חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן לז
רב שלום וברכה לכבוד אהובי אדוני אבי שו"ר ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י ע"ה פ״ה כש"ת מו"ה שאול הלוי איש הורוויץ שליט"א אבר"ק טיסמניץ יע"א.
לשמחת לבבי השגתי נועם מכתבך ובו הודעתני כי דרשו מאת כבודך הרמה מעיר בראיולוב במדינת רומעניען להורות דבר ה' זו הלכה במעשה הבא לפני מורי דת אשר סדרו גט בצים גדלי' העבר אשר הי' נדחה וחל בד' לתשרי והם כתבו באחד בשבת שלשה ימים לירח תשרי והן אף שהמחבר בסימן (קכ"ו סכ"א) פסק בכה"ג דכשר הא הרמ"א שם פסק וי"ח ופוסלין היכא דיש שינוי זמן יום השבוע מן זמן החודש והרשית אותי לומר לפניך אאמו"ר שי' דעתי הקלושה ואען ואומר את אשר עלתה במצודתי בזה:
הנה מקור המכשירין הוא תשו' הרא"ש במעשה שאירע שכ' בהגט בד' [בשבת] כ' יום לירח שבט ויום רביעי הי' כ"א שבט ופסק דהגט כשר וטעמו ביאר בט"ז שם דהא תקנו זמן בגיטין שלא יחפה על ב"א וא"כ ה"נ י"ל לכאורה דגם כאן איכא חששא דחיפוי דהיא תזנה ביום ג' ותוציא הגט ותאמר פנויה הייתי אז ותביא ראיה לדבריה מימות החודש שנזכר בגט יום כ' והי' ביום ג' ואם נסתפק מספיקא לא נוכל לחייבה מחמת שנראה בימות השבוע שהגט הי' ביום מאוחר. והרא"ש הכשיר מטעמא דנימא כיון שנזכר יום ד' בשבוע וע"כ יש טעות ואנן נתלי הטעות בימות החודש שזה שכיח טפי דטעי אנשי משא"כ בימות השבוע ל"ש דיטעו ותצא חייבת בדין ואין לחוש לחיפוי. והרמ"א פסק כהריב"ש דפסל כה"ג משום די"ל דנתלי הטעות גם בימות השבוע ומספק נפטרנה וא"כ יש כאן חשש דחיפוי על ב"א וכמו שביאר זה נמי הרב בתומים (סימן מ"ג). ואף שבריב"ש (סימן קי"ז) איתא שהי' הטעות בעובדא דידי' בשני ימים שהגט הי' כתוב בו יום ג' י"ז אב ויום ג' הי' י"ט אב לא חילק הרב רמ"א כן כ"ה דלא לישווי' פלוגתא בין הפוסקים ונימא דהרא"ש והריב"ש לא פליגי דהתם משום דלא טעי אינשי בתרי עיבורי פסל הריב"ש משא"כ בעובדא דהרא״ש. זה לא נראה להרמ"א ז"ל דהרי עובדא דהרא"ש היתה אחר רובו של חודש דאמרינן בש"ס דל"ש דטעי ואעפ"כ תלי הרא"ש הטעות רק בימות החודש א"כ אף בשני ימים ל"ש לדעת הרא"ש ולא תלינן דטעי בימות השבוע וליכא מכשול דנדע שהגט היה מאוחר ולדעת הריב"ש איכא לספוקי דלמא טעי נמי בימות השבוע ואנו נפטרנה מספק ואיכא חששא דחיפוי וס' הרא"ש היא דרק בעדים הבאים להעיד וסותרים זא"ז היכא דלא שכיח דטעי אמרינן דעדות מוכחשת היא ולא לקטלי' מספיקא אבל הכא כיון דחזינן דע"כ איכא טעות סופר בגט דאין סברא דבשעה שכ' הגט עשאהו בזדון כדי להטעות ובימות השבוע לא טעי אינשי כלל. וע"כ ע"כ נימא שהטעות הי' בימות החודש ואם זינתה ביום המוקדם תהרג כיון שאין כאן עדות מוכחשת. אולם אף לדעת הריב"ש כיון שאיירי בעובדא דידיה בטעות אחר רובו של חודש יש לומר לכאורה דבחציו הראשון של החודש כגון נ"ד דודאי שכיח דטעי בימות החודש כמבואר בש"ס גם הריב"ש יודה דאין לתלות הטעות רק בימות החודש ולא תוכל האשה להצדיק נפשה ותאמר שהגט הי' קודם החיפוי וליכא חשש דחיפוי דלא יחלוק ריב"ש על סברא המפורשת בש"ס לענין דיני נפשות:
אולם גם ע"ז יש לדון לפ"מ שכ' התוס' בסנהדרין (דף מ"א ופסחים דף י"א ע"ב) ד"ה זה ידע בעיבורו של חודש והק' ריב"א ומה אלו דייקינן בהני סהדי דתרוייהו ידעי בעיבורו של חודש וה"ל עדות מוכחשת ואנן ניקום ונקטול מספיקא וי"ל דהכא דייקינן שפיר כיון דשיילינן להו באיזה יום וקמכווני ליום אחד שמע מינה שזה לא ידע עכ"ל אלמא אפי' עד רובו של חודש דאמרינן דטעי בעיבורו של חודש בעינן הוכחה שיכוונו ליום אחד בשבוע ומחולקין רק בימות החודש אז אנו תופסין הסברא דטעי בעיבורא דירחי ליסוד מוסד אף להורגו הא הכא בגט אף אם הטעות בחציו הראשון של חודש אין כאן הוכחה שמכוונין לימות השבוע וכיון דלהריב"ש י"ל דטעי נמי בימות השבוע ע"כ אף עד רובו של חודש לא נסמוך אהאי סברא לחודא דטעי בעיבורא דירחא ליקטלה מספיקא ואיכא חשש דחיפוי על ב"א ובזה"ז נמי איכא חיפוי על האשה שלא תאסר עליו איסור עולמית או על בניה משום ממזרים וכמש"כ התו' והפוסקים. אכן בנ"ד הלא יש לנו הוכחה גדולה שהטעות הי' בימות החודש וכמו שביאר הש"ך בכה"ג בחו"מ (סימן מ"ג ס"ק ז') דכיון דכ"ב בו הוא שמיני עצרת ע"כ השטר מאוחר וה"נ כיון שג' בתשרי הי' בשבת ע"כ לא כ' הגט בשבת ואיכא הוכחה דטעי רק בימות החודש ושפיר נוכל לחייבה אם תזנה ביום ג' לתשרי ותרצה לחפות עליה מכח הגט. ולפ"ז יש להכשיר בנ"ד לכ"ע ואף לשיטת הריב"ש כיון דהי' בחציו הראשון וגם היה בשבת ע"כ ודאי אין לתלות הטעות רק בימות החודש וגם אין לומר דניחוש דלמא הב"ד יתלו שהי' גט מאוחר דהא כיון דאיכא דעות הפוסלים גט מאוחר לחלוטין ודאי לא כ' גט מאוחר ואף הדיינים כשיבוא לפניהם ולא ידעו האמת שניתן הגט ונכתב ביום ד' לתשרי לא יתלו בגט מאוחר רק בטעות בימות החודש ולא יבוא לקלקול ורעותא:
ולפי שכ' הרמ"א בדרכי משה (סימן קכ"ז ס"ק ג') בשם הרד"ך דבמקום שהגדולים חולקים אין לומר כדאי פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק אלא בפסול דרבנן אבל לא היכא דאיכא חשש פסול דאורייתא לדעת המחמיר ע"כ נברר דבכגון נ"ד אין כאן חשש איסור תורה חלילה והנה בטור שם הביא תשו' הרא"ש (כלל מ"ה ס"ו) דאם אחד גירש בגט מוקדם ולא נודע פסול הגט עד שקידשה אחר דא"צ גט משני דמדאורייתא אינו גט ותמה הב"י דהא גט מוקדם הוא רק פסול דרבנן ופסול דרבנן אם נשאת לא תצא ומכש"כ שלא נימא דלא תפסי בה קידושין מאחר. ואמרתי לתרץ ושוב מצאתי שהביא הפנ"י (גיטין דף ע"ט) כן בשם הרב בגט פשוט דכיון דשינה הסופר וכתב גט פסול לא עשה שליחות הבעל ונתבטל הגט מה"ת וכ' הפנ"י שדבריו תמוהין דא"כ כל הנך דמתניתין דגיטין (דף ע"ט) דאמרינן דהולד כשר ואמאי הרי שינה הסופר שליחות הבעל ובטל מה"ת ודוחק לאוקמי כל הנך דהשינוי הי' מדעת הבעל דפשטא דמתניתין לא משמע הכי עכ"ל עיין שם. וכן תמה ע"ז הגאון בייע"ק (אה"ע ריש סימן קס"ה) ולע"ד י"ל דא"ש תירוץ הגט פשוט בדברי תשו' הרא"ש והטעם נראה ברור דודאי היכא דעשה סופר ועדים שליחים לכתוב ולחתום גט לאשתו אף שדעתו הי' לגרשה שלא תהי' אגודה בי' כלל מ"מ אם גירש בגט כשר מן התורה אף שפסול מדרבנן הרי לא הרעו למשלחם ונעשה רצונו רק במקצת ומה תאמר שיהי' דינם כעוברים על דעת משלחם ולא יהי' גט כלל אז ודאי לא יעשה רצונו שהרי רוצה לגרש ע"כ אמדינן דעתיה שטוב בעיניו שיועיל הגט ד"ת עכ"פ. [ונלע"ד דאף בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לגרש בע"כ מ"מ ודאי ניחא שיהיה הגט כשר דבר תורה דהא באהע"ז (סימן קי"ט סעיף ו') ברמ"א פ' דגירשה מדעתה ונמצא פסול בגט יכול אח"כ לגרשה בע"כ א"כ ע"י הגע כשר ד"ת עכ"פ יהי' יכול אח"כ לגרשה בע"כ ויש נפקותא גדולה לדידי' לקיים שליחותם. ובחידושי אמרתי ע"ז דהא בסימן קנ"ד סעיף כ"א פסק הרמ"א וכן מי שגירש את אשתו בגט כשר ויצא קצת לעז על הגט מותר לכופו לתת גט אחר הא כשפסול הגע אין לכופו ונ"ל דמקור אלו הדינים בירושלמי (פ"ק דגיטין הל' א') נתן לה גיטא אשכחיני' גט בפסול כפיני' ויהיב לי' חורין אתא עובדא קומי רבנן ואכשרון ועיקר הפי' כמש"כ בשדה יהושע ובפ"מ דהואיל ומעיקרא מדעתו גירשה כפינן לי' לתת גט אחר ול"ה גט מעושה שלא כדין ומ"מ לא סמך הרמ"א ע"ז בפסול גמור לכופו לדידי' מפני חומרת איסור א"א דדלמא לא איירי הירושלמי בפסול גמור רק כשיצא לעז אז כפינן לדידי' שלא לעגנה אבל לענין חר"ג דרבנן אף אי נמצא פסול גמור כיון שנתרצית מתחלה יש לסמוך ולכופה דלא עשה תקנת חר"ג רק מפני אנשים המתעוללים בנשותיהם ולא כשנתרצית מתחלה כן הי' נראה לי לפום ריהטא לבאר אלו הדינים]:
וכן הא דפסקינן (בריש סימן קכ"ב) דאם כתבו וחתמו גט ונמצא בו פסול מדרבנן אמרינן לא עשו שליחותם ויכולים לכתוב גט אחר היינו נמי טעמא דבכל פעם אמדינן דעתי' ואומרים שרוצה בקיום הגט א"כ ה"נ היכא שאירע להם פסול דרבנן אנן לא נימא לגרע כח השליחות ולבעל הגט מכל וכל היכא שמצד הדין הי' מועיל עכ"פ מן התורה. אכן הא ניחא בשאר פסולי דרבנן שאין הפסד לבעל המשלח אבל אם כתבו גט מוקדם בלי דעתו אף שהי' בטעותם מ"מ איכא הפסד למגרש אליבא דכ"ע אף למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות והכא בגט מוקדם תוציא ממנו הפירות מזמן הכתוב בגט שלא כדין שאז לא נתן עיניו בה לגרשה וא"כ עברו השליחים ע"ד משלחם להרע לו ע"כ ס"ל דודאי נתבטלה השליחות דהרי זה עוות גמור ול"ק קושית הפנ"י מכל פסולין דרבנן שבהם אין עוות נגד הבעל המשלח כמו שאמרנו [ואף שבתשו' הרא"ש שם איתא שרק קידשה הראשון וא"כ ארוסה אין לה פירי ונפל היישוב שאמרנו מ"מ נראה דשגרת לישנא באה בשאלה כיון שהי' מעשה שהשני קידשה נכתב גם בראשון שקידשה. וגם אף אם נאמר שלא הי' כן כונת הרא"ש מ"מ הדברים נתנו להאמר לע"ד בפ"ע] ומעתה נחזי בעובדא דידן אם נמצאו יום החודש ויום השבוע סותרים זא"ז. הן נראה דאין לחוש שמא תוציא האשה מיום המוקדם הפירות שמכר הבעל כיון שספיקא הוא בשער אמרינן לה אייתי ראי' וא"כ משום זה לא גרעו הסופר והעדים כח הבעל ואין כאן עוות שליחות אכן לכאורה יש לומר דאיכא עוות שליחות נגד הבעל כגון שמכרה האשה מה שתפסה פירות מיד הבעל ואח"כ כשירצה הבעל להוציא ממנה או מלקוחות מה שמכרה ביום החודש שנכתב בגט תאמר לו אייתי ראי' שלא נתגרשתי בהגט ביום הנכתב לחודש והטעות הי' בימות השבוע כמו שהוא להריב"ש שתוכל לתלות הטעות גם בימות השבוע וכיון שהי' בלא דעת הבעל הויא עוות בשליחות ואיכא חששא דאורייתא לפ"ז ועיין תוס' וגיטין דף ג' ע"ב) ד"ה כתב ידו דחיישינן שמא תתפוס פירות ותאמר שכבר נתגרשה מזמן הכתוב עי"ש:
אולם נלע"ד דאי משום הא לא אריא דליכא למיפסל הגע מטעם זה דהא שם בגיטין (דף י"ז ע"א) תוס' ד"ה מפני כ' דלהכי תקנו זמן בגט שחרור דאי ל"ה בי' זמן פעמים שאדם מוכר עבדו ואח"כ כותב לו גט שחרור בלא זמן והוא אומר לרבו שני אייתי ראיה ששער מכר שלך קודם לשיחרור שלי דהעבד מוחזק בעצמו אבל הכא הבעל מוחזק ולא האשה עכ"ד. ונראה כונתם בסוף דבריהם דלהכי למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה אין טעם שיצטרך זמן בהגט משום פירי דהיינו פן תוציא האשה גט שאין בו זמן ותאמר נתגרשתי קודם שלא יועיל לה כלום שהבעל מוחזק בפירות. וצריך להבין אמאי ל"ח שמא תתפוס פירות ותאמר נתגרשתי קודם שאז תהי' היא מוחזקת וכמו שהבאתי מן תוס' הנ"ל בדף ג' בכתב ידו ואין עליו עדים וע"כ צ"ל דהעיקר כמו שפירש המהר"ם לובלין ז"ל שם כי אין לחוש שתתפוס האשה פירות מיד הלוקח ותוציא מתחת ידו רק עיקר החשש בכתב בכתב ידו פן תיכף אחר כתיבת הגע תקח מן הבעל הגע שלא לשם גירושין ותערוף הפירות מן הלקוחות שלא כדין וא"כ ה"נ כל זמן שהיא תחת בעלה שלא גירשה אין סברא שתוכל לתפוס הפירות שהם תחת ידו על סמך שיגרשנה בגט מוקדם וגם הא לא יניחנה לתפוס וליכא האי חששא כלל ולכן למ"ד יש לבעל פירות עד שעת נתינה לא הוצרכו לתקן זמן שלא תתפוס פירות. ולפ"ז נמי בנ"ד ודאי היכא שכתב יום מוקדם בלי שום סתירה בגט איכא חששא שפיר שהרי תוציא הגע והב"ד ידונו שנתן ביום הכתיבה ותוציא מן הבעל והלקוחות שלא כדין אכן אם יש סתירה בגט בין זמן החודש לזמן השבוע לא תוכל להוציא מן הבעל כלום דיאמר לה אייתי ראי' ופן תפסה קודם כל זמן שהוא אשתו אין לחוש וכמו שהוכחנו וע"כ אין כאן עוות בשליחות עכ"פ ונפל חשש דאיסור תורה ולא נשאר רק החשש דחיפוי גם משום ממזרות ומשום איסור סוטה דלהא דמיא לעבד שהיא מוחזקת בעצמה שיש לה חזקת כשרות ותאמר שהגט נכתב כפי יום החודש ויום השבוע הוא הטעות וזהו טעם הריב"ש וכבר ביארתי דבנ"ד יש לדון ולהכשיר לכ"ע ואף הריב"ש יודה בזה:
והנה עלה ברעיוני לומר דעוד יש לדון בהיתרא דנ"ד ונאמר שלא תועיל להאשה סתירת הזמן בהגט להצדיק נפשה החייבת דעל הא דאיתא בב"מ (דף י"ט) גבי מצא גט אשה בשוק דכיון דנפל איתרע ופריך וליחוש שמא כתבו ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי וכו' ואתי למיטרף לקוחות שלא כדין ומשני כי אתי למיטרף אמרינן לה אייתי ראי' אימת מטא גיטא לידך ופירשו הפוסקים דודאי בסתם גט אמרינן ביום שנכתב נמסר אבל הכא כיון דנפל איתרע אמרינן לה אייתי ראי' וכו' וכן נפסק בהגהת ש"ע (אהע"ז סימן קכ"ז) וקשיא לכאו' דהא אף דנפל ואתרע עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דשמא ביום שנכתב נמסר לידה א"כ הכא דאמרינן להמוצא שיחזור להאשה בזמן שהבעל מורה ניהו דאין לחוש להפסד דלקוחות שתטרוף מהם שלא כדין דכיון דמסתפקא לן בגט מפני נפילתו אמרינן לה אייתי ראי' וכו' ומספק לא תוציא מיד הלקוחות מ"מ קשיא דאיך נסוב להמוצא עצה דיחזור לה הגע פן יצא מכשול מלפנינו שמא רוצה הבעל לחפות עליה שלא תהרג או שלא תאסר עליו להחזירה והוא רוצה שיהי' הגע בידה דאנחנו לא נוכל לאסרה מספק דאף שנפל ואתרע מ"מ ספקא הויא מפני שיש לה חזקת כשרות וא"כ יש לחוש להערמה כזו דאם יהי' הגט בידה אז נתירנה מספק ואף שיש לה חזקת אשת איש מ"מ תהי' עם הגט שבידה גרושה לפנינו [וגם יש לה חזקת כשרות דאף שעכ"פ ודאי זינתה כשהיא פנויה לא יצאה מחזקת כשרות שלא תזנה תחת הבעל דאיכא איסור חמור דא"א דקיי"ל בכל דוכתי החשוד לדבר הקל אינו חשוד לדבר החמור ובפרט באיסור א"א החמור לכל אינשי וזה דלא כס' הפנ"י שם בשמעתתא (דגיטין דף י"ז) עי"ש] ואם לא יחזור המוצא הגע אז לא תהי' בחזקת גרושה לפנינו ולא יצא המכשול דחיפוי מתחת ידינו דאם זינתה תהי' ודאי אסורה עליו:
והנראה לי בזה דהא הקשה השעמ"ק שם בב"מ דלמא מפקא גיטא בב"ד אחרינא שלא ידעו מן הנפילה וגביא מן הלקוחות שלא כדין מזמן הכתוב בגט ותי' דכל כי האי מלתא דנפילה נעשית ע"פ ב"ד הלכך יש קול להדבר ושמעו הלקוחות וטענו הכי ודמיא להא דאמרינן בגיטין (דף י"ח) לענין גיטין הבאין ממד"ה דמיכתבי בניסן ולא נתנו עד תשרי דהועילו חז"ל בתקנתם כיון דאית לי' קלא. ושם בגיטין הק' התוס' נהי דיועיל לענין לקוחות דיאמרו לה אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך מ"מ לענין זנות נהי דידוע שלא בא הגט לידה ביום הכתוב בו מ"מ יכול לחפות ולומר שנתן לה קודם שזינתה כמו קודם שתיקנו זמן. ותי' ר"י קלא אית להו כשרואין שזמן הכתיבה קודם זמן המסירה מסקי אדעתייהו לידע יום המסירה ויתברר להם עכ"ל ויש לפרש דבריהם דאם יסקי ב"ד אדעתייהו ודאי יתברר להם זמן המסירה וכמש"כ התוס' שם בגיעין ובב"מ שנותנין גט בפירסום כדי להודיע שהיא פנויה. ועפ"ז ממילא יובן שלא ק' מה שהקשתי בהאי גט דנפל מש"ס ב"מ דכיון דנפל ואתרע אית לי' קלא כמו גט הבא ממד"ה וכמו שהבאתי בשם השעמ"ק אם יבוא אח"כ הבעל לחפות עליה יתנו לב לברר יום המסירה ובשלמא בכל גט הבא לפנינו סתמא סמכינן שביום שנכתב נמסר ולא נחפש אחר עדי מסירה ואיכא חששא דחיפוי בגט מקודם שאין ניכר פסולו אבל היכא דאיכא רעותא דנפילה נברר יום המסירה ולא יבוא מכשול דחיפוי כלל ולפ"ז א"ש נמי בכמו נ"ד כיון שהרעותא נכרת בגט שהזמנים סותרים זא"ז דמיא לרעותא דנפילה ולא יצא מכשול. וכה"ג איתא בתשו' מהר"ם מינץ (סימן ע') לענין אם כתב רק שנות האלפים והפרטים והשמיט המאות דגיעא דאיתרע בדילוג זמן גרע מאתרע בנפילה וא"כ אם זנתה ביום החודש המוקדם וירצו לחפות עליה מכח שיתראה לנו ספק בגט דנחוש שמא טעו בימות השבוע וכמו שהוא לדעת הריב"ש אז הב"ד שיבוא הנדון לידם ע"י הסתירה שהיא דמיא לרעותא דנפילה ישימו על לב לחקור אחר עדי מסירה ויתברר שנמסר לידה ביום המאוחר כמו שהוא האמת ולא יבוא לידי מכשול וע"כ יש להכשיר בנ"ד אף אם נימא כס' הריב"ש שטעו אף בימות השבוע:
וראיתי בתומים (סימן מ"ג) שם שהמציא סברא חדשה בטעם הריב"ש להחמיר דלא מהני מוכח מתוכו הטעות להכשירו ולומר דל"ש בגט זה תורת מוקדם פן ברוב ימים ושנים לא ירגישו הדיינים בהבדל שיש בין ימי החודש לימי השבת כפי הכתוב בגט וישכחו הקביעות וא"כ איכא לכאורה הכא מכשול דאם יבואו עדים שזינתה כפי ימות החודש ביום המוקדם לא יעיינו לומר שיש טעות בגט דישכחו הקביעות ולא יחפשו אחר עדי מסירה מכשירוה ע"פ הגט החודש בשקר שבאמת לא נתגרשה רק ביום מאוחר מ״מ נראה בנ״ד ליכא האי חששא כלל דודאי כ"ע ידעו שיום אחד בשבוע אי אפשר להיות ג' בתשרי שלא אד"ו ר"ה ומהרה יודע להם הטעות ויחקרו אחר עדי מסירה ויתברר להם הטעות ולא יבוא מכשול ובכה"ג מכשירין הגט כמו התם בב"מ (דף י"ט) דאיתא דהדרינן לה גיטא כ"ה דלא תיעגן ותיתב. ע"כ מכל הלין טעמי כיון שאיכא דעת הרא"ש וסיעתו שמכשירין בכל ענין ואף לס' הריב"ש הראנו פנים מסבירות דאין חשש שיצא מכשול בגט היכא שזמנים סותרים וגם מלבד זה די"ל כיון שזמן החודש הי' בשבת ומוכח מתוכו הטעות כמו שביארנו גם הריב"ש יודה שכשר הגט וכיון שהסכימו הראשונים דהיכי דניכר הטעות של הסופר אין ענין להא דמשנה ממטבע שטבעו חכמים ע"כ בנ"ד בשעת הדחק נלע"ד להכשיר הגט ואומר להלכה ולא למעשה עד שיסכימו גדולי הוראה:
וראיתי להגאון בעל פנ"י שם בגיטין שהק' אדברי התוס' הנ"ל דאמאי הוצרכו לפרש בגיטין הבאין ממד"ה דקלא אית להו ומסקו אדעתייהו לידע זמן המסירה שזה דוחק גדול ואמאי לא מפרשי בפשיטות דכיון דגיטין הבאין ממד"ה אית להו קלא שלא נמסרו ביום הכתיבה והועילו בתקנתם שלא יוכלו לחפות משום ממזרות וגם שלא יהא ראוי להחזירה דהא ליכא חזקת כשרות דידה כיון שזינתה עכ"פ פנויה [לשיטת הפנ"י] וא"כ איכא חזקה קמייתא דא"א נגד חזקה דהשתא דהרי גרושה לפניך וה"ל פלגא ופלגא ויהי' ספק ממזר וכן אין רשאי להחזירה משום ספק סוטה:
ונראה לע"ד ליישב קושית הפנ"י דהרי לכאורה ק' לי לפ"מ שכ' התוס' והביאם הרא"ש דאיכא חשש דחיפוי דירצה להחזיר אשה הנאסרת עליו והן כ' התוס' בריש זבחים דאף אשה נאסרת אינה עומדת לגירושין דרשאי הבעל שלא לגרשה וכ' הרשב"א בתשו' (סימן תח"מ) דהטעם דסניא לי' ומאוסה בעיניו וא"כ אמאי נחוש כאן לתקן משום זה זמן שמא ירצה להחזור אשה המזנה הא אפילו אלו הוא עוד אשתו מאוסה בעיניו ומכש"כ שלא ירצה להחזירה. ונלע"ד לתרץ עפ"ד הב"ש (אהע"ז סימן קי"ז ס"ק ח') ובחידושי הגרשוני מבואר היטב שהק' ממשנה דסוטה (דף ז') שאיתא התם כיצד עושה לה מוליכה לב"ד שבאותו מקום ומוסרין לה שני ת"ח שמא יבוא עליה בדרך א"כ שמעינן שחיישינן שמא בא עליה ולא אמרינן סניא לי' דמאוסה בעיניו ותי' דע"כ לא קאמרי הפוסקים דחזקה דלא יבוא על אשתו הנאסרת אלא היכא שודאי זינתה דאז מאוסה בעיניו וסניא לי' אבל כל זמן שיש ספק אם זינתה תחתיו אם לאו חיישינן שמא יבוא עליה. ולפי"ז י"ל דהכא ע"כ עיקר החשש פן תהי' ספק סוטה שאסרה תורה כגון ע"י קינוי וסתירה או עדי כיעור ואז לא מאוסה בעיניו ואיכא חשש שיחפה עליה להתירה לו להחזירה. ומעתה א"ש דל"ק קושית הפנ"י דבספק סוטה אז אם אנו מסתפקים עוד ספק שמא באמת לא היתה עוד אז אשת איש כלל ואיכא ס"ס ולא נוכל לאסרה כלל מכח ס' סוטה (ועיין כתובות דף ע') וע"כ איכא חשש דחיפוי דהיא תהי' אסורה לו שתהי' ס' סוטה ואנו נתירוה ע"י שיטעה אותנו הבעל בהגט בלא זמן מכח ס"ס וכמו שתקנו בתולה נשאת ליום ד' משום אשת כהן ופחותה מבת ג' דיהי' רק ספק אחד עתוס' ריש כתובות ומש"ה תקנו זמן בגט והוצרכו לתרץ דע"י שיצא הקול ידעו שלא ביום שנכתב נמסר ויחקרו אחר עדי מסירה ומה שהק' הפנ"י ז"ל על תירוצם דכ' דהנהו קלא אית לי' ומסקו אדעתייהו זמן המסירה דהא עיקר החששא בכולה שמעתא דדלמא לא יהי' עדי מסירה לפנינו נלע"ד דל"ק דודאי גט מוקדם שפיר יפסל דלא יחושו לחזור אחר מסירה דיתלו דסתם גט נתן ביום שנכתב וגט שאין בו זמן עיקר החשש פן נתן לה בצנעה וכמו שכ' התוס' (דף י"ז ע"ב ד"ה עד) ומה יועילו שיחפשו אחר עדי מסירה ולא ימצאו ועל כרחך יתירוה מספק משא"כ גיטין הבאין ממד"ה דהשליח ודאי יתן לה בפני שנים או שלשה דמה לו ולחיפוי דידה ע"כ כשיצא הקול ויסקו אדעתייהו לחפש אחר עדי המסירה כשיארע מעשה דזנות ואז ימצאו ויבררו שקרותם וליכא חשש דחיפוי שלא כדין:
ובהאי חילוקא דבס' סועה אינה מאוסה בעיניו ובודאי סועה היא מאוסה בעיניו אולי יש ליישב מה שהקשתי בש"ס יבמות (י"ד ע"ב) דאי' התם ומ"ש מן הודאי דאיסורא היא מן הספק נמי איסורא היא ופרש"י קס"ד השתא באיסור ספק כגון מגרש ולנה עמו בפונדקי דליכא אלא ספק שמא בא עליה לשם קידושין דלב"ש א"צ גט ולב"ה צריכה גט. וק"ל לפ"מ שכ' התוס' בגיטין (דף ע"ע ע"ב) בשם הירושלמי דאזלי ב"ש וב"ה לטעמייהו דב"ש אית להו בסוף פ' המגרש לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר הלכך מזוהמת היא בעיניו וע"כ אף כשלנה עמו בפונדקי אחר הגירושין לא בא עליה וב"ה אית להו אף הקדיחתה תבשילו יכול לגרשה ואינה מזוהמת בעיניו ויאמרו כי בא עליה וכי האי גונא פליגי לקמן במגרש ולנה עמו בפונדקי למאן דמוקי לה בלא ראוה שנבעלה ע"כ וא"כ קשיא למה ימנעו ב"ה לישא מב"ש דאצטריך לומר דהוי ס' איסורא הא אפי' ס' ל"ה דהא ב"ש עשו כדבריהם ולא גירשו רק האסורה מפני ערות דבר וא"כ ליכא חשש דבא עליה דמזוהמת היא בעיניו ומאי פריך הש"ס דה"ל לב"ה לחוש דלמא פערי ב"ש לנה עמו בפונדקי אחר גירושין בלא גט הא ל"ה חשש כלל אף לב"ה דודאי מודו להאי סברא דמזוהמת ולב"ש סתם גט הוא ע"י ערות דבר ואם גירשה מרצונה ודאי אף ב"ש חיישי משום שמא בעל לשם קידושין. ולפי הנ"ל א"ש די"ל דבאמת אף לב"ש הא הוצרכו לגרש משום ערות דבר אף בס' סוטה ואעפ"כ אמרו שאין חוששין במגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי משום שמא בעל לשם קידושין דב"ש ס"ל אף ס' סוטה מזוהמת היה בעיניו וב"ה ס"ל דס' סוטה אינה מזוהמת ובהאי סברא פליגי וע"כ שפיר איכא חשש שיכשלו ב"ה במגרש ס' סוטה ולנה עמו בפונדקי דאף דלב"ש מוכרח הוא. לגרשה מ"מ א"צ גט בלנה עמו ולב"ה צריכה גט דס' סוטה אינה מזוהמת בעיניו כנ"ל לפום ריהטא והעלתי זה לפלפולא ולדינא כבר גליתי דעתי:
והנני בנך אוהבך ד"ש חיים ארי' הלוי איש הורוויץ.