חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)· רבי אליהו היילפרין
בבא קמא
מט
ב
במס' בבא קמא ד' מ"ט ע"ב בעי מיני׳ ר׳ ייבא סבא מר"נ המחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק כו׳ או דלמא דעתי׳ נמי אשטרא כו׳, א"ל לצור ולצור, ופסק הרמב״ם דהמחזיק בשטר כו' כדי לקנות הקרקע לא קנה אלא השטר בלבד לצור על צלוחיתו, והקשה בס׳ לח"מ עליו הא בגמרא הוי בעי' דלא איפשטא ולמה כתב הרמב"ם בפשיטות דקנה הנייר. ותירץ בס' ג״ת דמלישנא דר"נ משמע דפשיטא דאי לצור עפ"י צלוחיתו צריך דעתי׳ נמי אנייר, וכתב הש״ך ע״ז בסי' רע"ה דל״נ לו התירוץ, ועוד דמ״מ קשי׳ דהא משמע דדוקא במחזיק סתם אבל במחזיק כדי לקנות הקרקע פשיטא דלא קנה הנייר ואיך כתב הרמב"ם כו׳ ע"ש, ובס׳ לח"מ כתב דמ"ש הרמב״ם כדי לקנות הקרקע ר"ל עיקרי׳ כדי לקנות הקרקע כו' וכתב הש"ך שזה הוא דוחק, ותירץ הש"ך ע״ז שם ב׳ תרוצים א' שהי׳ להרמב״ם גירסא אחריתי׳ א״ל לצור ולצור א"ל א"כ אפילו דעתי' אאר״ע נמי כו' ע״ש, הבן לא אוכל דברי הש"ך, מה תיקן בגרסא זאת לתרץ הרמב"ם בזה, לו הי׳ הגרסא להרמב״ם א״ל א"כ אפי' דעתי׳ אארעא לבד, יקשה להרמב״ם מדוע פסק כאן דאפי׳ לא הי׳ דעתי׳ רק אארעא קנה הנייר ובדין החזיק מה שאמר בגמרא בבבא בתרא א"ר אשי כו׳ שתי שדות כו׳ לקנות את חברתה אף אותה לא קנה פסק כר״י דלא קנה אף אותה עיין ברשב״ם ובתו׳ נ"ד ד"ה אדעתא וה״נ כן כיון דלא הי׳ דעתי׳ רק אארעא וארעא לא קנה אף השטר לא קנה, עוד תירץ הש״ך שם וז"ל אבל יותר נראה דהרמב״ם קשי' לו מאי קמבעי לי׳ לרב ייבא אי דעתי׳ אשטרא או לא הא אפי׳ לא הוי דעתי׳ אשטרא דלא גרע מחצירו ש״א דק"ל כר״י ב"ח דקונה לו ש״מ כו׳ וניחא לי' דרב ייבא כו׳ לא סבירא לי' כר״י ב״ח אבל אנן קי״ל כר״י בר"ח א"כ לא שייך כלל בעי' זו דאפילו לא הוי דעתי׳ אשטרא ידו ש״א הי׳ קונה לו ש״מ כו׳, ולכך שינה הרמב״ם בכוונה וכתב כדי לקנות הקרקע כו' ע"ש, ובהשקפה ראשונה הייתי משתומם על התירוץ הזה איך יכול להיות שהי' קשי׳ להרמב״ם איך קמבעיא לי׳ לרב ייבא אי דעתי' אשטרא או לא הא אפילו לא הוי׳ דעתי׳ אשטרא ידו של אדם קונה לו שלא מדעתו דלא גרע מחצירו ש"א, הא לא דמי דהא דחצירו ש״א קונה לו ש״מ הטעם שזכין לאדם ש"ב ואמרינן אלו הוי׳ ידע זכה בעצמו, אבל כאן השטר בידו ולא כיון הוא בעצמו רק אארעא, הוא עצמו לא הי' מתכוון לקנות, וכן כתוב בתוס׳ בבא בתרא ד' נ"ד, ויפלא בעיני שנעלם ממאור הגולה הש״ך דברי התוס׳ הנ"ל, וכעת מצאתי ת״ל בנתיבות שהקשה על הש״ך מדברי תו' אלו ונשאר בקושי', ונראה לי לתרץ הרמב״ם דהנה בגמרא בבא בתרא ד' נ"ד אמר שמואל האי מאן דפשח דקלא אדעתא דדקלא קני כו׳ ה״ד שקל מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דחיותא כו׳ ואמר שמואל כו' ה"ד שקל מוליא כו' וכ' הרשב"ם ד"ה מהאי גיסא ומהאי גיסא כו׳ אע"ג דאיכא למימר נמי אדעתא דחיותא מסתמא כל אדם אדעתא להחזיק מתכוון וכל היכא דאיכא למימר הכי והכי אמרינן דעתא למקני מתכוון א"כ מוכח מזה כל היכא דמספקי׳ לן דעתא דמחזיק אם הוא רוצה להחזיק שני דברים או אחד אם ליכא הוכחה שרק לא' מתכוין דוקא, קונה השני דברים, א״כ מוכח דרב ייבא סבא לא ס"ל לי' כשמואל דאל״כ לא הי' מבעי׳ לי׳ מאן דמחזיק בשטר' של מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא מחזיק ושטרא נמי לא קנא או דלמא דעתא נמי אשטרי, כיון דס"ל כשמואל דכל היכא דאיכא למימר הכי והכי אמרינן דעתא למקני מתכוין וא"כ הכא נמי כיון דהנייר ראוי לצור ע"פ צלוחיתו איכא למימר למקני׳ גם הנייר מתכוין וא"כ אנן דפסקינן כשמואל בדיני' ליתא לאיבעי דרב ייבא ומה שכתב הרמב״ם הלשון כדי לקנות הקרקע ע״כ ס״ל עיקרא כדי לקנות הקרקע (ואין זה שום דוחק כי מוכרח הוא כדי שלא יסתור סוגית הגמרא) אבל מ"מ דעתו נמי על השטר כמו שתירץ לח״מ ועתה לא קשי׳ מידי׳ לדעתי:
עוד נ"ל ראי׳ להרמב״ם ז"ל מקדושין ד' מ״ח ע"א ד״ה נימא כתנאי התקדשי לי בשטר כו׳ וחכ״א שמין את הנייר אם יש בו ש״פ מקודשת כו' אמר ר״נ בר"י כו׳ ורבנן מספקי להו אי כר״מ כו'. פירש"י בד"ה נימא כתנאי כו' אינה מקודשת, ואפילו כו' שמין את הנייר דדעתה נמי על הנייר, אם כן דעת רבנן דאם מחזיק אדם בשטר הגם דדעתו בוודאי על מה שכתוב בו, אעפ"כ דעתו נמי גם על הנייר, ור"מ ס"ל דדעת התופס עמ״ש בשטר ולא על הנייר א״כ לפי זה יהי' הדין כן במחזיק בשטרי הגר דלרבנן קנה הנייר הגם שעיקר כוונתו הי׳ על הקרקע, לכן פסק הרמב״ם במחזיק בשטרי הגר דקנה הנייר כסברת רבנן: