אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות צ › יבואר צובע בשבת

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות צ · יבואר צובע בשבת

אות צ

עיין במס' שבת דרב סובר דשוחט חייב משום צובע ואמרו צובע מה ניחא ליה ומשני ניחא ליה וכוונת הגמ' דפריך מה ניחא ליה ומשני דניחא ליה כי היכי דניתי אינשי ומזבני מיניה דמשום דאל"כ חשוב מלאכה שא"צ לגופו ופטור וע"כ משני דניחא ליה ולפ"ז היכא דשוחט בשבת עבור חבירו או עבורו רק שלא למכור הבשר ול"ש כי היכי דניתי אינשי וכו' אז פטור משום איסור צובע אך למ"ד דמלאכה שא"צ לגופו חייב אז אין חילוק דלעולם חייב משום צובע והנה בשוחט בשבת דאיתא במתני' דחולין אע"פ שהוא מתחייב בנפשו שחיטתו כשרה וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דמיירי דשחט בשוגג דאל"כ מיד כשהתחיל לשחוט נעשה מומר דחילל שבת ונמצא בסוף השחיטה חשוב שחיטת מומר וכתבו דהא ודאי במקצת סימנים ובעור אין כאן נטילת נשמה ואיך נעשה מומר מיד וע"כ הא דנעשה מומר מיד משום דבתחילת השחיטה דיוצא ממנו דם חייב משום צובע ועיין בס' יש"י וא"כ לפ"ז לא היה צריך הרמב"ם לאוקמא מתני' דאיירי בשוגג רק דשוחט עבור איש אחר או שלא למכור הבשר דל"ש דניחא ליה וחשוב מלאכה שא"צ לגופו אך הא הוא סובר דמלאכה שא"צ לגופו חייב וע"כ צריך לומר דמתני' איירי בשוגג ובזה ניחא הא דהקשו עליו דהא הגמ' פריך ונוקמא במזיד וכר"מ וקשה הא במזיד חשוב שחיטת מומר אך ר"מ פוטר מלאכה שא"צ לגופו ויש לומר במזיד ושחט עבור חבירו דאז ל"ש ניחא ליה ופטור דחשוב מלאכה שא"צ לגופו. וניחא מה שהקשה הפליתי סי' י"א דאיתא ב"ק פ' מרובה מאן חכמים ר"ש דסובר דשחיטה שאינה ראויה לא חשוב שחיטה ופריך דשבת שחיטה ראויה היא דתנן דשחיטתו כשרה וקשה דילמא מיירי במזיד וחשוב שחיטת מומר וע"ש אך התם דלא שחט עבורו ול"ש ניחא ליה וחשוב א"צ לגופו ופטור לר"ש לשיטתו ופריך שפיר דבשבת שחיטה ראויה היא אפי' במזיד:

ובזה ניחא הרא"ש ב"ק שם דמוקי מתני' דשוחט בי"ה דחייב דו"ה בשחט אחר ע"י השליח וע"כ לא קשה דאין אדם לוקה ומשלם ואפ"ה בשבת פטור משום דשחיטה שאינה ראויה היא וע"ש ותמהו עליו דהא בסוגיא איתא דאי מעשה שבת דרבנן חשוב שחיטה ראויה משום דלענין דו"ה אזלינן בתר דאורייתא דהא הגמ' פריך אלא למאן דסובר דמעשה שבת מ"ט דרבנן דפטרי אלמא דאזלינן בתר דאורייתא ועיין בש"ך אך לדידן דמלאכה שא"צ לגופו חייב וא"כ הגם דשחט עבור המשלח ול"ש ניחא ליה מ"מ נעשה מומר מיד בהתחלת השחיטה משום צובע וע"כ חשוב שחיטה שאינה ראויה ולא משום דמעשה שבת אסור דהא זה רק מדרבנן רק משום דחשוב שחיטת מומר והסוגיא פריך שפיר לר"ש לשיטתו דפוטר מלאכה שא"צ לגופו אך ברא"ש איתא דמש"ה חשוב שחיטה ש"ר משום כר"י הסנדלר דאוסר מעשה שבת וקשה קושיא הנ"ל לדוכתא דהא רק מדרבנן אסור. וע"כ נראה דלכאורה קשה הא דמשני הגמ' דמש"ה מחייב ר"מ דו"ה בשחט בשבת דאיירי בטבח ע"י אחר והא רבינא סובר בב"מ דכל היכי דהשליח לאו בר חיובא דמשלח חייב הגם דאין שליח לדבר עבירה זה דוקא היכי דהשליח בר חיובא וא"כ על צביעה דהוא בהתחלת השחיטה השליח אינו בר חיובא לדידי' חשוב מלאכה שא"צ לגופו ופטור והבעלים הן בר חיובא דהא ניחא להו וא"כ יש שליח לדבר עבירה והמשלח חייב ואכתי קלבד"מ ואמאי חייב בדו"ה אך יש לומר דאיירי דלא עשה שליח לשחוט דוקא בשבת רק הוא מעצמו שחט בשבת ואז המשלח אינו מחויב מיתה וע"כ חייב דו"ה:

אך קשה דכיון דמעשה שבת אסור אפי' אי אסור רק מדרבנן אם הוא שחט מעצמו בטל השליחות דיכול לומר לתקוני שדרתיך וכו' ואמאי חייב דו"ה אך הא ר"מ סובר דמעשה שבת מותר וא"כ לא עיוות השליחות ושפיר יש לומר דלא נעשה על זה שלוחו שישחוט בשבת וע"כ חייב דו"ה וא"כ לדידן דמעשה שבת אסור הגם דאסור רק מדרבנן מ"מ כי לא אמר לו שישחוט בשבת השליחות בטל ואי נעשה שליח שישחוט בשבת א"כ כיון דהשליח אינו בר חיובא על הצביעה דהוא בהתחלה המשלח חייב וקלבד"מ ובודאי פטור המשלח מדו"ה וזה כוונת הרא"ש דשחיטה ש"ר כר"י הסנדלר וא"כ אי בלא נעשה שליח בפי' השליחות בטל וע"כ דנעשה שליח לשחוט בשבת וא"כ קלבד"מ וע"כ פטור משא"כ בי"ה דמעשה י"ה שרי ויש לומר דלא נעשה שלוחו לשחוט בי"ה וע"כ חייב דו"ה וא"כ אפי' על צביעה דשליח אינו בר חיוב המשלח פטור:

ובזה ניחא הא דפריך הגמ' ביבמות דף ל"ג זר דשימש בשבת במאי אי בשחיטה שחיטה בזר כשרה ואי בהקטרה הא אמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאתה ומשני בשחיטת פרו של כהן גדול והקשה לפי הרמב"ם הנ"ל דשוחט בשבת משעה שהתחיל לשחוט חייב וא"כ קשה דאמאי ס"ל לר"ש דאינו חייב רק משום זרות הא מיד בהתחלת השחיטה חל חיוב שבת ומשום זרות לא בא החיוב עד גמר שחיטה:

והנה לפי מה דסוברים דהא דנעשה מומר מיד זה אי ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף משא"כ אי אין לשחיטה אלא לבסוף אכתי לא חילל שבת רק לבסוף והנה בתוס' שם פירשו דהא דפריך אי בהקטרה ללאו יצאתה וחשוב קל על חמור וקל על חמור לא חל אפי' בכולל והנה נראה דבזה פליגי ר' יוחנן ור"ל בשבועות דר"ל דסובר שם דבאיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן כולל והיינו כיון דאיסור שבועה בא ע"י עצמו חשוב קל על חמור ולא חל השבועה הגם דנשבע שלא יאכל נבילות וכשרות משא"כ ר"י סובר דבכולל חל אפי' קל על חמור ומש"ה סובר דגם באיסור הבא ע"י עצמו אמרינן כולל וכיון דקושית הגמ' היה דחשוב קל על חמור והיינו לר"ל ולדידי' שפיר משני בשחיטת פרו של כהן גדול דהא ר"ל סובר דאין לשחיטה אלא לבסוף ולא חילל בתחילת השחיטה ור"י דסובר דישנו לשחיטה מתחילה וע"ס לדידי' יש לומר דאיירי בהקטרה והגם דהוי קל על חמור חל בכולל לדידי'. ומה שהקשה הא דאיתא בחולין פ' ג"ה שבת ויו"כ ועשה מלאכה דחייב גם משום יו"ה די"ה חשוב כולל דכולל גם אכילה וקשה הא קל על חמור הוא דשבת מיתת ב"ד וי"ה הוא בכרת וכתבו דאליבא דר"ח ב"ה דסובר דכרת פוטר מתשלומין וא"כ כרת דומה למיתת ב"ד ולא חשוב קל על חמור:

ובזה ניחא רש"י בפסחים דף כ"ט על הא דפליגי באוכל חמץ של הקדש במועד אי מעל אי לא מעל משום דר"ח דסובר דכרת פוטר מלשלם ופי' רש"י דמש"ה מעל הגם דלאו בר דמים הוא דסובר כר"ש דחמץ אחר פסח שרי והגם דקנס ה"מ בחמץ של הדיוט דעבר על ב"י משא"כ של הקדש. ותמה במרש"א דאמאי לא פי' דסובר כריה"ג דאפי' תוך הפסח מתיר בהנאה:

ולכאורה נראה דהא הקשו הא דאיתא בכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות ואשם אחד ר"מ אומר אם היה שבת והוציאו בפי' חייב אמרו לו אינו מהשם והקשו דהא מבואר כאן דהיכי דקלבד"מ ופטור מאשם מעילות ועל הוצאת שבת יש חיוב מיתה א"כ פטור מקרבן מעילה ואפי' בשוגג הא חייבי מיתות שוגגין ג"כ פוטר מלשלם וא"כ ר"מ דמוסיף חטאת דשבת גורע אשם דקרבן מעילה ועיין בקצה"ח סי' כ"ח. ולכאורה נראה דהא בלא"ה הקשו דאמאי סובר חד מ"ד דלא מעל דסובר כר"ח דכרת פוטר מלשלם והא מדאגבהה קני מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל ליה. וכתבו לתרץ דהא בריטב"א כתב הטעם דהגזבר אינו מועל עד שיעשה מעשה ושאר אדם מעל מיד משום דאיש אחר הגם דלא ידע דהוא הקדש מ"מ מתכוון לגזול בזה שהוציאו לרשות אחר משא"כ גזבר שסובר שהוא שלו וע"כ לא מעל מיד וא"כ הכא דמיירי ששגג ולא ידע שהוא הקדש א"כ אפי' איש אחר בזה שהוציאו לא נתכוון לגוזלו כיון דהוי אצלו כחמץ דעלמא לאו בר דמים הוא לכן אינו חייב מעידנא דאגבי' עד שיעשה מעשה. ובזה ניחא רש"י דהקשה מדקתני מעל ע"כ דאיירי בשוגג וליכא כרת והקשה בתוס' דהא גם חייבי כריתות שוגגין פוטר מלשלם. ולפ"ז ניחא דאי מיירי דשגג גם על איסור חמץ וא"כ היה סובר דשרי בהנאה א"כ מתכוון לגזול בזה שהוציאו מרשות הקדש ותקשה דמעידנא דאגבי' קני' הגם דהיה שוגג על הקדש וא"כ אסור בהנאה הא גם על איסור חמץ היה שוגג ולפי דעתו שרי בהנאה וע"כ פי' דעל החמץ היה מזיד וא"כ כיון ששגג על הקדש לא נתכוון לגזול דהיה סובר דאסור בהנאה כשאר חמץ וא"כ לא קשה קושי' דהגם דקלבד"מ על איסור שבת מ"מ לא נפטר מקרבן מעילה דהכא יש לומר דמעידנא דאגבי' קני':

ויותר נראה דכיון דר"ש סובר דגורם לממון כממון דמי א"כ כיון דמהני תפיסה בקלבד"מ חשוב עכ"פ גורם לממון וא"כ תקשה דל"ש כיון דליכא קרן פטור מקרבן דהא גם קרן איכא משום גורם לממון דמהני תפיסה אך יש לומר כיון דחמץ אסור בהנאה אך מש"ה מעל דכיון דשרי לאחר פסח חשוב גורם וע"כ לחד מ"ד לא מעל דסובר כר"ח הגם דמהני תפיסה חשוב גורם דגורם דלכ"ע לאו כממון דמי וזה תינח אי אתא כר"ש וחשוב גורם דגורם משא"כ אי אתא כריה"ג דמותר בהנאה אפי' בתוך הפסח אז ליכא גורם דגורם תקשה כיון דמפני תפיסה חשוב דאיכא קרן ואמאי פטור מאשם דמעילה וע"כ פירש"י דסובר כר"ש וא"כ ניחא קושיא הנ"ל דאפי' בשבת דאיכא חיוב מיתה מ"מ איכא קרבן אשם לר"מ לשיטתו דסובר בב"ק דגורם לממון כממון דמי ואיכא קרן משום דמהני תפיסה בקלבד"מ וחשוב כממון וע"כ חייב אשם דמעילה:

ובזה ניחא הא דהקשה על רבנן דאמרו דאינו מן השם והא משכחת דלא היה שיעור גרוגרות דהוא שיעור הוצאה בשבת אלא מחמת שאוכל ונתחייב ד' חטאות על אכילתו לכך נתחייב גם משום הוצאה בפחות משיטור הנ"ל ודי בשיעור כזית לחייב משום הוצאה ועכ"פ הוי שם אחד דמשום אכילת האיסור מחויב גם משום הוצאה דשבת. אך נראה דהא קשה דהא רבנן סוברים דגורם לאו כממון דמי א"כ לא הוצרכו לומר דאינו מן השם דבלא"ה לא משכחת בשבת דאז ליכא קרבן דאשם דקלבד"מ אך נראה דהרי חיוב דשבת כגרוגרת וחיוב מעילה בכזית א"כ בעת שנתחייב קרבן מעילה אכתי אינו חייב משום שבת וא"כ אי איירי שאין בו שיעור דגרוגרות אך כיון דחשוב שיעור לענין אכילה חשוב הוצאה לשבת א"כ בא בב"א ותקשה דהא קלבד"מ דכיון דהם סוברים דגורם לאו כממון ואי איירי בגרוגרות דאז לא בא בב"א א"כ אינו מהשם ובתוס' הקשו על ר"מ דמה זה לאכילה ולפ"ז ניחא דלר"מ משכחת דלא היה גרוגרות רק כיון דחשוב שיעור לאכילה מחויב גם משום הוצאה ושפיר הוא מהשם דאל"ה היה בעינן גרוגרות להוצאה ואין לומר דאז קלבד"מ דהא ר"מ סובר דגורם כממון דמי:

אך לפי מה שכתבתי ניחא הרש"י הנ"ל דלא פי' דאתא כריה"ג דהא ריה"ג סובר דשבת וי"ה חייב שתים משום י"ה ג"כ והגם דקל על חמור הוא די"ה הוא בכרת וע"כ דסובר כר"ח דכרת דמי למיתת ב"ד וא"כ אמאי מעל וע"כ פי' דסובר כר"ש:

אך לפי מה שאמרנו למ"ד דפוטר ממלאכה שא"צ לגופו אז לא חילל שבת בשחט עבור חבירו בהתחלת השחיטה והתם דקאי לר"י דפוטר מלאכה שא"צ לגופו שפיר משני בשחיטת פרו של כהן גדול דהתם דל"ש ניחא ליה וחשוב א"צ לגופו א"כ לא חילל שבת מיד רק בגמר אפי' להרמב"ם ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה