פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · טז. משל נוסף לרעיון הנזכר במשל הקודם
מָשָׁל נוֹסָף לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה
אָדָם הַמְפַרְנֵס יְחִידִי אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, אֶת אִשְׁתּוֹ מְסַדֵּר כְּמַלְכָּה בַּבַּיִת, לֹא דּוֹרֵשׁ מִמֶּנָּה לַעֲבֹד בַּחוּץ, דּוֹאֵג לְכָל צְרָכֶיהָ וְצָרְכֵי בְּנֵי הַבַּיִת, וְרַק בַּקָּשָׁה אַחַת בְּפִיו, שֶׁיְּהֵא הַבַּיִת מְסֻדָּר פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, וְשֶׁתִּדְאַג לוֹ אִשְׁתּוֹ לְאַחַר שׁוּבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ לַאֲרוּחָה אַחַת בְּיוֹם מֻשְׁקַעַת חַמָּה וְטוֹבָה שֶׁתַּשְׂבִּיעַ אֶת רַעֲבוֹנוֹ, אַחַר שֶׁעוֹבֵד הוּא קָשֶׁה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְכִמְעַט לֹא בָּא אֹכֶל לְפִיו בְּמֶשֶׁךְ יוֹם עֲבוֹדָתוֹ.
בָּרוּר שֶׁזּוֹ בַּקָּשָׁה מִינִימָלִית, צוֹדֶקֶת וּמְחֻיֶּבֶת.
יוֹם אֶחָד לְאַחַר יוֹם מְפָרֵךְ חָזַר זֶה מֵעֲבוֹדָתוֹ הַקָּשָׁה, מְעוֹדָד בְּתִקְוָה הִנֵּה וּמְחַכָּה לוֹ אֲרוּחָה טוֹבָה מַרְגִּיעָה, מַשְׂבִּיעָה וּמְרַעֲנֶנֶת.
נִכְנָס זֶה לְבֵיתוֹ, אָכֵן רוֹאֶה הוּא עַל הַגַּז סִיר אֹכֶל, וּמִיָּד חָשׁ מַרְגּוֹעַ, הִנֵּה, לְזֶה צִפִּיתִי, עַתָּה אָבוֹא עַל סִפּוּקִי וּמַרְגּוֹעִי.
פּוֹתֵחַ אֶת הַסִּיר, וּלְנֶגֶד עֵינָיו נִרְאֶה פַּרְצוּפוֹ וְתוּ לֹא - סִיר נָקִי וּמַבְרִיק...!
פּוֹנֶה הוּא לְאִשְׁתּוֹ - בְּתִקְוָה שֶׁמָּא הָאֹכֶל בְּמָקוֹם אַחֵר, וְשׁוֹאֵל: אִשְׁתִּי, מַה הֵכַנְתְּ הַיּוֹם לַאֲרוּחָתִי?!
מְשִׁיבָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: הַיּוֹם לֹא הִתְחַשֵּׁק לִי לְבַשֵּׁל, יֵשׁ בָּאָרוֹן כַּמָּה עוּגוֹת...
הֲיֵשׁ לְתָאֵר אֶת קִצְפּוֹ וְזַעֲמוֹ שֶׁל זֶה, נַנִּיחַ שֶׁאָדָם זֶה גּוֹי, הֲלֹא מִיָּד הָיָה מַכֶּה אֶת אִשְׁתּוֹ, מְקַלֵּל, זוֹעֵם וְקוֹצֵף לְלֹא הֶפְסֵק וּבְיַחַס לְגוֹי בְּהֶחְלֵט הַדָּבָר צוֹדֵק.
לֹא נִגְמַר הַסִּפּוּר.
לַמָּחֳרָת הוֹלֵךְ גּוֹי זֶה לִבְדֹּק אֶת מַצַּב כַּרְטִיס הַהַגְרָלָה שֶׁרָכַשׁ לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים, וּמִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁזָּכָה בַּעֲשָׂרָה מִילְיוֹן שׁ"ח...
הִתְאַפֵּק אוֹתוֹ גּוֹי מִלְּסַפֵּר זֹאת לְשׁוּם אָדָם, וְהִמְתִּין לְסִיּוּם עֲבוֹדָתוֹ לְסַפֵּר זֹאת לְאִשְׁתּוֹ עַל אָשְׁרָם הַגָּדוֹל לוֹ זָכוּ בְּיוֹם אֶחָד.
מַגִּיעַ הוּא לְבֵיתוֹ, וְהִנֵּה לֹא מוֹצֵא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּבֵיתוֹ, קוֹרֵא לָהּ בִּשְׁמָהּ, עוֹנָה הִיא לוֹ מֵאַחַד הַחֲדָרִים שֶׁסָּגְרָה עַצְמָהּ בְּתוֹכוֹ, וְאוֹמֶרֶת לוֹ, בַּעֲלִי, פּוֹחֶדֶת אֲנִי פֶּן תַּכֵּנִי וּתְקַלְּלֵנִי שֶׁכֵּן גַּם הַיּוֹם לֹא הֵכַנְתִּי אֲרוּחָה...
מִיָּד מִתְפָּרֵץ הָאִישׁ בִּצְחוֹק גָּדוֹל... וּמִתִּמְהוֹנָהּ שֶׁל אִשְׁתּוֹ עַל צְחוֹקוֹ שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק נִכְנְסָה לְבֶהָלָה פֶּן אֵרַע לְבַעֲלָהּ מַשֶּׁהוּ מִכַּעֲסוֹ וְזַעֲמוֹ, יָצְאָה אֵלָיו לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ, וְאָז בְּנֹעַם וּבְחֵן אוֹמֵר לָהּ בַּעֲלָהּ: בּוֹאִי וּשְׁבִי, יֵשׁ לָנוּ הַפְתָּעָה גְּדוֹלָה הַיּוֹם, מוֹצִיא אֶת כַּרְטִיס הַהַגְרָלָה וְאוֹמֵר לָהּ, בְּכַרְטִיס זֶה אָנוּ מֵהַיּוֹם מִילְיוֹנֶרִים...
וְהִנֵּה פֶּלֶא, שָׁכַח זֶה מֵאֲרוּחָתוֹ, מֵרַעֲבוֹנוֹ, לְלֹא כַּעַס, לְלֹא קְלָלוֹת וְהַכָּאוֹת, אַדְרַבָּא מַצַּב רוּחוֹ הָיָה טוֹב וְשָׂמֵחַ גַּם בְּכַמָּה עוּגִיּוֹת.
מַה שֶּׁאָכַל אֶתְמוֹל עִם קְלָלוֹת וּצְעָקוֹת - אָכַל הַיּוֹם בְּנַחַת וּבְשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, מָה אֵרַע לְאוֹתוֹ גּוֹי, אֶתְמוֹל תָּקַף, הִכָּה, קִלֵּל, וְהַיּוֹם הִתְגַּמְּדָה אֶצְלוֹ כָּל אוֹתָהּ בְּעָיָה וְלֹא חָשׁ בָּהּ כְּלָל?
הַתְּשׁוּבָה פְּשׁוּטָה,
אֶתְמוֹל לֹא הָיָה לוֹ לְאוֹתוֹ גּוֹי שׁוּם עֲרָכִים גְּבוֹהִים מֵעֵבֶר לְמַאֲכָלוֹ, וּכְשֶׁזֶּה חָסֵר לוֹ, חָסֵר לוֹ כָּל עוֹלָמוֹ, הַיּוֹם כְּשֶׁחַי הוּא בַּעֲרָכִים שֶׁל מִילְיוֹנֵר, וַעֲדַיִן הַהִתְלַהֲבוּת וְהַהִתְפַּעֲלוּת מְפַעֶמֶת בְּקִרְבּוֹ, הִתְגַּמְּדוּ אֶצְלוֹ כָּל הָעֲרָכִים הַפְּחוּתִים.
אֵם וּבַת יְקָרוֹת!
אִם תְּיַקְּרוּ עַצְמְכֶן וְתָחוּשׁוּ אֶת הָעֲרָכִים הַגְּבוֹהִים שֶׁנֵּחַנְתֶּן בָּהֶם, וּתְנַצְּלוּם לְקִרְבַת ה', לִדְבֵקוּת בּוֹ, לִתְפִלָּה אֵלָיו, לְהַשְׁלָמַת עַצְמְכֶן בְּתַפְקִידְכֶן בְּבֵיתְכֶן עִם בַּעֲלֵיכֶן וְיַלְדֵיכֶן, תָּחוּשׁוּ סִפּוּק נַפְשִׁי עָצוּם, עַד שֶׁיִּתְגַּמְּדוּ בְּעֵינֵיכֶן כָּל חֲמוּדוֹת הָעוֹלָם וְתַעֲנוּגוֹתָיו, וּבַמֶּה שֶׁתִּשְׁתַּמְּשׁוּ מִן הָעוֹלָם יְהֵא זֶה לְצֹרֶךְ שְׁלֵמוּתְכֶן, וְאָז תָּחוּשׁוּ בְּתַעֲנוּגֵי עוֹלָם הַזֶּה הַנִּצְרָכִים לָכֶן לְצֹרֶךְ שְׁלֵמוּתְכֶן אֶת כָּל הַתַּעֲנוּגִים שֶׁבָּעוֹלָם, שֶׁכֵּן תִּשְׂמְחוּ בְּחֶלְקְכֶן אַחַר שֶׁמַּסְפִּיק הוּא לָכֶם לִשְׁלֵמוּתְכֶן, וִיקֻיַּם בָּכֶן: "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", שִׂמְחַתְכֶן תְּהֵא גַּם מֵעֶרְכֵי עוֹלָם הַזֶּה שֶׁבְּיֶדְכֶן, תֵּהָנוּ מֵהָאֲכִילָה, מֵהַלְּבוּשׁ, מֵהַטִּיּוּל וּמִכָּל אֲשֶׁר תִּשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ לְצֹרֶךְ הָעֲרָכִים הָעִקָּרִיִּים, שֶׁכֵּן תָּבִינוּ שֶׁדַּי בְּמוּעָט לְהִסְתַּפֵּק בּוֹ עַל מְנָת לְסַפֵּק אֶת הַגּוּף וְלַהֲבִיאוֹ עַל סִפּוּקוֹ בִּמְעַט זֶה, וְתָחוּשׁוּ שְׂבִיעָה בַּמּוּעָט וּבְחֶלְקְכֶן שֶׁנָּתַן לָכֶן ה' כְּאִלּוּ וּבְיֶדְכֶן כָּל הַהֲנָאוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי לֹא תָּחוּשׁוּ שֶׁחָסֵר לָכֶן מַשֶּׁהוּ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים לד, יא) "וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב". לֹא נֶאֱמַר שֶׁלְּדוֹרְשֵׁי ה' יֵשׁ כָּל טוֹב אֶלָּא לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב, כְּלוֹמַר גַּם אִם בְּפֹעַל אֵין לָהֶם אֶת כָּל הַטּוֹב הַגַּשְׁמִי שֶׁבָּעוֹלָם, תְּחוּשָׁתָם שֶׁלֹּא חָסֵר לָהֶם דָּבָר.
הֵפֶךְ אַנְשֵׁי הַחֹמֶר, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם אֶת כָּל גַּשְׁמִיּוּת הָעוֹלָם, חָשִׁים שֶׁחָסֵר לָהֶם עוֹד תַּאֲוָה, עוֹד כָּבוֹד, וְאֵין לְתוֹחַלְתָּם הַנִּכְזֶבֶת סוֹף עִמָּהּ יִחְיוּ, עִמָּהּ יָמוּתוּ וַחֲצִי תַּאֲוָתָם לֹא יַשִּׂיגוּ.
וּבְזֶה תַּחְסֹכְנָה מֵעַצְמְכֶן כַּעַס, הַקְפָּדָה, קִנְאָה, תַּחֲרוּת, כָּבוֹד, כִּי לֹא יִשְׁווּ בְּעֵינֵיכֶן עֶרְכֵי עוֹלָם הַזֶּה לִכְעֹס וּלְהַקְפִּיד עֲלֵיהֶם.