פרק ב' - הדרכה מעשית והתמודדות בשידוכין לאשה · ג. כיצד להתיחס לרווקות ממושכת בעין של אמונה
עַד כֹּה דִּבַּרְנוּ לְמַצַּב "הַמַּסָּעוֹת" שֶׁבְּמַהֲלַךְ מְצִיאַת הַזִּוּוּג גַּם כַּאֲשֶׁר לֹא מִתְעַכֵּב הַזִּוּוּג וּמִצַּד הַגִּיל יִתָּכֵן שֶׁזָּכִית לְהִנָּשֵׂא בְּגִיל סָבִיר רַק דֶּרֶךְ מַסָּעוֹת מְפָרְכוֹת. עַתָּה נְדַבֵּר בַּנּוֹשֵׂא הַכָּאוּב בְּצַעַר כָּפוּל, מִלְּבַד מַהֲלַךְ הַמַּסָּעוֹת וְהַטִּלְטוּלִים לִמְצִיאַת הַזִּוּוּג, נוֹסָף עַל כָּךְ שֶׁהוּא לֹא מַגִּיעַ, הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת, מִתְבַּגְּרִים בַּגִּיל וְהַיְשׁוּעָה טֶרֶם בָּאָה, וְנָבִיא לְכָךְ כַּמָּה הִתְבּוֹנְנֻיּוֹת.
הִתְבּוֹנְנוּת רִאשׁוֹנָה - הַבּוֹרֵא בּוֹחֵר לָאָדָם מַצָּב שֶׁאֵין יוֹתֵר טוֹב מִמֶּנּוּ
וּבְכֵן מֵעִקְּרֵי וִיסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה בַּה' הוּא לִבְטֹחַ בּוֹ, כְּלוֹמַר לִסְמֹךְ עָלָיו, וְלִהְיוֹת נָכוֹן וּבָטוּחַ שֶׁהַבּוֹרֵא עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁהֲכִי טוֹב לָאָדָם, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר רוֹאָה אַתְּ שֶׁרַוָּקוּתֵךְ מִתְמַשֶּׁכֶת, הֲרֵי בָּרוּר הַדָּבָר שֶׁכָּךְ רְצוֹן ה', וּבְכֵן עָלַיִךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּמַצָּב זֶה דַּוְקָא נַעֲשֶׂה וְנִפְעָל הַפְּעֻלָּה הֲכִי טוֹבָה בִּשְׁבִילֵךְ.
הֲרֵי לְכָל אָדָם יֶשְׁנוֹ יַעַד וּמַטָּרָה בָּעוֹלָם, כָּל אָדָם בָּא לָעוֹלָם לְתַפְקִיד מְסֻיָּם, וּמוּבָא בְּדִבְרֵי הָאֲרִיזַ"ל שֶׁאַף אָדָם לֹא יוּכַל לְמַלֹּאת אֶת תַּפְקִיד חֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ הַצַּדִּיק הַגָּדוֹל לֹא יוּכַל לְמַלֹּאת תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַפָּשׁוּט בְּיוֹתֵר, וְלָכֵן אֵין לְהַקִּישׁ וּלְהַשְׁווֹת: לָמָּה פְּלוֹנִית מָצְאָה זִוּוּגָהּ מַהֵר...?! לָמָּה פְּלוֹנִית מָצְאָה זִוּוּג הָגוּן...?! שֶׁכֵּן לְכָל אַחַת וְאַחַת בָּעוֹלָם יֶשְׁנוֹ תַּפְקִיד מְסֻיָּם, וּבְהֶתְאֵם לְתַפְקִידוֹ כָּךְ אָפְנֵי מַהֲלַךְ חַיָּיו, וְתִקּוּנוֹ יְהֵא בְּכָךְ שֶׁיַּעֲמֹד בֶּאֱמוּנָתוֹ בַּה' בַּמַּצָּבִים וּבַתְּנָאִים שֶׁיְּסוֹבֵב לוֹ ה' לִחְיוֹת בָּהֶם אֶת חַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלּוֹ.
בָּרַוָּקוּת הַמְמֻשֶּׁכֶת בָּאָה אַתְּ עַל יִעוּדֵךְ וְתַפְקִידֵךְ בְּעוֹלָמֵךְ יוֹתֵר מִכָּל מַצָּב אַחֵר שֶׁהָיִית רוֹצָה בּוֹ.
הַמֻּשָּׂג הַשָּׁגוּר בְּפִי בְּנֵי אָדָם שֶׁרַוָּקוּתָם מִתְמַשֶּׁכֶת: פִסְפַסְתִּי שָׁנִים בַּחַיִּים... הִתְבַּזְבַּזְתִּי מֶשֶׁךְ כָּל אוֹתָם שָׁנִים... אֵלּוּ מֻשָּׂגִים הַסּוֹתְרִים אֶת עִקְּרֵי וִיסוֹדוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁכֵּן הָעִכּוּב הוּא בְּעַצְמוֹ תִּקּוּן שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ. לָךְ נִדְמֶה שֶׁאִם הָיִית נְשׂוּאָה, עִם יְלָדִים, עִם בַּעַל אַבְרֵךְ וְכַיּוֹצֵא, הֲרֵי שֶׁבְּזֶה הָיִית כְּבָר מְתֻקֶּנֶת, מֻשְׁלֶמֶת, הֵן בַּמּוּבָן הַגַּשְׁמִי וְהֵן בַּמּוּבָן הָרוּחָנִי, אוּלָם זֶה לֹא אֱמֶת כְּלָל, הָאֱמוּנָה מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ לְהַאֲמִין שֶׁאֵין מִי שֶׁבּוֹחֵר לָאָדָם אֶת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר עֲבוּרוֹ יוֹתֵר מֵהַבּוֹרֵא, וְאִם בָּחַר לָךְ הַבּוֹרֵא עַתָּה צוּרַת חַיִּים שֶׁכָּזוֹ - רַוָּקוּת מְמֻשֶּׁכֶת, אֵין יוֹתֵר טוֹב בִּשְׁבִילֵךְ עַתָּה מֵאֲשֶׁר מַצָּב זֶה, וְאַף שֶׁנִּרְאֶה לָךְ שֶׁמִּצַּד אֶחָד הָיָה בִּשְׁבִילֵךְ מַצָּב שֶׁל עֲלִיָּה רוּחָנִית, חַיֶּבֶת אַתְּ לִדְחוֹת מַחְשָׁבָה זוֹ, וּלְבַטֵּל רְצוֹנֵךְ לִרְצוֹן ה', וּבְכָךְ עֲלִיָּתֵךְ בְּרוּחָנִי תְּהֵא פִּי כַּמָּה וְכַמָּה, עַל אַף הַמֶּחְדָּלִים הַמֻּכְרָחִים הַנּוֹצָרִים בְּעִקְּבוֹת הָרַוָּקוּת הַמְמֻשֶּׁכֶת, כְּמוֹ כַּעַס, קִנְאָה, נִסְיוֹנוֹת בִּצְנִיעוּת וְכַיּוֹצֵא.
הִתְבּוֹנְנוּת שְׁנִיָּה - קִלְקַלְתְּ בְּרַוָּקוּת תְּתַקְּנִי בְּרַוָּקוּת
אוּלַי הִתְבּוֹנְנוּת זוֹ לֹא שַׁיֶּכֶת בְּכָל הַבָּנוֹת, אוּלָם שַׁיֶּכֶת הִיא לֹא לִמְעַט בָּנוֹת, הֵן כָּאֵלֶּה שֶׁהָיוּ בֶּעָבָר רְחוֹקוֹת אוֹ פַּשְׁרָנִיּוֹת מִמִּצְווֹת, פַּשְׁרָנִיּוֹת בִּצְנִיעוּת, אוֹ אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה שֶׁגָּדְלוּ בְּבַיִת חֲרֵדִי וּבְמֶשֶׁךְ רַוָּקוּתָן הָיוּ קְצָת "שׁוֹבָבוֹת", בָּרִי שֶׁתִּקּוּנָן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּאוֹתוֹ מַצָּב שֶׁבּוֹ קִלְקְלוּ, קִלְקְלוּ בְּרַוָּקוּתָן עֲלֵיהֶן לְתַקֵּן בְּרַוָּקוּתָן דַּוְקָא, וּכְשֶׁיְּסַיְּמוּ, תָּבוֹא תְּשׁוּעָתָן.
וּרְאִי לְכָךְ סִיּוּעַ לִדְבָרֵינוּ מִסִּפּוּר נִפְלָא שֶׁאֵרַע עִם הגה"צ רַבִּי מִיכְל יְהוּדָה לֶפְקוֹבִיץ' זַצַ"ל שֶׁהֵבֵאנוּ לְעֵיל פֶּרֶק א' אוֹת כ'.