חידושים מחתן המחבר (ארצות החיים)· רבי אליהו היילפרין
בבא בתרא · ל
ב
בבא בתרא ד"ל ע"ב ד"ה דההוא דאמר כו׳ והנ"מ דאכלה ז׳ כו' אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו. ופירש רשב"ם בד״ה והנ"מ דמוקמינן לה בידו כו' ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקה שבע שנים אלא של ג' אחרונים ואנן מהימנינן לי' על השאר כו', ולאו מילתא שהרי החזקה במקום השטר עומדת ולא יהי' חזקת ג' שנים אחרונים כו' אלא שטר של ג׳ שנים והרי השטר של ארבעה שנים הקודם פוסלו כו', עיין תוס' ד' ל"א ע"א ד"ה אבל אכלה שית הקשה ר"י בר׳ מרדכי כו' יהא נאמן כו' במגו דאי בעי אמר מנך זבינתי כו' וכ' מרש״א הקשה ריב״ם יהא כו׳ זו קושי׳ להרשב"ם כו' אבל לפי י"מ אימא דקושטא הוא מה"ט דלא בעי סהדי אלא ג׳ שנים וכתב הש״ך ע"ז דהמהרש"א לא כיון האמת בזה דקושית התוס' קאי גם לפי הי"מ ע"ש, והיה נראה לי לחוות דעתי שנכון כפירוש מהרש"א דהנה הטעם מהי״מ כתב השיטה מקובצת שם דס"ל דסגי רק בעדים של שלש שנים האחרונים, היינו מטעם מיגו דאי בעי אמר מינך זבינתי. והי"מ סוברים מה שאמר בגמרא אבל שית כו' מיירי שהביאו עדים על כל הששה שנים, וגרע טפי בהביא עדים על כל הששה ממביא עדים רק על שלש דבהביא עדים על שית ליכא מיגו דמינך זבנתי שהרי כבר היתה בידו קודם שקנאה זה והאיך קנאה ממנו קודם שקנאה הוא, וכתב ע"ז השיטה מקובצת שאינו מחוור בעיני דיכול הוא לומר מתחלה בתורת פירות ירדתי, ואח״כ קניתי מנך, וא"כ שכל הטעם מהיש מפרשים הוא רק מחמת מגו דמינך זבנתי׳ א"כ לכאורה אין התחלה לקושית התוס׳ על הי"מ, וגם תירוץ של התוס' שם ואומר ר"י דאין זה מיגו דמעיקרא לא יטען כלל מנך זבנתי דאין ידוע אם יש לזה שטר שקנאה ממנו ע״ש, דא״כ לפי הי"מ מאי טעמא דאכל שבע ולא הביא עדים רק על שלש אחרונים דהמנינן לי׳ מטעם מיגו דמנך זבנתי ואפשר לתרץ שהש"ך סביר' לי׳ דהתוס' קושיתם על היש מפרשים כך הוא, מדוע אם הביא עדים על כל הששה שנים אין לך מחאה גדולה כו׳ ומיגו דמנך זבנתי' ליכא כדנ"ל ותוס' ס״ל דאמרינן מיגו, דס"ל דיוכל למימר מקודם לפירות ירדתי הא מוכח מהתוס׳ ד' ל״ט ע"ב ד"ה וצריך למחות כו', ועוד דא״כ שפיר קרי לי' גזלן כו', אלא טעמא כדפ"ה כו' ולהאי טעמא הא דאמר לעיל כו' פליגא אהך דהכא, דקאמר צריך למחות כו' מוכח בהדי' דלא אמרינן אחר המחאה קניתי דלפירות ירדתי דאי סבירי להתוס' סברא זו לא הי' קשי' מידי דשפיר קרי לי' גזלן דהא מצינו למימר דהטעם שלא יאמר אחר המחאה קניתי ממנו וקודם לפירות ירדתי, וא"כ שפיר פריך הגמרא גזלן ס"ד וגם לא יצרוך לדחות שהגמרא לעיל אבל אכלה שית פלוג על ב"ק (ומתוס' דלעיל אכבשי׳ לשטר אינו מוכח זה עיין בבעל המאור) ואפש״ל דר"ח שפסק כב"ק הטעם דאזיל לשיטתו דלעיל שסובר שצריך להביא עדים על כל השבע ופליג בזה על התוס׳ וסביר' לי' דיכול לומר לפירות ירדתי לכן הוצרך לפרש דצריך להביא עדים על כל שבע שנים, דאל"כ מדוע אמר הגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו הא יכול לומר מינך זבנתי אפי׳ הביא עדים על כל השש וא"כ לא פליג הגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו אגמרא דב"ק דהטעם הוא באמת שצריך למחות כל שלש ושלש כדי שלא יאמר אחר המחאה קניתי, ומעיקרא לפירות ירדתי ודו"ק. אך אחר העיון נ"ל שהצדק עם השך ז״ל דהש״ך הי׳ לו דרך אחרת בגמרא ד"ל בפירוש הי"מ כי הפירש שהביא הש״מ שהי"מ סוברים מה שאמר בגמרא אבל שית כו׳ הפירוש שהביאו עדים על כל השש זהו הוא דוחק גדול כפי שכתב השטה מקובצת בעצמו, גם מה שכתב התומים בסי׳ קמ"ו ס״ק כ"ג דס״ל להי"מ בשש הוי מיגו במקום חזקה דאנן סהדי במחאה תוך ג׳ שנים דמזהיר בשטרא כו׳ זה לא ניתן להאמר, כי איך נאמר ע"ז דלא הוי מיגו. מה אנן סהדי איכא הכא, האם לא יכול להיות זאת בעולם שנאבד ממנו השטר באמת אחר המחאה, רק בלא מיגו אין להחזיק נאמנות ע״ז תוך ג׳ שנים כי הי׳ לו להזהר בשטרא על ג׳ שנים, ואם טוען שנאבד ממנו אחר המחאה חיישינן שהוא אומר שקר [וראי׳ ע״ז שעל חשש לא נקרא אנן סהדי מבכורות ד׳ ל"ו ע"א מתקיף כו׳ ובמקום חששא כו' ע"ש] אבל אם יש לו מגו שטענתו אמת שנאבד ממנו השטר כי הכא מיגו דמינך זבנתי' מדוע לא נאמן להחזיק שנאבד ממנו, לכן נ"ל להש"ך שהטעם מהיש מפרשים שאין צריך להביא עדים רק על שלש אחרונים כיון שאכל שלש שנים בפני הקונה השני ויש לו עדים על שלשה שנים וטוען המחזיק בעוד שלש שנים קודם קניתו קנה מן הראשון רק שנאבד השטר לכן מהמנינן להמחזיק כי אנן סהדי דאמת טוען כי מדוע לא מחה המערער לזה שאכל ג׳ שנים בפניו ושתק והמחזיק יכול לטעון בצדק מה הי׳ לו לעשות כי אחר שאכלתי ג׳ שנים הראשונים לא נזהרתי בשטרי עוד מחמת הטעם ששלש שנים מזדהר אינש בשטר טפי לא מזדהר, רק אם לא הי׳ לו עדים על שלש אחרונים לא מהמנינן לי׳ על חזקתו הראשונה מחמת שלא הי׳ לו עדים ע״ז אך עתה שהביא עדים על שלש אחרונים מזה ראי' שקנה מהמוכר הראשון קודם שקנה זה מחמת שלא מחאה המערער לזה שאכל ג"כ בפניו שלשה שנים ושתק זאת הוא לאות שידע שהקני׳ שלו שלא כדין הוא מחמת זה שתק, אבל אם לא אכל רק שש שנים נמצא שלסוף שתי שנים מחאה המוכר להקונה הראשון, והתו׳ לשיטתו שסובר דהך לישנא דאכל שית פליגא אב״ק וס״ל דהמערער אין צריך רק סוף שלשה שנים הראשונים למחות, וכיון דמיח׳ פ״א שוב אין צריך למחות עוד, א"כ איך נאמין להמחזיק שקנה קודם לשני כיון דהוא בעצמו מעיד דבתוך שלשה מחאה המוכר לו שמכר לאחר והי׳ לו לזהר בשטרא לעולם ולא יכול לטעון המחזיק מדוע לא מחית לי בכל שלש ושלש כי האי לשנא לא ס״ל שצריך למחות בסוף כל שלש ושלש וכיון שמיחה פעם ראשון אין צריך למחות, וזאת הטעם להיש מפרשים ולא מחמת טעמא דמיגו לכן שפיר קאמר הש״ך דהתוס' הקשה גם להיש מפרשים מדוע אמר בגמרא אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו זה אין סברה רק בלא מגו אך בכאן יש לו מגו דמנך זבנתי וע״כ הוא אמת שנאבדה ממנו השטר זו מחמת המגו ולדעתי נכון הוא ובחנם כתב האורים ותומים על הש״ך שטעה והצדק עם המהרש"א: