פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · ג. ישראל הם "בנים" לה'
הַפָּסוּק אוֹמֵר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם.
וְהַבּוֹרֵא נִקְרָא אָבִינוּ, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, ו): "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנֲנֶךָ". וְגַם הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה שֶׁהוּא אָבִינוּ, הֲלֹא מַהוּת הַיַּחַס שֶׁל אָב עִם בְּנוֹ הוּא בְּכָךְ שֶׁהָאָב הוֹלִיד לִבְנוֹ, וַהֲלֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶחְשָׁב יוֹתֵר "מִמּוֹלִידֵנוּ", שֶׁכֵּן נוֹתֵן הוּא חֶלְקוֹ בָּנוּ יוֹתֵר מֵאָב וְאֵם בִּיּוֹלוֹגִיִּים, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (נדה לא, ע"א): ג' שֻׁתָּפִין בָּאָדָם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָבִיו וְאִמּוֹ, אָבִיו, מַזְרִיעַ הַלֹּבֶן, שֶׁמִּמֶּנּוּ עֲצָמוֹת וְגִידִים וְצִפָּרְנַיִם וּמֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְלֹבֶן שֶׁבָּעַיִן. אִמּוֹ, מַזְרַעַת אֹדֶם, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וָדָם וּשְׂעָרוֹת וְשָׁחֹר שֶׁבָּעַיִן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ וּנְשָׁמָה, קְלַסְתֵּר פָּנִים, וּרְאִיַּת הָעַיִן, וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, וְדִבּוּר פֶּה, וְהִלּוּךְ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל.
וּבְכֵן בַּת יְקָרָה, בְּוַדַּאי מַסְכִּימָה אַתְּ לִקְרֹא לְאָבִיךְ וְאִמֵּךְ הַבִּיּוֹלוֹגִים בְּשֵׁם אַבָּא וְאִמָּא, זֶה פָּשׁוּט לָךְ לְלֹא סָפֵק, וּבְכֵן לָמָּה לֹא יוֹתֵר פָּשׁוּט בְּעֵינַיִךְ שֶׁהַבּוֹרֵא כְּמוֹ כֵן נִקְרָא אָבִיךְ, וַהֲלֹא קַל וָחֹמֶר, אִם הָאָב וְהָאֵם שֶׁנּוֹתְנִים לָךְ רַק אֶת הַחֹמֶר גֶּלֶם הַגַּס וְהַגַּשְׁמִי - חֹמֶר דּוֹמֵם שֶׁאֵין בּוֹ חִיּוּת, נִקְרָאִים אַבָּא וְאִמָּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנּוֹתֵן לָךְ אֶת הַחֵלֶק הָעִקָּרִי שֶׁבְּגוּפֵךְ, שֶׁזּוֹהִי צוּרָה, נְשָׁמָה, כֹּחוֹת הַמִּשּׁוּשׁ הָרוּחָנִים - לֹא יִקָּרֵא לָךְ בְּשֵׁם אַבָּא?!
אָכֵן הַבּוֹרֵא הוּא גַּם מַלְכֵּנוּ, כַּמְבֹאָר בִּפְסוּקִים רַבִּים בַּתּוֹרָה, וּכְמוֹ ה' מֶלֶךְ, ה' מָלַךְ, ה' יִמְלֹךְ, וְעוֹד הַרְבֵּה, אוּלָם אֵין כָּאן סְתִירָה, שֶׁכֵּן בַּת שֶׁל מֶלֶךְ, הַמֶּלֶךְ נֶחְשָׁב לְגַבֶּיהָ גַּם מֶלֶךְ וְגַם אָב, שֶׁכֵּן גַּם בַּת שֶׁל מֶלֶךְ חַיֶּבֶת בִּכְבוֹד אָבִיהָ כְּמֶלֶךְ, אוּלָם אָסוּר לָהּ לִשְׁכֹּחַ שֶׁהִנָּהּ בַּת מֶלֶךְ וְלֹא כְּאֶזְרָחִית פְּשׁוּטָה בִּמְדִינָתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ.