פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · טו. ככל שחיים בערכים גבוהים - הערכים הקטנים מתגמדים ונעלמים - משל נפלא להמחשה
הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם(ישעיה נא, ב) אֵם וּבַת יְקָרוֹת שֶׁבְּעַמֵּנוּ, כַּמָּה שֶׁתְּיַקְּרוּ עַצְמְכֶן, וְתַכִּירוּ בִּכְבוֹדְכֶן אֵצֶל הַבּוֹרֵא, וְיִהְיֶה מוּחָשִׁי אֶצְלְכֶם קִרְבַתְכֶן לַבּוֹרֵא, וְכַמָּה שֶׁיּוֹתֵר תֵּדְעוּ אֶת חֶפְצוֹ בְּקִרְבַתְכֶן, וְאֶת שַׁעֲשׁוּעָיו בִּתְפִלַּתְכֶן. וְאֶת הִתְפָּאֲרוּתוֹ בִּגְבוּרַתְכֶן וּבְנִצְחוֹן יִצְרְכֶם, כֵּן יִתְגַּמְּדוּ לִפְנֵיכֶם כָּל חֲמוּדוֹת עוֹלָם הַזֶּה הַמְדֻמּוֹת.
וּבְמָשָׁל נִפְלָא הָיָה מַמְשִׁיל זֹאת הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי יְהוּדָה לֵייבּ חַסְמָןזַצַ"ל בְּסִפְרוֹ "אוֹר יָהֵל".
מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְכוֹנִית פְּאֵר בְּשֹׁוִי מִילְיוֹן שׁ"ח, יוֹם אֶחָד נוֹסֵעַ הוּא בִּמְהִירוּת, צוֹפֵר לְכָל הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁמִּצִּדָּיו כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ לוֹ מָקוֹם, שֶׁכֵּן מְמַהֵר הוּא לְעִנְיָן מְסֻיָּם, מַגִּיעַ "אַחַר כָּבוֹד" לַחֲנִיָּתוֹ הַמְפֹאֶרֶת, מַחֲנֶה שָׁם אֶת רִכְבּוֹ הַמְפֹאָר, אָץ וְרָץ לְבֵיתוֹ, מַגִּיעַ לַמְּגֵרָה שֶׁבַּאֲרוֹנוֹ. שׁוֹלְפָהּ, מֵרִיק אֶת תְּכוּלָתָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּמַה לְּפָנָיו? מְכוֹנִיּוֹת קְטַנּוֹת - צַעֲצוּעֵי יְלָדִים בְּנֵי 2 - 3 הַנִּמְכָּרוֹת בִּשְׁקָלִים בּוֹדְדִים, יוֹשֵׁב הוּא לוֹ, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּהֶם, מְשַׂחֵק בָּהֶם עַל שֻׁלְחָנוֹ בָּזֶה אַחַר זֶה בַּהֲנָאָה מְרֻבָּה. לִזְמַן מָה עַד שֶׁשָּׂבְעָה נַפְשׁוֹ מִלְּהִתְעַנֵּג עֲלֵיהֶם...!
שׁוֹאֲלִים לְאָדָם זֶה, הַסְבֵּר לָנוּ פֵּשֶׁר הַנְהָגָתְךָ. הֲרֵי יֵשׁ לְךָ בַּחוּץ מְכוֹנִית בְּשֹׁוִי מִילְיוֹן שׁ"ח, מַה לְּךָ מִצַּעֲצוּעֵי הַיְלָדִים הַלָּלוּ. מֵשִׁיב: מַה לָּכֶם כִּי תִּתְמְהוּ עָלַי, מִתְעַנֵּג אֲנִי גַּם עַל מְכוֹנִיתִי הַמְפֹאֶרֶת וְגַם עַל מְכוֹנִיּוֹת אֵלּוּ - צַעֲצוּעֵי הַיְלָדִים...
מֶה הָיִינוּ אוֹמְרִים עַל אָדָם זֶה? בְּוַדַּאי שֶׁאֲחָזוֹ שִׁגָּעוֹן וְשִׁבּוּשׁ הַמַּצְרִיךְ טִפּוּל פְּסִיכוֹלוֹגִי...
לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּחְיֶה הָאָדָם בַּעֲרָכִים גְּבוֹהִים כְּעָשִׁיר בִּפְנִינָיו וּבְיַהֲלוֹמָיו, וּבְמַקְבִּיל יִחְיֶה גַּם בְּאוֹתָהּ מִדָּה בַּעֲרָכִים שֶׁל מִשְׂחֲקֵי הַיְלָדִים.
אָכֵן הַיְלָדִים שֶׁאֵין לָהֶם הֲבָנָה בַּעֲרָכִים גְּבוֹהִים, אֲזַי הַצַּעֲצוּעִים הֵמָּה הָעֲרָכִים שֶׁתּוֹפְסִים לָהֶם אֶת רֹאשָׁם, אוּלָם שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ יַחַד אֵצֶל הָאָדָם עֲרָכִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים בְּמִדָּה שׁוֹנָה, זֶה לֹא יִתָּכֵן.
וּבְכֵן בַּת יִשְׂרָאֵל הַיְקָרָה, אִם תַּפְנִימִי לְעַצְמֵךְ אֶת הָעֲרָכִים הָרוּחָנִיִּים הַגְּבוֹהִים, וְתִרְאִי בָּהֶם כְּעִקָּר, בְּמֵילָא יִתְגַּמְּדוּ לְפָנַיִךְ הָעֲרָכִים הַגַּשְׁמִיִּים וְהַחָמְרָנִיִּים, וְתִשְׁתַּמְּשִׁי בָּהֶם אַךְ וְרַק לְצֹרֶךְ קִיּוּמֵךְ, וּלְצֹרֶךְ הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל לְיַשֵּׂם לְמַעֲשֶׂה אֶת הַכָּרָתֵךְ בָּעֲרָכִים הָרוּחָנִיִּים.
בְּמַצָּב זֶה שֶׁהַכָּרָתֵךְ תְּהֵא אֲמִתִּית בָּעֲרָכִים הָרוּחָנִיִּים, לֹא תִּכְעֲסִי וְלֹא תַּקְפִּידִי בְּהֵעָדְרָם שֶׁל עֶרְכֵי הַחֹמֶר, לֹא תָּחוּשִׁי חֲסֵרָה, נִפְסֶדֶת, מְקֻפַּחַת, חַסְרַת בִּטָּחוֹן כְּלַפֵּי חַבְרוֹתַיִךְ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם כָּל טוּב עוֹלָם הַזֶּה, וְאוּלַי אַף תְּרַחֲמִי עֲלֵיהֶם עַל כָּךְ שֶׁטָּעוּ וְשָׁקְעוּ בְּהַבְלֵי הַחֹמֶר.