חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ
סימן יא
רבינו הב"י בחו"מ (סימן ליד) מחודש כ"ה הביא שיטת רבינו יקיר והוא מהגהת אשרי (פ"ק דגיטין) דגוים המוחזקים שאינם שקרנים כשרים לעדות. וכ' עלה הב"י ודברי רבינו יקיר תמוהים ומתני' היא בפ"ק דב"ק (דף י"ד ע"ב) עדים בני חורין בני ברית ואמרינן בגמ' בני חורין למעוטי עבדים בני ברית למעוטי גוים. ומשמע דאין אופן שיהיו כשרים אף מוחזקים שאינם שקרנים ולענ"ד נראה ליישב שיטת רבינו יקיר וי"ל עוד דממתני' דהתם מחוזק דינו דשיטתו הוא שיטת רש"י ז"ל בגיטין בענין שטרות העולים בערכאות של עכו"ם ועי' פנ"י התם ועיין תוס' (ב"ק דף פ"ח ע"א ד״ה והא) שהביאו ג"כ בשם רש"י דגוים ערכאות שאינם שקרנים כשרים לעדות מה"ת. ולסלק התמיה ממתניתין הנ"ל על שיטה זו נראה דהא הרמב"ם ז"ל שם בפי' המשניות הקשה דלמה הוצרך התנא לפרוט הכא דלא תועיל עדות נכרים ועבדים ותי' דקס"ד שנקל בעדות הנזקים לרוב מאורעיהם ולמיעוט ששכיחי להם עדים כשרים. ומעתה נאמר שרבינו יקיר חשבו להאי תירוצא לדוחק וניחא לי' קו' הרמב"ם ז"ל ע"פ פסקו שהוציא ממתני' דגיטין (דף י' ע"ב) דכל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים חוץ מגיטי נשים:
דהא פשיטא דאינם נאמנים לעדות רק במלתא דאיתא בנפשייהו ולגיטי נשים פסולים לעדות כיון שאינם בתורת גיטין וקידושין וכן כל הני דדומים להם שייך סברת דכל שישנו דליפסלו לעדות. אכן לדיני ממונות כיון דבני נח נצטוו על הדינים ושומרים הנימוס בין איש לרעהו לכן כשרים לעדות בדיני ממונות וע"כ שערות העולים בערכאות כשרים. אכן זה תינח בכל דיני ממונות אבל בניזקין הרי גילה לנו הרמב"ם ז"ל (פ"ח מהל' נזקי ממון הל' ה') דמש"ה קיי"ל בשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם בין תם בין מועד פטור לפי שהעכו"ם לא היו מחייבים את האדם על בהמתו שהזיקה והרי דנים אותו כדיניהם עכ"ל. ודינו של רמב"ם ז"ל מוצא מירושלמי (ב"ק פרק ד' הל' ג') רבי אבוהו בשם ר"י אמר כדיניהם דיינין בשור של ישראל שנגח שור של עכו"ם הרי דעכו"ם אין להם דין מזיק רק באדם המזיק כשגופו הזיק:
ומעתה לשיטתם של רבינו יקיר ורש"י ז"ל שפיר מיושב קושית הרמב"ם על מתניתין דב"ק דשפיר הוצרך התנא התם להשמיענו בני ברית דעדים עכו"ם פסולים התם דכיון דתנא במתניתין שום כסף ומוקמינן בפרה שהזיקה א"כ איירי בנזקים שהזיק ממונו שכן רוב הנזקים הם באים ע"י ממונו ולא ע"י גופו של אדם ואנן הוה ס"ד דדין נזקים ככל דיני ממונות ויתכשרו גוים לעדות קמ"ל תנא בני ברית דשניא דין עדות נזקים מיתר דיני ממונות דכיון דליתנייהו גוים בנזקים שלא היו דנים נזקים שאינם ע"י גופו שאלו אינם מדיני בני נח ונתחדשו לישראל בסיני שהרבה להם הקב"ה מצות ותורות או שאין חוששין לדון דין נזקים שלא ע"י גוף האדם ואף באדם גופו י"ל דלא היו דנים כל חילוקי הנזקים ע"י כחו ואדם מועד לעולם בין ער וישן וכדומה (ודמיא להא דקיי"ל דמי שאינו חושש בזביחה נקרא אינו בר זביחה וכן לענין מומר שאינו בקשירה לענין תפילין (ועיין ש"ע או"ח סימן ל"ט)] ע"כ נזקים לגבייהו כדבר דליתנייהו בהו ופסולין לעדות כמו בגיטי נשים. וא"כ לפ"ז ממקום שבאת לסתור שיטת רבינו יקיר ורש"י ז"ל י"ל דהם הביאו ראי' לשיטתם שיישבו בזה קושית הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות. ומיושב קושית הב"י הנ"ל. וקושיא השניה שהק' הב"י על שיטת רבינו יקיר ורש"י ז"ל והוא קושית התוס' (ב"ק פ"ח ע"א ד"ה והא) דמשמע מסוגיא דהתם דגוי פסול לעדות דקמכשר רק גר. י"ל דהתם באקומתת מר ברי' דרבינא לא יומתו ע"פ אבות שאין להם חייס בנים וקמקשה א"כ גר נמי יפסול לעדות ומשני כיון דיש לו חייס למטה כשר לעדות סוגיא זו ע"כ אתיא כר"ל ביבמות (דף ס"ב) דכשנתגיירו הבנים לא נתיחסו אחר אביהם אבל לר' יוחנן דס"ל התם דנכרי שנתגייר והי' לו בנים קיים פריה ורביה והכי קיי"ל א"כ ודאי גר יש לו חיים וליכא קושית הש"ס דסוגיא דב"ק. ולפ"ז נכרי בגיותו דודאי יש לו חייס אליבא דכ"ע אין למעטו מקרא דמר ברי' דרבינא מעדות. וכן גוי אף שאינו אחיו במצות מ"מ הא כ' התוס' התם בב"ק דמהא דכתיב ועמדו שני האנשים ליכא למעט את הנכרי מפני שהוא בכלל איש וא"כ לפי דממעט ר' יהודה עבד מבושת דכתיב איש ואחיו יצא עבד שאין לו אחוה ופירש"י בלשון אחר שאין יוצאי חלציו קרוין אחים שמותר באחותו דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור ועיין שם בשטמ"ק. וא"כ גוי דאסור באחותו מאמו כדאיתא (סנהדרין דף נ"ח) יש לו אחוה ושפיר יש לקרות בו שקר ענה באחיו ואינו משום אחיו במצות רק משום שיש לו אחוה ואף רבנן דר' יהודה י"ל דמודו דהוא בכלל אחיו. ועיין ב"ח (אהע"ז סימן קנ"ו) דמש"ה מומר פוטר את אשת אביו מן היבום דהרי עשו ישראל מומר הוא כדאיתא בקידושין (דף י"ח ע"א) ונקרא אח בכתוב דכתיב הלא אח עשו ליעקב. ובאמת בע"ז (דף כ"ו) אמרינן דמומר אינו נקרא אחיך ולא שייך גבי' קרא דלכל אבידת אחיך (ועיין ש"ע יו"ד ריש הל' רבית) דמותר ליקח ממנו רבית דלא קרינן בי' וחי אחיך עמך. וצריך לחלק דלענין מצות אינו נקרא אחיו ולהכי אינו זוכה בזכיות התורה שזיכתה לישראל משא"כ לענין קורבה שפיר אח הוא ונקרא גם בנו לענין יבום וכמש"כ הב"ח וכן מחלקינן לענין אחוה דנכרי ונוכל לומר עליו שקר ענה באחיו אף לרבנן כיון דיש לו קורבה רק הם דרשו שגם עבד אחיו הוא מפני שהוא שייך עמו במצות. ועוד נ"ל דאף אם נימא כמו שמשמע מדברי התוס' (יבמות שם ד"ה ר' יוחנן) שאף לר' יוחנן דקיים פריה ורביה גר שנתגייר מ"מ אחר הגירות אין לו חייס משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והש"ס דב"ק שם אזלא אף אליבא דר' יוחנן זה בגר. וכן פסק הרמב"ם (פט"ו מהל' איסורי ביאה הל' י"ב) גוי שנתגייר ועבד שנשתחרר הרי הם כקטן שנולד וכל שאר בשר שהי' לו בעודו עכו"ם או גוי אינו שאר בשר. אבל גוי יש לו חייס וליכא למעוטי משום שאין לו יחס שכן אסור לו לבוא על אמו אבל העבד מותר לו לבוא על אמו כמש"כ שם הרמב"ם (הל' י"ז) וא"כ מטעמים אלו שפיר אתי דליכא למעוטי נכרי לעדות ונהי דכל התורה נאמרה רק לישראל מ"מ בשבע מצות דידהו נאמרה גם לכל העולם. וכמש"כ הרמב"ם ז"ל (בהל' מלכים ספ"ח) דכל המקבל עליו ז' מצות הוא מחסידי אומות העולם והוא שיקבל אותם ויעשה אותם מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה וכל מצוה שנאמרה ונשנה לישראל ולב"נ נאמרה. וכיון שנצטוו על הדינים וא"א לדון ברוב פעמים בלי העדאת עדים ע"כ ס"ל לרבינו יקיר דיעמדו שני האנשים גם על נכרי נאמר הואיל ויש לו חייס. וליכא למעוטי מקרא דלא יומתו אבות לא יומתו ע"פ אבות שאין לו חייס בנים וע"כ נאמן אף להעיד לישראל בד"מ משא"כ בנזקין שפיר קאמר הש"ס (ב"ק דף ט"ו) דאי אשמעינן נכרי משום דלא שייך במצות ע"כ אין להכשירו לעדות נזקים דלא נאמרו עלי' אלה המצות והחקים כמו שהבאנו בשם הרמב"ם והירושלמי וע"כ אין נאמן על עדות זו. כנלע"ד בביאור שיטת רבינו יקיר: