אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן מג

סימן מב

והנה בהא דהבאתי לעיל (סי' מ"ב) לפרש בדברי הטור יו"ד (סי' של"א) דבת כהן הנשואה לקטן פוסלה מלאכול בתרומה ואמרתי הטעם דחיישינן שמא נתעברה וחיישינן אליבא דמ"ד קטן מוליד ראיתי לחזק זאת ע"פ דברי התורת חיים שם בסנהד' (דף ס"ט) שהוכיח מדברי הרמב"ם (פ"ח מהל' גזילה) שכ' דגר קטן אי אתה צריך לחזור אם יש לו גואל שחזקתו שאין לו יורשין מדלא כתב אי אתה צריך לחזור עליו שאין לו יורשין משמע דלאו ודאי הוא שאין לו יורשין כיון דאשכחן קצתן שהיו מולידין בני שמנה שנים אלא כיון דרוב העולם אין מולידין עד י"ג שנים חזקה היא שאין לו יורשים דאזלינן בתר רובא, ולרב חסדא שם דס"ל קטן מוליד דפליג ארבה צ"ל דס"ל אף הרבה קטנים מולידים ובזה פליגי אהדדי וא"כ שפיר חייש הטור דילמא נתעברה האשה מן הקטן ולא תאכל בתרומה. ובסברת התורת חיים ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל אמרתי ליישב מה שהקשה אותי כעת הבחור החריף כמר שמשון האלפערן נ"י מבראדי על הא דהקשו התוס' חולין (דף י"א ע"ב) על הא דאיתא התם בש"ס דיליף רבינא דאזלינן בתר רובא מעדים זוממין דאמר רחמנא ועשיתם לו כאשר זמם וגומר וליחוש דילמא הך דאסהידו בי' טריפה הוא אלא לאו דאזלינן בתר רובא והק' בתוס' דילמא חובשין אותו י"ב חודש ואם יחיה לאו טריפה הוא והקשה הנ"ל הא אמרינן התם בסנהדרין (דף ס"ט ע"א) דאמר ר' כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים דמלו ג"ח אף דלא הקיף זקן התחתון פטור דדרשינן בן ולא הראוי לקרותו אב. ופירושו דהיינו לאחר ג' חדשים אחר שהביא שתי שערות שראוי להיות העובר ניכר אם היה בא על האשה משהביא שתי שערות והיא מתעברת אינה נעשה בן סורר ומורה. וא"כ שפיר אתיא הוכחת הש"ס דקאמר אתיא מעדים זוממים דהיינו מדין בן סורר ומורה שה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דילמא עריפה הוא מאי אמרת דחובשין אותו י"ב חודש הא כל ימיו של בן סורר ומורה אינו אלא ג' חדשים ואיתא בסנהדרין (דף ע"א ע"ב) ברח עד שלא נגמר דינו ואח"כ הקיף זקן התחתון פטור ופירש"י דתו לא דיינינן לי' כיון דאלו עבד השתא לאו בר קטלא הוה וא"כ בבן סורר ומורה השתא לא מצינן לגמור דינו דהרי ל"ה עדות שאתה יכול להזימה דילמא טריפה הוא ואי דחובשין אותו עד י"ב חודש ואז יגמרו דינו הא אחר עבור ג' חדשים תו לא מצינן לדונו כיון דאילו עבד השתא לאו בר קטלא הוא עכת"ק. ובפשיטות רציתי לומר דלא קשיא קשיתו ושפיר הקשו התוס' דהש"ס שפיר קמקשה מקרא דועשיתם לו כאשר זמם היכי משכחת לה ניחוש דילמא רצו להרוג את הטריפה וע"ז הקש' התוס' דבכל עדיות שבתורה שחייב עליהם מיתה חובשין את הנדון י"ב חודש ואז יתראה שלא רצו להרוג את הטריפה מדים זוממין נינהו ואי דתיפרוך מדינא דבן סורר ומורה י"ל משכחת לה כגון שראו ב"ד שעבר העבירות שחייב עליהן הבן סורר מיתה וב"ד שראו ביום באחד שעבר עבירה לא בעינן עדות שאי"ל כדאיתא בסנהדרין (דף ע"ח ע"א) ועיין ב"ק (דף צ' ע"ב). אכן זה דוחק דפשיטא דקרא דבן סורר ומורה משמע שהיה המעשה לפני עדים והם הביאו אותו לפני ב"ד כדכתיב ותפשו בו אבי' ואמו וגומר ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה ומשמע שהעבירות עבר בפני עדים ואבותי' יביאוהו לב"ד וכן איתא ברמב"ם פ"ז מהל' ממרים ועיי"ש וכיון שפשטא דקרא משמע דעבר הבן סורר ומורה בפני עדים תו תיקשי הא ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דילמא עריפה הוא ולא מצינן לחובשו י"ב חודש דיעבור זמנו דכל ימי' חייהם אלא ג' חדשים וש"מ דאזלינן בתר רובא דאלת"ה איך יכולין לקיים דין זוממין בעדות בן סודר ומורה דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. אכן לפי דברי התורת חיים הנ"ל שהוציא מדברי הרמב"ם דהא דאמרינן קטן אינו מוליד היינו רוב קטנים אבל מיעוט מולידים א״ש דלא תקשי קושיא הנ"ל אחר שנדייק היטב התם בסנהדרין (דף ס״ט) דקפריך הש"ס מתירי דממעטינן בן ולא אב וכיון שכל ימי' ג' חדשים ע"כ שהוליד בקטנותו וקשיא למ"ד קטן אינו מוליד. ותי' הש"ס דלעולם קטן אינו מוליד אכן תנא דבי ר"י אתא לאשמועינן האי דר' כרוספדאי דכל ימי' שבן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים והכי דרשינן בן ולא הראוי להיות אב והיינו אחר ג' חדשים שראוי להיות עיבורו ניכר אם בא על האשה ואע"פ שעכשיו אין לו אשה ועיין חדושי הר"ן שם. וקשיא לפי שיטת התורת חיים בשם הרמב"ם ז"ל דאף דקטן אינו מוליד היינו רוב קטנים אבל מיעוט מולידים וא"כ כל בן סורר ומורה היכי משכחת לה הא ראוי להיות אב אי בא על האשה ואיעברה מיני' לפני שהביא ב' שערות וצ"ל דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות כדמסיק התם וכיון דרוב קטנים אינם מולידים לכן בכל בן סורר ומורה אנו דנים שאין ראוי להיות אב דניזול בתר רובא שלא איעברה מיני' אשה ע"כ בתוך ג' חדשים יכול להיות בן סורר ומורה. אולם זה תינח אי באמת אזלינן בתר רובא אבל לפי הס"ד דש"ס חולין דחיישינן למיעוטא א"כ אם נדרוש כר' כרוספדאי בן ולא אב היינו הראוי להיות אב לא יהא משכחת לה דין בן סורר ומורה שכיון שחוששין למיעוטא שהוליד אף כשהוא קטן כל בן סורר ומורה ראוי להיות אב וכן כתב בספר בנין שלמה על סנהדרין דלפרש"י למ"ד קטן מוליד ל״ש דין דר' כרוספדאי עי"ש. ועכצ"ל דאז לא נדרוש בן ולא אב שראוי להיות אב רק שאר דרשות דהש"ס התם בן ולא בת בן ולא איש וכמו דס"ד לתנא דבי ר' ישמעאל דרשינן בן ולא אב דממעטינן בן שכבר נולד לו בן אבל לא נוכל לדרוש ולא הראוי להיות אב ולא נדע דין דכל ימי' של בן סורר ומורה אינם אלא ג' חדשים [וכן כתב הב"ש בפי' סדר חליצה ס"ק כ"ז דע"כ דין דר"כ רק למ"ד קטן אינו מוליד עיי"ש] רק יהי' דינו משיגדול עד שיקיף זקן התחתון וזה יכול לשהות יותר מי"ב חדשים ושפיר משכחת לה דחובשין אותו עד י"ב חודש אף בבן סורר ומורה ואז נגמור דינו ועדיין לא נשתנה דינו דנימא כיון דאילו עביד השתא לאו בר קטלא הוא ושפיר ה"ל עדות שאתה יכול להזימה אף בבן סורר ומורה כיין שלא יהיה כלל דין דר' כרוספדאי דכל ימי' של בו סורר ומורה אינם אלא ג' חדשים ול"ק קושיא הנ"ל:

ואם נימא דהתוס' התם בחולין ס"ל בקושיתם דגמר דין יכול להיות תיכף בשעת העדאה ושפיר הרגינן הנדון דאם שלם הוא ודאי מתחייב ואי טריפה הוא ג"כ אין לחוש ועתו"ס שם ד"ה וכ"ת. ואם תאמר הא ה"ל עדות שאאילה״ז ז"א דאס יוזמו העדים ונצטרך לדון עליהם ולקטלם אז נשהה הנדון י"ב חודש ואגלאי מלתא למפרע שרצו להרוג שלם ולא טריפה ועתו"ס סנהדרין (דף פ"א ע"א) ד"ה ונגמר דאי אית גווני שיוכלו להזימם מקרי עדות שאתה יכול להזימה ולפ"ז שפיר יכולין לגמור הדין עכשיו דאחר גמר דין יכול אף הבן סורר לשהות יב"ח וליש דין דר"כ פשיטא דל"ק קושיא הנ"ל ועיין בספר לב ארי' על חולין:

והא דתקשי לכאורה על שיטת התורת חיים וכן הסביר לה ברמב"ם ז"ל והביא שם מדברי ה״ה להדיא שכ' פ"ח מה"ל גזילה קטן אין אתה צריך לחזור אחרי' אם יש לו שואלים דכמאן שאינו מוליד משוינן ליה ומשמע דפעמים שהוא מוליד אלא דמשוינן ליה כאינו מוליד משום דאזלינן בתר רובא וקשיא על זה הא דקאמר הש"ס והא תנא דבר"י בן ולא אב וכו' אלא לאו דאיעבר מקמי דלייתו ב' שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן ושמע מינה קטן מוליד ואי תימא כשיטת הת"ח דלכ"ע מיעוט קטנים מולידים שפיר משכחת לה בן סורר ומורה שיש לו בן אם איתרמי והוליד בקטנותו וקשיא אליבא דכ"ע. וכן ראיתי שהקשה בספר חמדה גנוזה להגאון מוהר"ר צבי מייזלש זצ"ל האבד"ק זאלקווא דמאי פריך התם הש"ס דרב חסדא דאמר קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סורר ומורה שנא' כי יהיה לאיש בן ולא לבן בן ופליגי דרבה דאמר קטן אינו מוליד שנא' ואם יהי' לאיש גואל וכו' דלפי דברי התורת חיים אין כאן פלוגתא רק דרב חסדא מיירי אי יתרמי הדבר קטן שהוליד מאחר שהוא במציאות אז אינו נעשה בן סורר ומורה ורבה קאמר דסתמא אין אנו צריכין לחזור אחרי' אם יש לו גואל דאזלינן בתר רוב קטנים דאין מולידין עכ"ק. ולע"ד נראה לחדש ולומר בשיטת הבעל תורת חיים הוא כפי מה שראיתי שם בחידושי הר"ן על סנהדרין דאם ימצא קטן מוליד על צד הזרות שיצא מן הרוב קטנים שאין מולידין ומיד יהיה גדול כמו דמצינו לענין קטנה ביבמות (דף י"ב ע"א) דבנים הרי הם כסימנים דכיון שהוא על צד הזרות קטנה שתלד נעשה גדולה לפני הזמן כדאיתא שם יבמות בתוס' ד"ה הרי וה"נ בקטן שהוליד למאן דאמר קטן אינו מוליד:

ולפי זה א״ש הפי' בסוגיא התם בסנהדרין דרב חסדא דממעט קטן שהוליד דאין הבן הנולד נעשה בן סורר ומורה מקרא דלא לבן בן ע"כ ס"ל דבנים לגבי זכר אינם כסימנים דאם הם כסימנים א"כ כבר נעשה גדול משעת הריון של אשתו ואיש הוא [וכן כ' התוס' יבמות שם דאם בנים כסימנים משעה הריון נעשית גדולה בפשיטות אם היה הבנים בני קיימא והכא ודאי הי' הבן קיימא שהרי נעשה בן סורר ומורה] וא"כ ע"כ לרב חסדא הבנים לקטן אינם על צד הזרות רק שיש הרבה קטנים שיכולים להוליד ולהכי אינם כסימנים וע"כ שפיר קאמר הש"ס ופליגי דרבה מדקאמר רבה קטן אינו מוליד ופירושו כשהוא קטן אינו מוליד משום דרוב אין מולידים ואי יתרמי על צד הזרות אחד שמוליד אינו תו קטן רק דינו כגדול ולהכי רק איש שכבר גדול בשנים צריך לחזור אחריו אם יש לו גואל אבל קטן בשנים אין צריך לחזור אחריו ואי דילמא הוליד על צד הזרות ל"ח דאזלינן בתר רובא וכדברי התורת חיים. וכן אתי שפיר הפי' בסוגיא לקמן שאמר והא תנא דבר"י בן ולא אב דהיינו דקס"ד דקמעטינן דאם הבן סורר ומורה יש לו אשה ונולד לו בן והא כל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא ג' חדשים אלא לאו דאיעבור מקמי דלייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן וש"מ קטן מוליד ה"פ וש"מ קטן מוליד כשהוליד יש לו עוד דין קטן דאין ההולדה על צד הזרות ורוב קענים מולידין ומש"ה אין בנים כסימנים ואף כשהוא קטן מוליד דאי תימא דרוב קטנים אין מולידים ואי יתרמי אחד שהוליד היא על צד הזרות א"כ הרי בנים כסימנים והרי משעה דאיעבר דינו כגדול ושוב לא משכחת לה דין בן סורר ומורה כיון שכל ימי' אינן אלא ג' חדשים. והשתא קא ס״ד דלתנא דבי ר' ישמעאל ממעטינן בן ולא אב היינו אם הבן סורר ומורה הוליד בן וא"כ נשתהה יותר מג' חדשים מימי גדלותו ופריך דאי אין קטן מוליד ל״ל הך דרשא דהא לא משכחת לה בבן סורר ומורה שיולד דהזמן העובר משעת הריון עד הלידה הוא יותר מכל ימיו של בן סורר ומורה שאינם אלא ג"ח ודוק. טרחתי לבאר התורת חיים ואף שלא פי' בדבריו להדיא כמו שביארנו כדי להבין גם דעת הרמב"ם והה"מ שכפי דברי הת"ח ס"ל דמיעוט קטנים מולידים ובזה שביארנו אתיא נמי שפיר הא שהבאתי לעיל בשם הבית שמואל בפי' סדר חליצה ס"ק כ"ז להוכיח דהרמב"ם ס"ל דקטן אינו מוליד מדהביא דין דר' כרוספדאי דכל ימיו של בן סורר ומורה אינם אלא ג"ח אחר שיגדיל וע"כ צ"ל הפי' בדבריו דמבואר דס"ל דקטן אינו מוליד דאי מוליד ל"ש דין דר' כרוספדאי דנידרש בן ולא אב הראוי להיות אב דכל קטן נמי ראוי להיות אב דההולדה אינה סי' גדלות. ולפי שביארנו א"ש נמי דאם הוליד דינו כגדול ודאי אף דמיעוט מוליד אם הוליד יצא מחזקת קטן ואיש הפסק שהביא שם הב"ש דאם הוליד שוב א"צ שום בדיקה דאף אם הוא מן המיעוט שמולידין אף לא הביא ב' שערות ההולדה גופה הויא כסימנים ודוק. וי"ל דלענין זה עוד עדיפא קטן מקטנה דבקטנה איכא פלוגתא שם בש"ס יבמות וכן בין הפוסקים אם הבנים הם כסימנים ובקטן כיון דס"ל דאין קטן מוליד ואם הוליד הוא על צד הזרות ע"כ ודאי נסבור שבנים הרי הם כסימנים וזהו נמי דעת הרמב״ם ועיין בפ"ב מהל' אישות ובה"ה שם ודוק:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה