חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן כג
באבן העזר (סימן קל"ב סעיף ד') בש"ע מחלק ע"פ הסכמת הפוסקים במי שאבד גט במקום דשכיח שיירתא אף אם אין לו בו סימן אם עדים מעידים שמעולם לא חתמו אלא על גט אחד דשמו כשם איש זה אפי' אם לא ידעו אם גט ההוא הי' של איש זה מהדרינן לי' דאמרינן מסתמא אינו משקר במזיד והקשה שם בב"ש בס"ק י"ב דמאי שנא בכל גט הנאבד דאינו נאמן לומר סימן אחר שראה הגט שיחזירו לו וגם לא מהדרינן בטביעות עין לסתם אדם כי אם לצורבא מרבנן. ונלע"ד לתרץ בהקדם מה דצריך להבין בהני הלכתא גברוותא בדינו של גט הנאבד דמחלקינן דלצורבא מרבנן מהדרינן לי' גיטא בטביעות עינא (עב"ש שם סק"ו) והוא מש"ס בבא מציעא וגטין (דף כ"ז) מעובדא דרבה ב"ב חנה. ואמאי נימא דע"א צורבא מרבנן נאמן במקום דאיתחזק איסורא דאשת איש ואף לשיטת המרדכי ריש חולין דרק בריקים ופוחזים אמרינן דע"א אינו נאמן רק במילתא דלא אתחזק לא איסור ולא היתר אבל באדם כשר ומוחזק לירא שמים מהימן אף נגד החזקה ולהכי מהימן שוחט מומחה על השחיטה. מלבד שסברא הזאת אינה מוסכמת שהרי שאר הראשונים פירשו התם דשוחט נאמן מטעם בידו יקשה הכא בגט דאיך נאמן באיסורא דא"א דאין דבר שבערוה פחות משנים מה"ת. וכן יקשה על דינא היכא דאמרו עדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד דאמרינן דאינו חשוד לשקר מ"מ עד אחד הוא. והרב בבית מאיר העיר מזה והביא שיטת ה״ה ונדחק שם מאוד:
והנראה לענ"ד בזה ואקדים דברי הירושלמי בקידושין פרק האומר הלכה ז' בהא דאמרינן באומר קדשתי את בתי ואינו יודע למי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן אף לכנוס וקאמר הירושלמי דאין למדין הימנו לדבר אחר אמר אחת מעדותי מכרתי ואינו יודע למי בא אחד ואמר אני קניתי' לא כל הימנו. וקשיא לי בגווה לפ"ד הש"ך חו"מ (סימן צ"א ס"ק י"ב) שהסביר בחנוני על פנקסו דאם מתו פועלים דנאמן החנוני ליטול מבעל הבית לשיטת הרמב"ם ז"ל אף בלי שבועה. והקשו עליו דמדינא אינו נאמן דה"ל מנה לי בידך והלה אומר איני יודע ותי' הש"ך לא דמי להתם דהא במנה לי בידך גופה סברי רב הונא ורב יהודא דחייב אם זה טוען מנה לי בידך והלה אומר אינו יודע מטעם ברי ושמא ברי עדיף ור"נ ור' יוחנן דאמרי התם פטור הוי רק מטעמא דאוקי ממונא בחזקת מרי'. וא"כ דוקא התם שייך לומר כן דאוקי ממונא בחזקת מרי' והיכא דקאי קאי ולא תיפוק מרשותי' משא"כ הכא דסוף סוף האי ממונא תיפוק מרשותי' ולא קאי בחזקתי' דהא הבהע"ב מודה שאין לו באותו ממון כלום רק שאין יודע למי יתן וא"כ כיון דל"ש גבי' חזקת ממון דנימא דקאי ברשותי' שפיר מהימן החנוני להוציא מטעם ברי ושמא ברי עדיף אף לדידן דפסקינן כר"נ וכר"י עכ"ד הש"ך. והשתא תקשי לכאורה בהאי דינא דירושלמי דהבא וטען אני לקחתי השדה מידך טוען ברי והמוכר טוען שמא דאינו יודע למי מכר נימא ברי ושמא ברי עדיף כיון דל"ש אוקי ממונא אחזקתי' כיון דס"ס תיפוק מרשותי' דהא מודה דמכר השדה ופשיטא דאין לחלק דהכא ברי שלו גרוע כיון שהתחיל בעל השדה בשמא הא התם בחנוני ודאי ברי שלו גרוע כיון דלא ה"ל לבעה"ב למידע אי החנוני נתן לפועלים ואעפ"כ מהימן:
ולבאר האי דינא נראה ע"פ שראיתי להמהרי"ט ז"ל על הרי"ף קדושין שהביא הך דירושלמי וניחא לי' דברי הירושלמי כמו שהם בפנינו [ולא כהגהת הקרבן העדה דל"ג אחת מבנותי קדשתי ואינו יודע למי] רק גרסינן אין למדין ממנו דבר אחר אחת משדותי מכרתי ואינו יודע למי מכרתיה בא אחד ואמר אני לקחתיה לא הכל ממנו. אף קדושין כן אחת מבנותי קדשתי ואינו יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה לא הכל ממנו [אין נאמן] ופי' המהרי"ט ז"ל דמה שאמר הירושלמי אין למדין הימנו דבר אחר לא לענין ממון קורא דבר אחר שמפני זה נדחק בקרבן העדה להגיה. דאי כגירסא שלפנינו אחת מבנותי קדשתי דאינו נאמן הא שוו קדושין למכירת שדות ואמאי קאמר לענין ממון אינו כן] רק הפירוש דאין למדין ממנו דבר אחר היינו היכא דאין מראה הבת או השדה בפרטות איזה שקדש או מכר רק אומר סתם איני יודע איזה קדש ואיזה מכר ואם בא איש ואמר שהוא קדש או קנה אינו נאמן והטעם דסומך בדעתו שזאת אינה אותה שנתקדשה לאחר ולכי איגלאי מילתא שקדש האחר אחותה לא מיכסף כיון שלא קלקל באיסור אשת איש רק על הפנויה העליל. וכן בשתי שדות מדמה הרמאי שלא יפסיד שאף אם יבואו עדים על שדה אחרת שמכר יעידו ומש"ה בהנך אינו נאמן כיון שלא יחוש דתגלה שקרותו ויתבזה משא"כ באומר קדשתי את בתי זאת ובא אחד ואמר קדשתיה אמרינן דלא חציף שמא האב יכיר בשקרו ויעשה רמאי שקלקל נפשו באיסור א"א וכן לענין השדות אם היתה השדה ידועה מפיק לה מיד מוכר כיון דהאי טוען ברי ומוכר טוען שמא וסמכו אדינא דכל דאלים גבר עכ"ד המהרי"ט הרי חזינן דהוא מקיים סברת הש"ך דאמר דבשדה ידועה נאמן מטעם ברי ושמא ברי עדיף ומדמה לי' דרך העברה לכל דאלים גבר ואף דל"ש כל דאלים גבר רק היכא דאין שום אחד מוחזק כדאיתא ריש בב"מ בתוס' ועכצ"ל כיון דעכ"פ תיפוק מרשותי' דבעלים לא חשבינן לי' למוחזק וכס' הש"ך וע"כ הוא גובר בטענתו הברי נגד השמא. ובשדה אחת משדות אם אמר מכרתי ובא השני השני ורצה לקחת אחת אינו נאמן וטעמא איכא בדבר משום דסובר דלא תגלה שקרותו שהעדים יבואו ויעידו שמכר האחרת ואינו חושש לומר שקר:
נמצא לפ"ד אלה כפי שביארנו דברי הש"ך אינו נאמן בברי ושמא אף היכא דאין לבעלים חזקת ממון כגון דבכל גווני תיפוק מרשותי' רק היכא דירא לשקר פן תגלה רעתו בקהל אבל היכא דמדמה שאף כשיתגלה הדבר לא יוכחש אז חיישינן דמורה לנפשי' לשקר ובחנוני ירא פן יוכחש שלא נתן כלום לפועלים ולפ"ז יובן מה שמצינו באבידה דלא מהדרינן בטביעות טינא רק לצורבא מרבנן כדאמרינן ב"מ (דף כ"ג ע"ב) והן התם התובע טוען ברי והמוצא שמא ואין לו חזקת ממון כיון דעכ"פ תיפוק מרשותי' ואמאי לא מהימן ועכצ"ל דחיישינן דילמד לשקר דאף אם יבוא בעל האבידה בעדים יאמר טעיתי בטביעות עינא וגם לא יוכחש שלא אבד אבידה וע"כ חיישינן דמשקר ולא מהימנינן לי' בטביעות עינא. ומשא"כ צורבא מרבנן דלא חיישינן דמשקר שפיר יהבינן לי' בטביעות עין ומטעם ברי ושמא ברי עדיף:
ומעתה נחזי לענין דינא דאבד הגט. והנה הנובי"ת אה"ע (סימן ס') הביא קושיא בשם חתנו הגאון מהר"י מפחנא ז"ל דאיך אמרינן בב"מ (דף י"ח ע"ב) דאי סימנים דאורייתא להחזיר אבידה ילפינן אף לענין גט להחזירו בסימנים הא התם אין למוצא חזקת ממון אבל הכא איתחזק איסור דאשת איש [וכבר יישבתי קושיא זו הלוא נדפסה בשמי בספרו של אדוני אבי מו"ר הרב הגאון שליט"א בשו"ת בשמים ראש סימן נ"ב עיי"ש] וכעת נ"ל לתרץ ע"פ דברי הפני יהושע ז"ל ריש גיטין דהמציא טעם דמש"ה נאמן ע"א לומר מת בעלה אף דאין דבר שבערוה פחות משנים כיון דהעד איני מעיד לומר שהיא אינה אשת איש רק שמעיד שהבעל מת וע"ז אנו מקבלין עדותו וממילא אשתרי אשתו [ויש לעיין הא כשמעיד שהבעל מת הוא מעיד נגד חזקת חי של הבעל וי"ל]. משא"כ כשאומר בפ"נ אז הוא רוצה באמירתו להכשיר הגט ולהפקיעה מאיסור א"א ואז איבעי לן תרי אי לאו דעדים הכתובין וכו' וא"כ ה"נ בגט הנאבד הלוא לנו יש לדין אם אמת הדבר שהגט זה שנמצא של האיש ההוא ואם אבדו בכיסו דנין אף על כיסו כמו על כל אבדה אשר תאבד. וכיון שאז אין אנו דנין בשריותא דאשת איש ע"כ מהימן שפיר בסימנים להגיד שהגט שלו דאין כאן נגד חזקה כמו שביארנו ע"כ ממילא אשתרי נמי איסור אשת איש ע"י שישתרי לו לגרש באותו הגט ול"ק קושית הגאון מהר"י מפוזנא ז"ל:
ולפי זה יתבאר לנו כל זה שהקשינו לעיל על דינא דאבד גט דהטעם דצורבא מרבנן נאמן להחזיר לו גט בטביעות עין אף דבדבר שבערוה בעינן תרי הוה כמו שביארנו ס' הפני יהושע כיון שאנו דנין אז ע"פ דיבורו רק אם הגט שלו וע"ז נאמן מכח ברי ושמא ברי עדיף וכיון דהגט נשאר בחזקתו לא איכפת לן מה שאח"כ ניתר ממילא עי"ז איסור אשת איש אולם הא ניחא בצורבא מרבנן דל"ח דמשקר וכן אפי' בשאר אנשים אי אמרו עדים מעולם לא חתמנו רק על גט אחד ששמו כשם זה דאז ירא לשקר דאם יתגלה הדבר הלא יתראה שרצה לקלקל אשת איש שהרי אלו העדים לא חתמו רק על אותו גט. ומש"ה כיון שנאמן שהגט שלו מטעם ברי ושמא ברי עדיף וממילא שרינן אח"כ אף ליתן הגט. משא"כ אם ראה הגט ואח"כ נתן הסימנים וכן אם מכיר אותו בטביעות עין אי לאו צורבא מרבנן חיישינן דילמא משקר דאף אם יתגלה שאחר אבד הגט יתנצל ויאמר שגם הוא אבד גט ואיתרמי סימנים כסימנים. ע"כ לא מהימנינן רק לצורבא מרבנן:
וגוף הסברא שכתבתי בשם מהרי"ט ז"ל בדברי הירושלמי דנאמן לברר להוציא ממון היכא שהשני אינו יודע אם הוא חייב לו כיון שעכ"פ הוא חייב אין כאן חזקת ממון וכס' הש"ך. נראה כן נמי מלשון הירושלמי ב"ק פ' החובל ה"ל ו' דאיתא התם תני ר' אבהו קומי ר' יוחנן הרגתה שורי קצצת נטיעותי והלה אומר איני יודע חייב ופריך עלה התם דאיך יתחייב כיון שהלה אומר איני יודע ומשני תניתוה מעידין אנו באיש פלוני שהרג שור פלוני והלה אומר איני יודע חייב ופי' המפרש דמיירי שהעדים הי' מעידין עלי' שזה פלוני הרג שור פלוני אבל לא הי' יודעין של מי הוא ואח"כ בא זה ואמר שורי הוא זה שהרגת והלה אומר איני יודע חייב שהרי יש עדים עכ"פ שהרג שור ע"כ. ויתברר על נכון כפי דברינו דמיירי שהעדים מעידין שהרג שור וא"כ עכ"פ האיש נתחייב תשלומין ואם בא אחד ואמר שורי הרגת אף שהלה אומר איני יודע היינו שאינו יודע אם שורך הוא הנהרג ממנו אעפ"כ חייב בתשלומין אלי' כיון שאין כאן חזקת ממון שעכ"פ חייב להוציא התשלומין ע"כ אמרינן ברי ושמא ברי עדיף לכ"ע:
ויובן לפי דרכנו זה פסק הרמ"א חו"מ (סימן רכ"ב סעיף ד') שכ' יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואינו יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן אי נימא דאיירי שמציין ואמר שדה זו ויירא האחר לשקר ומטעם ברי ושמא דיינינן לי' כיון דאיסתליק רשות מוכר. וכן משמע להדיא התם מילתא בטעמא בהגהות מימוני פ"ט מהל' אישות. אכן ראיתי בש"ך שם שהביא בשם הגהות אשרי גבי מרי בר איסק בפ' המפקיד שחולק על דין זה. ולפי שביארתי למעלה החילוק בשם המהרי"ט ז"ל י"ל דלא פליגי דאיתא התם דאם האחים מודים שיש להם אח אך אינם יודעים אם זהו אם לאו ובא אחד ואמר אני הוא אין נותנין לו חלק ירושה וכן האומר מכרתי אחת משדותי ואין יודע למי ובא ובא אחד ואמר אני לקחתי לאו כל הימנו עד שיביא ראי' שהוא לקחה עכ"ל ולפי הנ"ל א"ש שלא יחלוק הגהת אשרי בשם האו"ז על פסק רמ"א ז"ל דהתם אם בא אח ואמר אני יורש והאחים אומרים ידענו שהי' לנו אח אף שיבוא אח אחר ויברר שהוא האח עכ"פ לא יוכחש שיאמר שעוד בן הי' לאבי' והוא הוא ודומה להא דאחת משדותי וכפי שחילק מהרי"ט משא"כ בדינו של רמ"א איירי שאומר שדה זו מכרתי וע"כ הלוקח נאמן שירא שיוכחש ומטעם ברי ושמא כיון שעכ"פ שדה יוצא מחזקתו וכנ"ל. שוב ראיתי בש"ק יבמות ירושלמי פ"ב ה"ל י"א שגם הוא הקשה על פסק רמ"א ולפי שביארנו מיושב עי"ש: