חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן לט
בו יבואר בגר שחזר לסורו איך כותבין שמו בגט.
ראיתי בספר תורת גיטין להגאון מהר"י מליסא ז"ל (בסימן קכ"ט ס"ק י"א) בביאורים שכ' דגר שהמיר כותבין בגט שמו ושל אביו בגיות. ולע"ד יש מקום עיון שנראה שחשש דבכל גט צריכין לכתחלה שמו ושם אביו ובגר דעלמא כותבין בן אברהם אבינו אבל זה שחזר לסורו ודאי לא יחד כבודו ואין מיחסין מומרים אחר אברהם אבינו וכדי שיוכתב גם שם אביו פסק לכתוב שמם בגיות:
ומה שיש לעורר לכאורה ע"ז הוא מהא דאמרינן בש"ס (יבמות דף צ"ח ע"א) אמר רבא הא דאמרן אין אב למצרי לא תימא משום שטופי בזימה דלא ידיע אבוהו מני] אבל ידיע חיישינן [כגון שהיו אביו ואמו חבושין בבית האיסורין רש"י] וכו' ש"מ אפקורי אפקרי' לזרעי' ומבואר דהיכא דלא היו אביו ואמו בבית האסורין חיישינן בנכרי דלמא לאו אביו הוא וא"כ איך יכול להקרא גר זה שחזר לסורו על שם אביו דלמא לאו אביו הוא וידוע הוא מש"כ הפוסקים דניהו דיכול לשנות שמו אבל שם אביו אינו יכול לשנות ועיין תשו' הרא"ש (כלל י"ז סימן י"ב) והא דאיתא בתוספתא דגיטין הובאה בתוס' (גיטין דף ל"ד ובש"ע סימן קכ"ט סעיף ו') דגר שכתב שם גיותו כשר שם י"ל דלא איירי שכ' שם אביו רק שמו לבדו וג"כ כשר כה"ג בגט:
והנה לכאורה רציתי לומר דהא דאין אדם יכול לשנות שם אביו זהו כשידעינן אבוהו מני שם אביו יצחק והוא כתב על שם אביו שמעון זהו ודאי אין בכחו אבל מי שאין אנו יודעין אביו מי הוא יכול להעלות ולהקרות שם שירצה עבור אביו ויקרא פב"פ כיון שעכ"פ לא יתגלה שקרותו על השם מאביו ואין החשש משום שמא יאמרו אין זה המגרש וא"כ אין כאן חשש בגר שהמיר אם יכתוב שמו ושם אביו בגיות לפ"ז. ויש נ"מ מזה במי שנולד מן הפנויה ומחמת בושת העלה לו שם לאביו אשר בדה מלבו אם כתבו בגט יהא כשר אכן לא כן ראיתי בחת"ס אהע"ז ח"ב (סימן מ"א) שמבואר להדיא שפסק שם ליצחק שנולד מפנויה אין יכול להעלות לו שם אביו ישראל ולכתוב יצחק בן ישראל. והביא תשו' הרא"ש (כלל ט"ו סימן י"ד) שכ' לענין גר שנתגדל ביניכם ורוצה לשא אשה אם יכול לקרות עצמו איזה שם שירצה כגון פלוני בן פלוני עם כינויו ויכתוב כך בכתובה והשיב הרא"ש דאין יכול לעשות כן ואותה כתובה אם תכתוב פסולה. אולם משם אין ראי' כ"כ דהתם בגר שידוע היא שאביו הי' גוי ואם יכתוב שם ישראל אשר בדה מלבו ודאי איכא שינוי השם משא"כ בבן פנויה שלא נודע אביו:
ובדברי הרא"ש גופי' יש לעודר הא דהביא התם ראי' מהא דב"ב (דף קע"ב) שני יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטרות זה על זה וכו' אלא יכתבו משולשין ומה אנו צריכין לדקדוק זה אחד מהם ישנה שמו ויכתוב בשטר יצחק בן ראובן אלא ודאי אי אפשר לשנות ולכתוב שם שלא הוחזק בו שעד זה כמאן דליתא דמי ולכאורה יקשה ע"ז דהא הרא"ש גופי' כתב (בכלל י"ז סימן י"ב) דאדם יכול לשנות שמו ולקרוא לו שם אחר כדאמרינן (ר"ה דף ט"ז) שלשה דברים מבטלין את הגזירה ויש אומרים שינוי השם וא"כ עדיין יקשה מה לנו הטורח הזה ביוסף בן שמעון ישנה שמו ויכתוב יצחק בן שמעון דשמו של עצמו יכול לשנות ע"כ נ"ל דכונת הרא"ש שם כיון דהעיקר דצריך להחזיק בשם החדש עכ"פ שלשים יום וליעקר מיני' שם הראשון ע"כ לא נאמרה תקנה זו בשני יוסף בן שמעון וכיון דלפ"ז י"ל דלא איירי הרא"ש שם בהאי תשובה היכא דהחזיק שמו כיאות בשינוי השם אין ראי' משם דאינו יכול להעלות שם אביו שפיר י"ל הסברא היכא שאין ידוע שם אביו כגון פנויה שזינתה והוא החזיק לעצמו שם אביו שפיר דמי עכ"פ בדיעבד אם כתב כן. וגדולה מזו כתב התיו"ט בהגהות לטור אהע"ז (סימן קכ"ט) והסכים עם בעל מגיני שלמה שאם החזיק ימים רבים בשינוי שם אביו יכול לשנות אף שם אביו. ואולי כיון שנתפרסם שהוא שתוקי יש לחוש טפי דיאמרו שאין זה המגרש:
ובגוף האי ענינא יש להבין דמשמע מסוגיא דיבמות (דף צ"ח) דחיישינן בגוי שמא לאו אביו הוא אף שהוא מתיחס אחריו כמו שנשמע מהא דאמרינן (פ"ק דקידושין דף י"ז) נכרי יורש אביו ד"ת אלמא דמחזקינן באביו ודאי וכן נמי הא דאמרינן ביבמות (דף ס"ב ע"א) הי' לו בנים בהיותו נכרי ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פל"ו וצ"ל דאיירי בהי' אביו ואמו חבושין בבית האסורין וזהו דוחק וכן עוד חזינן לרבינו הרמ"א שפסק באהע"ז (סימן ז' סעיף י"א) דישראל שהמיר הוא ואשתו וחזרו בהן אשתו מותרת לו ואפי' הוא כהן ולא חיישינן שמה זינתה וכ' הב"ש (ס"ק כ"ט) דסמך על דברי הש"ס (סנהדרין דף פ"ב) דעכו"ם לא מפקרי נשייהו וקשיא על דבריו דהא שם רב דימי קאמר כן דמחייב משום נשג"א אבל רבין דמחייב משום נשג"ז לא ס"ל האי סברא וכבר פסק בש"ע אהע"ז וריש סימן ע"ז) כרבין ולא פליג הרמ"א. ומקור מוצא דין הרמ"א הוא מתשובת רבינו שמשון הובא בהגהות מיימוני (פי"ח מהל' א"ב) ולפירוש התוס' שם בסנהדרין שהקשו מפרק כל האסורין (דף כ"ט) דקאמר רבא כהן הבא על הגויה לוקה משום זונה ומוקי האי שמעתא דסנהדרין במשומרת או שהיא רק ספק זונה בסתם אין כאן ראי' שלא חיישינן לזונה ונ"ל לבאר ולומר דשפיר פסק הרמ"א וי"ל דלא סמכינן ארב דימי דס"ל נשייהו לא מפקרי בסתם גוים רק משום דכ' שם הד"מ כ"ה דלא לנעול דרכי התשובה הקילו במומרין שחזרו בתשובה שלא יקלקלו וכמי דאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש והויא כפנויה. אכן טעם זה לא יתכן באשת כהן ורמ"א מתיר באשת כהן:
אבל בתשובות מהר"ם מינץ ז"ל (סימן ק"ג) הביא טעמים אחרים להתיר חדא כיון דחוזרים בתשובה ודאי קים להו דלא נטמאה דלא הי' עוברין על איסור דאורייתא מזונה לכהן ועוד הביא שם סברא בשם רבינו יעקב בר"מ דאף דלא קיי"ל כרב דימי דנשייהו לא מפקרי מ"מ י"ל דקיי"ל כת"ק פ"ק דחולין (דף י"ג ע"ב) דמין לא מפקיר אשתו דאע"ג שחטא טבע ישראל לו ומקפיד על זנות אשתו יותר מגוי ומשמרה וא"כ אינה מזנה מיראתו ואפי' בסתר כי יריאה פן יודע לבעל ויהרגנה וע"פ הנך סברות א"ש פסק הרמ"א בכהן ואשתו שהמירו שמותרת לחזור אליו וא"צ למה שכ' הבית שמואל ודוק:
וראיתי שם בתשו' מהר"ם מינץ לגאונים דקים להו מהא דנכרי יורש אביו ד"ת דאף אם נימא בגוי דאשתו מזנה תחתיו מ"מ מטעם רוב בעילות אחר הבעל שדינן הבן בתר אביו. ולפ"ז אתי נמי שפיר הא דס"ל לר' יוחנן דגר שנתגייר ובניו עמו שקיים פ״ו. אכן הש"ס (יבמות דף צ"ח) דנראה דאף לענין למשדי הבן בתר אביו אמרינן באין חבושין בבית האסורין לא סמכינן ארוב בעילות אחר הבעל וחיישינן דלמא לאו אביו הוא תקשי לפ"ז. ויש ליישב דס"ל לפי המסקנא דקאמר רבא דברייתא דאמרינן אפי' בידוע שאביו מנו כשנתגייר לא נתיחס אחר אבי. ואינו חולץ אשת אחיו לא קיימינן עוד בהאי סברא דנימא משום דשטוף בזימה אין הולכים אחר רוב בעילות דנסתפק דילמא הבן מאשתו לאו בנו הוא:
מכל הא שאמרנו נראה ברור דודאי אין לחוש משום האי חששא דדילמא לאו אביו להזכיר בגר שהמיר שמו ושם אביו בגיות, חדא דהא רוב בעילות אחר הבעל אמרי' אפי' בגוי. ועוד נ"ל דבזמנינו י"ל דאותם הגוים שגדורים בדרכי הדתות ל״ש כלל לומר דמפקרי נשייהו. ועוד דמ"מ נקרא הבן על שם אביו אף שנאמר משום חשש זנות אינו אביו מ"מ אין כאן שינוי השם דלא יאמרו שאין זה הגר שהמיר המגרש כיון שהבן נקרא בפי העולם אחר שם אביו וא"כ א"ש לפ"ז לכאורה פסק הגאון מליסא לכתוב בגר שהמיר שמו ושם אביו בגיות:
אולם ראיתי לחת"ס שם באהע"ז ח״ב (סימן מא) שכ' ורב מרי בר רחל צל"ע אמאי לא יכתוב מרי בר איסור דאע"ג דכקטן שנולד דמי לענין ירושה (כדאיתא קידושין דף י"ז) ולענין יחוס משפחה (כדאיתא ביבמות דף צ"ח כנ"ל) מ"מ בריש פרק הערל (דף ע"א ע"א) ע"ש מאי דדריש מהא דהתורה אמרה וכי יגור אתכם גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר אלמא דגר שנתגייר בנו נקרא על שמו ואמאי קרי לי' הש"ס רב מרי בר רחל. ולפי דתפיס לה הגאון בעל חת"ס דגר אינו נקרא בן של אביו ודאי לא אתי שפיר דנכתב בגר שהמיר שמו ושם אביו בגיות דהא אף שחזר לסורו עכ"פ כשנתגייר תו אם נימא כקטן שנולד דמי ע"י גירותו לא הי' לו להתיחס אחר אבי' דאח"כ כשחזר לסורו דינו כישראל מומר. אכן מצאתי להדיא בתוס' יבמות (דף ק"א ע"ב) ד"ה ואנא גר אנא דרב שמואל בר יהודה דהכא הי' גר שנתגייר הוא ואביו ואביו הי' גר שאין לו יורשין ואעפ"כ נקרא ר' שמואל על שם אביו אלמא גר מתיחס אחר אביו וזה שלא כדברי החת"ס ז"ל. ולפ"ז גם ברב מרי הי' יכול להתיחס אחר אביו איסור רק יש לומר דנקרא ונתיחס על שם אמו רחל מפני החשיבות שהיתה ברתא דשמואל וכמו שמצינו הרבה בש"ס כן ר' שמעון בן פזי ודוגמיהם שהביא החת"ס בעצמו. וגם מפני שהיתה אמו מישראל זכה להתמנות כדאיתא ביבמות (דף מה עב) רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבבל כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן בי'. ונראה דהיינו דאקשי לי' ביבמות (דף ס"ב ע"א) ר' יוחנן לר"ל בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן ומשני ר"ל בהיותו נכרי אית לי' חייס נתגיירו לית להו חייס מראשונים דכקטן שנולד דמי ולר' יוחנן דקיי"ל כותיה דנקראו בנים אף אחר הגירות וקיים פ"ו שפיר גם נקראין על שמו וא"ש פסק הגאון מליסא דיכול לכתוב בגר שהמיר שמו ושם אביו בגיות דאין סברא לחלק היכא דנתגייר אביו לבין לא נתגייר:
ולענין דינא נלע"ד דאף שאין לדחות דינו של הגאון בעל תורת גיטין וכמו שהוכחתי מ"מ כפי דעתי דעת עני יראה אשר בנ"ד מוטב בלי להזכיר שם דגיות בגט לכתחילה אף בגר שהמיר וחזר לסורו דאף שכ' הט"ז וביאר דעיקר הקפדת ר"ת ז"ל בתוס' גיטין (דף ל"ד ע"ב) שלא להזכיר שם של גיות בישראל מומר מפני שהנכרים שנו שמו בשעה שהמיר וזה ל"ש לכאורה בגר מ"מ הא גם לגוי ניתן זה השם אחר לידתו לשם ע"ז ומה לנו להזכירו בדת משה וישראל ונהי דאין לכתוב בן אברהם אבינו כאן מ"מ נראה דשפיר יכולין לכתוב פלוני הגר וכל שום וחניכה דאית לי' ויוכשר לכתחילה וזה טוב יותר מלכתוב שם גיות בגט:
והנה אמרתי לספח בזה מה שעלה בדעתי אדות המאורע באחד ששידך את לאה וכשבא לבקר את בית מחותנו קילקל את מעשיו וזינה את רחל אחותה בפיתוי ועתה אינו רוצה לשא רק את לאה שלא פגמה וגם היא לא בחלה בו רק אדרבה אומרת כיון שנתקשר עמה בתנאים ע"פ תקנת הקהלות אינה מוחלת לו ורוצה שישאנה. והנה דין זה מפורש ביבמות (דף צ"ז ע"א) דאף שאין דין אחות אשה מה"ת בזנות ורק ע"י נישואין נעשית לו אחותה ערוה מ"מ איכא איסור דרבנן וע"ש בפרש"י וביותר מבואר ברמב"ם פ"ב מהל' איסורי ביאה דפן ירגיל לזנות שתהא שכיחא לי' אחר שישא את אחותה ואז תהי' עלי' באיסור אחות אשה. ולכאורה קשה להבין הא בעלמא קיי"ל דהחשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור א"כ אם זינה זה את הפנויה ובזמן הש"ס לא הי' עוד סתם פנויות נדות איך נחשדנו שיעבור על איסור ערוה דאחות אשה ולמה אסרו חכמים לישא את אחותה. וראיתי להגאון בחוו"ד (סימן קפ"ה) שהקש' דפנויה שזינתה בזמנינו שאינן טובלות תאסר לכל בעל שחשודה על נדות ותי' כיון דקיי"ל בסוטה (דף ז') דאף דבעל מהימן אנדה שהיא בכרת לא מהימן אסוטה שהיא בלאו משום מים גנובים ימתקו ומטעם זה שניא תיאבון דאיש אחר לתיאבון דבעל דנהי דחשודה על איש אחר אינה חשודה להכשיל לבעל. וא"כ איכא למימר בהנך עריות שאסור לשא קרובותיהן אם זינה עם אחת מהן איכא למימר דעצת חטאין ביניהן דמים גנובים ימתקו ונשא את אחותה והיא תהא שכיחא לי' לזנות עמה ונתכוין לזה ע"כ אין מועיל האי דאמרינן בעלמא החשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור:
איברא ראיתי בריטב"א שכ' על הא דאמרינן יבמות (דף כ"ו) נשי דלא אסרי שכיבות אהדדי לא קפדן אהדדי והק' הלוא אמרינן דאף בגוי אשתו משמרתו ואין אשה מתקנאת רק בירך חבירתה ותירץ דהכא דחזינן שהוא נשאה אחר שזינה עם אחותה ע"כ עצת חטאין ביניהם עכ"ד עי"ש וא"כ לפ"ז י"ל בנ"ד כיון ששידך את אחותה מכבר קודם הזנות והשידוכים לא הי' בכוונה לחטוא ועתה המשודכת אינה רוצה לפוטרו מהקישורים ולא ע"מ לחטוא הוא גושא אותה רק לקיים שידוכי' מכבר ובכה"ג שפיר י"ל שתשמרנו אשתו מ"מ אין לנו להתיר מפילפולנו דין התלמוד וקשה להתיר להאיש הנ"ל לשא את משודכתו: