חידושי מים חיים על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים· רבי חזקיה די סילוה
פרק ו · הלכה ג
ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש. אבל רש"י כתב שהכהנים היו מעבירין אותו ומשמע דרש"י ודאי פליג אסברת רבינו ולדידיה אם העבירו אביו לא מיחייב אבל הרב נקט אבי הבן והוא הדין לכומריהם ותדע שהרי בסה"מ לאוין ז' וכן בפי' המשנה כתב הרב שהגיזבר היה מעבירו על האש מצד אל צד.
לפיכך העושה עבודה זו וכו'. כלומר דאי הו"א ששורפו למולך לא הוה מצי למימר דהעושה עבודה זו לעבודה זרה אחרת חוץ ממולך פטור דהא בכה"ג אי הוה עביד לאלהי ספרוים הוא מיחייב ואע"ג דהכא בעי מסירה לכהנים והתם לא בעי מ"מ לאו משום דעבד מסירה הוה מיפטר אבל השתא שאינו שורפו בכה"ג לא משכחת חיוב בע"ז אחרת ושוב מצאתיו בלח"מ.
ודע שמ"ש הכ"מ דאע"פ שמולך לאו עבודה זרה היא מ"מ לענין עושה ד' עבודות לפניו חייב נכון הוא וכן נראה מדברי הרב בסה"מ לאוין ט' עיי"ש ואיתא בש"ס דבעינן מולך קבועה ולא סגי לן במולך עראי לחיובי עליה והכי משמע בלשון הרב ודוק.