אור ברסלב
חיה באמונה פרק ב' - הדרכה מעשית והתמודדות בשידוכין לאשה › כו. בררנות מיותרת

חיה באמונה

פרק ב' - הדרכה מעשית והתמודדות בשידוכין לאשה · כו. בררנות מיותרת

כה. אין להפגש אלא לאחר ברורים

יֶשְׁנָם הַדּוֹחִים מַזָּלָם בַּיָּדַיִם, וּמִסִּבּוֹת שֶׁאֵין בְּהֶצְדֵּקָם לִדְחוֹת שִׁדּוּךְ פּוֹסְקִים הֵמָּה לְעַצְמָם לִדְחוֹת אֶת הַמֻּצָּעִים לָהֶם. וְהַנִּסָּיוֹן הוֹכִיחַ, שֶׁהַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם זָכוּ לְהָקִים מַהֵר מִשְׁפָּחוֹת לְתִפְאֶרֶת, וְאִלּוּ הַבָּרְרָנִים - לֹא דַּי שֶׁמַּה שֶּׁבִּקְּשׁוּ לֹא עָלְתָה בְּיָדָם, אֶלָּא שֶׁקִּבְּלוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת מֵאֵלּוּ שֶׁלֹּא בֵּרְרוּ בֵּרוּרִים מְיֻתָּרִים, וְיֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁגַּם אֶת זֶה לֹא קִבְּלוּ, וְנִשְׁאֲרוּ עַד גִּיל מְבֻגָּר בְּיָדַיִם רֵיקוֹת בִּבְחִינַת "פַּלְגָּא דְּגוּפָא".

וְכָאן נָבִיא מִכְתָּב חָשׁוּב מֵהַסְּטַיְפֵּלֶר זצוק"ל לִרְאוֹת עַד כַּמָּה מְסֻכָּן הַדָּבָר מְאֹד לִדְחוֹת מִסִּבָּה שֶׁאֵינָהּ מֻצְדֶּקֶת: וְאַף זוֹ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי, שֶׁיֵּשׁ כָּאֵלֶּה, שֶׁבְּרֹב גַּאֲוָתָם מְאַבְּדִים בַּיָּדַיִם אֶת הַ"בַּת פְּלוֹנִי" שֶׁלָּהֶם... דְּהִנֵּה הוּא מְדַמֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מַשֶּׁהוּ מְיֻחָד בְּמִינוֹ, וְצָרִיךְ הוּא אַחַת כָּזוֹ שֶׁכָּל הַמַּעֲלוֹת יֵשׁ בָּהּ, פִּקְחוּת, עֲשִׁירוּת, יֹפִי, יִחוּס, וְכוּ' וְכוּ', וּמִמֵּילָא, כָּל מִי שֶׁהוּא נִפְגָּשׁ אִתָּהּ - לֹא טוֹבָה עֲבוּרוֹ, שֶׁלְּזוֹ חָסֵר הַפִּקְחוּת שֶׁהוּא חוֹשֵׁב עָלֶיהָ, וְזוֹ יוֹתֵר מִדַּי גְּבוֹהָה, וְזוֹ יוֹתֵר מִדַּי נְמוּכָה, וְזוֹ דַּוְקָא בֵּינוֹנִית וְזֶה לֹא טוֹב בִּשְׁבִילוֹ, וְכָאן אֵין כֶּסֶף וְכָאן אֵין יִחוּס, וְכָךְ הוּא הוֹלֵךְ וּמְבַלֶּה כַּמָּה שָׁנִים מֵהַשָּׁנִים הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר בְּחַיָּיו שֶׁל אָדָם (20 עַד 30) בְּחִפּוּשׂ אַחַר הַשִּׁדּוּךְ "הַמַּתְאִים" הַמְדֻמֶּה לוֹ בְּדִמְיוֹנוֹ, וְכַמּוּבָן שֶׁיּוֹצֵא מֵהַלִּמּוּד עַל יְדֵי זֶה, וַעֲצַבָּיו נִמְרָטִים, וְהַשָּׁנִים מִתְקַדְּמוֹת, וְהוּא כְּבָר בֶּן כ"ו כ"ז כ"ח, וְעָדַיִן נָתוּן בַּסְחַרְחֹרֶת וּבַתִּסְבֹּכֶת הַזּוֹ שֶׁל חִפּוּשׂ אַחַר "שִׁדּוּךְ מְיֻחָד" "הַמַּתְאִים לוֹ", עַד שֶׁלְּבַסּוֹף בִּדְלֵית בְּרֵרָה כְּבָר עוֹשֶׂה אֵיזֶה שִׁדּוּךְ שֶׁהוּא, לֹא זֶה שֶׁחָלַם עָלָיו, כִּי כָּזֶה לֹא מַגִּיעַ לוֹ בִּכְלָל, וְיִתָּכֵן שֶׁכָּזֶה גַּם אֵין בִּכְלָל בָּעוֹלָם, וְגַם לֹא הַ"בַּת פְּלוֹנִי" שֶׁלּוֹ...

וְכָאן אָמַר לִי הָרַב בְּהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁל כְּאֵב לֵב אֲמִתִּי: הִנֵּה בָּאִים אֵלַי הַרְבֵּה בַּחוּרִים מְבֻגָּרִים, בְּגִילִים: 24, 25, 26, 27, 28 וָמַעְלָה, וְדִמְעָתָם עַל לֶחְיָם, אֵיפֹה הַ"בַּת פְּלוֹנִי" שֶׁלִּי?... וַאֲנִי מֵשִׁיב לָהֶם: אַתָּה כְּבָר נִפְגַּשְׁתָּ אִתָּהּ לִפְנֵי כַּמָּה שָׁנִים, בִּתְחִלַּת הַצָּעוֹת הַשִּׁדּוּכִים שֶׁלְּךָ, וְלֹא רָצִיתָ בָּהּ, הִיא לֹא מָצְאָה חֵן בְּעֵינֶיךָ בִּגְלָל אֵיזֶה תֵּרוּץ טִפְּשִׁי, וְהִיא כְּבָר מִזְּמַן הִתְחַתְּנָה עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר...

וְהוֹסִיף רַבֵּנוּ: וְכָל זֶה בָּא כְּשֶׁהוֹלְכִים בְּעַקְמִימוּת וּבְגֹבַהּ לֵב. וְאִלּוּ כְּנֶגֶד זֶה אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַתְּמִימִים וְהַיְשָׁרִים בְּלִבּוֹתָם, אֵלּוּ הַבַּחוּרִים הַיְקָרִים שֶׁאֵינָם מְהַלְּכִים בִּגְדוֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת, וְהֵם צְנוּעִים וַעֲנָוִים, וְאֵינָם מְדַמְיְנִים דִּמְיוֹנוֹת שָׁוְא, לֹא עַל עַצְמָם וְלֹא עַל הַמְיֹעֶדֶת לָהֶם, וְהוֹלְכִים בְּתֹם וּבְישֶׁר, וְהֵם מְאוֹד מְרֻצִּים כְּשֶׁמַּצִּיעִים לָהֶם בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה, בַּעֲלַת מִדּוֹת טוֹבוֹת, וְאֵינָם נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם לֹא בְּמָמוֹן, וְלֹא בְּיֹפִי מְדֻמֶּה, וְהֵם מְחֻנָּכִים עַל דִּבְרֵי הָרָמָ"א בְּאֶבֶן הָעֵזֶר, שֶׁמַּה שֶּׁיִתֵּן לָהֶם חוֹתְנָם יִקְחוּ בְּעַיִן טוֹבָה וּבְעַיִן יָפָה, וְאָז יַצְלִיחוּ. וְהֵם מַרְגִּישִׁים בְּעַצְמָם שִׂמְחָה כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים שֶׁהַצַּד הַשֵּׁנִי חָפֵץ בָּהֶם, וְאָז זֶה אשֶׁר בִּשְׁבִילָם, וְזוֹכִים לְהִתְחַתֵּן בִּצְעִירוּתָם, וְחַיֵּיהֶם טוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים עִם הַ"בַּת פְּלוֹנִי" הָאֲמִתִּית שֶׁלָּהֶם, כִּי לֹא הִתְחַכְּמוּ עַל הַ"בַּת קוֹל". וַאֲפִלּוּ שֶׁהַשִּׁדּוּךְ לֹא הָיָה "מַרְעִישׁ" - לְמִי זֶה אִכְפַּת, הֲלֹא הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם מְאֻשָּׁרִים, וְזוֹ הַמְיֹעֶדֶת לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם קֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד עַל פִּי בַּת קוֹל מִשָּׁמַיִם - הִיא לוֹ לְעֵזֶר אֲמִתִּי לִשְׁקֹד בַּתּוֹרָה בְּשַׁלְוָה, וְזוֹכִים לְדוֹר יְשָׁרִים יְבֹרַךְ וּלְכָל טוּב. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל הַהוֹלֵךְ בְּיַשְׁרוּת, וַהֲלֹא מִקְרָא מָלֵא דִּבֵּר הַכָּתוּב: "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם!"...

וּפְעָמִים רַבּוֹת, כְּשֶׁהָיוּ בָּאִים אֵלָיו בַּחוּרִים מְבֻגָּרִים לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה עַל שִׁדּוּךְ, הָיָה מָרָן גּוֹעֵר בָּהֶם שֶׁהֵם הִפְסִידוּ בַּיָּדַיִם אֶת זִוּוּגָם הַמְיֹעָד לָהֶם, וּלְפָחוֹת מִכָּאן וָאֵילָךְ שֶׁלֹּא יַפְסִידוּ בַּיָּדַיִם אֶת מַה שֶּׁעַכְשָׁו מַצִּיעִים לָהֶם.

וְכֹה הָיוּ דְּבָרָיו: בְּעִקָּר מַה שֶּׁצָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּשִׁדּוּךְ הוּא - א. יִרְאַת שָׁמַיִם. ב. מִדּוֹת טוֹבוֹת. ג. שֶׁיְּהֵא הוֹלֵךְ עַל הַדֶּרֶךְ (מַתְאִים). יֶתֶר הַדְּבָרִים שֶׁמְּחַפְּשִׂים הֲרֵי זֶה מֵעֲצַת הַיֵּצֶר, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא אֶת כָּל הַמַּעֲלוֹת בְּאָדָם אֶחָד. וּבְהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת אָמַר לְבָחוּר: כֶּסֶף וְיֹפִי הֲרֵי זֶה דָּבָר טוֹב, אֲבָל כָּל זֶה רַק כַּאֲשֶׁר הוֹלֵךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר לֹא הוֹלֵךְ, חַיָּבִים לְוַתֵּר עַל כָּךְ, אֲבָל מִדּוֹת טוֹבוֹת אִי אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל זֶה בְּשׁוּם אֹפֶן, כִּי בְּלִי מִדּוֹת הֲרֵי זֶה גֵּיהִנֹּם בַּבַּיִת חָלִילָה, וְחָזַר עַל כָּךְ כַּמָּה פְּעָמִים.

פַּעַם בָּא אֵלָיו בָּחוּר בִּשְׁאֵלָה, מֵאַחַר וּמַצִּיעִים לוֹ שְׁנֵי שִׁדּוּכִים, וּבְשִׁדּוּךְ הָאֶחָד יֵשׁ חִסָּרוֹן זֶה - וּבַשִּׁדּוּךְ הַשֵּׁנִי יֵשׁ חִסָּרוֹן אַחֵר, מַה לְּהַעְדִּיף? מָרָן עָנָה בְּחָכְמָתוֹ: שְׁמַע נָא, בָּחוּר יָקָר! אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שִׁדּוּךְ עִם כָּל הַמַּעֲלוֹת, וְתָמִיד יֵשׁ אֵיזֶה חִסָּרוֹן, וְאִם כֵּן, מַאי נַפְקָא מִינַהּ אִם תִּסְבֹּל מֵחִסָּרוֹן זֶה אוֹ תִּסְבֹּל מֵחִסָּרוֹן אַחֵר. עַד כָּאן.

סִפֵּר לִי אַחַד הָאַבְרֵכִים, יְרֵא שָׁמַיִם וְנֶאֱמָן, מֵהַכּוֹלֵל בּוֹ לָמַדְנוּ יַחַד, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת, לִפְנֵי כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת הָרַב הַמְקֻבָּל רַבִּי יִצְחָק כַּדּוּרִי זצוק"ל, וּפַעַם אַחַת בְּקַחְתּוֹ אוֹתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת מוּסָיוֹף לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית עֲצָרָתָם אִמָּא מְבֻגֶּרֶת וּבִתָּהּ בַּת הַשְּׁלוֹשִׁים, וְהָאִמָּא נָפְלָה לְרַגְלֵי הָרַב וְהֵחֵלָּה לִבְכֹּת בְּקוֹל גָּדוֹל עַל בִּתָּהּ בַּת הַשְּׁלוֹשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְּׂאָה, וְאוֹתוֹ אַבְרֵךְ רָצָה לַהֲסִיטָהּ מִן הַדֶּרֶךְ וּלְפַנּוֹתָהּ לָרַב לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית, וְהָרַב אָמַר לוֹ: הַמְתֵּן. וְנִתְעַכֵּב כָּךְ שְׁתֵּי דַּקּוֹת בְּעֵרֶךְ, וּלְבַסּוֹף שָׁאַל אֶת הָאִמָּא, הַאִם הָיְתָה לְבִתָּהּ הַצָּעַת בָּחוּר לִפְנֵי כְּעֶשֶׂר שָׁנִים וְהַבַּת דָּחֲתָה הַצָּעָה זוֹ לְלֹא סִבָּה, וְעָנְתָה הָאֵם: אָמְנָם כֵּן. עָנָה לָהּ הָרַב: אִם כֵּן, מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲזֹר לָךְ?!

(חייבים להדגיש, פרק זה שכתבנו נכתב בכללות, אולם בוודאי שיש לדון בכל שידוך לגופו של ענין, שכן פעמים שהסיבה היא בנפשו או בנפשה של המשודך וכמובן שיש פעמים שישנה הצדקה בביטול, ורק שלא יהא מצב של סירוב מחמת קלות ראש, זלזול בגישה לשידוך, דחיה מסיבה שרירותית שלבו חפץ עדיין בחיי רווקות וכיוצא).

תוכן העניינים

חיה באמונה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה