פרק א' - דעו והאמינו בכחכן! · סִפּוּר הַמְחָשָׁה לֵידַע אֶת עֶרְכֵּנוּ
לְמָה דּוֹמֶה הַדָּבָר?
בְּסֵפֶר "אַשְׁרֵינוּ" מוּבָא סִפּוּר הַמַּמְחִישׁ אֶת דְּבָרֵינוּ.
בְּאַחַת מִדְּרָשׁוֹתָיו הַמְאַלְּפוֹת הֵבִיא הג"ר חַיִּים קְרַייזְוִירְט זַצַ"ל אֶת דִּבְרֵי הַתַּנָּא רַבִּי עֲקִיבָא בַּמִּשְׁנָה (מסכת אבות פ"ג): חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם".
הַמִּשְׁנָה כּוֹפֶלֶת בִּלְשׁוֹנָהּ לִכְאוֹרָה אֶת אוֹתָהּ אִמְרָה: חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל... חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם...
מֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְקַשֵּׁיתִי, אָמַר הָרַב, מַה פֵּשֶׁר הַכְּפִילוּת בְּדִבְרֵי הַתַּנָּא, שֶׁבְּנוֹסָף לַ"חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל", הוּא אוֹמֵר גַּם "חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם"? מַהִי מַשְׁמָעוּת הַ"נּוֹדַעַת לָהֶם" הַנּוֹשֵׂאת בִּכְנָפֶיהָ "חִבָּה יְתֵרָה"? עַד שֶׁבָּא לְיָדִי מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר בְּעִקְּבוֹתָיו נִתְחַוְּרוּ לִי דִּבְרֵי הַמִּשְׁנָה.
וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כָּךְ הָיָה. בַּיָּמִים שֶׁקָּדְמוּ לְמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כַּאֲשֶׁר רֵיחַ אֲבַק - שְׂרֵפָה כְּבָר נִשָּׂא בָּאֲוִיר, נִגַּשׁ אֵלַי יְהוּדִי וּצְרוֹר מִסְמָכִים בְּיָדוֹ. יֵשׁ לִי בַּקָּשָׁה, אָמַר הָאִישׁ: הַיָּמִים הֵם יְמֵי עֶרֶב - מִלְחָמָה, אַף אֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה יֵּלֵד יוֹם, וְכֻלָּנוּ חַיִּים בְּצֵל הַשְּׁאֵלָה מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת. אִי - לְזֹאת, בִּרְצוֹנִי לְהַפְקִיד בְּיַד כְּבוֹד הָרַב מִסְמָכִים אֵלֶּה הַמְּעִידִים עַל פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאַחַד הַבַּנְקִים בִּשְׁוַיְץ. כְּדֵי שֶׁאִם אָמוּת חָלִילָה בַּמִּלְחָמָה וְהָרַב שְׁלִיטָ"א יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, יוּכַל לְהַעֲבִירָם לִידֵי אֶחָד מִצֶּאֱצָאַי. בַּקָּשָׁתִי שְׁטוּחָה לְפָנָיו, שֶׁיּוֹאִיל הָרַב בְּטוּבוֹ לְאַתֵּר מִישֶׁהוּ מִצֶּאֱצָאַי וּלְהַעֲבִיר לְיָדוֹ אֶת הַמִּסְמָכִים, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לֵהָנוֹת מֵהַכֶּסֶף.
בְּחַסְדֵּי שָׁמַיִם הִמְשִׁיךְ הָרַב לְסַפֵּר, שָׂרַדְתִּי אֶת הַמִּלְחָמָה, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת תַּרְתִּי אַחֲרֵי יוֹרְשֵׁי הָאִישׁ, אַךְ לְלֹא הַצְלָחָה. וְהִנֵּה כַּעֲבֹר כְּעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים, בְּנָסְעִי בָּרַכֶּבֶת הַתַּחְתִּית בְּאַחַת מִמְּדִינוֹת אַרְצוֹת הַבְּרִית, הִתְיַשֵּׁב לְיָדִי אָדָם שֶׁהַכָּרַת פָּנָיו עָנְתָה בּוֹ שֶׁהוּא עָנִי וּמְדֻכָּא בְּיִסּוּרִים. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה הוּא תִּנָּה בְּפָנַי אֶת צָרוֹתָיו, וְסִפֵּר בֵּין הַשְּׁאָר שֶׁהִגִּיעַ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית כְּפָלִיט לְלֹא מִשְׁפָּחָה וּבְלִי מִקְצוֹעַ. כַּיּוֹם הוּא מְשַׁמֵּשׁ כִּ"כְלִי קֹדֶשׁ" בַּעֲיָרָה קְטַנָּה וּמִתְפַּרְנֵס בְּקֹשִׁי.
מִשֶּׁסִּיֵּם אֶת דְּבָרָיו שְׁאַלְתִּיו לִשְׁמוֹ, וְכַאֲשֶׁר נָקַב בִּשְׁמוֹ חָזַרְתִּי וְשָׁאַלְתִּי הַאִם פְּלוֹנִי [אֲשֶׁר הִפְקִיד בְּיָדִי אֶת הַמִּסְמָכִים] הוּא קְרוֹב מִשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ. זֶה אָבִי! הֵשִׁיב הָאִישׁ. מִיָּד סִפַּרְתִּי לוֹ עַל הַיְרוּשָׁה הַגְּדוֹלָה שֶׁהוֹרִישׁ לוֹ אָבִיו וּמָסַרְתִּי לוֹ אֶת הַמִּסְמָכִים. אֲבָל אֵין לִי כֶּסֶף לִנְסֹעַ לִשְׁוַיְץ, אָמַר הַבֵּן הַמֻּפְתָע. אַל דְּאָגָה, אָמַרְתִּי לוֹ, אֲנִי אַלְוֶה לְךָ אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ. הָאִישׁ מִהֵר לִנְסֹעַ לִשְׁוַיְץ וְשָׁם הִתְבָּרֵר שֶׁהַפִּקְדוֹן הֵכִיל סַךְ שֶׁל שְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי מִילְיוֹן דּוֹלָר! זֶה הָיָה לִפְנֵי כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה, וּבְאוֹתוֹ פֶּרֶק זְמַן הָיָה נֶחְשָׁב לִסְכוּם אַגָּדִי!
וּבְכֵן נִתְבּוֹנֵן, הַבֵּן הַזֶּה, כָּל הַזְּמַן שֶׁלֹּא יָדַע מִירוּשָׁתוֹ הַמַּגִּיעָה לוֹ מֵאָבִיו, הֵיאַךְ נִקְרָא לוֹ, עָשִׁיר אוֹ עָנִי?
הַתְּשׁוּבָה.
בְּהֶחְלֵט קָרוּי הָיָה עָשִׁיר, רַק שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהוּא עָשִׁיר.
וְכַמָּה מִסְכֵּן הָיָה זֶה שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהוּא עָשִׁיר, הֲלֹא בְּשֶׁל כָּךְ חַי אֶת חַיָּיו בְּעֹנִי וּבְמַחְסוֹר.
"חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל" זוֹהִי עֲשִׁירוּת שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ וְאֵין קֵץ לָהּ. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁחֲסֵרִים אָנוּ אֶת הַ"נּוֹדַעַת לָהֶם", הֲרֵינוּ דַּלִּים וְרָשִׁים! עַל כֵּן אוֹמֵר הַתַּנָּא "חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם". דְּהַיְנוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִתְוַדְּעִין לַיְדִיעָה הַחֲשׁוּבָה בִּדְבַר הֱיוֹתֵנוּ צֶלֶם אֱלֹקִים, בָּנִים לַמָּקוֹם וּמְקַבְּלֵי כְּלִי חֶמְדָּה, אָנוּ נַעֲשִׂים מֻקָּפִים בְּחִבָּה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וּמַרְנִינָה לְאֵין שִׁעוּר! מָה רַב הוּא, אֵפוֹא, הָעֹשֶׁר וְהָאֹשֶׁר אֲשֶׁר אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג עַל יְדֵי גִּלּוּי הַ"נּוֹדַעַת לָהֶם". עַד כָּאן דִּבְרֵי הָרַב.
ב. עוד אבינו חי... אל נהא כיתומים ואביהם חי
אוּלָם הַסִּפּוּר עֲדַיִן אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְנוֹשְׂאֵנוּ, נוֹשְׂאֵנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר כָּאוּב מֵאוֹתוֹ בֵּן שֶׁמֵּת לוֹ אָבִיו וְרַק הִשְׁאִיר לוֹ יְרוּשָׁה.
נוֹשְׂאֵנוּ הוּא, שֶׁהָאַבָּא חַי, מָצוּי אֵצֶל הַבֵּן, וְהִנּוֹ נָגִישׁ בְּיוֹתֵר עִם בְּנוֹ, וְאוֹתוֹ הָאָב עָשִׁיר וְחָכָם כָּלוּל מִכָּל הַמַּעֲלוֹת בַּכֹּחוֹת וְהַיְכוֹלוֹת, אֶלָּא שֶׁהַבֵּן לֹא מוּדָע לְכָךְ שֶׁאָבִיו מָצוּי אֶצְלוֹ, וְחַי אֶת חַיָּיו כְּיָתוֹם בְּחַיֵּי אָבִיו. הֲיֵשׁ מִסְכֵּן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?! הֲיֵשׁ חוֹלֶה בְּנַפְשׁוֹ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ?!
נְתָאֵר לְעַצְמֵנוּ, בַּת שֶׁל מֶלֶךְ, בִּתּוֹ יְחִידָתוֹ, אֲהוּבָה עָלָיו בְּיוֹתֵר, שֶׁבְּאֶפְשָׁרוּתָהּ לְהִכָּנֵס לְאָבִיהָ בְּכָל עֵת, וְאָבִיהָ שָׂמֵחַ מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ, וְאַף מְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה שֶׁתִּתְרָאֶה אֵלָיו כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר, וּבַת זוֹ הוֹלֶכֶת וּמְקַבֶּצֶת נְדָבוֹת בָּרְחוֹבוֹת לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשָׁהּ, וּכְשֶׁאוֹמְרִים לָהּ, הֲרֵי אָבִיךְ מֶלֶךְ, חָפֵץ לִרְאוֹתֵךְ, חָפֵץ לְהַעֲנִיק לָךְ, לָמָּה אַתְּ מִסְתּוֹבֶבֶת בָּרְחוֹבוֹת כְּקַבְּצָנִית?
מְשִׁיבָה הַבַּת.
תּוֹכִיחוּ לִי שֶׁהוּא אָבִי... תּוֹכִיחוּ לִי שֶׁאֲנִי יְקָרָה לוֹ... תּוֹכִיחוּ לִי שֶׁאֲנִי לֹא נֶטֶל עָלָיו... תּוֹכִיחוּ לִי שֶׁאֶפְשָׁרִי לִי לְהִכָּנֵס אֵלָיו מָתַי שֶׁאֶרְצֶה...
לְדַעְתִּי, אוֹמֶרֶת אוֹתָהּ הַבַּת הַמִּסְכֵּנָה, נִרְאֶה לִי שֶׁאֵינִי אֶלָּא אֶזְרָחִית עֲלוּבָה בִּמְדִינָתוֹ, קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ חֲשׁוּבָה לוֹ, קָשֶׁה לִי לְהַאֲמִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ עִנְיָן בִּי כְּלָל, אֵינֶנִּי מַאֲמִינָה שֶׁהָרְשׁוּת נְתוּנָה לִי לְהִכָּנֵס אֶצְלוֹ מָתַי שֶׁאֶרְצֶה, מִשְׁפָּטִים אֵלּוּ נִרְאִים לִי הֲזוּיִים רְחוֹקִים מֵהַמְּצִיאוּת...
נוֹשְׂאֵנוּ לֹא עוֹסֵק בְּמִסְכֵּנוּת שֶׁל עָנִי שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁאָבִיו הַמֵּת הִשְׁאִיר לוֹ יְרוּשָׁה. נוֹשְׂאֵנוּ עוֹסֵק בְּמִסְכֵּנוּת נוֹרָאָה פִּי כַּמָּה, שֶׁהַבַּת לֹא מוּדַעַת לְיִחוּסָהּ, אָבִיהָ חַי, נָגִישׁ, וְהַבַּת אֵינָהּ מוּדַעַת לִמְצִיאוּת יִחוּסָהּ.