חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן יט
ב"ה יום ב' ב' דחנוכה תרמ"ח לפ"ק קראקא.
שלום לכבוד ח"ה הרב המאוה"ג חריף ובקי וכו' בש"ת מו"ה לוי בינענשטאק נ״י דומ"ץ בק"ק זאלשיץ במדינת חולין בעהמח"ס בית לוי.
אדרי שובי לביתי על ש"ק העבר נמסר לי מכתב כ"ת אשר בו בשאלה בנידון עירובין בקהילתו יען שם יצאה פקודת המלכות שאין רשות לישראל לעשות תקוני צורת הפתח וע"ד זה העם במבוכה גדולה והביא כ"ת במכתבו בשם גדול אחד ממדינתו לעשות תקנה לזה היינו שיעמידו דלתות מקנים פחות מג' טפחים כעין שטאכעטען אצל כותלי הבית ויהי' דינם כדלתות הראויות לנעול וזה אפשר לעשות בלי הרגשה מא"י וכ"ת מסתפק בזה דכיון שאין רשאים לנעול מחמת הפקידה לא מיקרי ראוין לנעול וחפץ לדעת בזה דעתי הקלושה וע"ז אשיב מה שנראה לע"ד בזה הן אמת אשר ראיתי גם בשואל ומשיב מהד"ת (חלק רביעי סימן פ"ה) שכ' אם העכו"ם לא יניחו לנעול והרי הוא דרך מעבר לרבים קשה לסמוך בזה על דלתות כיון שאין רשאי לנעול לא סגי במה שיוכל לנעול עכ"ד עי"ש:
אכן יען כפי אשר תאר לפני כת"ה במכתבו הוא שעת הדחק גדול לכן אדמה שיוכלו לסמוך על צורת הפתח הראוי לנעול אף שאי אפשר לנועלו מפני פקידת המלכות הרובצת עליו ומה שהביא כ"ת מדברי הפמ"ג בא"א (או"ח סימן תרע"ט) שכ' להקשות על המג"א שדעתו באשה שקבלה שבת ע"י הדלקת נרות של שבת תאמר לאחר ותדליק והק' הפמ"ג הא קיי"ל דכל מידי דאיהו לא מצי עביד שליח ל"מ משוי ואיך תאמר לאחר להדליק דנראה שהוא מטעם שליחות והא האשה כבר קבלה שבת. ומזה רצה כ"ת להוכיח דכל היכא דאין יכול לעשות מחמת איסור חשוב אינו ראוי וכ"ת משווי לי' דהיכא דאינו רשאי לעשות מפני פקודת המלכות הוא דומה כמו שאינו רשאי מחמת איסור ולהכי לא חשיבי הנך דלתות כראויות לנעול. הנה לע"ד לא דמי להתם כעוכלא לדנא דהתם ס"ל להפמ"ג כיון דהאדם אין רשאי לעשות מחמת תוקף האיסור ע"כ ל"מ משווי שליח וס"ל להפמ"ג נהי דנימא דמשום שקבלה האשה עליה שבת רשאי לומר לאחר דידליק בשבילה ולא קא עברה על איסור כמו שאמרו נמי כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עלי' בין השמשות ה"נ היא רק אסורה מפני הקבלה אבל לצות לאחר רשאי היא (ועיין ש"ע או"ח רס"ג סעיף י"ז) ובב"י וד"מ שם שיש בזה פלוגתא ובשו"ת פנ"י ח"א (יו"ד סס"ג) כ' דזה תליא בפלוגתא דלמ"ד (בב"מ דף י' ע"ב) היכא דשליח בר חיובא יש לד"ע ה"נ הא הישראל מקרי בר חיובא כיון דאם רוצה הי' מקבל עליו שבת וע"כ אסור מטעם שליחות ודבריו צ"ע דאף אם אין שלד"ע האם מותר לכתחלה לעשות שליח ואין להאריך]. אכן זאת קשה לי להפמ"ג כיון דהוא אינו רשאי לעשות מחמת תוקף האיסור ע"כ מקרי איהו ל״מ עביד ושליח נמי ל"מ משוי. ואין המצוה של נר חנוכה מתקיימת עי"ז. ובאמת גם ע"ז יש לדון טובא מהא דקיי"ל (פסחים דף ס"ב ע"ב) ערל וטמא משלחין קרבנותיהם ואף דבשחיטת קדשים בעינן שליחות וכמש"כ הפנ"י בקידושין (פרק ב') נימא כל מילי דאיהו ל"מ עביד שליח ל"מ משוי וע"כ צריך לומר כיון דבאמת ערל וטמא ישנם בשחיטה רק משום האיסור דרביע עלייהו אינם רשאים לבוא לבית המקדש לא מקרי משום זה כל היכא דאיהו ל"מ עביד שליח ל"מ משוי. ומוכח לכאורה דלא כהפמ"ג (ועיין תוס' גיטין דף כ"ח ויבמות דף ק"ד) וגם י"ל בדוחק דהפמ"ג לישנא בעלמא נקט כל היכא דאיהו ל"מ עביד וכו' והעיקר דר"ל כיון שקיבל עליו שבת אסור לעשות שליח ולהמצוה צריך שליחו וא"כ איך רשאי לצות לאחר להדליק אם קבלה עליה בפירוש שבת אכן לפי מה דפסקינן באו"ח (סימן רס"ג) דמותר לצות לעשות מלאכה מי שקיבל עליו שבת לא א"ש:
ומלבד זה אפי' לפ"מ שסבר לי' כ"ת לדמות פקידת המלכות לאיסור זה ברור דיש חילוק בין נ"ד להתם דאדם נוכל לומר דמקרי אינו ראוי מחמת האיסור דהוא בן דעת ואם האיסור מונעו ג"כ אינו ראוי לעשות הדבר משא"כ בנ"ד דלתות אף אם הי' עליהם איסור לנעלם עכ"פ ראוין הם מצד עצמותן לנעול והא דאיתא בש"ס (עירובין דף ו' ע"ב) גבי אבולי דנהרדעא דטימן עד פלגייהו בעפרא ועייל ונפיק מר שמואל ולא אמר להו ולא מידי כי אתא רב נחמן אמר פנויה לעפרייהו והכי קיי"ל דצריך לפנות העפר התם כיון שהדלתות כמו שהם לפנינו אינם ראוים לנעול והחסרון בגופם מקרי אינו ראוי לנעול ואין לומר כיון שראוי לפנות העפר ע"י נכרי לשיטות הפוסקים דס"ל דלדבר מצוה מותר לצות לנכרי לעשות מלאכה (עיין רמ"א או"ח סימן רע"ו ס"ב) א"כ נימא דתהיינה חשובות ראויות לנעול ז"א כלל דתרי רואין כה"ג לא אמרינן כיון שהדלתות משוקעות בעפר אין עלייהו תורת דלתות כלל משא"כ הכא דבאמת הדלתות ראויות לנעול והם דומות לשאר דלתות שפיר איכא למיסמך עלייהו:
ועוד נראה דאף אם ידמה כ"ת פקידת המלכות שלא לנעול לאיסור הא כ' הט"ז באו"ח (סימן ל"ב ס"ק י"ח) בשם הב"ח על הא דאיתא התם בנדבקה אות לאות דאם נמצא כן בס"ת א"צ להוציא אחרת דכן כ' הרשב"א דאפי' אינה גוררה כל שהוא יכול לגרור כשר וכדר' זירא דאמר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכ' ע"ז הב"ח דאפילו אם נמצא בשבת שא"א לגוררו מ"מ א"צ להוציא אחרת כיון שמעיקר דין ס"ת יש לו תקנה רק דאיסור שבת רביע עליו ומה שחילק שם הפמ"ג דזה אמרינן רק באיסור שבת שבעבור הזמן והי' ראוי לבילה דמשמע דאם איסור שאין הזמן גרמא רביע עליו לא מקרי ראוי לבילה אין דבריו מוכרחין מהאי דערל וטמא שהבאתי דהא תינח טמא י"ל דתלוי בזמן דאחר שיטהר יהי' ראוי לבוא לבית המקדש הא ערל שמתו אחיו מחמת מילה דאין רשאי למול מחמת פחד הסכנה אמאי משלח קרבנותיו הא אין תלוי בזמן ונימא דל"ה בר שליחות לענין השחיטה כיון שאינו רשאי לבוא לבית המקדש אע"כ דמה שאיסור רביע עליו לא חשוב מש"ה אין ראוי. שוב ראיתי דראי' זו יש לדחות עפ"ד התוס' (יבמות דף ק"ד ע"ב) שהק' אמאי ערל וטמא משלחין קרבנותיהם הא אינם ראוין לסמיכה ותירצו דדרשינן מקרא דמשלחין קרבנותיהן וא"כ אין ראי' מהתם דשאני התם דכתיב קרא. אכן לדידי נראה ראי' דאף שאינו רשאי מחמת פקידת המלכות אין דומה להיכא דאיסור רובץ עליו ואף שנימא דהתם חשוב משום האיסור אינו ראוי הכא מחמת פקידת המלכות ראוי מקרי דכה"ג מצינו בריב"ש (תשובה א') שנשאל ביבמה שזקוקה ליבם אשר הוא אנוס להעביר על דת מאנוסי הזמן ר"ל אם נימא דאם קדם הגדול וחלץ דהוי חליצתו פסולה הואיל ואין יכולת בידו ליבם מפני גזירת הזמן. והשיב הריב"ש דודאי לכתחלה אחיו היהודי יחלוץ דחליצתו חליצה מעולה כיון שהוא יכול לחלוץ או ליבם אך אם האנוס קדם וחלץ הותרה לשוק דאין כאן חליצה פסולה הואיל ואם בא עליה קנאה ויוצאה בגט אלא דלכתחלה כיון שהיא גרועה קצת ויש מעולה ממנה מחזירין אחר חליצה המעולה ויחלוץ היהודי אבל בדיעבד כשירה גמורה היא וכן פסק בש"ע (אהע"ז סימן קס"א ס"ט ורמ"א שם סימן קנ"ז ס"ד) שמעינן מזה דאף ששם היתה גזירת המלכות בתוקף גדול וכפי דתי רשעי שפאניא היתה אחת דתו להמית העובר עליה מ"מ האי יבם ראוי לה והיא ראויה לו למימר אף שודאי חלילה לה להנשא מ"מ הכא הי' אנוס ועולה ליבום ומש"ה חליצתו כשירה בדיעבד. וא"כ ה"ה בנ"ד אין פקידת המלכות מונעת שתהיינה הדלתות חשובות כראויות לנעול וכיון דאי אפשר בלא"ה יש לסמוך ע"ז אף לכתחלה:
וגם מלבד זה אשר הוא דרך הפילפול נראה פשוט דבנ"ד כיון שעושה דלתות אשר לפי תואר עשייתם הם ראויות לנעול מקרין שפיר דלתות ראויות ואין מגרע זה מה שגזרה המלכות שאין לנועלם. ומה שהביא כ"ת מדברי הנוב"י תנינא (חאו"ח סימן ל"ט) דאם חתם השר הבהכנ"ס ועירוב חצירות מונח שם אינם רשאים לטלטל על סמך עירוב זה הנה גם שם ראיתי חולקים על הנוב"י הנ"ל וכן דעת אא"ז הגאון זצ"ל בבר ליואי (או"ח סימן י"ב) להיתרא וגם לא דמי להתם דשאני עירוב דבעינן שיקנה שביתה ואיך יקנה שביתה במקום שאין רשאי לבוא ואף שהוא מחמת פקידת המלכות מדמי לי' הנוב"י לאיסור וכמו שאין מערבין לכהן בביה"ק לסומכוס (עיין עירובין דף כ"ו ע"ב) משא"כ דלתות ראויות לנעול מטעם אחר אתינן עלה וכמש"כ בתשו' ברית אברהם שביאר באו"ח (סימן י"ט) דלכ"ע היכא דמהני צורת הפתח ה"ה דלתות ראויות לנעול דלא גרע מצורת הפתח דאם צורת הפתח שהוא שני קנים בצדדים וקנה על גביהם מהני מכש"כ פתח ממש דעכ"פ צורה של פתח יש לה ע"י הדלתות עכ"ל ודבריו נכונים. ולפ"ז אין מזיק כלל מה שאינו רשאי לנעול מחמת אימת גזירת המלכות דעכ"פ צורה של פתח יש להדלתות אף כשהם פתוחים ומאי דבקעי בהו רבים אין מזיק כלל דאטו אם עשו צורת הפתח אין רבים בוקעים בה' וכיון שמהני צוה"פ ה"ה דלתות ראויות לנעול ובאמת דכן צריך לבאר דלמאן דס"ל דבעינן דלתות נעולות ממש ס"ל דבקיעת רבים מבטלת מחיצתא וצריך שיהי' נעולות בלילה וכמו שביארו בראשונים שלא יהי' מסורות לרבים כל שעה ומאן דסגי לי' בראוין לנעול א"צ כלל הנעילה ובקיעת הרבים לא מגרע כלל רק צריך שיהיה צורתם מוכחת עליהם שיש להם תמונת דלתות ומועיל כצוה"פ אכן אם משוקעות בעפר כעובדא דהש"ס אז גוף צורתם נגרע עי"ז שאינם נראים כצורת הפתח שהרי רואים אנו שאין ראוים לנעול וגם בלא"ה בנ"ד הרי עכ"פ ראוין לנעול כשאין אדם רואה משא"כ התם קודם שיסלקו העפר אי אפשר לנועלם בשום אופן. וע"כ בנ"ד שפיר חשובין כצורת הפתח מה שאינו כן בהני דהש"ס:
ומה שהביא כ"ת דדיעה ראשונה (בסימן שס"ד ס"ב) ס"ל דבעינן דוקא ננעלות בלילה וא"כ יש להחמיר יעיין בלבוש שביאר דאיירי התם בר"ה גמורה שס' רבוא בוקעין בו. ועיין דרכי משה שפליג על הב"י דס"ל דבעינן ננעלות דוקא והביא המרדכי בשם מהר"ם מרוטענבורג כיון דבזה"ז דל"ל ר"ה רק כרמלית לא בעינן נעילה ועיין בעבודת הקודש להרשב"א ז"ל (ריש שער ב') שמוכח בדבריו לענין מבוי המפולש לר"ה או לכרמלית דדלת הראוי לנעול אף שאינו ננעל בלילה עדיף טפי מצורת הפתח ואף שהרשב"א מחמיר בעבודת הקודש (ריש שער ג') וס"ל במבואות מפולשות רחבות ט"ז אמות בעינן ננעלות בלילה מ"מ באין רחבות ט"ז אמה סגי בצורת הפתח וה"ה דמהני דלת ראוי לנעול א"כ לדידן דס"ל דעכשיו אין לנו ר"ה דאורייתא מפני שאין ס' רבוא בוקעין ומהני צוה"פ ה"ה דלת ראוי לנעול מהני. והנה כיון דמהני דלת ראוי לנעול נראה דה"ה כשהדלת הזה עשוי מקנים פחותים מג' טפחים אם מחוברים יפה ע"י בריחים המחברים כל הקנים לגוף אחד וכמו דמהני לבוד למחיצה ה"ה לדלת ולא ידענא מה יש ספק בזה לכן אם אי אפשר לתקן באופן אחר רשאין לסמוך אהני דלתות אם כשהן פתוחין יש להם צורת דלתות ולחומר הנושא למעשה לא יסמוך עלי עד שיסכימו שני גדולי ההוראה. והנני דו"ש:
חיים ארי' הלוי איש הודוויץ.