חידושים מהגאון בעל מחנה אפרים על משנה תורה, הלכות גירושין· רבי אפרים נבון
פרק ט · הלכה יז
כתב הר"מ ז"ל הרי זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה וכו' אינו גט. אם לא יעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או שנשכו נחש הרי זו ספק מגורשת. וכן פסק בש"ע. ונראה דהחילוק בין רישא לסיפא דמחולי זה משמע מחמת חולי זה וכשאכלו ארי הרי לא מת מחמת אותו חולי. ובאם לא יעמוד מספקא לן אם ר"ל אם לא יעמוד מחמת זה החולי או דילמא אם לא יעמוד מתוך אותו החולי קאמר. ולפ"ז מוכרח דכי אמרו אין אונס בגיטין הויא אפילו באונס דלא שכיח. ומן התימא על בעל הש"ע דבסימן קמ"ד פסק דאונס דלא שכיח חשיב אונס והיא סברת הטור ולפי מש"ל דדעת הרמב"ם והטור דאומר אם מתי סתמא הוי כאלו אמר מחולי זה ובעי אומדנא ה"ה אם אכלו ארי דלא הוי גט וכן אם אירע לו אונס דשכיח ולא שכיח. דהא לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דאפילו אונס דלא שכיח כלל אין אונס בגיטין כמ"ש ואפ"ה כל שאמר מחולי זה לא הוי גט וה"ט דמחולי זה קאמר והרי לא מת מחולי זה. ולפ"ז נראה דאפילו אם אירע אונס דשכיח ומת מחמת המאורע דלא הוי גט דלא שייך הכא לומר הו"ל לאתנויי דהא התנה בהיפך ופירש דלא קביל אונס אחר ולדעת הטור כל שאינו אונס דלא שכיח כלל הוי גט: