חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)· רבי אליהו היילפרין
בבא בתרא
ל
ב
בבא בתרא ד"ל ע"ב ד"ה דההוא דאמר כו׳ והנ"מ דאכלה ז׳ כו' אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו. ופירש רשב"ם בד״ה והנ"מ דמוקמינן לה בידו כו' ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקה שבע שנים אלא של ג' אחרונים ואנן מהימנינן לי' על השאר כו', ולאו מילתא שהרי החזקה במקום השטר עומדת ולא יהי' חזקת ג' שנים אחרונים כו' אלא שטר של ג׳ שנים והרי השטר של ארבעה שנים הקודם פוסלו כו', עיין תוס' ד' ל"א ע"א ד"ה אבל אכלה שית הקשה ר"י בר׳ מרדכי כו' יהא נאמן כו' במגו דאי בעי אמר מנך זבינתי כו' וכ' מרש״א הקשה ריב״ם יהא כו׳ זו קושי׳ להרשב"ם כו' אבל לפי י"מ אימא דקושטא הוא מה"ט דלא בעי סהדי אלא ג׳ שנים וכתב הש״ך ע"ז דהמהרש"א לא כיון האמת בזה דקושית התוס' קאי גם לפי הי"מ ע"ש, והיה נראה לי לחוות דעתי שנכון כפירוש מהרש"א דהנה הטעם מהי״מ כתב השיטה מקובצת שם דס"ל דסגי רק בעדים של שלש שנים האחרונים, היינו מטעם מיגו דאי בעי אמר מינך זבינתי. והי"מ סוברים מה שאמר בגמרא אבל שית כו' מיירי שהביאו עדים על כל הששה שנים, וגרע טפי בהביא עדים על כל הששה ממביא עדים רק על שלש דבהביא עדים על שית ליכא מיגו דמינך זבנתי שהרי כבר היתה בידו קודם שקנאה זה והאיך קנאה ממנו קודם שקנאה הוא, וכתב ע"ז השיטה מקובצת שאינו מחוור בעיני דיכול הוא לומר מתחלה בתורת פירות ירדתי, ואח״כ קניתי מנך, וא"כ שכל הטעם מהיש מפרשים הוא רק מחמת מגו דמינך זבנתי׳ א"כ לכאורה אין התחלה לקושית התוס׳ על הי"מ, וגם תירוץ של התוס' שם ואומר ר"י דאין זה מיגו דמעיקרא לא יטען כלל מנך זבנתי דאין ידוע אם יש לזה שטר שקנאה ממנו ע״ש, דא״כ לפי הי"מ מאי טעמא דאכל שבע ולא הביא עדים רק על שלש אחרונים דהמנינן לי׳ מטעם מיגו דמנך זבנתי ואפשר לתרץ שהש"ך סביר' לי׳ דהתוס' קושיתם על היש מפרשים כך הוא, מדוע אם הביא עדים על כל הששה שנים אין לך מחאה גדולה כו׳ ומיגו דמנך זבנתי' ליכא כדנ"ל ותוס' ס״ל דאמרינן מיגו, דס"ל דיוכל למימר מקודם לפירות ירדתי הא מוכח מהתוס׳ ד' ל״ט ע"ב ד"ה וצריך למחות כו', ועוד דא״כ שפיר קרי לי' גזלן כו', אלא טעמא כדפ"ה כו' ולהאי טעמא הא דאמר לעיל כו' פליגא אהך דהכא, דקאמר צריך למחות כו' מוכח בהדי' דלא אמרינן אחר המחאה קניתי דלפירות ירדתי דאי סבירי להתוס' סברא זו לא הי' קשי' מידי דשפיר קרי לי' גזלן דהא מצינו למימר דהטעם שלא יאמר אחר המחאה קניתי ממנו וקודם לפירות ירדתי, וא"כ שפיר פריך הגמרא גזלן ס"ד וגם לא יצרוך לדחות שהגמרא לעיל אבל אכלה שית פלוג על ב"ק (ומתוס' דלעיל אכבשי׳ לשטר אינו מוכח זה עיין בבעל המאור) ואפש״ל דר"ח שפסק כב"ק הטעם דאזיל לשיטתו דלעיל שסובר שצריך להביא עדים על כל השבע ופליג בזה על התוס׳ וסביר' לי' דיכול לומר לפירות ירדתי לכן הוצרך לפרש דצריך להביא עדים על כל שבע שנים, דאל"כ מדוע אמר הגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו הא יכול לומר מינך זבנתי אפי׳ הביא עדים על כל השש וא"כ לא פליג הגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו אגמרא דב"ק דהטעם הוא באמת שצריך למחות כל שלש ושלש כדי שלא יאמר אחר המחאה קניתי, ומעיקרא לפירות ירדתי ודו"ק. אך אחר העיון נ"ל שהצדק עם השך ז״ל דהש״ך הי׳ לו דרך אחרת בגמרא ד"ל בפירוש הי"מ כי הפירש שהביא הש״מ שהי"מ סוברים מה שאמר בגמרא אבל שית כו׳ הפירוש שהביאו עדים על כל השש זהו הוא דוחק גדול כפי שכתב השטה מקובצת בעצמו, גם מה שכתב התומים בסי׳ קמ"ו ס״ק כ"ג דס״ל להי"מ בשש הוי מיגו במקום חזקה דאנן סהדי במחאה תוך ג׳ שנים דמזהיר בשטרא כו׳ זה לא ניתן להאמר, כי איך נאמר ע"ז דלא הוי מיגו. מה אנן סהדי איכא הכא, האם לא יכול להיות זאת בעולם שנאבד ממנו השטר באמת אחר המחאה, רק בלא מיגו אין להחזיק נאמנות ע״ז תוך ג׳ שנים כי הי׳ לו להזהר בשטרא על ג׳ שנים, ואם טוען שנאבד ממנו אחר המחאה חיישינן שהוא אומר שקר [וראי׳ ע״ז שעל חשש לא נקרא אנן סהדי מבכורות ד׳ ל"ו ע"א מתקיף כו׳ ובמקום חששא כו' ע"ש] אבל אם יש לו מגו שטענתו אמת שנאבד ממנו השטר כי הכא מיגו דמינך זבנתי' מדוע לא נאמן להחזיק שנאבד ממנו, לכן נ"ל להש"ך שהטעם מהיש מפרשים שאין צריך להביא עדים רק על שלש אחרונים כיון שאכל שלש שנים בפני הקונה השני ויש לו עדים על שלשה שנים וטוען המחזיק בעוד שלש שנים קודם קניתו קנה מן הראשון רק שנאבד השטר לכן מהמנינן להמחזיק כי אנן סהדי דאמת טוען כי מדוע לא מחה המערער לזה שאכל ג׳ שנים בפניו ושתק והמחזיק יכול לטעון בצדק מה הי׳ לו לעשות כי אחר שאכלתי ג׳ שנים הראשונים לא נזהרתי בשטרי עוד מחמת הטעם ששלש שנים מזדהר אינש בשטר טפי לא מזדהר, רק אם לא הי׳ לו עדים על שלש אחרונים לא מהמנינן לי׳ על חזקתו הראשונה מחמת שלא הי׳ לו עדים ע״ז אך עתה שהביא עדים על שלש אחרונים מזה ראי' שקנה מהמוכר הראשון קודם שקנה זה מחמת שלא מחאה המערער לזה שאכל ג"כ בפניו שלשה שנים ושתק זאת הוא לאות שידע שהקני׳ שלו שלא כדין הוא מחמת זה שתק, אבל אם לא אכל רק שש שנים נמצא שלסוף שתי שנים מחאה המוכר להקונה הראשון, והתו׳ לשיטתו שסובר דהך לישנא דאכל שית פליגא אב״ק וס״ל דהמערער אין צריך רק סוף שלשה שנים הראשונים למחות, וכיון דמיח׳ פ״א שוב אין צריך למחות עוד, א"כ איך נאמין להמחזיק שקנה קודם לשני כיון דהוא בעצמו מעיד דבתוך שלשה מחאה המוכר לו שמכר לאחר והי׳ לו לזהר בשטרא לעולם ולא יכול לטעון המחזיק מדוע לא מחית לי בכל שלש ושלש כי האי לשנא לא ס״ל שצריך למחות בסוף כל שלש ושלש וכיון שמיחה פעם ראשון אין צריך למחות, וזאת הטעם להיש מפרשים ולא מחמת טעמא דמיגו לכן שפיר קאמר הש״ך דהתוס' הקשה גם להיש מפרשים מדוע אמר בגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו זה אין סברה רק בלא מגו אך בכאן יש לו מגו דמנך זבנתי וע״כ הוא אמת שנאבדה ממנו השטר זו מחמת המגו ולדעתי נכון הוא ובחנם כתב האורים ותומים על הש״ך שטעה והצדק עם המהרש"א:
נ
ב
ב"ב ד"נ ע"ב המוכר עבדו ופסק עמו שישמשנו שלשים יום כו' ר׳ יהודה אומר שניהם אינם ישנם בדין יום כו' ומספקי לי׳ אי קנין פירות כקנין הגוף כו' וספק נפשות להקל ופירש רש״י ז"ל ד״ה שניהם ישנם וספק נפשוח להקל. דנפקא לן מושפטו העדה כו', והוקשו בתוס׳ ד״ה ספק נפשות פי׳ בקונטרס משום דכתיב כו' ואין נראה דבלאו הכי נמי לא הי׳ קטלי מספיקא דאפילו ממונא לא הי׳ מפקינן מספיקא, והקשה הגאון בעל משכיל לאיתן בספר באר אברהם וז"ל לא על פירוש הקונט׳ התלונה יהא גמרא ערוכה בפסחים ד׳ י"ב ע״ב ד"ה אמר רבא מה אלו דייקינין בהני סהדי דהאי דקאמר שלש כו' ואנן היה ניקום ונקטל מספיקא והתורה אמרה ושפטו העדה והצילו העדה, הרי גם על הגמ' קושית התוס' למה אמר דלא היה קטלינן מספיקא דכתיב ושפטו והצילו הא אפילו בלא קרא גם מסברא לא יקטול מספק דאפילו בממון לא מפקינין מספיקא, ול"נ דלא קשי' דבפסחים לא פריך הגמרא איך יקטל מספיקא הא קרא כתיב, דאף בלא קרא לא קטלינן מספיקא דסברא הוא רק הכי פריך הגמרא אי לא הו׳ כתב קרא יתירא לא הוה דייקינן ושיילינן לעדות אולי האי דאמר שלש בתחלת שלש והאי דאמר חמש בסוף חמש ויהי׳ עדות מוכחשת, כיון דהתורה אמרה ע"פ שנים עדים יקום, ובדיני נפשות הי׳ בדקינין לעדים בשבע חקירות אי נמצאו שניהם מכוונים רק בזה שזה אמר בשלש וזה בחמש אין שום ריעותא בזה שתלינן לר"מ ללישנא קמא אף שאין אדם טועה ולא כלום אעפ״כ מקיים עדות של שנים ושלש משום דמוקמינן העדות על חזקתם ואמרינן ששניהם על רגע אחד העידו ומעשה כי הוי במיפק תרתי כו', וסבר ר"מ ללישנא קמא אף אי איכא למיקם עלה דמלתא אם נשיילם, אך לא צריכים לשיילם, ולר׳ יהודא ללישנא קמא דאמר אדם טועה חצי שעה לא צריכים ב״ד לדקדק ולשיילם דאמרינן כיון דרוב בני אדם אינם חשודים להעיד שקר על אדם שהרג נפש ורובו ככולו וכודאי יחשב והמעוט שמשקרים כמאן דליתא דמו לכן בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא ע״כ הטעם דר"מ ור״י דברובא אף אי איכא לברורי דהיינו דהעדות איתא קמן לא נצרך לברר ולשאלם, אבל כיון דכתיב קרא יתירא אצל דיני נפשות ושפטו והצילו לבטל העדות בכל מה דאפשר כדי להציל הרוצח לזה פריך הגמרא כיון דהעדות איתא קמן לשיילי׳ להו וליקום עלה דמלתא אולי העדים מהמעוט המשקרים ויתודע לב"ד דהאי דאמר שלש תחלת שלש והאי דאמר חמש סוף חמש, ונמצא רחוקים זה מזה שלשה שעו' ובין לר״מ ובין לר"י לא טעו אינשי כולי האי ויהי׳ עדים מוכחשים, עי׳ בגמ' ועי׳ בסנהדרין ד' מ"א ע"ב תוס׳ ד״ה אחד אומר (כל) [כו'] דנשיילי כו' וי״ל כו', אבל אי ליתא העדים קמן, אף בדיני נפשות הולכין אחר הרוב דהמיעוט כמאן דליתא דמי ובזה לא מהני הפסוק ושפטו והצילו דבמאי יצילו למימר דנלך אחר המיעוט כיון דכמאן דליתא דמי, רק הפסוק יועיל בדיני נפשות היכא דאיתא קמן דנשיילי׳ להו אולי ימצאו בדבריהם שאינם מכוונים, ועוד ראי׳ לדברי מסנהדרין ד׳ ס"ט א׳ ד״ה אמרוהו קמי׳ דר״ה כו׳ א"ל ובדיני נפשות מי הי׳ אזלינן בתר רובא, התורה אמרה ושפטו כו', ואת אמרת זיל בתר רובא, מוכח בפירוש דהקושי' מקרא דושפטו, דנלך לקולא בדיני נפשות מחמת קרא יתירא דושפטו אף אחר המיעוט ולפי סברת ר"ה ברדר״י בסנהדרין, דמחמת קרא יתירא בדיני נפשות הולכין אף אחר המיעוט אם הוא לקולת הרוצח הי' הדין לפי ההוי אמינא בפסחי׳ דלר״מ אין אדם טועה רק חצי שעה ולר"י שעה וחצי, אם אחד הי' אומר שלש, ואחד אומר חמש, אף דליתא קמן דהיינו שהלכו למדינת הים, ולא שאלו ב״ד ודקדקו בדבריהם, לא הי' נהרג הרוצח מחמת שבדיני נפשות הולכין לקולת הרוצח וחיישינן להמיעוט שמשקרים, ופשיטא דאם איתי' קמן דשיילינן, רק לפי מסקנת הגמרא דסנהדרין דאף בדיני נפשות אזלינן בתר רובא בין לקולא בין לחומרא הנפקא מינה הוא בין דיני נפשות לדינים אחרים, רק בדאיכא לברורי מבררינן מדאורייתא ושאלינן כנ"ל מחמת הקרא יתירא ושפטו, ובזה ניחא מאי דאמר בגמרא שם אהדרוהו קמי' דרבינא א"ל ובדיני נפשות לא הי׳ אזלינן בתר רובא והתנן אחד אומר כו', ולכאורה קשה הא רב הונא ברדר״י קרא קאמר, ורבינא מדח׳ לי׳ ממתניתין, דרבינא מוקי לקרא דושפטו רק היכא דאיכא לברורי ואיתי קמן, אבל היכא דליתא קמן שוים דיני נפשות לשארי דברים דמן התורה אזלינן בתר רובא, והמיעוט כמאן דליתא דמי, ורובא ככולה יחשב בין לקולא בין לחומרא אף בדיני נפשות, והשתא ניחא ולא קשי׳ קושית הגאון ב"ה משכיל לאיתן, דבשלמא בפסחי' ניחא דמביא הפסוק ושפטו העדה דכוונת הגמרא כיון דכתיב בדיני נפשות קרא יתירא בזה ואיכא למיקם עלה דמלתא נחו׳ אף למעוטא דמשקרי אבל בב"ב בדין פסק עמו שישמשנו עמו שלשי׳ יום, הא דלא קטלינן לא לרבו ראשון ולא לרבו שני, הוא רק משום ספק אם קנין פירות כקנין הגוף או לא, התם בדיוק לא נזכר בגמרא רק הטעם דספק נפשות להקל, ולא מחמת הקרא ושפטו, רק רש״י ז"ל הביא הפסוק ושפטו, וע״ז פריך תוס׳ שפיר, ואפשר להביא ראי׳ מזה לדעת הר"ז הלוי הובא בר"ן חולין פ״ר, דפוסק דאזלינן בתר רובא ואפילו איכא לברורי לא מבררינן, כיון דכתב התורה פסוק יתירא, רק בדיני נפשות דברוב אם איכא לברורי מבררינן אבל בכל התורה מדין תורה אפילו איכא לברורי לא מבררינן, לפי זה כפי דעת הפוסקים כל היכא דמפורש בתורה, אין הי׳ כח ביד חכמים לגזור, והא דפריך בפסחי׳ ד׳ ד׳ ד"ה למאי נפקא מיניה לישילי׳ זה רק בחזקה, דרובא וחזקה רובא עדיף ועיין פרי מגדים:
בזה הענין שהבאתי לעיל מסנהדרין, ראיתי בתש׳ הגאון ר' עקיבא איגר זצ״ל תש׳ ק"ז בשם חתנו הגאון ר"ש זצ״ל וז״ל בסנהדרין ד׳ ס"ט, ובדיני נפשות מי אזלינן כו׳ התורה אמרה ושפטו ואת אמרת כו׳ תמי׳ לי טובא דאיך ס״ד דבנפשות לא אזלינן כו׳ והתם בפ״ק דחולין ד׳ (ז׳) [י"א] ילפינן מכמה מקראות דאזלינן בתר רובא בדיני נפשות כגון ממכה אביו ומרוצח, ע״ש שנדחק לתרץ אשר לא ניתן לאמרו, הבן לא אוכל קושיתו, הלא הקושי' שהקשה פריך התוס׳ במס׳ מכות ד״ז דלמא במקום סייף כו׳ קשה לר״ת דאמרינן פ״ק דחולין ומסיק לי׳ מקרא דלא חיישינן להא דאזלינן בתר רובא, מדוע לא קשי׳ לי׳ על ר"ת בתוס׳ מכות, מדוע לא פריך התו׳ הקושי׳ מקודם בסנהדרין על רב הונא ברי׳ דרב יהושע דסבר שבדיני נפשות הי׳ חיישינן להמיעוט מחמת הכתוב ושפטו, ושם ישאר הקושי׳ דר"י כי בסנהדרין לא יועיל התירוץ דר"ת ז״ל, עוד קשה לי על דבריו מדוע לא קשי׳ לי׳ קושי׳ עצומה על רבינא מדוע פריך ממתניתין, הא רבינא בעצמו הביא ראי׳ בחולין מקרא מעדים זוממין, מדוע לא פריך לרב הונא ברדר״י מקרא, אלא האמת עד לעצמו, דממקראות דהביא הגמרא מחולין, לא הוי מצי פריך בסנהדרין, לרב (הטנא) [הונא] מקרא דעדים זוממין, וגם הקושי׳ שהקשה ר"ת במכות משארי מקראות היינו מרוצח וממכה אביו ואמו, לא קשי׳ בסנהדרין רק במס' מכות, וממכה אביו ואמו, לא הי׳ יכול להקשות בסנהדרין על רב הונא דאין זה ראי' מוכרחת, דאזלינן בתר רובא אף בדיני נפשות, דאפשר דרב הונא ברי׳ דר"י סבר כפי סברת התוס' שם, דיכולים לתרץ דלעולם לא אזלינן בדיני נפשות אחר הרוב, ומאי שהורגין אותו ודלמא לאו אבי' הוא דמוקמינן האם על חזקתה, והתירוץ ע"ז אין אפוטרופסוס מהגמרא נראה לרב הונא דוחק, כיון דאין ריעותא פוסל החזקה, ועיין בכתובות שם איתא ריעותא דוסתרה ומרוצח נמי אינו ראי׳ מקרא בבירור, דנוכל לתרץ כמו שתירץ בתוס׳ ד״ה ליחוש כו׳ דאיכא לאוקמי קרא שהי' קרום של מוח מגולה ע"ש, הא לאו הכי לא הי׳ הורגין הרוצח, דאזלינן לקולא אצל דיני נפשות, וחיישינן למעוטא דלמא הנרצח טרפה הוי, משום קרא יתירא ושפטו העדה כסברת רב הונא, הגם שהוא דוחק כפי שכתבו תוס' בחולין, אך לפי סברת רב הונא שבדיני נפשות הי׳ הולכין אחר המיעוט ע"כ מיירי הכא שהי' הקרום מגולה, ושבקא לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשה, ומעידי זוממין נמי לא מצי למפרך רבינא לרב הונא בסנהדרין, משום דנוכל לתרץ דלעולם בדיני נפשות לא אזלינן בתר רובא והא דהורגין עד זומם ולא חיישינן דלמא הך דאסהידו בי׳ טרפה הוה מיירי דחובשין אותו י"ב חודש, וסבר רב הונא דטריפה אינו חיי׳, דהא ראית רבינא מעדים זוממין אינו אלא לפי סברתו דסובר דטריפה חיי' לכן הוכרח להקשות רק ממתניתין דהוא לא יחלוק על מתניתין, אבל בסנהדרין פריך ר"ת שפיר דהא לשנא דר"ע ור"ט דאמרו אלו היינו בסנהדרין לא הי' אדם נהרג כו' ע״כ אין הפירוש שאם הי׳ בסנהדרין הי׳ פליגי על סנהדרין דהם סוברים דאף בדיני נפשות הולכין אחר הרוב. והמה סוברים דבדיני נפשות חיישינן למיעוט משום קרא יתירא א"כ יהי׳ שאר סנהדרין ס"ח נגדם ויהי׳ הלכה כמוהם, אלא ע״כ הפירוש, דאמרו אלו היינו כו', דהיו אומרים להם הסברא המוכרחה דגם כל הסנהדרין יודו לדבריהם דהיינו דלמא במקום סייף נקב הוה כו׳ אף דמעוטא הוא רק בדיני נפשות מחמת הקרא יתירא הולכין אחר המיעוט כדי להציל הנפש, ע״ז מקשה שפיר ר"ת הא בחולין יליף מכמה מקראות דאף בדיני נפשות הי׳ הולכין אחר הרוב, וא״כ במה יכריחם לסנהדרין להודות להם דבוודאי יפלגו עליהם סנהדרין מהמקראות דהביא בחולין, דע"כ ר׳ עקיבא ור"ט סוברים דהא דאמר רחמנא קטלי׳ מיירי דהי׳ הקרום ממוח מגולה וזה הוא דוחק כמו שכתוב התו׳ בחולין ע"ש, וע״ז תירץ ר"ת ז"ל שפיר דר״ע ור"ט ג"כ סוברים דאף בדיני נפשות הולכין אחר הרוב ואם הלכו העדים למד"ה קטלינן להרוצח רק אם איתי' קמן שיילינן אולי יאמרו לא ידעינן: