אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן מז

סימן מו

עוד בענין הנ"ל ב"מ דף נ״ו מתני' ודף נ"ח. חדושים הנספחים לסוגיא דבני העיר ששלחו את שקליהם.

הרמב"ם ז"ל פסק פ"ג מהל' שקלים (הל' י"א) דהגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא והוא חייב לשלם לבעלים שנים [כלומר אם לא נתרמה התרומה] או להוסיף חומש [כשנתרמה התרומה כ"מ] וראיתי שרצו להכריח דס"ל לרבינו ז"ל דקודם שנתרמה התרומה לא קדשו השקלים כלל והרי הם חולין וברשות בעלים הם ומש"ה חייב לשלם כפל. ומלבד שיקשה להבין עפ"ז לישנא דמתניתין דשקלים שהובאה בסוגין דאיתא דאלו ואלו שקלים דמשמע דאית בהו קדושה וכמו שפרש"י ז"ל ואף קודם שנתרמה התרומה דאז צריכים הבעלים להביא אחרים קאמר הש"ס דאלו ואלו שקלים. ועוד קשה להבין טעמו למה יחשבו השקלים קודם התרומה רק כחולין הא קיי"ל בכל הקדשות וקרבנות דאם הפריש מעות לחטאת מעל ונהי דהכא קודם שנתרמה התרומה אין בהם מעילה דליהוי קדשי השם למעילה עכ"פ מיקדש ליקדשי ע"י אמירת פיו לשקלים ועיין ספר יהושע תשובה קכ"ד חחו"מ:

ובביאור שיטת הרמב"ם ז"ל י"ל דבאמת ס"ל דאף קודם שנתרמה התרומה חל קדושה על השקלים והא דפסק דחייב לשלם שנים אי גנב שקלו של חבירו ושקלו לעצמו אף שרבינו ז"ל פסק דלא כר' שמעון בדבר הגורם לממון וס"ל אפי' קדשים שחייב באחריות ונגנבו מבית בעלים דפטור הגנב מכפל. ונראה לומר דהא הקשו התוס' בסוגין בבא מציעא (דף נ"ז ע"ב) על הא דממעטינן הקדש דאין בהם תשלומי כפל מקרא דרעהו ואילו בבא קמא (דף ע"ו) מייתי הש"ס קרא אחרינא וממעט מוגונב מבית האיש ולא מבית הקדש דפטור מכפל. ונ"ל דתרוייהו צריכי דקרא דוגונב מבית האיש מורה שמיפטר גונב הקדש ואף שהי' כבר בבית גיזבר וא"צ לשלם כפל להקדש כמו שהוא הדין במי שגונב דבר חולין מיד חבירו. אכן עוד צריך פטורא בהקדש לענין כפל היינו שיפטור מחיובו נגד חבירו המקדיש ואף לר"י הגלילי דס"ל קדשים קלים ממון בעלים ושם בב"ק (דף ע"ו) קאמר הש"ס דלר"י הגלילי לא חשיב מקדיש מכירה ופרש"י ז"ל משום דברשות בעלים קאי הלכך לאו מכירה היא ומיהו מרשות מרא קמא אפקינהו שם הקדש הלכך כי קטבח לאו דמרא קטבח עכ"ל ולהכי איכא למפטרי' מכפל שלא ישלם הגנב לבעלים דלאו של רעהו חשיבא ליה ולהכי איצטריך האי קרא דרעהו ושני הכתובים צריכים. מוגונב מבית האיש ילפינן דאין משלם להקדש הכפל ורעהו איצטריך דאינו משלם לבעלים אף דקדשים קלים ממון בעלים הוא לריה"ג. ובזה מיושב קושית התוס' וכן ראיתי בספרים שהביאו שנראה מכמה מקומות שהרמב"ם ז"ל פוסק כריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים ואעפ"כ מימעוטי מכפל מקרא כיון דאינו רעהו. וכן מיושבת לפ"ז ק' התוס' גיטין (דף מ"ט) ד"ה שור שהק' רעהו לפטור דנגחי' תורא דידן תורא דהקדש למה לי הא אפי' אדם המזיק פעור דילפינן מתרומה כי יאכל פרט למזיק ולפי הנ"ל איש דהתם בתרומה חייב לשלם מפני שהוא מזיק ממון כהן כגוזל את חבירו רק תשלומי החומש פטור במזיק ומ"מ ילפינן הקדש מתרומה לפטור אף אדם המזיק אבל לא הוה שמעינן רק שנפטר מהחיוב נגד ההקדש במזיק אבל מה שניזק בעל ההקדש ה"א דחיוב קמ"ל כי יגח שור איש את שור רעהו דאף נגד רעהו יפטור. רק לר"ש קדשים שחייב באחריותן דין אחר להם דחייב כפל כיון דס"ל דבר הגורם לממון כממון דמי:

אכן מה שמחייב הרמב"ם ז"ל כפל בשקלים נראה לי דהא התוס' כתבו (בב"ק דף ע"א ע"ב) להקשות על הא דקאמר הש"ס וסבר לה ר"מ כר"ש דדבר הגורם לממון כממון דמי דלמה לי' למימר דסבר כר"ש ומש"ה בשור הנסקל כשנגנב מבית שומר דהי' יכול לפטור עצמו בו מיחייב לשלומי כפל לימא דר' מאיר לטעמי' דדאין דינא דגרמי ומכש"כ דס"ל דבר הגורם לממון. וי"ל דאיכא סברא נמי איפכא דע"כ לא מיחייב ר' מאיר אלא בדינא דגרמי כגון בשורף שערות של חבירו וכיוצא בו שראוי השטר לכל העולם אבל דבר הגורם לממון כגון שור הנסקל וקדשים שחייב באחריותם אינו ראוי אלא לזה שיפטור עצמו בו לא יתחייב לר' מאיר ולהכי קאמר דס"ל כר״ש עכ"ל התוס':

וסברא זו לחלק בין דינא דגרמי לגורם לממון היא נמי שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק דינא דגרמי ונראה דאף מה״ת ס"ל דינא דגרמי [ועיין ש"ך חו"מ (סימן שפ"ו) בשם הרמב"ן ז"ל] ופסק דלא כר' שמעון וקדשים שחייב באחריותן פטור מכפל דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי אולם הא תינח דהקדש לא מקרי רק גורם לממון ולא גרמי זהו רק בקרבן אי מקדישו שאינו ראוי לכל העולם רק לזה שיוצא בו ידי נדרו ואי שחטו בפנים רק לבעלים ראוי להיות הקרבן לפטור עצמם בו ועיין פסחים (דף צ' ע"א) דהמוכר עולתו ושלמו לא עשה כלום אבל בשקלים דהדין אם הקדיש שקל ונותנו לאחר ושיקלו יוצא בו דראוי לכל העולם לצאת בו והטעם מפני שעיקר פטורא דשקלים הוא בשעת התרומה כשהגזברים תורמין והם יתרומו על כל הנגבה וע"כ קודם שנתרמה התרומה כיון שהבעלים חייבים באחריות השקלים מחויב הגנב לשלם כפל לבעלים אף דהגוף אינו שלהם שהוא של הקדש דדמי לשורף שטרות דאיכא גרמי כיון דראוי לכל העולם הכא נמי מדינא דגרמי חייב דהא ראוי לכל העולם לפטור עצמם בו וכן הגונב בעצמו נפטר בו כמו שנראה מפסק הרמב"ם ז״ל ולהכי עדיף מדבר הגורם לממון בעלמא דלא ס"ל בהקדש ומיפטר בתשלומי כפל מרעהו הכא דאיכא נמי גרמי חייב בכפל כנלע"ד לתרץ שיטת הרמב״ם ז"ל בדרך פשוט:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה