אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן לד

סימן לג

פסחים (דף ס"ט ע"א) על פלוגתת ר"א ור"ע במתני' דריש אלו דברים דר' אליעזר ס"ל דמכשירי פסח נמי דוחין את השבת ור"ע ס"ל דאין דוחין קמייתי הש"ס דהוה קפריך לי' ר"ע דאיך ידחו מכשירי פסח את השבת שמא ימצא הזבח פסול ונמצא מחלל שבת למפרע אלא הא א"ל ברישא ופרכי' ופרש"י דא"ל ברישא ר"א מישחט נמי לא נישחוט ע"כ שטחת הש"ס. וקשיא לע"ד להבין הדברים ודקארי לה מאי קארי לה דאיך עלה על דעת ר"ע ליפרך דלא לידחי מכשירי פסח את השבת משום שמא ימצא הזבח פסול וחילל שבת בחנם הכי לא הרגיש תשובתו מגוף השחיטה דלא לדחי דאם אמת הדבר שזה חשש דצריך לחוש שמא ימצא הזבח פסול קשיא אמאי שחיטה משתריא. וגם צריך ביאור דמאי זו קושיא דשמא ימצא הזבח פסול הא ודאי רוב בהמות הנקרבות נעשים נגמרים בהכשר מדוע נחוש להאי מיעוט ומשום זה נדחיי' לקרבן הקבוע לו זמן אי מגוף הדין היו המכשירין דוחין שבת הלא בכל התורה אזלינן בתר רובא אף לדיני נפשות וקו' מעיקרא לכאורא ליתא:

ועיינתי וראיתי בירושלמי בפירקין סידור הברייתא דר"א אמר כשם ששחיטה דוחה את השבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת א"ל ר"ע לא אם אמרת בשחיטה שא"א לה לעשות מע"ש דוחה את השבת תאמר במכשירין שאפשר לעשות מע"ש אין דוחין ופריך לי' ר"א מהקטרת אימורין ומשני כבסוגין שכבר דחתה שחיטה את השבת ועל הא אמר ר"ע ד"א שמא ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה שבת בלי שחיטה ופריך הש"ס הגע עצמך שנולדה לו יבלת בשבת הרי אינו ראוי לחותכה מע"ש [הכי גריס הק"ע] ומשני מין יבלת ראוי לחותכה מאתמול וקשיא לי למה לא קאמר הירושלמי נמי דקושיא דשמא ימצא הזבח פסול נפרכת מהא דמשחט נמי לא נישחוט ועל האי דהקטרת אימורין משני כש"ס דידן שכבר דחתה שחיטה את השבת. ועוד יש לעורר אמאי סידר הירושלמי הקושיא דהגע עצמך שנולדה לו יבלת בשבת אחר תירוץ דשמא ימצא הזבח פסול הלא היא שייכה אחר פירוקא דאפשר לעשותן מע"ש. ועוד יש להקשות דאי נימא דעיקר הטעם תלוי הא דמכשירין אין דוחין את השבת משום אפשר לעשות מאתמול כתירוץ הראשון דאפשר לעשותן הוי כאפשר לקיים שניהם א"כ כשנולד היבלת בשבת הא באמת לא הי' יכול למעבד מאתמול דאיתרע בשבת גופי' ומה הי' יכול לעשות והרי הוא כאי אפשר לקיית שניהם ולידחי בכה"ג מכשירין שבת וראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל מבראדי בספר שנות חיים (תשובה קכ"ד) שרצה להביא מכאן ראי' דאם בפעם אחת משכחת לה שיהי' אפשר לקיים שתיהן לא אמרינן עשה דוחה ל"ת וזה סותר לכמה מקומות וכן הא דפסחים (מ"ז וביצה ח') דבכיסוי דם ציפור אמרינן עשה דוחה ל"ת והתם ודאי משכחת לה גווני דל"צ למידחי כגון שהי' לו אפר מוכן וכדומה ועתו' יבמות (דף ו' ע"ב) דנראה דבאמת דוחה היכא שא"א לעשות מכשירין ושלא כדברי הירושלמי:

ועל כן נ"ל בהבנת דברי ר"ע וא"ש נמי המשך וקישור הדברים בירושלמי דהא ר"ע ס"ל בבכורות (דף כ) דחיישינן למיעוטא ומש"ה חלב אינו פוטר מן הבכורה אע"ג דרוב בהמות אינן חולבות אא"כ יולדות והתוס' כ' בחולין (דף י"א ע"ב) ד"ה ליחוש דמש"ה אמר ר"ע אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם דהוה שיילינן להו שמא במקום סייף נקב הוה ואף דהיכא דלא אפשר לכ"ע אזלינן בתר רובא ר' עקיבא חשוב לי' אפשר דאיכא לאוקמי קרא דמכה אדם מות יומת כגון שהי' מוחו מגולה וניקבו וכו' עיין שם. ולפ"ז א"ש הכא הפירוש בדברי ר"ע דלר"ע לפ"ד התוס' הנ"ל נראה דחושש למיעוטא אף מדאורייתא אולם בשחיטה אף לדידי' ע"כ לידחי ואין לחוש למיעוט דלמא יפסול הזבח דזהו חשוב אי אפשר דע"כ צריכנא לילך בתר רובא דאל"כ איך תוקמי' קרא דפסח דוחה שבת אבל במכשירין עיקר טעמו דר"ע משום דאפשר לעשות מאתמול לכך אין דוחין וכמו שענה לר"א בתירוץ הראשון ופרכי' ר"א מהקטרת אימורין דאפשר למיעבד בלילה ומשני ליה שכבר דחתה את השבת והדר קאמר טעמא ד"א שמא ימצא הזבח פסול ואנו חיישינן למיעוט היכא דאפשר והיינו טעמא דמכשירין אין דוחין אף דהקטרת אימורין דוחה משום דהקטרת אימורין כשכבר נזרק הדם אין לחוש תו שמא ימצא הזבח פסול דהא לפנינו נעשה בהכשר משא"כ מכשירין חיישינן שפיר שמא ימצא הזבח פסול כיון דאפשר לאוקמי לקרא היכא דלא הי' צריך להמכשירין. וע"ז קאי פירכת הירושלמי הגע עצמך כשנולדה לו יבלת בשבת הא אז לא אפשר לעשות מאתמול ומשני מין יבלת ראוי לעשות מאתמול ר"ל כיון שזאת המלאכה אין מוכרחת וקשורה באופן קיום המצוה דיכול לאוקמי קרא דדחיית שבת בקרבן כשר בכל פעם שלא היה לו יבלת ע"כ חשוב אפשר לענין דניחוש למיעוטא משום שמא ימצא הזבח פסול ונמצא חילל שבת למפרע בחנם דהא ר"ע בכה"ג חושש למיעוטא:

והכי אתיא לן המשך דברי הירושלמי דר"ע הסביר טעמו דאמאי אין מכשירין דוחין שבת משום דאפשר לעשות מאתמול והיתה סוערת נגדו הקושיא מהקטרת אימורין ויישבה שכבר דחתה שחיטה את השבת וע"ז ענה ואמר שמא ימצא הזבח פסול ואף דמיעוט הוא חיישינן למיעוטא ואף כשנעשה היבלת בשבת מ"מ כיון דמין יבלת ראוי לעשות מאתמול ומשכחת לה קרבן בלי דחיית שבת למכשירין שפיר נחשב כאפשר לעשותן וחיישינן נמי שמא ימצא הזבח פסול וממילא אזדא לה הוכחת הגאון מהרש"ק מכאן דאם בפעם אחת משכחת לה שיתקיימו שניהם לא אמרינן עשה דוחה ל"ת דז"א דבאמת בכל דוכתי כיון שבשעת עשית המצוה אינו יכול לקיים ל"ל דהוה כאפשר לקיים שניהם והכא טעמא אחרינא דשמא ימצא הזבח פסול ואפשר לקיים הקרבן בלי האי דחייה וע"כ נטר לי' הירושלמי בהאי פירכא דיבלת דעל אפשר לעשותו עד אחר תירוצא דשמא ימצא הזבח פסול. [ועיין שבת דף קל"א דר"א יליף מקרא מכשירין]:

כל זה ניחא אי אמרינן הא דחיישינן למיעוטא היא מדאורייתא כמו שנראה להאי תירוצא הנ"ל בתוס' חולין וי"ל שזהו כונת הירושלמי ולהכי לא מסיק דפירכי' ר"א משום דלא הי' כאן פירכא לר"ע לשיטתו דס"ל חוששין למיעוטא מה"ת היכא דאפשר כדלעיל וש"ס דילן האי פירכא הוא רק אליבא דר"א דלא ס"ל כר"ע לענין חוששין למיעוטא. אולם לפמש"כ התוס' שם (בדף י"ב) ד"ה פסח דאף דמאן דחייש למיעוטא זה אינו רק מדרבנן והטעם שאמר ר' עקיבא אלו היינו בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם י"ל כמו שביארו שם הסברא דרק היכא דשיילינן להו ואמרי דלא ידעי פטור מדי דהוי אסייף וארירן עי"ש וא"כ צריך להבין מאי היתה קושית ר"ע דשמא ימצא הזבח פסול וכו' כמו שהעירותי:

ונראה לע"ד לפרש באופן זה דהא ידוע מה שחידש הגאון בנוב"י קמא (סימן נ"ה) ביו"ד דלא תקשי על הנך פוסקים דס"ל וסתות דרבנן דהא ילפינן מקרא דוהזהרתם אזהרה לבני ישראל שיפרשו סמוך לוסתן וחילק כמו שהוא אוקומתת רבא בגיטין (דף כ"ח) דשמא מת דמוצא מחזקה לא חיישינן אבל שמא ימות חיישינן וכדפרש"י דשמא ימות לא מרעינן החזקה בהכי רק כעת חיישינן דלמא יתרמי הדבר שיכול להיות שיבא ובזה לא מפקעינן מחזקה ולהכי באשה החשש שמא תראה היא מדאורייתא וע"ז קאי קרא דוזהרתם וכו' דצריך לפרוש מן האשה סמוך לוסתה אבל כי עבר הזמן אי תחוש שמא ראתה הוה כמו התם שמא מת ותוציא מן החזקה ולהכי לא חיישינן והוין וסתות דרבנן:

והשתא נחזי אנן הכא דנבין שפיר חששת ר"ע שאמר שלא ידחו מכשירין משום ימצא הזבח פסול דאף דרוב הקרבנות נעשות בהכשר מ"מ איכא נמי חששא שמא תתנבל השחיטה או יטמא הזבח וישפך הדם ואף דמיעוטא הזבחים הם אשר יפסלו הא הוי כשמא ימות וחיישינן מדאורייתא נמי וכסברת הנוב"י ואי דתקשי אליבא דר"ט לדידי' נמי מישחט לא נישחוט שמא ימצא הזבח פסול י"ל דניחא שפיר דלהא לא חיישינן לר"ע דהא באמת הקשו האחרונים הובא בשעה"מ דאמאי גזרו חז"ל בשופר ולולב שלא לצאת בהם י"ח כשחל יו"ט בשבת משום שמא יעבירנו דהא אם ישגה ויעבירם ד' אמות יהיה טועה בד"מ דהדין דפטור מקרבן אלמא דתפסינן כאלו לא עבד איסורא אף בשוגג אי טריד למען המצוה ותי' דלא אמרינן דין דטבד"מ רק אם יטעה בעת עשיית גוף המצוה כהאי דפסחים (ודף ע"א) שאר הקרבנות ששחטן בשבת לשם פסח וכן הא דסוכה (דף מ"ב) עי"ש אבל בהנך שופר ולולב איכא חשש דילך אצל בקי ללמוד איך לעשות המצוה ולא בגוף עשיית המצוה יעשה העבירה בשגגה ע"כ חיישינן להכי ולא שייך דין דטעה בד"מ:

ולפי״ז י"ל נמי דאתי שפיר הפירוש בסוגין הויכוח שבין ר"ע לר״א דהא לקמן (דף ע"ב ע"ב) קאמר דאף חולין ששחטן לשם פסח הוה טבד"מ ואף דלא עשה מצוה כלל וכן כשנמצא טריפה בסתר ועי"ש דהוה הטעם כיון דטרוד בעשיית המצוה פטור מקרבן ולא עביד איסורא וא"כ ה"נ בסוגין זהו טעמא של ר"ע דבשלמא על השחיטה לא תקשי דה"ל לחשוש שמא ימצא הזבח פסול דשמא ימות חיישינן [ואף דנאמר דה"ל רק שוגג מ"מ כפרה בעי ולכתחלה איכא איסור כמו שאיתא בשבועות (דף י"ח) במי שבא טל אשתו סמוך לוסתה דה"ל שוגג דסבר יכלני לבעול ולא תראה עוד ה"נ סבר שיהי' הקרבן כשר ולא ימצא פסול] הטעם דלא חיישינן הכא דאף אם ימצא הזבח פסול ל"ה מחלל שבת למפרע ולא עביד עבירת שוגג דצריך כפרה דמאי ה"ל למיעבד דלקיים מצוה הקבוע בזמן קשחיט ואם יזדמן ש יפסל מ"מ טריד טירדא דמצוה וליכא איסור חילול שבת דה"נ מגוף המצוה דבשחיטה מקיים המצוה וה"ל טבד"מ אבל מכשירין אם יעשה בשבת ואח"כ ימצא הזבח פסול לא מקרי טעה בד"מ כמו שהוכחנו לעיל מהך חששא דשמא יעבירנו ושפיר פריך ר"ע מהא דשמא ימצא הזבח פסול דשמא ימות חיישינן [ובנדרים (דף ג') דפריך הש"ס בל תאחר דנזירות היכא משכחת לה ומשני כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר דמן האי שעתא וכו' לאלתר הוה נזיר דלמא השתא מיית אלמא מן התורה חיישינן שמא ימות וכס' הנוב"י הנ"ל ועיין ירושלמי ברכות (פרק הרואה הל' ג') שחיטה אימת הוא מברך עליה ר' יוחנן אומר עובר לשחוט יוסי בן נהוראי אומר משישחוט למה שמא תתנבל שחיטתה מעתה משיבדק הסימנין ופי' בחידושי המאירי על ביצה (דף ל"ד) מעתה משיבדק בסימנין בניחותא כלומר שלא יברך עד שיבדק הסימנין ואמר שם עוד הירושלמי שחזקת בני מעים כושר הן כלומר אין ממתין עד שיבדק הריאה שחזקת בני מעיים כושר הן וסברת יוסי בן נהוראי נראה דשמא תתנבל חיישינן דהוה כשמא ימות אבל שמא ימצא טריפה בסתר לא חיישינן דהוה כשמא מת. ובש"ע יו"ד (סימן י"ט) דוקא דבר דאיתיליד בו רעותא וצריך בדיקה ישחטנו בלא ברכה ולכשימצא כשר יברך עליו דקיי"ל כר' יוחנן דירושלמי. וי"ל דהתם כיון דאומן שוחט לענין זה מוקמינן לי' אחזקתי' שלא ינבל משא"כ לענין קרבן שחיישינן לכמה מאורעות שיארע פסול בזבח שפיר חיישינן שמא יארע ועיין מג"א סי"ג סק"ה]:

והירושלמי חשיב לי' קושיא ולא קאמר דפרכי' לר' עקיבא מפני שלשיטתו הקושיא חזקה וש"ס דילן קאמר דר' אליעזר פרכי' דר"א לשיטתו דס"ל לקמן דלא אמרינן כלל דטבד"מ פטור פרכי' שפיר א"כ דחששת שמא ימצא הזבח פסול איך תתיר לו לשחוט דאף בשחיטה אם יפסל נמצא שחילל שבת למפרע אע"כ צריך לומר דהכי שרייה רחמנא בקרבן הקבוע לו זמן ואשמעינן דלא חיישינן להכי ה"נ במכשירין התירה תורה אותם אף בשבת לצורך קרבן ולהאי מיעוטא דשמא יפסל הזבח לא חיישינן. וי"ל דאף אי נימא דחשש שמא יארע להבא הוא דאורייתא וכס' הנוב"י יש ליישב אף אליבא דר' אליעזר ע"פ ס' תוס' (חולין דף י"א) שהק' לפי הה"א דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא נילוף מכל קרבנות דדוחות שבת ול"ח שמא טריפה נינהו ותי' דה"א דהתורה התורה אף מן הספק חילול שבת וכה"ג הוא נמי לר"א אף אי חששא דשמא ימצא הזבח פסול להבא הוא דאו' הכי צותה התורה והתירה זה האיסור בקרבן הקבוע זמן:

ועוד נ"ל לפרש דאף אם נימא דטעמא דר"ע דחוששין למיעוטא הוא דרבנן וחיישינן שמא ימצא הזבח פסול אתי נמי שפיר למה לא משני בירושלמי דפרכי' לר"ע דא"כ שחיטה תיתסר וגם סידור הירושלמי שאמר אח"כ נולדה לו יבלת בשבת מאי ומשני מין יבלת ראוי לחותכה מאתמול עפ"מ שביאר הט"ז או"ח (סוף סימן תקפ"ח) דמש"ה לא גזרו שלא לתקוע אף כשחל ר"ה בחול משום שמא יתקן כלי שיר דאין לחכמים לגזור לעקור ד"ת לגמרי ומש"ה לא גזרי במילה בשבת כיון דכתיב וביום משא"כ אם גזרו שלא לתקוע כשחל בשבת יתקיים הכתוב בשאר השנים אבל לעקור היכא שכתבה התורה היתר בפי' לא יכלו חכמים (עיין טו"ז יו"ד סימן קי"ז) ואפי' בשוא"ת וא"כ י"ל דר' עקיבא משני על הא דמקשינן לי' א"כ משחט נמי לא נישחוט דהא עי"כ יעקר דבר מן התורה ע"כ לא גזרו שמא ימצא הזבח פסול משא"כ במכשירין דאפשר לקיים הכתוב היכא דיש לו מכשירין וא"צ לדחות דהא מקיים שפיר קרא וע"ז פריך הירושלמי הגע עצמך שנולדה לו יבלת בשבת שאז הוי אי אפשר לעשותן מאתמול ומשני מין יבלת ראויה לחתוך מאתמול כלומר אפשר להביא קרבן שא"צ חתיכת יבלתו בשבת וכיון שמתקיים קרא בלא"ה ע"כ שפיר גזרו חז"ל שמא ימצא הזבח פסול דחיישינן למיעוטא ומדרבנן ובהכי א״ש הא דמשמע מפשטת הש"ס שאמר כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאפשר לעשותן מע"ש אינו דוחה את השבת דאף מכשירין אם אי אפשר לעשותן מע"ש דוחה את השבת וכמש"כ התו' יבמות (דף ו' ע"ב) סוף ד"ה טעמא להדיא וצ"ל דמדאורייתא ודאי דחי כה"ג רק הירושלמי אמר דלפי הטעם דחיישינן שמא ימצא הזבח פסול גזרו רבנן אף על המכשירין שא"א לעשותן מע"ש משום שאפשר לקיים קרא בלא"ה משא"כ על גוף המצוה וזהו שפריך התם הירושלמי הגע עצמך כשחל שביעי בשבת אמאי אין מזין וגזרינן שמא יעבירנו ומשני מין הזייה ראויה להזות מאתמול כלומר שהטמאים יוכלו לטהר ותתקיים הזאה בע"ש ע"כ אין דוחה משא"כ היכא דמיעקר קרא ודאי דחי ובמילה נמי לרבנן לא דרשינן בשבת (דף קל"ב) רק על גוף המילה שדוחה שבת ולא על מכשירין וא"כ אף אי משכחת מכשירין שא"א לעשותן לא ידחו את השבת מדרבנן:

ובגוף סברת הט"ז שחידש דהיכא דמיעקר קרא מכל וכל לא יכלו חכמים לגזור גזירתן יש ליישב קושית המל"מ (פ״ע מהל' עבדים) שהק' למ"ד דשפחה אינה אסורה ד"ת רק גזירת חכמים היא א"כ בעבד עברי שאין כאן מצוה שישא העבד שפחה אלא שהתורה נתנה רשות לאדון למסור לעבד שפחה כנענית שהי' מן הדין כשאסרו חכמים השפחה שתהי' אסורה גם לעבד ויבטלו מן האדון הכח שנתנה לו תורה מ"ש מאונס שאם אסורה עליו מדרבנן שהוא מן השניות אין יכול לישא אותה. ולפי הנ"ל א"ש דאם יגזרו שעבד לא ישא אשה כנענית אף שהוא רשות מ"מ יעקר היתר בפירוש דקרא דאם אדוניו יתן לו אשה אבל באונס אף שמ"ע לשא אנוסתו מ"מ אם לא ישא את השניה לו יתקיים קרא דולו תהיה לאשה בשאר נשים שאינן קרובות למאנס ויש לחלק דהתם אינו מצוה ואין להאריך. אכן יש להעיר על סברת הט"ז מהא דאמרינן בבכורות (דף נ"ג) דמעשר בהמה נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ואעפ"כ אין מעשרין בזה"ז דגזרו חז"ל דלמא אתי לידי תקלה בהקדש ואף דיכול לשוי' בי' מומא בכולא עדרי' חיישינן דלמא יבנה בית המקדש ולא יהי' שכיח קרבן להקריב עי"ש אלמא דעקרו חז"ל בזמן הזה לגמרי מצות מעשר משום דלמא אתי לידי תקלה והנה י"ל דהתם כיון שעכ"פ יתקיים מצות מעשר כשיבנה בית המקדש תו לא עקירא מקרי ודמיא לשאר מצות שאינן נוהגות בזה"ז ועיין ספר קהלת יעקב תוספת דרבנן (אות ק') ועיין תוס' יבמות (דף כ' ע"ב) גבי האי דגזרו אלמנה מן האירוסין בכה"ג משום אלמנה מן הנישואין ופריך אלא מעתה אשת אחיו לא תתייבם וכו' ופי' התוס' שכל הני פירכי לא פריך שיעקרו לגמרי מצות יבום והיינו כס' הטורי זהב שלעקור המצוה מכל וכל לא גזרו חכמים ודוק היטב:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה