חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן לא
נשאלתי בהיותי בעיר ראווא בנידון המאורע מי שבא ביום ז' לימי אבילות בבקר למקום האבל ושמע ממיתת קרובו דהדין דנגרר אחר גדול הבית ויפטר מאבילות תיכף אחר התפלה כשיקומו המנחמין ונסתפקו הלומדים אם צריך אח"כ להניח באותו יום תפילין דהא הדין שביום שמועה קרובה אינו מניח תפילין. לענ"ד פשוט שאחר שיקומו המנחמים שנפטר מהאבילות יוחל עליו החיוב להניח תפילין דכיון דנפטר מן האבילות למה יבטל ממצות התפילין. ובסוכה (דף כ"ה) ומו"ק (דף ט"ו) אמרינן דאבל פטור מן התפילין וילפינן מיחזקאל דלדידי' שרי רחמנא להניח תפילין הא לאחריני אסור. והן מה התם ביחזקאל שהוקלה אבילתו והותר לו להניח תפילין אעפ"כ נאסר לו ללמוד תורה דהאנק דום כתיב זה שיקום מאבילתו והותר לו אף ללמוד לא כש"כ דמותר לו להניח תפילין דתפילין אינו מניח רק כשהאבילות עליו בתוקפה ביום ראשון ובשאר ימי האבילות מניח אף שאסור בשאר עניני אבילות לא כש"כ זה שהותר לו הכל שנפקע ממנו אבילתו. ואף אי לא הניח התפילין בשעת התפלה בבוקר יוכל להניחם אח"כ וכמו דנהיגן בת"ב. ועוד איכא טעמא דהא יש כמה שיטות דביום השמועה מניח תפילין [ובספר חסידים (סימן ר"מ) מצינו שאוסר רק דברים שבצנעא ביום ז' כולו יומא וגם לדינא לא קיי"ל הכי רק שראוי להחמיר כדבריו ועיין שם בפי' הרב חיד"א ז"ל ועיין ש"ך (סימן ת"ב) אבל לענין תפילין אין לנו] ואף שפסק בש"ע (או"ח סימן ל"ח סעיף ט') דמצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו פטור מלהניח תפילין ואמרינן ביומא (דף י"ד) וכי האי גוונא מי חיילא אנינות והא מיגרשא ומשני נהי דאנינות לא חיילא אטרודי מי לא מיטרד ותאמר נמי דמש"ה יפטור ז"א דהא איתא בש"ע (או"ח סימן צ"ח סעיף ב') לענין הא דאיתא בש"ס הבא מן הדרך אל יתפלל דעכשיו אין נזהרין בזה מפני שאין אנו מכוונין כ"כ בתפלה וכן הדין לענין חתן וקריאת שמע ועיין ביו"ד (סימן שפ"ח) בב"י בשם הרמב"ן דאבל בכל פעם ביום שני אינו יכול לפטור מפני שאין יכול לכון דעתו והא חזינן דהדין דשמע שמועה רחוקה אין הטירדא והצער פוטרתי' מלהניח תפילין כדאיתא ביו"ד (סימן ת"ב ס"ב) א"כ ה"נ אמרינן דהעיקר משום האבילות וכיון שבנ"ד נפקע ממנו האבילות נלע"ד דיכול להניח תפילין באותו יום אחר שקמו המנחמים וכדאמרן וז"פ: