אור ברסלב
חיי אריה חלק א מפתחות והשמטות › השמטה

חיי אריה חלק א· רבי חיים אריה הורוויץ

מפתחות והשמטות · השמטה

השמטה

דף כ"ט ע"ד דהא בשבת (דף קי"ד ע"א) ס"ל לר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דאזיל בתר מעשי'. נ"ב ולכאורה יש להקשות על זה וגם על גוף טעמא דידי דמש"ה נדרים ונדבות קרבין ביו"ט דאזלינן בתר מעשי' ומעשי' להיתר כיון שהוין צורך אוכל נפש ולא משמע כן התם בש"ס שבת הנ"ל דקאמר לכשתמצא לומר לדברי ר' ישמעאל נדרים ונדבות קרבין ביו"ט וכי איצעריך קרא ליוה"כ ופירש"י הילכך כיון דנדרים ונדבות שיכול להמתין ולשוחטן בחול ולהקריבן נשחטים ונקרבים ביו"ט ק"ו בחלבי שבת שנשחטו בזמנן וניתותרו שמותר להקריבן וכי איצטריך קרא ליוה"כ. ולפ"ז קשיא מאי ענין נדרים ונדבות שהותרו מפני צורך הדיוע דאזלינן בתר מעשיו והם צורך אוכל נפש לחלבי שבת שיש בהם רק צורך גבוה. ולכאורה יקשה זה על הש"ס אף בלא טעמא דידי. וכן מצאתי שהגאון כמוהר"ר עקיבא איגר זלה"ה בחדושיו הקשה בזה"ל תימא הא פלוגתא זו דנו"נ אי קרבין ביו"ט היא רק בשלמי נדבה אבל עולת נדבה דלית בהו צורך הדיוע לכ"ע לא קריבה וכ"כ התוס' חגיגה (דף ח' ע"א). והכא בחלבי שבת שקרבין ביו"ט הא בעולה מיירי (של מוספין או תמידין של שבת) עכ"ל ובאמת תקשי עפי גם לפי טעם התוס' שבת (דף כ"ד ע"ב) ד"ה לפי שכ' דלמ"ד קרבין היינו משום דקסבר דעיקר שחיטתן נמי לצורך אדם ולא רק לשם גבוה וע"כ אינם אסורין להקריב ביו"ט וקשיא בש"ס דידן מאי ענין נו"נ לחלבי שבת ביו"ט דמדמה להו אהדדי. אולם אחר העיון לע"ד לא קשה דהא דייקי התוס' וכו' דשחיטתן של נו"נ צורך הדיוט אית בהו ועדיין יקשה אמאי מותר הקרבת אימורין ביו"ט למ"ד קרבין ובביצה (דף כ' ע"ב) הדין פשוט לפנינו דלמ"ד אין קרבין או עבר ושחט. אין מקטיר האימורין עד לערב ואפ"ה מצי לאכול הבשר כמש"כ התוס' שם ד"ה מאי דהואיל דאין יכול להקטיר האימורין מבע"י הוי כאילו נאבדו או נטמאו וא"כ אין ההקטרה צריכה לאכילת הדיוט. וגם הלוא הוה הקטרה רק כמכשירין שאפשר לעשותן אחר יו"ט ודאי לא דחי יו"ט ושפיר יכול לאכול הבשר אף שאינו מקטיר האימורין דמשום איסור יו"ט הוי כנטמאו או שאבדו. ועיקר הטעם דיכול להקריב נו"נ למ"ד קרבין הוא משום צורך אדם. וגם קשיא איך מותר לשחוט דידחה אח"כ הקטרה ובשבת פרק ראד"מ הביא הר"ן גבי תינוק דאישתפוך חמימי קודם מילה. דלשיטת הרז"ה והרשב"א אסור למול מפני שיצטרך אח"כ לדחות שבת לרוחצו בחמים ומייתי ראי' מביצה (דף ב') דב"ה אומרים לא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ מבעוד יום. ושוין שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ולא שחטינן מפני שמחת יו"ט ואח"כ אמרינן שדוחה והר"ן כ' שם דליק מזה לשיטת הרמב"ן שהתיר למול היכא דאישתפוך חמימי אף שאח"כ יצטרך לדחות מפני פקוח נפש לרחוץ התינוק שאין שחיטה ביו"ט מצוה קבועה כמילה בשבת, ולפ"ז אף למ"ד קרבין הא בהקטרה אינו עושה צורך הדיוט ואמאי מותרת אף הקרבת אימורין דהוא רק צורך גבוה ואי לא תתיר הקטרה גם השחיטה לכתחלה לא תשתרי כיון שאין זמנה קבועה כמילה. אע"כ פשיטא דלמ"ד נו"נ קרבין ביו"ט ס"ל דבקרבן שמותרת שחיטתו ביו"ט אף שאין זמנו קבוע באותו יום מותרת הקרבת האימורין. והטעם נראה עפ"ד הפנ"י שם בביצה (דף כ') שביאר מילתא בטעמא דמש"ה אי עבר ושחט אין הקערה דוחה משום שבא ע"י פשיעה ולמ"ד קרבין השחיטה מותרת משום צורך אוכל נפש וה"ה הזריקה שבות דרבנן דע"כ צריכה לאכילה דהוי כא"א לעשותן ורק ההקטרה אי היתה השחיטה בהיתר שפיר דחי הקערה משום דחביבה מצוה בשעתה ולכן מקטיר ביו"ט וה"ה אם ניתותרו מעולת שבת ביו"ט אף דליכא תו חביבה מצוה בשעתה דחי הקטרה דאמרינן דאם לא עבר ושחט ולא היתה השחיטה בפשיעה ההקטרה יכול לעשותה ביו"ט וזהו הדין למ"ד קרבין שהותרה השחיטה ומעתה תו לא קשיא דהא גבי יו"ט אסורה עולת נדבה להקריב אף למ"ד נו"נ קרבין דהתם עיקר האיסור רק משום השחיטה דהיא אינה כלל לצורך הדיוט משא"כ בשלמים למ"ד קרבין ס"ל עיקר השחיטה מותרת משום שהוא לצורך הדיוט כפי ס' התוס' או משום שאזלינן בתר מעשי' כמש"כ בפנים אבל ההקרבה ע"כ אינה מותרת משום צורך הדיוט דהיא אינה צורך הדיוט כמו שהוכחנו וגם לא היה מותר לשחוט ע"מ לדחות אח"כ בהקרבה כמו שיש להוכיח מהא דלא ישחוט אא"כ היה לו דקר נעוץ ושפיר שמעינן שבכל קרבן שעשה בהיתר שחיטתו אישתרי ליה הקרבה ביו"ט וה"ה חלבי שבת ביו"ט משום שאמרינן שמצות הקרבה דוחה יו"ט אם לא כשהיתה ע"י פשיעה וכמש"כ הפנ"י:

סימן כב פילפול בדברי הש"ך יו"ד סי' ק"י לענין ס' איסור דרבנן באיתחזק איסורא. ישוב לדברי הרמ"א בת"ח:

תוכן העניינים

חיי אריה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה