמד גיזברים דהא איכא פסידא להקדש משא"כ קודם שנתרמה התרומה אין פסידא להקדש ול"צ לישבע במעמד גיזברים אבל אי נאמר דגם אחר שנתרמה התרומה בני העיר שוקלין אחרים תחתיהן דחייבין באחריות אמאי נשבעים לפני גיזברים הא אין פסידא להקדש ואי דתימא דאף באין פסידא להקדש שייך דלישבעו לפני גיזברים כ"ה דלא ליחשדנהו אי הכי קודם שנתרמה התרומה נמי ישבעו לפני הגיזברים אע"כ כיון דליכא פסידא ונפקותא להקדש כיון שהבעלים חייבים באחריות א"צ לישבע במעמד גיזברים ומדקתני נשבעים לגיזברים מוכח דאינם חייבים השלוחים באחריות ושפיר תמהו התוס' דמגופה דמתניתין מוכח דאחר שנתרמה התרומה אין חייבין באחריות ואמאי איצטריך לאתויי תורמין על הגבוי עכ"ד מהר"ם שיף ז"ל בביאור לע"ד כפי הצורך:
אולם לפי דרכנו שדרכנו בסוגיא באופן הלזה א"ש מיושב הכל על נכון ותסולק גם קושית התוס' דבאמת י"ל דר' יוחנן ס"ל דבבא דובני העיר שוקלין אחרים תחתיהם אכולה מתניתין קאי ואף אחר שנתרמה התרומה ואי דתקשי לשיטת הראב"ד א"כ מתניתין כרבנן דריש נמי אתיא דאף דס״ל אין דין שומרים להקדש אף היכא שהבעלים חייבים באחריות מ"מ כיון שיצטרכו בני העיר לשקול אחרים ליכא פסידא להקדש ומורו השלוחים היתרא לחלל על ש"פ משום דיש להם ספק מלוה ישנה על הבעלים וישבעו שאינם ברשותם לשיטת הראב"ד ז"ל אולם ע"ז יקשה דגזברים מאי עבידתייהו וא"ל דנשבעים במעמד גיזברים כ"ה דלא ליחשדנהו ז"א כיון דהבעלים משלמין דמיא לקודם שנתרמה התרומה דאין פסידא ונפקותא להקדש ואמאי איכפת להו לשלוחים אי הוה ברשותם. [וכדקשה להו להתוס' אהש״ס וכמו שפי' המהר"ם שיף]:
ועל כן משני ר' יוחנן הא מני ר״ש ולדידי' כיון שחייבין באחריות בין קודם שנתרמה התרומה בין לאחר שנתרמה צריכין לישבע שבועת השומרים שלא פשעו ושלא שלחו בה יד והן איתא בפ"ג דשקלים דאחר שנתרמה התרומה מעיל הנהנה משקלים ושבועה דשליחות יד הוה דילמא אכלה לר"ת והיינו דילמא הוציאו השקלים בשוגג דבמזיד לא חשודי דאי חשודי א"כ אשבועה נמי לא מהימני וכדלעיל ואז איכא נפקותא לאחר שנתרמה התרומה אף להקדש דחייבין השלוחים קרן וחומש ואשם וא"כ משום האי חומש נשבעים במעמד גיזברים שלא שלחו יד כ"ה דלא ליחשדנהו כ"ה דאנן מחייבים שבועה לכל השומרים דילמא שלחו בהם יד והוציאום אבל קודם שנתרמה התרומה אף אי נימא דהשקלים הם הקדש הויא כמקדיש מעות לחטאתו דאין כאן מעולה [וכמו שהבאתי לעיל בשם ספר יהושע] ואף אי הוציאום מאי איכפת להו לגיזברים כיון דבני העיר שוקלים אחרים תחת הן ואין נפקותא להקדש בטענת השלוחים וע"כ א"צ לישבע לפניהם רק לבני העיר וא"ש מבואר אוקימתת ר' יוחנן כפי הש"ס:
ומיושבות קושית התוס' וגם קושית התומים שהבאתי למעלה דבמתניתין הוה ס"ל דובני העיר שוקלין אחרים תחתיהן גם אאחר שנתרמה התרומה קאי וכיון שהבעלים חייבין באחריות השקלים לר"ש חייבין לישבע גם שבועת השומרין לבד משאינו ברשותו נשבעין במעמד גיזברים שלא שלחו יד אחר שנתרמה ומעלו וחייבין קרן חומש ואשם ואיכא נפקותא לגיזברים. [ואף דבעלמא אדם נאמן לקרבן הכא כיון דנשבעים צריך להיות במעמד גיזברים כ"ה דלא ליחשדנהו] וקודם שנתרמה התרומה ליכא נפקותא לגיזברים ונשבעים רק לבני העיר כמו שביארנו וע"כ ממתניתין גופה לא קשיא כלל לר' יוחנן ולא מקשו ממתניתין אליבא דאוקמתא דר' יוחנן ורק מברייתא מקשו הש"ס דהא תניא תורמין על האבוד ועל הגבוי וכו' ומוכח לאחר שנתרמה התרומה אין חייב אחריות על בני העיר ואמאי נשבעים ואי דתיקשי לשיטת הראב"ד לישבעו שאינם ברש ותם גרידא דהא ס"ל דבכל הנך דאימעוט מחייבים שביעה זו ז"א כיון דאין חייבים הבעלים באחריות ועיקר ההיזק על הקדש ל"ש ספק מלוה ישנה ומיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא ומשני ר' אלעזר כדי שלא יזלזלו בהקדשות והיינו לאחר שנתרמה התרומה שייך תקנה זו דאיכא פסידא להקדש ונשבעים דילמא פשעו ושלחו יד ומשתמעי אבל קודם שנתרמה התרומה דבני העיר חייבין הן אמת דא״צ לתקן שבועת תקנה דמאי איכפת לי' להקדש מ"מ הכא אף דאית להו להנך שקלים דין דהקדש דאין דין שומרים בהו מ"מ נשבעים שבועה שאינם ברשותם דספק מלוה ישנה יש להם על הבעלים וסברי שיוכל לחלל על פחות מש"פ והכל ברור ומבואר בס"ד: