אור ברסלב

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי יעקב דוד ב"ר זאב [הרידב"ז] וילובסקי

פרק א · הלכה ב

הלכה א

א"ר אלעזר לא קנה מעשר. פי' דס"ל דבלוקח לבשר תאוה הוי דבר שאינו נלקח בכסף מעשר עיין בתוס' במס' מנחות דף פ"ב ע"א ד"ה אינו ע"כ לא קנה מעשר:

אר"י בקדמייתא הוינן מרין הלוקח בהמה לבשר תאוה ע"כ נתפס השם לשלמים. פי' דס"ל דפי' מתניתין לא יצא העור לחולין דע"כ נעשה שלמים ויביא מדמי העור שלמים ולא הוינן אמרין כלום מן הדא דאמר ר"א לא קנה מעשר דהוא מפרש דהוי כלוקח בהמה טמאה ועבדים וקרקעות דלא קנה מעשר דאינו בתורת יצא העור לחולין כמו דמפרש בש"ס דילן במס' מנחות דף פ"ב ע"א דאינו בתורת יצא העור לחולין:

ר"י בשם ר' יוחנן בהמת מע"ש בירושלים כר"מ פטורה מן הבכורה כר"י חייבת בבכורה. פי' דר"י בשם ר' יוחנן פליג וס"ל דלוקח לבשר תאוה קנה מעשר ויאכל בקדושת מע"ש כיין וכל הדברים ע"כ לר"מ פטורה מן הבכורה ולר"י חייבת וס"ל פי' המשנה דלא יצא העור לחולין ומוכרו ואוכל בתורת מעשר דהוא מפרש המשנה כמו בש"ס דילן דלא קנה שלמים אבל מעשר קנה ורק קנסינן לי' שהעור לא יצא לחולין ואוכל במעותיו בתורת מעשר כפשטת המשנה כמו שכ' בס' משנה ראשונה וכתב שם שכן מפרש הרמב"ם ז"ל ג"כ כן וכן נראה. ומפרש כמו בש"ס דילן במס' מנחות דף פ"ב דלא קנה שלמים דאם קנה שלמים הי' העור שייך להבעלים כמו בכל השלמים כפי' הר"ש ז"ל. אבל מעשר קנה רק דקנסינן לי' דיאכל בדמי העור בתורת מעשר ע"ז בעי ר"י קומי ר"ז ילדה בכור האיך אימוריו קריבין לגבי המזבח הא מבריחו מן האכילה א"ל וכי הלוקח בשר בהמה לשלמים [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] לא חל מע"ש על אימוריו ולא נמצא מבריחו מן האכילה ע"ז א"ל שאני התם כשלקח בפירוש לשלמים בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר משא"כ כשלקח לבשר תאוה דחל עלי' קדושת מעשר וילדה בכור האיך יקרבו אימוריו ע"ג המזבח ויבריחו מן האכילה ע"ז אמר ר' יוסי ואנן לא הוינן אמרין כן אלא לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ונמצא דגזה"כ הוא דמקריב אימוריו של מע"ש ע"ג המזבח בקדושת שלמים ומסיק ואזיל ומפרש מה כונתו בזה דקאמר לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ומפרש ואזיל דנפיק מביניהון ילדה בכור והקדישה שלמים פי' שלקח לבשר תאוה וילדה בכור או הקדישה בעצמו שלמים אליבא דר' יהודא דיכול להקדיש ממעשר לשלמים דממון הדיוט הוא [עיי' במס' מנחות דף פ"ב ע"א עיי"ש] למ"ד דאסור להבריח אימוריו מן האכילה רק בלוקח בהמה לשלמים לכתחלה בלקיחתה פקעה ממנה קדושת מעשר ע"כ הכא כשקנה לבשר תאוה והקדישה בעצמו לשלמים אח"כ אינה קריבה ומ"ד לא התירה התורה ליקח בכסף מעשר אלא שלמים בלבד ולא ס"ל דבלקיחתה פקעה קדושת מעשר אלא דכן גזה"כ הוא א"כ לפ"ז אפילו כשקנה לבשר תאוה והקדישה שלמים שפיר מקריב אימוריו לגבי המזבח:

אר"י גזרו על נקיבה בע"מ מפני וולדה. פי' אסרו שלא יקנה ממעות מע"ש לבשר תאוה מפני הברחת המזבח לא מבעיא בתמימין דזהו הברחה ממש אלא אפילו בבע"מ דלא שייך הברחת מזבח מ"מ כיון דנקיבה היא גזרו משום הברחת וולדה ממזבח ושוב גזרו על בע"מ זכר מפני נקיבה. ואמרין בשם ר"י דאפילו בתמימה נמי גזירה פי' דמשכח"ל רק גזירה דהברחה הגם דבתמימה לא שייך גזירה דהברחה דמאי שייך גזירה הא בלוקחה לבשר תאוה הוא הברחה ממש באמת בשלמא בבע"מ דלא שייך הברחה שפיר שייך משום גזירה משא"כ בתם האיך שייך גזירה הא בלוקחו לבשר תאוה הלא הוא הברחה גמורה ע"ז מסיק ר"י דאפילו בתמימה גזירה ר"ל דמשכח"ל בתמימה רק משום גזירה כדמסיק בראשונה היו אומרין לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו מבריחין אותה מע"ג המזבח חזרו לומר לא יקחו אפילו חי' אפילו עופות וא"כ גזרו על חי' ועופות הגם שאינן ראוין ע"ג המזבח וע"כ משכח"ל אפילו בתמימה גזירה דהוא בחי' תמימה ומסיק כהדא דתני אחד שביעית ואחד מע"ש מחללין אותו על בע"מ ועל חי' ועוף [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] בין חיין בין שחוטין דברי ר"מ וחכמים אומרים אין מחללין אלא על השחוטין בלבד ותנן הכא נמי גם חי' ועוף בכלל הגזירה וקסבר דהטעם הוא גם כן משום הברחת המזבח וגזרו חי' משום בהמה. ר"י בשם רשבר"י גזרו אותן שלא ירעו אותן עדרים עדרים וגזירה אחרת הוא משום שלא יעשה אותן עדרים עדרים ולפ"ז שייך הטעם הזה בחי' כמו בבהמה גופי' ולא דגזרינן חי' אטו בהמה. קם ר"י עם ר"ז א"ל עד כדון רשבר"י קיים ואתון תליון בי' מרטוטין והא אמרין בשם ר"י אפילו תמימה גזירה ר"ל דמשכח"ל אפילו בתמימה לאו משום הברחה ממש אלא משום גזירה והוא בחי' אלמא דהטעם הוא משום הברחה דאי משום שלא יגדל עדרים א"כ מאי נ"מ בגזירה הזו בין תמימה בין בע"מ א"ו דהטעם הוא משום הברחה וא"כ בתמימה הוי לבשר תאוה הברחה ממש ובבע"מ הוי גזירה ע"ז קמ"ל ר"י דמשכח"ל גם בתמימה רק משום גזירה כדמסיק כגון בחי' ומביא ברייתא ראיה לזה אבל משום שלא יגדל עדרים מאי נ"מ בין תם לבע"מ בין בהמה וחיה הא בכולן הוי רק גזירה דאי מדר' יוחנן קדמייתא דקאמר גזרו על נקיבת בע"מ מפני וולדה יש לפרש כרשבר"י דהוא שלא יגדל ולדות ויעשה עדרים אבל מהא דר"י אפילו תמימה גזירה מוכח דהוא משום הברחה ומשני דילמא לא איתאמרא אלא על השביעית הא דקאמר רשבר"י משום שלא יגדל עדרים קאמר רק על השביעית לבד משום דבברייתא תנינן שביעית ומע"ש נקט על שביעית הא דשלא יגדל עדרים דהא בשביעית לא שייך הברחה דהא אינו מצוה להביא מדמי שביעית למזבח. אשכח תני כן על השביעית אבל במע"ש הטעם הוא משום הברחה:

תוכן העניינים

חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי מעשר שני

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה