אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן יז

סימן טז

ובדרך אחר דרך הפשוט אמרתי לבאר שיטת הרמב"ם ז"ל שהצגתיו לעיל בריש סימן ט"ז שכ' פ"ז מה"ל לולב הל' ז' דשאר המינים [לבד מהדס] אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהם ואם הוסיף או גרע פסול והשיג עלי' הראב"ד וקאמר דאין פסול בהוספת מינים ואף דאיכא טפי מלולב כשר ודוקא אי אגוד בי' מינא אחרינא איכא בל תוסיף וגם הק' עלי' מסנהדרין דף פ"ח דאף אי אוסיף מין אחר לא פסל דההוא לחודי' קאי וכו' וה"ה ז"ל נחית לחלק דדוקא במין אחרינא אמרינן האי לחודי' קאי אבל אי נטל שני לולבין עובר על ב"ת ופסול וגם ע"ז הקשה בלח"מ דאכתי תקשי אמאי לא אשכחינן שם בסנהדרין מוסיף וגורע בלולב כגון שמוסיף שני לולבין ועיי"ש וכ"ז דוחק להעמיד פלוגתת הרמב"ם והראב"ד בסברות הפוכות דלהראב"ד דוקא במין אחר איכא בל תוסיף ולהרמב"ם איפכא באותו מין לא אמרינן כלל האי לחודי' קאי ואף לדידן מוסיף וגורע:

ולולא דמסתפינא להכניס ראשי בין הרים גדולים אמינא מקור הדין להלכה זו ברמב"ם ז"ל הוא מגמרא סוכה (דף ל״ה ע"א) דפריך ואימא פלפלין וכו' ומשני משום דלא אפשר היכי נעבוד נינקוט חדא לא מינכרא לקיחתה לינקוט תרי או תלתא פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות הילכך לא אפשר והתוס' בסוטה (דף י"ח ע"א) נראה שסברו דהפי' בש"ס הוא לעיכוב שכ' התם על הא דאמרינן התם כתבה למגילת סוטה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים דה"ה אם כתב לה שתי מגילות ומחקו לתוך כוס אחד וכן גבי גט אם נתן לה שני גיטין אע"ג דכל חד וחד שלם הוא וספר אחד בפני עצמו פסולין ולא מיגרשה בתרוייהו כדאמרינן בב"ק (דף מ') כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' כופרין ובפרק לולב הגזול (דף ל"ה) לינקוט תרתי או תלתא פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' פירות עכ"ל התוס' אלמא דהסבירו התוס' דהש"ס קאמר בסוכה דלא אפשר דיקח פלפלין דא"כ יצטרך ליקח שנים או שלשה ובכה"ג תהי' הלקיחה בפיסול דהקפידה תורה היכא שכ' לקיחת האחד שלא יקח שנים ושלשה וה"ט דאתרוג והיינו טעמא דמגילת סוטה וגט:

ומעתה לפ"ז יובן לנו פסק הרמב"ם ז"ל על נכון שמש"כ בהל' ז' דהוספת מינים במנינם פסול אין כוונתו מטעם בל תוסיף שהאי דינא כבר פסקו וביארו באותו פרק שם הל' ה' ד' מינים שבלולב אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם וכוונתו שם משום בל תוסיף שעובר אם הביא עוד מין אחר כגון עלה של זית וכן נראה מלשונו שם שסיים ואם לא נמצא אחד מהם מהמינים אלו] אין מביאין תחתיו מין אחר ולפי שקיי"ל דלולב א"צ אגוד ודינו דההוא לחודי' קאי וכו' ע"כ לא סיים שם הרמב"ם דאם הוסיף פסול יעיי"ש בה"ה אבל בהל' ז' מיירי מדין אחר מדין הוספת מנין של מינים הכתובים בתורה פסק דאין מוסיפים על מנינם ואם הוסיף פסול לא מטעם בל תוסיף דכשהוסיף מין זה כגון שנטל שני אתרוגים שני לולבים פסולו משום דלא קעביד כמצות התורה ויליף לה מהא דפרי אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' פרות וזהו מפורש באתרוג בש"ס לפי' פי' התוס' סוטה הנ"ל דהדין כמו בגט דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים וג' ספרים אבל בל תוסיף י"ל דשיטת הרמב"ם כשיטת הראב"ד דרק בהוסיף מין אחר עבר ואף דהתם לא פסול משום דהאי לחודיה קאי הכא כשהוסיף אותו מין איכא גזה"כ דפסול וכן בלולב דאיתא בש"ס (סוכה ל"ב ע"א) ואימא תרתי ומשני כפת כתיב וכ' התוס' דהכא לכ"ע יש אם למסורת ועתוס' פסחים (דף ל"ו ע"א) טעמא דמקשינן לאתרוג וכן בערבה דסתם ערבי שתים משמע ס"נ דאם הוסיף פסול דהקפידה תורה שלא להוסיף על מנינם אולם כפי שכ' שם הכ"מ משם הש"ס והר"ן בדעת הרמב"ם ז"ל דגם בערבה אם הוסיף לא פסל דאי הו' כתיב ב' ערבות בהדי' ה"א אם הוסיף עליהם פסול אבל כיון דכתיב ערבי דאין פחות מב' ומ"מ לא מבואר בהדיא דאינם יותר משנים ע"כ אם הוסיף לא פסל אבל באתרוג ולולב דכתיב מפורש רק אחד אחד אם הוסיף פסול משום דפרי אחד אמר רחמנא וכו':

שוב ראיתי שטעם שאר הפוסקים דלא כ' האי דינא הוא משום שביארו כמש"כ הרא״ש פ"ג דסוכה (סימן י"ד) שאין לפסול אם הוסיף טל מנין המינים ולקח שני אחרונים משום דהא דאמרינן פרי אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה פירות אין פירושו לעכב [כמו שנראה מדברי התוס' סוטה הנ"ל] רק דהש"ס הוכיח דאי אפשר לומר פלפלין דא"כ אתה צריך ליקח ב' וג' כ"ה דתהא מינכרא לקיחתו והתורה לא חיבה רק לקח פרי א' אבל לא בא לומר דאם הוסיף פסול עיי"ש ושיטת הרמב"ם במשנתו הראשונה נראה שהיתה כשיטת התוס' בסוטה דפרי אחד וכו' הוא לעיכוב:

אחר זמן רב בא לידי תשובות רבינו אברהם בן הרמב"ם ושם נדפסה התשובה (סימן ל"א) שהביא מרן בכ"מ וראיתי שהשואל הערה מן ש"ס סוכה ופי' בה כמו הרא"ש דפרי אחד וכו' אינו לעיכוב ורבינו אברהם השיב שהרמב"ם ז״ל תקן הספר וכ' ואם הוסיף או גרע לא פסל וכבר עמדתי ע"ז בתשו' הקודמת דמש"כ אם גרע לא פסל אינו מובן ונראה דר"ל דבדיעבד סמכינן אמאן דאמר דדי בהדס אחד ובערבה אחת ואם גם אחד לא יביא זה חסרון מין ואינו מן זאת ההלכה רק שם בהל' ה' ביאר הרמב"ם ז"ל דין חסרון המינים ופשיטא שד' מינים מעכבין שאם לא לקחן כלל לא יצא רק שיוכל ללקחן בזא"ז לשיטת הרמב"ם ז"ל והרמב"ם ז"ל במשנתו הראשונה קם לי' בשיטת התוס' סוטה דפרי אחד הוא לעיכוב וכמבואר. ויהי' לפ"ז נ"מ לדינא דיש לחוש לשיטת רמב"ם במשנתו הראשונה וגם לשיטת תוס' סוטה ושלא לקח שני אתרוגים או שני לולבים יחד:

ואגב דאיירינן לעיל בענינא דבל תוסיף אציג מה שראיתי אשר תמה להקשות הגאון בעל חת"ס ז״ל חאו"ח (סימן קס"ד) לשיטת רש"י ז״ל בעירובין (דף צ"ו ע"א) דס"ל אליבא דר' יהודה דנשים אינן סומכות קעברי נמי אבל תוסיף א"כ קשיא הא ר"י ס"ל בעצמו פרק קמא דיומא (דף י' ע"ב) לשכת פלהדרין פטורה מן המזוזה דדירה בע"כ ל״ש דירה ומדרבנן חייבת במזוזה נימא דעבר על ב"ת כיון דהוי זמנה דהא בתים אחרים מחיובים כמו דנשים סומכות וצ"ע עכ"ל. ולפע"ד יש ליישב בפשיטות לא מיבעי לשיטת הרמב"ם פ"ב מהל' ממרים הל"ט גבי הא שאחז"ל בשר עוף בחלב דרבנן דהיכא שהודיעו שהוא מדרבנן אין כאן ב״ת ודאי א"ש אלא אפי' לשיטת הראב"ד שם שירד לחלק דבמצות ל"ת ליכא ב"ת ג"כ אין כאן קושיא דאי בכה"ג יש בל תוסיף הלוא איכא דוכתי טובא דתקשי לי' מהא דברכות (דף מ"ה ע"א) ובכמה דוכתי עד כמה מזמנין על כזית דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד כביצה ומוכח שם דהוי מדרבנן כדמשנינן בברכות (דף כ' ע"ב) כגון דאכל שיעורא דרבנן ופרש"י ז"ל כגון כזית לר"מ וכביצה לר' יהודה דמדארייתא ואכלת ושבעת כתיב אבל בשיעור כי האי לא מיחייב אלא מדרבנן והא דאמרינן יומא (דף ע"ט ע"ב) דר"י יליף לבהמ"ז בכביצה מקרא דואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה וזהו כביצה ע"כ ל"ה אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכן במזוזה גופא השוכר מחבירו בית כל ל' יום פטור ממזוזה ואחר ל' יום חייב רק מדרבנן כמש"כ התוס' ע"ז (דף כ"א) וכן טלית שאולה דלעולם פטורה מן הציצית מה"ת ורבנן גזרו אחר ל' יום מפני שנראית כשלו עש"ה וכה"ג איכא טובא נימא בכל הני דעובר על בל תוסיף כיון דבטלית שיש לו ודירה שיש לו וכן אילו אכיל שיעור שביעה זמני' הוא דדמי להא דאמרינן אילו מתרמי לו ציבורא אחריתא זמנו הוא ויעבור על ב"ת. וע"כ נ״ל לחלק דאין עובר על בל תוסיף אם עושה עשיית המצוה אף במקום שהוא פטור אם הגברא הוא בר חיובא ואינו משנה ומוסיף מאוכות ענין המצוה וכמש"כ התוס' שהביא הגאון הנ"ל בר"ה (דף ט"ז) דאם עושה שני פעמים המצוה אין כאן בל תוסיף משום דהגברא בר חיובא והוא עושה פעם אחר ואין מוסיף דבר זר וחדש בענין המצוה ורק אם עושה מעשה חדש כגון שמוסיף ברכה חדשה בברכות כהנים כגון ה' אלדיכם יברך אתכם או זורק דם על קרן אחר מוסיף מעשה חדש כאילו על זה הקרן ג"כ המצוה עובר על בל תוסיף וכן אם האשה עושה המצוה כיון שהיא פטורה מזאת המצוה לגבי דידה הוא מעשה חדש בענין המצות שלא צותה אותה תורה וסמיכה לגבי דידה כמו ברכה דד' אלדיכם יברך אתכם ע"כ עברה על ב"ת לרש"י אבל הכא הלא בבית קובע מזוזה באופן כמו שהוא הדין בכל קביעות מזוזות וגם האיש הוא בר חיובא ורק מצד אחר מצד מקרה בא לו הפטור שאינו שלו הבית או כשלא אכיל שיעורא דאורי' אין כאן ב"ת כיון שבעצם המצוה אין כאן תוספת הן מצד האיש הן מצד עשיית המצוה:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה