חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)· רבי אליהו היילפרין
חולין
ל
ב
חולין ד"ל ע"ב בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מאי תיקו יעוין בתוס׳ ורא"ש בפ׳ הכל שוחטין סי׳ כ"ד שיטת רש"י אף הגרמה במיעוט בתרא טריפה ולהרמב"ם ור״ת למיעוט בתרא אף שהי' והחלדה כשר, ור' מאיר הכריע דהגרמה במיעוט בתרא כשר דהוי כאילו דחפו ברגל ושהי׳ טריפה במיעוט בתרא, על הגרמה הקשה הרא״ש, על דעת רש"י. ועל שהי' במיעוט בתרא נ"ל להביא ראי' מגמרא ד' ק"ד מתניתין ר"י אומר עד שישחט הוורידין, ונחזה אנן מאי טעמא דר"י דאין לומר דפליגי בהלכה למ״מ דר"י סבר דהלמ״מ הי׳ שישחוט גם הוורידין זה הוא דוחק, שיפלגו בהלמ"מ דת"ק יסבור דהלמ"מ הי' רק על רוב שנים והמותר הוא רק מדרבנן משום הרחקה ור״י יסבור דהלמ"מ הי׳ שישחוט אף הוורידין, דלהרמב"ם פשיטא דאין סברא שיהי׳ מחלוקת בהלמ"מ עיין בהקדמתו לסדר זרעים, ואף על החולק עליו ועיין בתשובת חוות יאיר, אעפ״כ הוא דוחק, וכן משמע מגמרא ד׳ כ"ח ע"ב, ר״י כו' אמר רב חסדא לא אמר ר״י אלא בעוף כו' משמע דאין שום סברא שיהי' המחלוקת בהלמ"מ דא"כ מנ"ל דלא אמר ר"י כו׳ כיון דסבר דהלמ״מ הי' דישחוט אף הוורידין א"כ אין חילוק בין בהמה לעוף אלא ע"כ דהטעם דר"י מחמת הרחקה, דרבנן סברי דדי להרחקה שישחוט לכתחילה ב׳ סימנים שלימים, ור"י סבר דלכתחילה צריך לשחוט אף הוורידין להרחקה דלמא לא ישחט הרוב, וא"כ מזה מוכח דשהי' ודרסה אף במיעוט בתרא טריפה ובעי׳ דר' ירמי׳ (שם) וורידין לר׳ יהודא שהה דרס בהן מהו א"ל כו' הכי אמר ר"י מנקבין בקוץ כו׳, ופירש״י ד"ה דרס בהן מהו שחיטה ממש כו' ר׳ ירמי' לא שמיע לי׳ הא דרב חסדא, א"כ אי אמרת בשלמא דשהי׳ ודרסה במיעוט בתרא טרפה לכן כיון דר' ירמי' לא שמיע לי׳ הא דרב חסדא דהטעם דר"י הוא רק משום דם ובנקיבה סגי. לכן מספקא לר' ירמי׳ אולי סבר ר"י דשחיטה ממש בעי' וכיון דכולה חדא שחיטה, טרפה כמו לרבנן שהה ודרס במיעוט בתרא וטריפה, או הטעם דוורידין לר"י משום דם, אך אי אמרינן דשהה ודרס במיעוט בתר' כשר לרבנן, א"כ מאי קמבעי לר' ירמי' אף דלא ידע הא דרב חסדא ג״כ כשר לר"י אף שיסביר ר"י דשחיטה ממש בעי דהא הוורידין לר׳ יהודה כמו מיעוט בתרא משני סימנין לרבנן. דהא טעמו ג"כ משום הרחקה, וז״ל שם בתוס׳ ד"ה א"כ הוי מצי נמי למפרך א"כ הוי כו' ולי נראה דבקדשים הטעם דשחיטת הוורידין הוא משום דם א"כ בנקיבה סגי, א״כ לא מצי פריך הוי שחיטה בשנים. כיון דבנקיבה סגי. אין שחיטה בשנים: