אור ברסלב

חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)· רבי אליהו היילפרין

תשובה

חולין

הנה בתשובות מהרי"מ מהג׳ הרב דק"ק בריסק זצ״ל סי׳ ט״ז הביא אודות אשה אחת שנסעה מאישה למרחוק ועזבה את בעלה זה שמונה שנה, אם יש בזה איסור דרגמ״ה, והנה בנ"ב במ"ת חלק אהע"ז סי׳ ו' כתב עוד סברא כו', אבל בנ"ד היכא דלית לי' אשה כלל ואם ישב בלא אשה יכשל לפעמים בהרהורא עבירה בזה לא תיקון רגמ״ה, וכתב הרב המחבר הנ"ל וז״ל ונראה לי יסוד ברור לסברא זו מסוגי' דסוטה דף (מ׳) [ח'] דקאמר ר"י אם הי' לבה נאה כו'. וכתבו התוס׳ ע"ז אע"ג דגז״ה שוא"ת לאו מיעקר הוא. והקשה המחבר זצ״ל קשיא לי טובא דשם אמר רבא דר״י כו' דרבנן אדרבנן כו', וכתבו התוס' ד"ה (האיש היה נסקל ערום) ותימא [כו'] כיון דלא חיישינן להרהורא הי' לנו לנוולה משום יסור, וקשיא לי מאי פריך כיון דהיה הרשות ביד חכמים לעשות כמו שירצו חיישינן להרהורא, בשלמא גבי סוטה לא רצו לבטל גז"ה משום הרהורא, משא"כ גבי סקילה דליכא גז"ה חיישינן להרהורא אלא ודאי צ"ל דה״פ דהש"ס פשוט להו דגם רבנן לא פליגי בסברא זו על ר״י דוודאי במקום דניחוש להרהורא היינו מבטלין גז״ה כו', א"כ גבי סקילה הי׳ לסקלה ערום משום יסור, רק דסברי דבזה לא שייך שום הרהור כלל מטעם דרבנן לא חיישי להרהור לפי שעה, וכן כתבו התו׳ בסוטה דף י"ט ד"ה וכהן (ר״ל וא״כ קשי' דרבנן אדרבנן מדוע (בסקילה) [בסוטה] לא חיישי להרהורא דהוא ג״כ לפי שעה) וכתב אלי ידיד נפשי גדול אחד מתחנותי השגה על המחבר דאין דמיונו עולה יפה שמדמה עבירות יחיד למכשול דרבי', וראיתו מגיטין דף ל"ח מאשה חציה שפחה וחציה ב"ח כו' הואיל ונהגו בה מנהג הפקר הי׳ כפו את רבה לעשות לה ב"ח, אלמא דמשום עבירות ומכשול רבים הי' כייפינן לעשות אותה ב״ח אע"פ שאין כאן שום מצוה (עולה) [עלה], דהא אשה אינה מצווה על פו״ר, ואלו גבי מי שחצי עבד וחצי ב״ח דא"ל ב"ש לב״ה תקנתם את רבו כו' לישא שפחה כו' אלמא דמשום מצות פו"ר או משום לשבת (יצרו) [יצרה] היו כופין את רבו אבל היכא דליכא האי טעמא כגון שהיה לו בנים בהיותו נכרי ונמכר לעבד כנעני ונשתחרר חציו דקי"ל דקיים פ"ו בהיו לו בנים בהיותו כנעני לא כייפינן את רבו, ואמאי תיפוק לי׳ משום עבירה כיון שאינו יכול ליקח שפחה ולא ב"ח ודאי יבא לידי מנהג הפקר וא"כ אמאי לא היה כופין את רבו לעשות לו ב״ח משום עבירה כמו בחציו עבד וחציו ב"ח היכא דנהוג מנהג הפקר אלא ע"כ דשאני בין עבירת יחיד לעבירת רבים ועוד ראי' מסוגיא דסוטה דמסקינן התם דכ"ע אית להו דר"נ ר״ל לברור לו מיתה יפה והכא בהא קמפלגי (ס") [מ"ס] כו' ומ"ס צערא דגופא עדיף כו׳ והשתא קשיא א"כ מעיקרא דמקשי׳ מדר"י אדר"י אמאי לא משני דהתם גבי סקילה היינו טעמא דר"י דהיה נסקלת ערומה אע"פ שחייש ר"י להרהורא משום מיתה יפה, אע״כ צ״ל דליכא לשנויי הכי דמשום מיתה יפה לא הוי מייתינן רבים לידי עבירה כמו שכתב במהרש"א אלמ' דמשום טיבותא דידי' לא מייתינן רבים לידי עבירה וקשיא מההיא דמי שחצי' עבד וחצי' ב"ח דמשום תקנת העבד הי' מייתינן הרב לידי עבירה לעבור בעשה דלעולם בהם תעבודו אלא ע"כ דשאני בין עבירה דרבים לעבירה דיחיד, ולי נראה להמליץ בעד המחבר שאין מכל הראיות שום השגה על הגאון המחבר הנ"ל. וזה הוא [א] היכא דאיכא עבירת יחיד כנגד עבירת ומכשול רבים השכל הישר והסברא נותנת שנדחה עבירת יחיד כנגד עבירת ומכשול רבים ואין צריך להביא ראיות ע"ז כגון בחצי' שפחה וחצי' ב"ח דהיו כופין את רבה לעשות לה ב"ח, ורבה עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו החמורה ואע"פ שאין על אשה מצות פו"ר אם מחמת שנהגו בה מנהג הפקר ונכשלים בה רבים נדחה עשה החמורה נגד הל"ת דקיל [ב] אם הענין הוא יחיד כנגד יחיד כמו גבי חצי עבד וחצי ב"ח שהי' כופין את רבו לכתוב לו ג"ש מחמת שהעבד אין יכול ליקח שפחה ולא ב"ח הגם שרבו עובר בעשה ואצל העבד אינו אלא שעובר בעשה דפו״ר, ורק יחיד כנגד יחיד התם טעמא כמו שכתבו התוס' בשבת דף ד' מחמת שפו״ר למצוה רבה יחשב והוי כרבים נגד יחיד, ומה שהביא ראי' מיבמות בהיו לו בנים בהיותו כנעני שנמכר לעבד כנעני ונשתחרר חציו, דלא הי' כייפינין לרבו לכתוב לו ג"ש ולא חיישינן מחמת שאין יכול לישא לא שפחה ולא ב״ח. ולא חיישינן משום מכשול עבירת דעבד התם ג"כ טעמא רבה איכא הואיל דקיים מצות פו"ר בבנים שהיו לו בהיותו כנעני והמצוה דפו״ר אינו מוטל על העבד עוד רק החשש משום מכשול עבירה דעבד מחמת זה לבד אין סברא שנוכל לכוף את רבו לעבור בעשה דלעולם כו' כי מי ידחה מפני מי האם אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ובפרט שרבו יעבור בעשה החמורה דלעולם כו׳ ובעבד אינו אלא החשש משום מכשול ל"ת, האם ספק מכשול ל״ת ידחה עשה החמורה ולא דמיא לחצי' שפחה וחציו ב"ח שהי' כייפינן לרבה התם משום מכשול דרבים הוי עבירות רבים כנגד יחיד כנ״ל [ג] ואם רבים כנגד רבים מה שהובא בפסחים ד׳ נ״ט שאין מתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ונרות ב"ה, ופסח ומחוסר כפורים בע"פ בלבד שטובל ואוכל פסחו לערב וקעברי כהנים על עשה דהשלמה כדי שיקיימו עשה דפסח התם הטעם דפסח יש בו כרת לכן נדחה עשה דהשלמה דאין בו כרת נגד עשה דפסח שיש בו כרת, אבל בנידון שאלת המחבר מהאשה שנסע' שמונה שנים מבעלה חיישינן שיעבור עבירה מחמת זה מדוע לא ניחוש אפילו לעבירת יחיד דאין על זה שום טעם שנאמר שנדחה זה מפני גזירת רגמ"ה אפילו אם יעבור עבירה כי ע"ז נוכל לומר שע"ז בוודאי לא תיקן כמו שהעתיק המחבר הלשון מתשו' נ"ב, וגם הסברא נותנת דע"ז לא תיקן, דהא הגזירה דר״ג מטעם שמא יתקוטטו או שמא לא יספוק לו לזון שתי נשים אבל בענין שמחמת גזירתו יצא תקלת עבירה לא תיקן, דוגמ' לזה הא דאמר רבא בפרק ב"מ ניחא לחבר דלעביד אסורא קלילא כו':

וראית המחבר מסוטה שאלים עבירת הרהור שדוחה גזירת הכתוב א"כ יעקר גזירת דרגמ"ה אף אם נאמ' שגז' אפי' במקו' מצו' פו"ר ומה שמקש׳ מעכ"ת מנגעים משנה ד' כיצד ראית נגעים כו' ר"י אומר אף כו', וא"כ כיון דחייש ר"י להרהורא היכא משכחת דכהן יראה הנגע, לענ"ד ג"כ לא קשיא מידי מחמת שהנגע קטנה יכול להיות שמכוסה כל בשרה, רק במקום הנגע רואה שהיא מגולה, ומאי דהקשה מדוע אר"י אם הי' לבה נאה דווקא מחמת שחייש להרהורא א"כ אפילו אם יהי' מכוערת נמי ליחוש דהא אמר דאסו' להסתכל בא״א ואפי' מכוערת משום ונשמרתם מדבר רע, ג"כ לא קשיא שום שמץ קושיא דחילוק גדול הוא דחכמינו הזהירו להשמר מכל דבר רע אפילו על צד רחוק האפשרי דהיינו אפילו היא מכוערת (ובנזיר אמרו סחור סחור וכו') אבל לעקור גז"ה לגמרי בסוטה הגם שהיה בשוא"ת לא רצו לעקור כי אם בחשש קרוב דהיינו אם לבה נאה. וגם סברת ר"י דאולי התורה ג"כ לא התירה לגלות את לבה אם היא נאה כמו שאמר ביבמות דף פ"ז ע"ב משום דרכי' דרכי נועם, ועוד נ"ל דר״י סובר הואיל דסוטה מנוולין אותה ואינה כוחלת ופוקסת ואם גופה יהי' מכוערת ג"כ אז גם ר"י מודה שאין חוששין להרהורא כלל, וראי' לזה מנזיר דף מ"ו דר"ש שזורי ג״כ חייש להרהורא שמא יתגרו בה פרחי כהונה כסברת ר"י בסוטה. ואעפ״כ פליג על ר"י בסוטה ומודה לחכמים כנ״ל, א"כ נוכל לומר אף דר"י פליג על סברא זו לבד דמחמת דמנוולין אותה דאינה כוחלת ופוקסת אעפ״כ חייש להרהורא מחמת דגופה נאה, אך אם יהי' גופה מכוערת ג״כ ונוסף לזה שאינה פוקסת אז גם ר"י מודה שאין חוששין להרהור כלל, כדי שלא יהי' פלוגתא רחוקה בין ר״י ובין רשש״ז, ובגמ׳ ע״ג דאסרו להסתכל בא״א אפילו מכוערת איירי דכוחלת ופוקסת כדרך הנשים רק שגופה מכוערת:

ומדי עברי בסוגיא זו בתוס' ד״ה האיש נסקל כו' דלהכי קשיא דרבנן אדרבנן כיון דלא חיישינן להרהורא בסקילה הי' לן לנוולה משום יסור. פליאה דעת ממני האיך שייך לומר שממיתת סקילה לבד לא תוסר עד שנוסיף לה עוד קלון וחרפה לסקלה ערומה הא אין לך יסור גדול ממיתה ומה לנו לבזותה בחנם, האם זה ה' חוק חכמינו ז"ל אפילו אם לא ידע המקשן מסברת ר"נ ואהבת לרעיך כמוך ברור לו מיתה יפה ואיך יקשה דרבנן אדרבנן נגד הסברא והשכל:

ועוד קשיא לי לפי דברי תוס' דעיקר הוכחת המקשן דבסקילה ע״כ סברי דחיישינן להרהורא דאל"כ לנוולה משום יסור ואצל המקשן הוא סברא פשוטה, א"כ לדעת המקשן מוכרחים אנו לומר שבכל ד' מיתות התורה בעת מיתתם כל מה שיכולין הי׳ לנוולן אותם מנוולין משום יסור א"כ יהי׳ קשיא מרבנן דר"י אדרבנן מסנהדרין דפליגי רבנן ור"י בהריגה דחכמים אומרים בסייף ור"י אומר בקופץ, ואמרו שם חכמים לר"י אם הי׳ ימיתו אותם בקופץ אין לך מיתה מנוולת מזו ולפי סברת המקשן לפי' התוס' הכא מה השיבו חכמים לר"י ופליגי עלי' מחמת הטעם דאם ימיתו אותם בקופץ אין לך מיתה מנוולת מזו. ולפי סברת המקשן מחמת שבקופץ יהי׳ מיתה מנוולת יותר ממיתה בסייף מנוולין אותם משום יסור כי גז"ה ג"כ במיתת הריגה אינו מפורש בתורה אם בסייף או בקופץ כמו בסקילה וביד חכמים והי' לעשות כמו שירצו, והא דהוסיפו חכמינו ז"ל להוסיף ולנוולה בסוטה דהיינו היתה מתכסה בלבנים כו' התם ניחא ששייך משום יסור דאפילו אם תצא טהורה ולא תמות מהמים המאררים יהיו הפעולה מהניוול לנשים אחרות שלא יביאו עצמן עוד להתיחד עם אנשים אחרים אבל משום עבירה חמורה שהי' ממיתים אותם מיתת ב"ד אין שייך לומר שבמיתה לא יוסרו עד שמנוולין אותם אז יווסרו, וא"כ לפי׳ התוס׳ קשי' דקארי' לי׳ מאי קארי ורש"י פירש בסנהדרין דף מ"ה ד"ה דרבנן חיישי להרהורא כו' דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן כו' נעביד לה אנן כדי שתמות מהר, ולכאורה נראה דרש"י ז"ל לא רצה לפרש משום יסור כפירוש התוס' בסוטה משום קושיתי, אך בסוטה ח' בד״ה וכ"ת ניעבד לה תרתי פירש״י מיתה ובושה דהיינו לרעתה היפך ממה שכתוב בסנהדרין וצ"ע, אך באמת מה שפירש"י בסוטה מוכרח יותר דאם כפירש"י בסנהדרין דנפרש וכ״ת ניעבד דהיינו הי' מיתת סקילה ולסקלה ערומה מחמת טובתה כדי שתמות מהר, וא"כ הטעם משום ואהבת לרעיך כמוך [לא] יבא על נכון תירוץ רבא אמר ר"נ ואהבת לרעיך דמשמע שהוא תירוץ חדש, וע״כ הוא כפירוש התוס׳ הכא משום יסור אך לבד מה שהקשיתי על דברי התו' כו' קשיא לי עוד שזה נגד סוגית הש"ס דרבא תירץ דאין לך יסור גדול ממיתה כי ניול כנגד מיתה כאין יחשב, והדר פריך למה לא ננוולה מלבד המיתה משום יסור, וצע"ג לדעתי על פי' התוס', ולולא פי' התוס' הי' נראה לפענ״ד לפרש הסוגי' דסבר' המקשן הכא דבסקילה ע״כ סברי רבנן דחיישינן להרהורא דאל״כ אמאי פליגי רבנן על ר"י ואמרו דאין אשה היה נסקלת ערומה הגם שהתורה לא כתבה רק וסקלו אותו בלשון זכר ואצטריך לגופי׳ שיסקלו אותו בלא כסותו ועי"ש בתוס' סנהדרין. אך כיון דבכל התורה השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין ומיתות היה לנו לסקלה גם אותה ערומה כמו באיש כמו שפירש"י שם בסנהדרין שזאת סברת ר"י, אלא ע"כ סבירי להו דחיישינן להרהורא ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, וע"ז תירץ רבא הכא טעמא מאי משום יסור אבל בסקילה אין לך יסור גדול ממיתה ר"ל דזה סברא חצונה ופשוטה וכ"ע סברי הכי, לא שמחדש רבא הסברא רק דרך גררא נקיט ואמר הואיל והתם טעמא מאי כו׳ נקט אבל הכא כו׳ ועיקר התירוץ והחידוש על טעמא דרבנן בסקילה הוא על הקושיא וכי תימא נעביד לה תרתי וכפירש"י מיתה ובושה כקושית המקשן על רבנן בסקילה דע"כ סברי דחיישינן להרהורא, דאל"כ אמאי פליגי רבנן על ר"י הא בכל מקום השוה הכתוב אשה לאיש כנ"ל, ע״ז תירץ רבא דטעמא דרבנן משום דאמר ר"נ ואהבת לרעיך כו', ולא משום דחיישינן להרהורא ועל איש דכתב רחמנא בפירוש שיסקלו אותו בלא כסותו אין כח ביד חכמים לעקור, אבל באשה דלא כתיב עלי' בפירוש רק משום טעם דבכל התורה השוה הכתוב אשה לאיש יש כח ביד חכמים לעקור בשוא״ת כמו שכתבו הפוסקים, וכן משמע כדברי בירושלמי פרק ששי דסנהדרין הלכה ד' גמרא מחלפא שיטת ר"י תמן אמר הכי כו' מחלפא שיטת רבנן תמן אמרו האיש הי' נסקל ערום כו' וכאן אמרו הכין הכא ואהבת לרעיך כו׳ ברם תמן ונוסרו, ותיבת הכא אין לך יסור גדול מזה לא נזכר, וזה הוא כדברי שאין זה סברת רבא שמחדש כנ"ל ובסוגיא זו קשיא לי למסקנת הגמרא דסבר ר״י דנייחא דגופא עדיף, וגם לפי המסקנא ידעינן לא יכול להיות שום הרהור מחמת דגמירי דאין יצה"ר שולט באחרניתא א"כ למה לי קרא בסקילה ורגמו אותו שיסקלו אותו ערום בלא כסותו הא מסברא חצונה נדע שיסקלו אחד אנשים ואחד נשים ערומים משום ואהבת לרעיך כו' דנייחא דגופא עדיף ולכאורה הי' נ"ל לישב דלא קשי׳ דמסברא חצונה אם לא כתב רחמנא הפסוק ורגמו אותו לא היו בכח חכמים ז״ל לגזור גזירה כללית לסקלם ערומים מחמת סברתם החיצונה דנייחא דגופא עדיף ולקיים בזה ואהבת לרעיך כו', ואם קודם מיתתם בסקילה יאמרו שאי אפשי בסברתכם וטבע ורצוני למות בכסותי בלי בזיון מלסקול ערום כי בזיוני עדיפא לי טפי מנייחא דגופא האם יוכלו חכמים לכרוח אותם שיסקלו ערומים מחמת שלדעתם יהי' זאת טובת הנסקלים דנייחא דגופא עדיף האם בזה יבוטל דעת הנסקלים, ואיש אחד פרטי יכול לעכב על גופו ובזיונו, ועל כל אחד נאמר ואהבת לרעיך כו׳, ואין כח ביד חכמינו ז״ל לענות אדם נגד טבעו ורצונו, אך עתה כשגלה הכתוב על איש לסקול ערום וכפי סברת ר"י דטעמא דקרא דנייחא דגופה עדיף ובכל התורה השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין, אז אפילו יצעקו ככרוכיא שטבעם ורצונם הוא להיפך להסקל בכסות לא יועיל להם כי ע"ז לא שייך לומר ואהבת לרעיך כו', כיון שהכתוב גלה שזה הי׳ הטוב אמיתי לסקלם ערום דנייחא דגופא עדיף, אך לפ״ז יהי' קשי' על סברת רבנן וצ״ע לדעתי:

עוד קשיא לי בסוגיא זו לפי תירוץ רבא בסוטה, דטעמא דרבנן דפליגי על ר״י דמגלין לבה אף שהיא נאה משום ונוסרו א"כ בנזיר ד' מ"ה ד"ה רשש"ז אומר יגלח הנזיר ולא נזירה שמא יתגרו בה פרחי כהונה אמרו לו סוטה תוכיח דכתיב בה והעמידה לפני ד' ולא חיישינן כו', ולפי תירוץ רבא לתרצו רבנן לנפשיה בסוטה שאני דאיכא משום ונוסרו:

סוף הספר

תוכן העניינים

חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה