חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן מא
ב"ה יום ה' פ' בא תרמ"ח לפ"ק קראקא.
שלום ורב ברכות לכבוד ה"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי מעוז ומגדול כש"ת מו״ה שלמה ליפמאן וועלדלער ג"י האבד"ק שענלאנקע במדינת פרייסען מחוז פאזען.
מכתבו הגיעני לנכון ואשיבנו ע"ד שאלתו אשר בקש ממני להודיעהו דעתי העני' והקלושה ולעשות רצון ת"ח כמותו חפצתי. והנה תורף שאלתו באיש אחד יקר ונכבד נשא אשה עשירה ושתים ושלש שבועות אחר החתונה התחילה האשה להשתטות שלא דברה עם שום אדם וישבה בפני עצמה וחשב הבעל אולי יש געגועים בלבה אל בית אביה אכן חליתה גברה מיום אל יום ונסע הבעל עמה לרופאים ואמרו שהיא נשתטית גמורה ואחר הדרישה והחקירה נודע בבירור גמור שזה שנים רבות שנשתטתה ויצאה מדעתה ואח"כ חזרה לדעתה ולאחר זמן שוב נשתטית וגם נודע שאיזה חדשים קודם שנשאת היתה בבית החולים אשר שמה יובילו המשוגעים וחסרי דעת והרופא שם בבית החולים אמר שזה איזה פעמים היתה בבית החולים שלו והדבר לא נודע לשום אדם מקודם כי אביה ידע להסתיר הדבר עד שלא ידעו מזה אנשי עירו. ומאחר שהנשואים נעשו ג"כ כחוק המלכות והובא הדבר לפני ערכאות ויצא בירור המשפט בבית דינם של המלכות ע"פ עדות רופאים מומחים אשר אם גם תחזור לבריאותה על איזה זמן בכ"ז יש לחוש וקרוב הדבר לודאי שתחזור לשטותה כי כן חליתה עתים חלומה עתים שוטה ונפסק הדין בערכאותיהם שהנשואין בעלים מעצמן כי היו מקחה לבעל מקח טעות ועתה נתפקחה כ"כ שתוכל לקבל גיטה ורוצה הבעל לתן לה גט אחר שיחזור כל מה שהכניסה לו וגם ויתר כנגדה משלו יותר מעשר פעמים כנגד כתובתה אך האשה שומעת בקול אביה וממאנת לקבל הגט. ועתה כ"ת שואל כהלכה דהלוא יש שני דרכים להתיר האיש מכבלי העיגון או אם נתיר לו לשלוח גט בע"כ אי שישא אשה אחרת עליה אכן בהדין השני ישאל מעכת"ה אם נוכל להתיר לו בלי צירוף מאה רבנים כי הבעל לא יתרצה לזה שיתירו לו ק' רבנים שאומר שהיא לו לחרפה ולבוז ובטרם יעשה מעשה כזאת ישאר בלי אשה וע"כ כת"ה מצדד בכחא דהתירא להתיר לו בלי ק' רבנים לשא אשה על אשתו ואני אשיב למעכת"ה מה שנראה לע"ד בנ"ד:
והנה אם לדון באשה אשר היא עתים חלומה עתים שוטה דין נשתטית שיתירו לו לשא אחרת כנהוג בנשתטית גמורה מבואר בהט"ז (סימן קי"ט) שמתירין לו לשא אחרת וכן נראה מדברי הצ"ץ (סימן ס"ז) שבכה"ג מתירין לו לשא אחרת כמו נשתטית גמורה וכן הביא בתשובת מהרח"ש אבהע״ז (סימן ל"ג) ראובן שנשטתית אשתו בכל ד' דברים וסימני שטות יש לה אך לפעמים עתים מעטים היא חלומה מעט וחוזרת לשטותה ואין מרפא ופסק שיכול לשא אחרת ואין בה משום חרם דר"ג:
אכן בהאי דינא דמהרח"ש כיון שרק עתים מעטים חזרה לחלומתה שפיר יש לומר דלהכי דן אותה כשוטה אבל בנ"ד שנראה מדברי השאלה שזמנים ארוכים שהיא בבריאות כמו שכ' כ"ת הרמה שעד ג' שבועות אחר החתונה לא ניכר בה סימני שעות א"כ אף שנראה בפשיטות שהוא מום גדול ובודאי פוסל בנשים שכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ח מהל' ביאת מקדש הל' ט"י שכ' ועוד יש באדם מומים וכו' ומי שרוח רעה מבעתו תמיד או בעתים ידועים הרי שחידש הרמב"ם דאף רוח רעה בעתים ידועים פוסל בכהנים ורוח רעה לעתים הוא שגעון לפרקים וכמו שכ' הרמב"ם ז״ל בפי' המשניות פ"ב דשבת המכבה את הנר וכו' מפני רוח רעה שכ' רוח רעה קוראין לכל מיני החולין הנקראין בערבי מלקוניא וכו' שתנוח נפשו בחשך והתבודדות עיי"ש וא"כ ה"ה עתים חלים עתים שוטה דפוסל בכהנים כמו רוח רעה לעתים והיינו הך וכן הוא פוסל ודאי בנשים:
אכן להתיר חדר"ג צריכין לכאורה למום גדול כ"כ אשר אם הי' כיו"ב באנשים היינו כופין אותו לגרש וכמש"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ב ונפסק בש"ע בהגהת רמ"א אה"ע (סימן קי"ז) ועתים חלומה ועתים שוטה אם זמנים חולפים שהיא בבריאותה י"ל דל"ה מום גדול כ"כ שכן בנכפה איתא בהגהת מימונית בפכ"ה מהל' אישות דאין כופין אותו להוציא מדלא קתני נכפה במומי איש באלו שכופין אותו וא"כ י"ל ה"נ אם לא תני שועה במומי איש אתי שפיר שכן הדין שוטה לא יוציא עולמית אבל עדיין תקשי למה לא תני עתים חלים עתים שוטה שכופין אותו להוציא שהדין שמגרש כשהיא חלים כדאיתא באהע"ז (סימן קכ"א ס"ג) ואף דבנכפה כ' הרא"ש דכופין אותו להוציא וכן מסיק הב"ש (סימן קנ"ד ס"ק ט') הא התם טעמא הוא כמש"כ בתשובת הרא"ש שם כלל מ"ב בשם מוהר"ר מרדכי ז"ל דכמו דחיישינן בשחין מפני שהוא ממיקתו כן היא בנכפה דאיכא סכנה בדבר לדור אתו ומש"ה לא תני במתניתין משום דלא הוצרכו אבל בעתים חלים ועתים שוטה ודאי קשיא אמאי לא תני באלו שכופין להוציא ואפשר דאף הרא"ש מודה דאין כופין האיש:
וכן נראה להוכיח להדיא מתשובת הרא"ש כלל מ"ג (סימן ג') באשה שטוענת שבעלה מטורף וטפשות מתוספת עליו יום יום וכסבורה הייתי שיכולה אני לקבל ואבי מחמת דוחקו השיאני לו ועתה הוא מטורף לגמרי ויראה פן יהרגנה בכעסו והשיב הרא"ש איני רואה מתוך טענתם דברים שיהי' ראוים לכופו לגרש כי אין לנו להוסיף על מה שמנו חכמים בכתובות (דף ע"ז) וכן נפסק בש"ע (סימן קנ"ד סעיף ה') עיי"ש ובגוף הענין לכאורה יש לחלק קצת דהתם טפשות יתירה היתה בו ואעפ"כ לא הי' שוטה דאי לא״ה לא הי' ראוי לגרש ועיין היטב תשובת חתם סופר חאה"ע ח"ב (סימן ב') שתירץ שכיון שהשטות בא לו מחמת כעסו מחמת עצבון רוח ומרה שחורה לכן עשה מעשים כאילו ואין דנין אותו כשוטה ויכול היה לגרש את אשתו מ"מ שמעינן מדברי הרא״ש גופי' דאית לי' בהנך דכופין אותו להוציא שאין להוסיף על שמנו חכמים ובנכפה הטעם ששמעינן שכופין מרבותא דהנך דמתניתין מפני שיש סכנה בדבר וא"כ ה"ה י"ל בעתים חלים עתים שוטה אין כופין לגרש [והנה שם בש"ע (סימן קנ"ד) יש לי דקדוק דאיתא איש המשתטה יום יום ואומרת אשתו אבי מחמת דוחקי השיאני לו וסבורה הייתי לקבל ואי אפשי לקבל וכו' אין כופין אלא באותו שמנו חכמים. וק"ל דהא אף אותן שמנו חכמים אם ידעה קודם שנשאת אין כופין וכמו שפסק הרמ"א שם וכן כ' הב"י אליבא דהרמב"ם ז"ל חוץ ממוכה שחין מפני שהיא ממיקתו והכא מבואר שידעה בו מכבר וא"כ למה לי הטעם שזהו הדין יהי' תוספת על אלו שמנו חכמים תיפוק לי' שידעה וסברה וקיבלה. ויש ליישב בדוחק כמו שהוא במוכה שחין מפני שהיא ממיקתו משום תקנתא דידי' כופין אותו להוציא ה"נ כיון שהיה הבעל כעסן גדול בשטותו כמו שאיתא שם שאמרה שיראה פן יהרגנה בכעסו י"ל דדמי למוכה שחין שכופין אע"פ שידעה מזה משום תקנתא דידה קמ"ל דאין להוסיף על מה שמנו חכמים. ומיהו בתשובת הרא"ש שם י"ל דל"ק דס"ל כהני פוסקים דאף כשידעה ממום אם לא התנתה בפי' כופין אותו להוציא וכן נראה מפסקיו ומדברי הטור אבל על הש"ע קשיא ועיין עוד שם בביאורי הגראו"ו ז"ל.]
ואם נימא דבעתים חלים עתים שועה אין כופין אותו להוציא הדרן לכללא דלא הותר חרם דר"ג לגרשה בע"כ כיון דהיא ראוי' לאישות בעת חלימתה ול"ד לאילונית שכ' הרא"ש פרק המדיר (סימן י') דהויא מום גדול שעיקר דעתו של נושא אשה הוא בשביל בנים וזו אינה ראויה לזה. וגם לע"ד י"ל דהא אחר מסימני אילונית הוא שהיא מתקשה בשעת תשמיש א"כ אינה ראוי' לדור אתה כמו עם שאר הנשים משא״כ בעתים חלומה עתים שועה שהדין כשהיא חלומה היא חלומה לכל דבריה וראוי' לאישות ולהבנות ממנה מנא לן שהותר חר"ג. אולם כיון שרבינו הטו"ז התיר בלי שום פקפוק בעתים חלומה עתים שוטה לישא אשה אחרת ומשמע מדבריו אף שהשעות היא לעתים ידועים ויש לה ימים שנתפקחה בנתים י"ל דס"ל דאף שכ' הרמ"א דבכל מקום שכופין אותו להוציא אז מתירין לו חדר"ג דבע"כ אתי הרמ"א לאשמעינן דבכה"ג פשיטא דמתירין אבל מ"מ יש מומים גדולים דנחשבים לנו טעמים מבוררים להתיר חדר"ג ומניהו להעו"ז עתים חלומה עתים שועה עכ"פ בעת שעיותה שייך לדון דאין אדם דר עם נחש בכפיפה וגם כמו שיאמרו הטבעיים חולי כזה היא חולי המתירשת ליוצאי חלציו א"כ מהנכון להתיר חרם דרגמ"ה בכה"ג. והא דנראה דבאיש כה"ג אין כופין אותו להוציא וכמו שביארנו היינו משום חשש גט מעושה מחמירינן ואין לנו להוסיף על מה שמנו חז"ל אבל בתקנת הגאון מקילינן. שוב ראיתי בשו"ת פני יהושע אהע"ז (סימן י"ב) שפסק בעתים חלומה עתים שוטה אין נותנים גט בע"כ וא"כ כיון שיש מבוכה בין הפוסקים הי מנייהו חמור אי גט בע"כ דאין עושה האיסור רק פעם אחת משא"כ שתי נשים דעובר בכל שעה ושעה או נימא ששתי נשים קילא כיון שהוא לאחר אלף החמישי א"כ לדברי שו"ת פנ"י יש לאסור בעתים חלומה ועתים שוטה אף לישא שתי נשים ובפרט היכא שאין מכשלת אותו בעניני הדת:
אולם מלבד שבמילתא דרבנן בתקנת הגאון שתיקן רק מפני הפריצים המתעללים בנשותיהם יש לסמוך על הטו"ז בנ״ד הלוא כמו שהעיר מעכת"ה יש עוד צד היתר משום שהטעתו בזדון שהבעל לא ידע מהמום. והנה בכתובות (דף ע"ב ע"ב) במתניתין המקדש את האשה ע"מ שאין עלי' מומין ונמצאו בה מומין אינה מקודשת הק' התוס' מאי אריא ע"מ אפי' בסתם נמי דהא אמרינן בכתובות (דף נ"ז) ארוסה בת ישראל לא תאכל בתרומה גזירה משום סמפון וכן איתא בריש יבמות (דף ב') וכלן שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות אלמא אפי' מדרבנן אין כאן קידושין ועיי"ש בתוס' ובשעמ"ק שתי' דבאמת י"ל שאין חילוק בין על מנת בין סתם דבריש יבמות איירי בקידושין לחודייהו אז באילונות אינה מקודשת אבל כשכנסה דאיכא נמי חזקה אין אדם עושה בעילתו ב״ז ע"כ צריכה גט עיי"ש וצ"ל הפי' דאם כולם את האשה אז דעתי' על כל המאורעות והמומים שיהי' בה דלא ליהוי בעילתו ב״ז. אולם הר"ן כ' בסוגין דאף אי אמרינן האי חזקה בבעל מ"מ אין דינה רק כארוסה דביאה אירוסין עושה כיון שהקדושין לא חלו מפני המומין ומהרי"ק והרמ"א אהע"ז (סימן א') וכן השבות יעקב ח״ב (סימן קי"ב) פסקו דבארוסה לא החרים רבינו גרשום וא"כ י"ל דבנ"ד לא חל חר"ג דאיכא מום גדול באשה שהיא עתים חלומה ועתים שוטה וכל איש נפשו קצה באשה כזו ואם קדשה לחודה י"ל דהוי קדושי טעות אולם מפני שכינסה ואיכא נמי חזקה אין אדם עושה בב"ז עכ"ז עכ"פ אין דינה רק כארוסה ולא חל חרם דר"ג לפי סברת השעמ״ק הנ"ל:
אולם זה בקל יש לדחות ע"פ שמבואר שם בר"ן דכי אמרינן ביאה אירוסין עושה ה"מ בבית חמיו אבל כל שהביאה לביתו וכנסה ובעלה הרי הקידושין והנשואין באין כאחד וכן פ' הרמ"א אהע"ז (סימן ל"ג) וכן הדין שם דאם קדשה כבר ובא עליה דינה כנשואה א"כ אם קדש בביאה ביאה שני' עושה אותה נשואה ונדחה היתר זה לדון אותה כארוסה משום מום זה:
אכן עוד נראה לצדד בהיתרא דבאמת ק"ל דהכא אנן קיימינן דמשום חזקה א"א עושה בב"ז ע"כ מקדשה אף אי הי' בה מומין ובחייבי לאוין שלא הכיר בה כ' הרמב"ם ז״ל בפכ"ד מהל' אישות הל' ג' דיש לה תוס' בלא הכיר בה ואין לה עיקר. ונהי דממה שיש לה תוספת אין להוכיח שדינה כאשתו גמורה שכן כ' החמ"ח ריש (סימן קט"ז) דאפשר לומר דאף חייבי כריתות דלא תפסי קידושין אית לה תוספת וכמש"כ הר"ן דל"ד למומין שהוא פשעה שלא הודיעה לו ע"כ אין לה תוספת משא"כ בנשאת באיסור לא פשעה שהיא סברה שיערב לו המקח ותוספת נותן עבור חיבת ביאה וא"כ יש לה תוספת אף אי אין דינה כאשתו. אבל הטעם שכ' הרמב"ם שם שאין לה עיקר כתובה כיון שהיא תקנת חכמים שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הואיל ולא הכיר בה אין לה עיקר ולמה לא קאמר בפשיטות הואיל ולא הכיר בה הרי הוא ספק נשואה וע"כ אין להוציא ממנה כתובה מספק ומשמע דדנין אותה כנשואה גמורה. ובחייבי לאוין ישנם נמי גרושה לכהן כמו שחשב שם הש"ס ביבמות (דף פ״ה עב) והרמב"ם פסק בי"ז מהל' א"ב דבעינן קדש ובעל לחייבי מלקות של כהונה א"כ כיון שלא הכיר בה ואיכא אומדנא שאין אדם רוצה באשה שאין יכול לפרות ולרבות ממנה וגם אין רשאי לדור אתה באישות ואדרבה איכא כאן חזקה דאין אדם עושה בב"ז להיפך שרוצה שלא יהי' קדושין כ"ה דלא להוי איסור לאו דמלקות ואמאי היא אשתו גמורה. ובחייבי עשה פסק הרמב"ם ז"ל שם דאף עיקר כתובה אית לה אלמא ודאי אשתו גמורה היא אף בלא הכיר בה דאי לא"ה אין להוציא ממנו כתובה מספק ואמאי הדין כן הא איכא אומדנא שאין רוצה באשה כזו שאין רשאי להיות עמה באישות:
ועל הא דחייבי עשה נ"ל לתרץ בפשיטות דע"כ הרמב"ם התם לא איירי בחייבי עשה כגון בעולה לכ"ג ולא הכיר בה דהא בכל אדם נמי פסק פי"א מהל' אישות כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ואמאי יחייב כ"ג שנשא בעולה ולא הכיר בה עיקר ותוספת. ועוד הלוא כשהיא בעולה וסבור הנושא שהיא בתולה ל"ש נמי סברת הר"ן דלא פשעה כנגדו שלא הודיעה לו שסבורה שיערב לו המקח באיסור דהכא מלבד האיסור איכא מום בגופה שהוא סבר שהיא בתולה ונמצאה בעולה אע"כ מיירי הרמב"ם מחייבי עשה כגון מצרי ואדומי ובהנך הא כ' הב"ש (סי' ב' סק"ג) בשם הרמ"ה והרמב"ם ז"ל דכל שאין משפחתו ידועה לנו צריך ראי' ליוחסין והכא ע"כ לא היתה משפחתה ידועה שהרי נתגלה שהיתה מצרית ואדומית וא"כ כיון שהי' החיוב עליו לבדוק ולא בדק ע"כ אין לו טענה שלא הי' רוצה באשה שהיא לו באיסור וע"כ צריך לשלם אף הכתובה. ובחייבי לאוין גופייהו כ' שם (בסימן קי"ז ס"ק א') הג"ש דהוא הי' יכול לחקור ע"כ אית לה תוספת אפילו לא הכיר בה דכיון שלא חשש שמא יפגענו האיסור אין לו טענה מחמת האיסור. ובזה תי' הבית מאיר קו' דנהי דהיא לא פשטה כנגדו מחמת שסבורה שיערב לו המקח באיסור וכמו שביאר הרמב"ם מפני שהקריבה לו הנאתה ומה הי' לעשות מ"מ קשה אמאי אית לה תוספת הא זה נותן מפני חבת ביאה ואנן קיי"ל בחו"מ (סימן רל"ד) במוכר בשר בחזקת כשר ונמצא טריפה דצריך להחזיר הדמים מפני שנפשו של אדם חותה באכילת איסור וה"נ נימא נפשו של אדם חותה בביאת איסור ואף שהיא הקריבה לו הנאתה אבל מ"מ הוא יאמר נפשו קצה בהנאת איסור והרי אפי' ברשעים לפי הש"ס סוף נדרים דיאמרו מים גנובים ימתקו בשאר בני אדם למה נימא הכי ואף באכילה ברשעים שאמרו (ע"ז דף כ"ו) דאמר בעינא למיטעם טעמא דאיסורא אבל כל ישראל בחזקת כשרות בין לדבר אכילה בין לביאה וזהו עיקר טעם של חזקה אאבב"ז כמבואר ברמב"ם]. ועכצ"ל דהתם בקונה בשר ע"א נאמן באיסורין ואין חיוב עליו לחקור כלל משא"כ בנושא אשה עליו לחקור אם הוא הוגנת לו ואם לא עשה כן אין לו טענה נגד התוספת וגם ע"כ היא אשתו דחלו הקידושין דנראה דלא חש לביאת איסור. ונראה פשוט דמיירי שהיא נשאת לו בסתם אבל אם אמרה בפי' שאני אלמנה ונמצאת גרושה אז ודאי הטעתו והויא קידושי טעות שפי' הר"ן כגון שנשא בחזקת כהן ונמצא לוי ודאי אין לה תוספת כן נראה ברירא דהא מילתא ואף שאין צריך לנ"ד העליתי פה מפני שיובנו לנו עי"ז הדברים:
אבל באילונית שלא הכיר בה דאית לה תוספת ונראה מלשון הרמב"ם שהיא אשתו גמורה כנ"ל וכן ביאר הרב בעל פני יהושע בגיטין (דף מ"ו ע"ב) שיטת רש"י והרי"ף [שלא כתוס' ורא"ש] דאילונית צריכה גט מדאורייתא משום דאין אדם עושה בעילתו ב״ז בלא הכיר בה ואית לה נמי תוספת עיש"ה והן התוס' בכתובות (דף צ"ז) כ' דאיכא דברים שאנן לא בעינן אף גילוי דעת וממילא מתבטלין וזהו שכ' הרא"ש באילונית דכיון שנושא אשה לפרות ולרבות והיא אינה ראויה לכך ע"כ מתבטלין הקידושין והנשואין דאיכא אומדנא דמוכח שאין רוצה באשה כזו:
אולם בטעם רש"י ורי"ף ורמב"ם נראה כמש"כ הרב המגיד הביאו החמ"ח ריש (סימן קי"ז) דהא היא יכולה לישב תחתיו אם ירצה לישא אחרת ולקיים פ"ו וכן גם אם אינה רוצה לקיימה הרי יכול לגרשה בע"כ ע"כ ע"י חזקה שאין אדם עושה בב"ז משוינן לה כודאי אשתו וכן נראה דהוא טעמא בדעת רש"י דחזקה דאין אדם עבב״ז אף בקדשה על תנאי וכנסה סתם וכן קדשה סתם וכנסה סתם משויא לה כאשתו גמורה וכמו שכ' הרא"ש בפ' המדיר (סימן י"א) אליבי' וכ' דמסתברא כוותי' דאף אם קדשה אחר אינה צריכה גט ועיי"ש היטב בקרבן נתנאל ס"ק י"ט הטעם דלמה לי' לשויא בעילתו זנות הא כתובה אין לה והרי אם רצה מגרשה או נושא אחרת. כ"ז לדינא דש"ס אבל אם נימא דבזמנינו חל עלי' חר"ג דלא יוכל לישא אחרת או לגרשה בע"כ ודאי אינה כאשתו גמורה אפי' לשיטת רש"י היכא דנמצא עלי' מום גדול שאיכא אומדנא דאין אדם רוצה באשה כזו ויהי' אגוד בה כל ימיה ודי לנו לומר דפליגי הפוסקים רק היכא דיכול לישא אחרת או לגרשה ע"כ נעשית אשתו ע"י חזקה א"א עכב"ז ועי' פנ"י בכתובות (דף ע"ג ע"ב) ד"ה ספוקי מספקא לי'. וע"כ נראה דממ"נ או דנתיר לו לגרשה בע"כ או לישא אחרת דעל כי האי לא גזר הגאון או דנימא שהיא אינה אשתו גמורה אפי' להנך שיטות דאית להו בכל מקום ששייך אין אדם עושה ב"ז דאשתו גמורה היא הכא הויא רק ספק אשתו כמו שהוא לדעת הרי"ף:
והן הרי"ף ז"ל הביא להלכה דבכנסה סתם אמר רבה צריכה גט מדבריהם רבא אמר תנא ספוקי מספקא לי' גבי ממונא לקולא גבי ספיקא דאיסורא לחומרא ובקדשה סתם וכנסה סתם הויא נמי ספק כמש"כ הר״ן שם ונקטינן דאין לה כתובה ולא חשו חכמים בזו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אף למ"ד דצריכה גט מדבריהם. והנובי"ק אהע"ז ס"ס פ"ד נסתפק בחרשת דאולי לא גזר רגמ"ה כמו דלא תיקנו לה חכמים כתובה וזה פשיטא דאם אינו יכול לגרשה רק מרצונו זה גרע משיעבוד כתובה עיי"ש אבל גם בנ"ד חכמים הפקיעו ממנה זכות הכתובה מפני שפשעה נגדו שלא הודיעה אותו ממום ואף תוספת אין לה אליבא דכ"ע משום פשיעות איך נטיל על הבעל חר"ג שאינו יכול לגרשה רק מרצונו שזהו קשה משיעבוד כתובה. ואף דבחרשת סיים להחמיר התם לא פשעה נגדו ואית תקנת רגמ"ה נגד המתעוללים בנשותיהם דהא נשאה כשהיתה חרשת אבל זו שאדרבה היא פשעה נגדו י"ל דלא תקן הגאון כמו שלא תקנו לה כתובה ולא חשו שתהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד י"ל כיון שביארנו דהכא לכ"ע אינה רק ספק אשתו ואפי' לדעת רש"י והב"ש (סימן ס"ח ס"ק כ"ד) כ' דהיכא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דצריך לקדשה מחדש וע"כ משום דהויא כשאר מום וספוקי מספקא לן מטעם אין אעבב״ז ודאי לא שמענו שיגזור הגאון על האיש שיקדש אשה רק אם יש לו אשה אינו רשאי להוציאה אבל לקדש בע"כ פעם שני' אשתו זה לא מצאנו. ועיין היטב ד"מ אה"ע (סימן א' ס"ק ט') שהאריך שם ודוק. וכיון שאין צריך לקדשה א"כ אין עלי' חיוב אישות כלל ודאי רשאי לישא אחרת עליה או לגרשה בע"כ. ועוד הא הב"ש כ' (בסימן קי"ז ס"ק כ״ד) דאם הי' בה מומים והוא לא ידע י"ל שכופין אותה כיון שעשתה שלא כהוגן וודאי קאי על זמנינו וגדולה מזו כ' הנמ"י בחדושיו לכתובות דאיש שנולדו בו מומים אין כופין אותו להוציא וכש"כ אם הי' לו כבר שראתה ונתפייסה ואינה יכולה לומר סבורה הייתי לקבל וה"מ שאין כופין היינו לתת לה כתובתה אבל אי בעיא למיפק ולהפסיד כתובתה נראה שכופין אותו להוציא כיון שיש לו מומים לא תהא בת ישראל כשבויה עכ"ל ה"נ נ"ל להיפך אם יש בהאשה מומים והוא אומר איני יכול לקבל בדברים הנראין לעין שהאמת אתו ולא תקן הגאון שיהי' בנ"י כשבויים. ואף דלכוף אותו אין לפסוק כהנ"י שלא חילקו הפוסקים כן התם טעמא משום שלא יהי' גט מעושה משא"כ הכא מסתבר כותי' דנכוף אותה דתצא או ישא אחרת על אשתו שלא יהא כשבוי:
מכל הלין טעמי נראה לנ"ד להלכה דבאיש הזה שלא ידע ממום אשתו קודם הנשואין ועתה עתים חלומה עתים שוטה אין עליו חרם רגמ״ה. מיהו איזהו דרך נבחר אם נתיר לו לגרש בע"כ או לשא אחרת זה נסתפק מעכת"ה ותמי' לי למה הלך בדרך מרחוק והביא דברי החת"ס אהע"ז (סימן ק"נ) שכ' כיון שהדין שאין עדות בשטר כשר אלא מרצון המתחייב י"ל בזמה״ז שכל אשה כשנשאת אדעתא שלא לגרשנה בע"כ נשאת וא"כ אם עבר וגירשה אף דיעבד אינה מגורשת עכ"ד. חדא לא הבנתי אפי' לדברי החת"ס בעצמו הלוא לא כ' זה רק בסתם נשים אבל לא היכא שהדין נותן לגרשה בע"כ שאז רשאי לגרשה דאדעתא דהכי ע"כ נכנסה וא"כ אין ענין לנ"ד דהא ביררנו שאין מצד הדין חר"ג על הבעל ויכול לגרשה בע"כ. ועוד גוף דברי החת״ס לא זכיתי להבין דלפי דבריו איך יפרנס הא דאמרינן בגיטין (דף צ' ע"א) לב"ש דאסור מן התורה לגרש אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ואעפ"כ אי גרש מה דעבד עביד והתם איירי בכפיה דאי לא"ה ל"ש איסור לגרש וגם ראי' מאונס שגירש דהגירושין חלין כדאיתא התם ובתמורה (דף ה') רק בעמוד והחזיר קאי והתם נמי איירי בכפיה דאי בנתרצית אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל כדאיתא בכתובות (בדף מ') ואיך שייך גירושין הא נכתב שלא מדעת המתחייב והתם כשנשאת אדעתא שלא לגרשה נשאת כמו בזמה״ז. אע"כ צ"ל ששם בגירושין טעמא אחרינא הוא וכמש"כ הרשב"א דגבי גט שאני שאין בעלה קנוי לה אלא שיש לאשה שיעבוד עליו והוא יכול לסלק שיעבודו מעליו בלא דעתה או כמו שכ' הפר"ח דהתם גזירת הכתוב ושלחה מביתו בעל כרחה משמע עיי"ש בפר"ח (סימן קי"ט). אולם הכא בנ"ד פשיטא דאין לגרש בע"כ דהיא עתים חלומה ועתים שוטה ובעת שעיותה איכא חששה דגרירא ולכמה פוסקים אף בדיעבד אינה מגורשת והרמ"א בסי' קי"ט פסק בעתים חלומה אם גירשה בעת חלומתה אם נראה שתשאר כך לא מהדרינן עובדא והכא בנ"ד בפי' אמרו הרופאים שיש לחוש שתשוב לשטיותה ע"כ חלילה לגרשה אף אם תתרצה. ואף שבספר ב"ש אחרון רצה להתיר בעתים חלומה עתים שועה לגרשה בעת חלומתה אם אינה שוטה מג' דברים שבריש חגיגה כבר חלקו עליו האחרונים. ועוד בנ"ד הא רצתה לאבד עצמה מדעת וזה כש"כ ממאבד מה שנותנים לו וע"כ אף הב״ש יודה ע"כ אין היתר רק לישא אחרת:
אבל מה שרצה כ"ת להתיר להאיש לישא אחרת אף בלי מאה רבנים אנכי לא כן עמדי חדא מה זה מכריחנו לעבור על מנהגנו אם הבעל אינה רוצה איהו דאפסיד אנפשי'. ועוד אף שאמת שנמצא עלי' מום גדול והבעל לא ידע הנה התמ"ח (סי' ל"ט ס"ק מ') כ' דבקדשה סתם צ"ל דמיירי כשרואה המום מקפיד ואינו חפץ בה אבל אם שותק כשנודע לו המום ולא התנה בתחלה אף בצווח לבסוף הוי קידושי ודאי. וביאור דבריו נראה כמש"כ התוס' ב"מ (ד"נ ע"ב) דמש"ה במכר לו שוה ה' בו' והוקר ועמד על ח' דאין המוכר יכול לחזור בו משום שאין הלוקח תובע אונאתו אלמא היכא דנתאנה צריך הוא לבטל המקח ואי לא לא בטל א"כ ה"נ צריך דוקא הוא לבעל הקידושין תיכף כשיודע לו המום ואם שהה שס יותר מכדי שיראה לתגר או לקרובו אמרינן דמחל כדאיתא בחו"מ (סימן רכ"ז סעיף ז') ע״כ גם בנ"ד קשה לברר אולי שתק בשעה שנודע לו ונתרצה לזה וכעת הוא רוצה לחזור. וגם בלא"ה הלוא מומים הפוסלים בנשים רבים ויש מהם אשר אין סברא לומר להתיר ע"י חר"ג ואף במום כזה אנו מתירים לו חר"ג מפני שנראה לנו טעם מבורר שלא ישא אשה כזו ואין אנו מכריחין לדור בכפיפה עם אשה זו אבל לפי שיש כאן דבר הצריך הבחנה אם נתיר לו ע"כ אין לצאת מן המנהג ולהתיר רק ע"פ ק' רבנים. ועוד י"ל בנשתטית גמורה אנו צריכים לק' רבנים לצירוף והכא נתיר בלא ק' רבנים וע"כ משום דחשבינן דהי' מקחו מקח טעות וכיון דלענין האשה ע"כ צריכה גט וא"כ אם נתיר החר"ג איכא זילזול לדרבנן וכה"ג לא התירו אף ס' דרבנן היכא שהוא ביחד עם ס' דאורייתא וכמבואר בפוסקים ועיין מג"א (סימן קפ"ד). ומ"ש כ"ת שהרבנים חדשים רוצים להתיר מפני שבנימוס המלכות נפסק שאין כאן נשואין. על החדשים אנו בושים שהם רוצים להתיר א"א או ספק אשת איש ולהרבות ממזרים בישראל. ובחמ"ח (סימן קי"ז ס"ק י') כ' ואיילונית מום גדול וקלא אית לה אע"פ שאומר שלא הכיר בה אין מאמינים לו דה"ל לידע וא"כ לכאורה י"ל בנ"ד נמי כיון שהיתה כמה פעמים בבית החולים מסתמא קלא אית לי' וה"ל לידע מ"מ גם התם דיינינן לענין כתובה שאין לה וע"כ רק לענין תוס' כיון שאיכא עוד סברא דנחית להכי כמו שביארנו לעיל א"כ אין לסתור מה שכתבנו לענין גופא דהיתרא הנ"ל אבל רק ע"י ק' רבנים נתיר לו. ומ"ש כ"ת שהבעל אומר שהוא לו לחרפה ובוז לא ידעתי מה יזיק לו אם יאסיפו חתימות מלומדים [לאו דוקא רבנים] במקומות שאין מכירים אותי. ע"כ נא יראה מעכ"ת שיכוף במצותו את הבעל וישתדל להביא לו היתר מק' רבנים ויכול להעשות ע"י מעכת"ה ואין כאן ביוש ולא תרפה לשמוע בקול חכמים ועצת זקנינו אשר אמרו לנו והנני ד"ש ונותן חתימתי ע"ז. והנה הסכימו לפסקא דא כבוד הרב הגאון מופת הדור שהי' אבד"ק פיעטרקוב זצ"ל וחותנו הגאון המפורסם מו"ה יהושע מקיטנא נ"י ונעשה מעשה להתיר להאיש הנ"ל לישא אשה על אשתו ע"פ ק' רבנים: