חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן לח
שאלה אחד בא למקום ב"ד שמסדרין גיטין ובפניהם מסר גט לשליח הראשון כדתה"ק ואשתו היתה באמעריקא אז ויען שנודע להב"ד שם איש אחד אשר יתרצה למסור הגט להמגורשת עשה השליח הראשון את האיש הנ"ל לשליח שני ונשלח הגט ע"י ב"ד המסדרין להב"ד בנויארק באמעריקא למען אשר שם ימסר הגע מיד השליח שני שנתמנה מפי השליח הראשון ליד האשה כנהוג אם נצרך לשלוח גט למדינות רחוקים אכן האשה בהיותה מצפה ומחכה לקראת בוא הגט והוא נשתהה בדרך ולא בא שבה כעת לביתה והיא במקום מסדרי הגט לכן כאשר רצה השליח השני באמעריקא למסור הגע ליד האשה ע"פ הב"ד דשם לא מצאה כי כבר חזרה לכאן לבית אביה. ויהי כראות הב"ד בנויארק שהאשה איננה שם שלחו הגט והרשאה לחזרה לב"ד הראשון שסדרו כתיבת הגט ונתינתו ליד השליח הראשון ולא סדרו לעשות שליח שלישי אשר ימסור הגע ליד האשה במקום שנמצאה כעת רק השליח השני בנויארק כתב מדעת עצמו וגילה מדעתו בשולי יריעת המכתב של הב"ד רצונו אשר פלוני בן פלוני פלוני מעיר הסמוכה למקום האשה יהי' שלית בחריקאו למסור ליד האשה הגט ועשה זאת שלא מדעת הב"ד דנויארק באופן שאינו מועיל ע"פ דין. ויען שאין הבעל בנמצא כי נסע מזה ולא נודע מקומו איה ואי אפשר להשיגו ע"כ האשה מתעגנת ובוכה ומיללת על ימי נעוריה ולחזור ולשלוח הגט לנויארק שיעשה שם השליח שני בב"ד שליח ג' אי אפשר מכמה טעמים ע"כ מהנכון לחקור ולבחון ע"פ דתה"ק אם יש היתר שימסור השליח הראשון הגט ליד האשה או יעשה שליח שלישי את האיש הנסמן מאת השליח שני לשליח למסור הגע:
תשובה הנה על הדין אם שליח ראשון יכול לבטל השליח שני נמצא מבוכה בין האחרונים כי המל"מ (פ"ו דגירושין) נסתפק בזה ובספר יד המלך ס"ל דתיכף כשבא הגע מיד שליח ראשון ליד שני נתרוקנה שליחותו והיה כלא היה וכן בספר גט מקושר מחמיר בזה כמו שהובא כל זה בפת"ש (סימן קמ"א סעיף מ"ב) עי"ש אכן הט"ז כתב בפי' בס"ק כ"ה דאפילו אם השליח הב' חי יכול לבטלו השליח הראשון ולוקח אצלו הגט ולמסרו ליד האשה מפני שיש בידו כח השליחות עד שיבא הגט ליד האשה וכן בספר תורת גיטין פסק כן. אבל מה שהק' בתורת גיטין על המל"מ מדין הש"ע (סעיף מ"ב) דאם מת השליח השני יכול הראשון לעלו ולמסרו ליד האשה אלמא דלא נגמרה השליחות כשמסר השליח הא' לב' נלע"ד דלאו קושיא הוא דהא מקור הדין הוא עיר בשם הרמ"ה דמש"ה לא נאמר בזה כבר עשה שליחותו דדמי להא דפסקינן (בריש סימן קכ"ב) דבנאבד הגט יכולין לכתוב אחר ולא אמרינן שעשו שליחותן אכן אם לא נאבד הגע רק הם מסופקים אם הוא כשר מכמה חומרות שנהגו פסק בש"ע בשם הרא"ש דאמרינן דעשו שליחותם וצריך לחזור הבעל לומר להם לכתוב ולחתום ובתורת גיטין חידש בעצמו הדין בזה דאסור להם לקרוע הגע הראשון ולכתוב אחר היכא שיש להם פקפוקים על הגע דהוי כמבטלין שליחותם ואדעתא דהכי לא מסר להם הבעל הכח שיבטלו שליחותו כמו שירצו. וא"כ ה"נ נימא דהוא הוא הספק של המל"מ כיון דהבעל לא פירש בשעת מינוי השליחות שיהי' לו רשות בין למנות בין לבטל אדעתא דהכי לא מסר לו הגט שיוכל לבטל השליחות דאתי מחמתי' כפי רצונו אם לא מפני ההכרח דבעל ממילא שהשליח השני מת כמו שהוא הדין דש"ע בסעיף מ"ב ול"ק נמי מה שהק' בת"ג מהא דאתי דיבור ומבטל דיבור כמובן. ועפ"ז בנ"ד דהשליח שני חי רק שנמצא במקום רחוק בנויארק אולי לא דמי לנאבד הגט גבי כתיבה שיוכל הכא נמי השליח הראשון לבטל השליחות של השני ולמסור בעצמו הגט דאדעתא דהכא אין לו הכח וכלתה שליחותו ונחוש לספקו של המל"מ:
מיהו עיקר דין זה תליא בפלוגתא דהרי הפר"ח (ס' קכ"ב) כ' מסתברא לן דלאו דוקא נאבד ממילא אלא אפי' אבדוהו בידים ואפי' דאיתי' בעין והוא גט כשר קודם הנתינה מצי למיכתב אחר והרא"ש ואינך פוסקים מיירי כשעשאם שליחים לכתיבה וחתימה ולא לנתינה אבל אם הם שליחים גם לנתינה ולא נתנוהו ליד האשה יכולים לכתוב כמה גיטין שירצו עכ"ל עי"ש שכ' דהרדב"ז לא ס"ל כן ולפ"ז ה"נ הוא סברת הט"ז דכיון שעיקר עשייתו לשליח היא המסירה ליד האשה ע"כ קודם שנתן ליד האשה יכול אף השליח הראשון לבטל את השליח שני ולתתו בעצמו ליד האשה ול"ב דוקא הכרח דמת השליח השני כמו שהתם אף שאבדוהו בידים יכולים לכתוב אחר ול"א כלתה שליחותו:
ותו נלע"ד דבנ"ד רשאי השליח הראשון למסור הגט ליד האשה דהא פשיטא שאין לומר כסברת הס' יד המלך דע"י מסירת הגט לשליח השני נתרוקנה השליחות והיה כלא היה דהוא נגד פסק הש"ע שכ' במת השליח השני יתן הראשון הגט וע"כ דשליחות של הראשון אינה פוסקת ממנו בשעה שעושה השליח השני. לכן נראה כיון שבשעת המינוי אומר הבעל ואני נותן לך רשות לעשות שליח ושליח שליח וכו' בכל מקום שתמצאנה וכו' הרי זה אמרינן דלא נתבטל שום כח שליחות מן הראשון כשעושה שני רק על כלם שם שליחות של הבעל וזה דומה לדין דתשובת רש"י הובא במרדכי ריש פרק השולח גט בנדון שליח לקבלת גט שנתעצל בשליחותו ועשתה שליח אחר וקבל השני גט שאינו הגון וכששמע הראשון נתחזק בשליחותו וקבל גט כשר שמועיל השליחות עי"ש שכ' דל"ה ביטול השליחות וכו' וכש"כ הכא דליכא גילוי לבטילי' אלא לאהדורי בתר גירושין וכל הקודם קודם עכ"ל וכן פסק בש"ע (סעיף מ"ז) עי"ש ועיין ב"ש (סימן ל"ז ס"ק י"ג) ה"נ אמרינן בפירוש דברי הבעל שעיקר כונתו היתה שיגיע הגט לידה בכל אופן היותר נקל ויכול להיות ולכן התנה שיכול לעשות שליח ושליח שליח אפי' בלא אונס אבל לא היתה דעתו דאם יעשה השליח שליח שני שעי"ז יוטל הכח מן הראשון שלא יוכל למסור הגט אף במקום שהשני חי ויש אפשרות שימסור השני רק שהוא במקום רחוק דאנו דנין שכונתו היתה לאהדורי שהאשה תתגרש ע"י איזה מן השליחים שימצאה אם הראשון או השני ואם השליח ראשון רוצה לבטל שליחות השני אפשר דע"ז לא נתן לו הכח משא"כ הכא השליח שני אינו יכול למסור הגט לפי שאין האשה שם אין זה נגד דיבור הבעל אם חוזר הראשון ומוסר הגט ליד האשה והא דבעי הרמ"ה וכן הש"ע מת השליח דוקא קמ"ל כשעשה הבעל שליח ראשון אף בסתמא ונעשה שליח שני כשחלה הראשון משא"כ הכא כשאמר בפי' בכל מקום שתמצאנה אתה או שליחך וכו' עיקר כונתו היתה שיגיע גט לידה ומועיל שפיר:
ובזה אתי נמי שפיר לבאר וליישב קושית הת"ג על המל"מ דהמל"מ נסתפק לומר שלבטל שליחות הב' לא נתן לו רשות הרי אדרבה רצון הבעל היה שהשליחים שיעשו ע"י כח דיבורו גם להם יהי' רשות ליתן הגט ליד האשה אבל לבעל השליחות לא נתן לו רשות וא"כ אתי נמי שפיר דבמת השליח שני שפיר פסק הש"ע דיכול השליח הראשון למסור הגט להאשה דהכל אנו דנין לטובת השליחות שזה היה רצונו של הבעל ואהדורי בתר גירושין היה מהדר והא דאמרינן דאם מסופקים מכח חומרות לא יוכל לכתוב אחר התם בסתמא נמי אמרינן שלא היתה דעתו לעכב בחנם נתינת הגט שהוא רוצה בגירושין ולכן פסק הפר"ח דאי לא נמצא בו פסול גמור אלא שלא ינתן לכתחלה חספא מקרי ויכול לכתוב אחר רק משום, חומרות אין לעכב בחנם ואיכא קפידא דבעל אי לא אמר בפירוש אני נותן רשות עד מאה גיטין לכתוב משא"כ היכא שנותן לו הכח בפי' ואומר לכתוב עד מאה גיטין כל מה שיראה בעיני הרב לכתוב אחר רשאי אף משום חומרות ה"נ כשאומר שנותן לו רשות עד ק' שלימים ש"ד. וכן י"ל דדמי לדינא דסעיף כ"א וסעיף כ"ג שאומר לרבים כל אחד מכם יוליך גט לאשתו שכל אחד שרוצה מוליכהו ה"נ אם הראשון רוצה גם הוא יכול לתנו ואין צריך לבטל שליחות השני מקודם:
ויש נ"מ בזה לענין התרת השבועה שנשבע הראשון שלא לבעל את השליח שני ואת השליחות וי"ל שע"י זה שהשליח הא' נותן הגט אין זה כמבטל השליחות שעיקר השבועה היתה רק שלא לגרום היזק לשליחות שלא יוכל הגט לבוא ליד האשה אבל אם הוא הנותן גט ליד האשה בעצמו יש לומר לכאורה דאין כאן ענין לביטול השליחות של השני שנאמר שזה יתנגד למה שנשבע:
ועוד נלע"ד דבנ"ד כ"ע מודים שיוכל השליח הראשון למסור הגע ליד האשה דאף בספר יד המלך לא קאמר דנתבטלה השליחות של הראשון והיה כלא היה רק אם כבר מסר הגט ליד השליח שני משא"כ בנ"ד שרק מינוי היה מאת השליח הראשון שמינה את השני בפני הב"ד שסדרו הכתיבה אבל עדיין לא מסר לו הגט ולא בא לידו שנשלח מב"ד מסדרי כתיבת הגע לב"ד של נויארק ולא ליד השליח השני א"כ ודאי לא כלתה שליחותו של הראשון דהא בשעת המינוי שהברירה ביד השליח שני שלא לקבל עליו את השליחות ולא היתה כאן התחלה של שליחות השני ואיך נאמר דכבר כלתה השליחות של הראשון. וכן משמע חילוק זה מדברי הב"ש כאן וס"ק נ"ח) שכ' מזה נשמע דאפילו אם כבר נתן השליח ראשון את הגע לשליח שני לא נגמר שליחותו ולא כחדושי רשב"א שהבאתי (סימן קמ"ב סעיף י"ג) אלמא דאפילו לפי שסבר לה הב"ש ברשב"א זהו רק כשכבר בא הגע ליד השליח שני אבל בהמינוי גרידא לא נגמרה השליחות וזה לא ניתן להאמר וכן כל האומר בפ"נ אומר אחר המינוי קודם המסירה ועיין בחדושי רשב"א פרק המביא תנינא וע"כ שאז עדיין לא נגמרה השליחות כמו שמשמע שם למעיין ברשב"א וא"כ ודאי רשאי עוד הראשון למסור הגט ליד האשה. וכ"ת פן באקראי בשעה שהחזירו הב"ד דנויארק לשלוח הגט לחזרה בא הגט ליד השליח ב' שכן ראינו ממה שכ' בשולי המכתב שהי' הגט בידו מ"מ משום זה לא נקרא נגמרה השליחות שלא היתה דעתו אז לשליחות והרשב"א כ' בסוף המביא ב' דאם מסר השליח ליד האשה ולא אמר בפ"נ ל"ה נגמרה השליחות מפני שהיתה בשגגה המסירה בלא אמירת בפ"נ ומכש"כ כשהיתה המסירה שלא לשם שליחות כלל:
והנה אדות השבועה שנשבע השליח הראשון שלא לבטל את השליחות של השני כבר אמרתי שיש לומר בנ"ד זה שנותן הגט ליד האשה אינו כמבטל השליחות דכונתו רק היתה בשבועה שלא לעכב הנתינה ע"י ביטול השליחות משא"כ הכא שמקיים השליחות של הבעל כשמוסר הגט ועוד נראה דנכון שיתירו לו את השבועה עפ"מ שכ' הרמ"א (יו"ד סימן רכ"ח ס"ז ובש"ך שם ס"ק כ"ד) וגם אפשר למצוא לו פתח עפ"מ שכ' המחבר שם בסעיף י"ג דיאמרו אלו בא אדם והי' משקר ואומר שהאשה אינה בנויארק בשעה שמניח השליח שני משם כלום היית נשבע והוא אומר לא וכה"ג נ"ה נולד. ע"כ נלע"ד דבמקום עיגון כזה יכול השליח הראשון למסור הגע ליד האשה או שיעשה את השלישי הנסמן במכתב מאת השליח שני וגילה דעתו שרצונו שהוא ימסור הגט לשליח וזה השלישי ימסור הגט ובזה נוכל לדון של"ה כבטול השליחות של השני שהרי יהא נעשה כמו שגילה השליח שני בדעתו כנלע"ד הקלושה. והסכימו לפסקא דא ה"ה אאמו"ר הרב הגאון המובהק וכו' אבד"ק טיסמניץ שליט"א וה"ה כבוד הרב הגאון המפורסם וכו' כש"ת מו"ה יעקב וויידענפעלד האבד"ק הרימלוב יע"א: