אור ברסלב

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

סימן ז

סימן ו

בבא קמא (דף ס"ז ע"א) הגנב והגזלן וכו' הקדשן הקדש ותרומתן תרומה וכו' ומשום דאיכא שינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקרש והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה בזה"ל ומיהו בין בתרומה בין במעשר איכא לתמוה דהא שינוי החוזר לברייתו הוא דאי בעי מיתשיל עליה ותירץ כיון דלאו מצוה לאתשולי לאו חוזר לברייתו הוא ואכתי לא מחוור בעיני וכו' עיי"ש והנה קושית הרשב"א יכולנין להקשות נמי על הקדש דהא גם כשהקדיש בהמה למזבח יוכל לשאול עלי' וע"ז שייך נמי תירוץ הרשב"א ז"ל כיון דרק על נדרי איסור נשאלין עליהם ואיכא מצוה לשאול משא"כ נדרי הקדש אין נשאלין עליהם אלא מדוחק וכמבואר ברמב"ם הובא לפסק הלכה בש"ע יו"ד סימן ר"ג ע"כ לא חשיב שינוי החוזר לברייתו כמו שהסביר הרשב"א ז"ל אולם הרשב"א ז"ל בעצמו כ' דלא מחוור בעיניו האי תירוצא דהא מצינו אף במילתא דלא שכיח אף בצמר ועשאן בגדים חשבינן חוזר לברייתו ולפ"ז נחשוב נמי תרומה והקדש חוזר לברייתו אף דנימא דל"ש דיחזור ע"י השאלה:

ומלבד זה תקשי מהא דנראה מפשטת דברי רשב"א ז"ל דכן בהמה כשהקדיש הגזלן לקרבן לאו מצוה לאתשולי הוא ומשו"ה ל"ה שינוי החוזר לברייתו הא כ' התוס' בב"ק [דף ס"ז ע"א ד"ה אמר] ובכמה דוכתי דאע"ג דגבי קרבן נמי הוי יאוש ושינוי השם ע"י שעשאו לקרבן והי' מועיל לקנין מ"מ כיון דאין קנוי לו רק מחמת שהקדיש ולא הי' קנוי לו קודם פסלי' רחמנא להקרבה משום מצהב"ע. והשתא אי בכה"ג נפסל להקרבה ודאי אין זה דומה לשאר נדרי הקדש דהסביר הרמב"ם ז"ל והביאו בש"ע יו"ד הנ"ל דאין מצוה לאתשולי דאדרבה מצוה לאתשולי על האי הקדש דמגואל הוא לפני ה' ובא בעבירה וא"כ עומד לכך לישאל. ושינוי רשות אין כאן דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ורק שינוי השם איכא ותקשי האי שינוי השם יחזור לברייתו דהא רמי עליו לישאל:

ועל כן נלע"ד ליישב קושית הרשב"א ז״ל בזה האופן דהא ידוע שיטת הרבה מראשונים וביארם בש"ך (חו"מ סימן רנ"ה) וכן ברי"ט אלגאזי (בכורות דף ל"א ע"א) דבין הקדש מזבח בין הקדש בדק הבית אי מסרם ליד גזבר או ליד הכהן לא מצי תו לאתשולי עליו וצריך להבין טעמא מאי תו ל"מ שאלה. וביאר בש"ך בסימן הנ"ל משום דאין דיבור החרטה יוכל להוציא רק מיד דיבור דעלמא דהקדש אבל לא מידי מעשה שנתן ליד גזבר או הכהן ולהכי מסתברא דלא מהני שאלה:

אכן תו תקשי דהא אמרינן בתמורה דף ג' ע"ב) לא תתני מימר משום דבדיבורו קא עביד מעשה. ופירש"י שעושה מחולין קדשים ועתוס' (שבת דף נ"ח ע"א) שכ' דמשו"ה כפה שנתנה לס"ת טהור מן המדרס וא"צ שינוי מעשה משום כיון דנאסרה בהנאה הוי שינוי מעשה אף דאין כלים עולים מטומאתן רק בשינוי מעשה דאיסור הנאה חשוב כשינוי מעשה בגופה וא"כ כל מקדיש ה"ל כעביד מעשה ואמאי תו מהני לי' שאלה. והנה למאן דס"ל דלא סגי בהקדש רק בפתח לישאל עלי' י"ל ודא"ש דהוי כמוציא טעות בדבריו ובטל דיבור הראשון ע"י שאלה לגמרי והויא כהקדש טעות. וכן תירץ רבינו בצלאל הביאו הש"ך (בסימן רנ"ה) אבל לפוסקים דס"ל בהקדשות נמי סגי בחרטה בעלמא. ועיין מחנה אפרים הלכות צדקה סימן ה' שהרחיב הדיבור בזה תקשי ודאי האיך קעקר השתא בדיבורו המעשה שנתעבד כבר על ידו שנעשו מחולין קדשים:

וליישב קושיא זו נראה ואקדים מה שראיתי בשטמ״ק (ב"מ דף מ"ג ע"ב) שהביא בשם תוספת שאנץ להקשות על הא דאמרינן (זבחים דף ל') המחשב בקדשים אינו לוקה למ"ד לאו שאב"מ אין לוקין עליו והק' מהא דתמורה הנ"ל דאמרינן דבדיבורא איתעביד מעשה בפיגול נמי נימא שמה שעושה פיגול חשוב כאיתעביד מעשה ור"ל כמו שהתם שמפני שבדיבורו נעשה מבהמת חולין קדשים חשוב דיבורו מעשה כן ה״נ כשנעשה מקרבן כשר קרבן פסול ליהווי כמעשה וילקה על עשותו פיגול ותירץ השטמ"ק דעיקר פיגול הוא במחשבה וא"כ אף שבמחשבתו נעשית מעשה שהקרבן יפסל ליה כמעשה לענין מלקות שאין אנחנו יכולים להחשיב המחשבה כמעשה לענין מלקות ואף שבאמת מדבר נמי בפה כשמפגל מ"מ לא חשוב מעשה כיון שאין הדיבור נצרך דסגי במחשבה ורק היכא דצריך רק דיבור ולא סגי במחשבה וגם בדיבורו איתעביד מעשה חשיב כמעשה כי האי דחסמה בקול עש"ה ונראה לי להסביר הדבר דלא יכולנא להחשיב מחשבה כמעשה נשמע מן הש"ס (סנהדרין דף ע"ה) שאני מצרף הואיל וישנו בלב לכן אף דיבורו ל"ח מעשה אף אי נימא עקימת שפתיו מעשה וכמו כן נמי אף אם מדבר בפיגול כיון דסגי במחשבה לא חשוב הדיבור וכאלו אינו הוא:

וקשיא לי על חילוק זה מהאי (דתמורה דף ד') דאיתא התם הקדים תרומה לביכורים לוקה ואף למ"ד אינו לוקה פריך הש"ס מ״ש מימר דלקי משום דבדיבורא איתעביד מעשה מקדים תרומה לביכורים נמי לילקי דבדיבור איתעביד מעשה ופירש"י שקורא שם ומביא לקדושת תרומה. והשתא לפום ריהטא נפל החילוק של השטמ"ק דהכא בתרומה סגי במחשבה כדדרשינן מונחשב לכם תרומתכם (עיין גיטין דף ל"א ע"א) והיכא דסגי במחשבה לא אמרינן דע"י המחשבה שנתעבדה בשבילה מעשה דתיהווי המחשבה כמעשה לענין מלקות כמו שנשמע מהאי דפיגול ומגדף ואמאי לקי. וניחא לי קושיא זו עפ"מ שהסביר בייע"ק או"ח סימן תקס"ב דרק היכא דהוה דבר מצוה כגון הקדש ולעניים סגי במחשבה ולהכי ילפינן בשבועות (דף כ"ו) דגמר בלבו הוה הקדש מוכל נדיב לב עולות אבל בנדרים דלאו מצוה לנדור ואדרבה כל הנודר חוטא ולהכי בעי דיבור ולפ"ז איש דרק תורם בעלמא דמצוה קעביד וקיים מימרא דרחמנא סגי במחשבה אבל התם בהקדים תרומה לביכורים שעשה עבירה לא סגי במחשבה וצריך דיבור והיכא דצריך דיבור אי איתעביד ע"י מעשה שנעשה מחולין תרומה חשיב שפיר מעשה כמו האי דמימר ולהכי לקי שפיר:

ולפי זה מיושב שפיר הנך קושיות דלעיל דהקשינו איך יוכל לשאול על הקדש בחרטה דנימא דיחשב כמעשה ולא מצי תו ליעקר לי' כמו בנתן ליד גזבר. זה אינו דהא הקדש במחשבה סגי ומחשבה לא נוכל לומר דנחשבה כמעשה אף לענין ללקות עליה כמו שנתבאר בשם השטמ"ק ע"כ לא חשיב נמי כמעשה המקדיש אף לענין לשאול וליד לאתי ליד גזבר וא"ש וממילא מיושבת קושית הרשב"א הנ"ל בגנב וגזלן ליהווי שינוי החוזר לברייתו ע"י שאלה די"ל דהתם כיון שעשה עבירה בהקדשו ומשו"ה אינו יכול להקריבו וכמש"כ התוס' ודאי לא סגי במחשבה וכמו שהסביר הייע"ק ובעינן דיבור ודיבור שוב אמרינן היכא דאיתעביד מעשה כגון הכא שנעשה מחולין קדשים חשוב כבא ליד גזבר דהוי מעשה ולהכי לא מצי למישאל בהקדש כי האי בחרטה וכשאין לו פתח על נדרו הוי הקדש שינוי השם שאינו חוזר לברייתו:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה