אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות נ › אי נדר חל בקיום המצוה

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות נ · אי נדר חל בקיום המצוה

יבואר נדר על דעת רבים:

בו יבואר אי נדר חל בקיום המצוה כמו שחל על ביטול מצוה:

עי' בר"ן בנדרים דף י"ח דקונם חל על השבועה לקיימה בנשבע שלא יאכל ככר זה וחזר ואסרו עליו בקונם ואכלו חייב שתים כיון דשבועה הוא רק איסור גברא כי אמר קונם מיתוסף בו איסור חפצא הרי דסובר הר"ן דשבועות כמו כן נבילה וכל איסורי התורה איסור גברא לחוד הן וא"כ אם שוב אסרו בקונם איתוסף איסור חפצא מיגו דאיתוסף איסור אחפץ איתוסף נמי אגברא וחייב משום לא יחל דברו וזה הכל אי אמרינן דכל איסורי תורה חשיב איסור גברא לחוד וע"כ חל עליו איסור קונם משא"כ אי אמרינן דכל איסורי תורה חשיב איסור חפצא לא חל עליו איסור קונם כגון אם אסר עליו בקונם שלא לאכול נבילות וכל איסורין לא חל איסור קונם רק על ביטול מצוה חל כגון קונם שלא אוכל מצה. והנה מסוגיא דנודרת דפריך הגמ' הנושא נשים בעבירה דפסול עד שידור הנאה ותני עלה נידר ועובד יורד ומגרש ופריך ליחוש דאזיל לחכם ושרי וע"ש. ועי' בי"ד סי' רכ"ח סעי' ט"ו מובא דעת הסוברים דנדר על דבר איסור אם התיר אינו מותר ועי' בש"ך בשם הב"ח שמקשה איך אפשר שלא הותר בדיעבד דא"כ מה מקשה הגמ' דליחוש דילמא שרי ליה חכם מה קשי' הא אינו מותר כלל אלא ודאי מוכח התם מכולה סוגיא דמותר בדיעבד וכתב בש"ך לתרץ דהתם מיירי בכולה שמעתתא שהנדר אינו דבר מצוה או מילתא דאיסורא אלא שתלוי בדבר האסור כגון שאמר קונם עלי פירות אם עברתי או אעבור עבירה פלוני ותמהו עליו דמנא ליה להגמ' להקשות הא י"ל גבי נודר ועובד הנדר הוא שלא יהנה ממנה פשוט והרי הנדר על איסור ואז אינו מותר אפילו בדיעבד. ומזה ראיה לשיטת הסוברים שאין נדר חל על איסור ולא משכחת גבי כהן הנושא נשים פסולות שיחול נדרו על איסור תשמיש דבלא"ה אסורה באזהרת לאו מן התורה ולא משכחת שיחול אלא אם כולל גם שאר הנאות שאין בהם איסור וי"ל דבכה"ג אם התיר ע"י חכם מותר בדיעבד חלק הנדר שהי' על דברים המותרים ופקע למיפרע והוה כאילו לא נדר רק לתשמיש ואין נדרים חלין על איסורין וא"כ מזה ראיה שאין נדרים חלין רק בביטול מצוה ולא לקיים:

ובזה ניחא קושיתי התוס' שם ד"ה ותני עלה מאי איצטריך לאתויי הברייתא דנודר ועובד ליפרוך ממתני' דתני פסול עד שידור הנאה ועי' שם. ולכאורה יש ליישב. ועיין בס' חמדת שלמה דהא קשה דלעולם דנדר הי' שלא יהנה ממנה ולא כליל דברים אחרים ג"כ מ"מ חל הנדר אי אמרינן יש מעילה בקונמות וא"כ הוה לי' דין קדשים ובקדשים איסור חל על איסור כדאיתא בכריתות דף כ"ג. אך יש לומר לפי פירוש רש"י בבכורות שיהי' הנדר של כהן שאוסר ע"ע שלא יהנה ממנה וגם היא לא תהנה ממנו וא"כ כל הנאות שלו ושלה אסורין עליו ועליה וא"כ היא אסורה ליהנות ממנו בשום דבר ואיך אמרינן בגמ' נודר ועובד יורד ומגרש דאיך אפשר לגרשה אי אמרינן דגט שכתב על איסורי הנאה פסול ועי' בירושלמי בקידושין ועי' באה"ע סי' כ"ח וא"כ בכה"ג שהדירה שלא תהנה ממנו הוה כאילו כתב גט על איסור הנאה דאוריית'. ועי' בתשו' מהר"ם מינץ וע"כ צריכין לומר דכיון דיכולה ליהנות שלא כדרך הנאתו הגם שאינו שוה פרוטה על שלא כדרך הנאתו מ"מ חזי לאיצטרופי ודמי לכתבה גט על עלה של זית דדחי הגמ' דמש"ה כשר הגט משום דחזי לאיצטרופי. ועי' בתשו' בית אפרים דהקשה דא"כ כל איסורי הנאה חזי לאיצטרופי דחזי ליהנות שלא כדרך הנאתן הגם שאינו ש"פ שלא כדרך הנאתן מ"מ חזי לאיצטרופי אך שם בהגמ' י"ל דמיירי באיסורי הנאה שאסורין גם שלא כדרך הנאתן כגון של ערלה וכלאי הכרם אבל איסורי הנאה דחזי ליהנות שלא כדרך הנאתן מודה הירוש' דהגט כשר וא"כ אי סובר הך מתניתין דקונם דמי להקדש וע"כ איסור נדר חל משום דבקדשים איסור חל על איסור תקשי דכיון דבהקדש קיי"ל דאסור אפילו שלא כדרך הנאתו א"כ איך מועיל הגט אלא וודאי דסובר דקונם לא חשיב הקדש וא"כ תקשי איך הנדר חל הא אין איסור חל על איסור וע"כ דהנדר הי' בכולל גם דברים המותרים ושפיר מקשי דלמא אזיל לגבי חכם ושרי דיתיר חלק הנדר שהי' על דברים המותרים וע"כ ניחא קושי' התוס' הנ"ל דהמתניתין הוה מצי למימר דכבר גירשה והנדר יהי' שלא יקח לעולם נשים פסולות יותר וא"כ כיון דכבר גירשה י"ל שפיר דהנדר הוה בלא כולל ומ"מ חל הנדר משום דחשיב כמו הקדש ובקדשים איסור חל על איסור וא"כ ל"ק דילמא אזיל לגבי חכם דכיון דהנדר היה בלא כולל א"כ נדרי איסור אף בדיעבד אינו מותר ומש"ה הביא הך דתני עלה נודר ועובד יורד ומגרש דכיון דעדיין לא גירשה תקשי הא כתב גט על איסורי הנאה פסול וע"כ דלא חשיב כמו הקדש ושרי ליהנות שלא כדרך הנאתן וכאן דלא חשיב הקדש ע"כ דהנדר היה בכולל דאל"כ אין איסור חל על איסור ושפיר פריך וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ויתיר דברים המותרים ואז ממילא בטל כל הנדר:

גם נראה לפי מאי דאיתא בתשו' מהרשד"ם דכהני זמננו ואחר שעלה עזרא ובקשו כתב יחוסם ולא מצאו אף שכהני חזקה הם מ"מ אינם רק כהני ספק. לפ"ז ניחא קושית התוס' הנ"ל דעל גופא דמתניתין ל"ק דילמא אזיל לגבי חכם די"ל דהנדר הי' בלא כולל ולא שייך אין איסור חל על איסור דכיון דאינו רק כהני ספק וליכא מלקות והיכא דליכא מלקות על איסור הראשון חל איסור השני והרבה פוסקים סוברים דאפילו על איסור עשה חל איסור השני ועי' בתוס' שבועות פ' ג' ומש"ה מביא הך דתני עלה נודר ועובד דכיון דאיירי בזמן שב"ה קיים ולא הוו כהני ספק א"כ ע"כ הנדר היה ע"י כולל דאל"כ לא היה חל הנדר ע"כ קשה וליחוש דילמא אזיל לגבי חכם ויתיר דברים המותרים וממילא בטל כל הנדר:

ועי' בתשו' ח"ס דכתב לתרץ קושית התוס' הנ"ל דהא קשה קושית התוס' שם דתאכל לאלתר לפנינו וע"כ דאינו חושש אלא אם אסורה עליו בהנאה לעולם אמנם בשו"ת ש"א כתב דלפי מה שאמר הרא"ש פ"ג דשבועות דגם בזמה"ז דליכא מלקות וקרבן מ"מ אכלה כולה נשאל עליו ועכ"פ חיוב קרבן ומלקות איכא א"כ לא מקשי תוס' מידי אלא ע"כ תוס' לא סבירא להו כהרא"ש אלא סבירא להו בזמה"ז דליכא קרבן ומלקות אכלה כולה אין נשאלין עליו ולפי זה יש לומר מש"ה לא פסיקא להש"ס להקשות דילמא אזיל לגבי חכם דדילמא נותנים לו ככר ואוכלו לאלתר בפנינו ודילמא לאיסור שעה נמי חושש מש"ה מייתי בריית' דנודר ועובד א"כ מיירי בזמן עבודה ואיכא קרבן ומלקות ואז אפילו אכלה כולה נשאלין וא"כ קשה דילמא אזיל לגבי חכם ועיין שם:

ובזה ניחא קושית תוס' בלא ר"ה קשה על מתניתין גופא וע"ש אך על מתני' י"ל דיתנו לו ככר ויאכל לאלתר בפנינו ודילמא לאיסור שעה נמי חוששת ובזמה"ז דליכא חיוב קרבן ומלקות דאז ליתא בשאלה משא"כ ר"ה דאמר דאם נישאת אין מדירין וע"כ דסובר דעל איסור שעה אינה חוששת וקשה שפיר דילמא אזיל לגבי חכם ושרי גם מדקאמר אבל נישאת אין מדירין ע"כ דמיירי בזמן ב"ה דאיכא קרבן ומלקות או דסובר דאפילו בזמה"ז יכול לישאל אפילו לאחר שכבר אכל וע"כ אין מדירין פריך שפיר ודילמא אזלה לגבי חכם. ובזה ניחא קושית תוס' שם הא דפריך על מתניתין דנושא נשים בעבירה דילמא אזיל לגבי חכם אי אין צריך לפרט אמאי לא מקשה על מתניתין דנודרת ליתומים ליחוש דילמא אזלה וכו'. לכאורה י"ל דגם המקשן ידע די"ל דהנדר היה עדע"ר אך היה סובר דאי אפשר לומר דמיירי על דע"ר לפי מאי שהקשה איך מהני נדר על תנאי הא נדר אי אפשר להיות ע"י שליח וא"כ התנאי בטל והמעשה קיים ותירצו דכיון דאינו רק דיבור לחוד לא בעינן שמעשה יתקיים ע"י שליח וע"כ היה סובר המקשן דזה דווקא היכא דהנדר לא היה עדע"ר דלא חשיב מעשה משא"כ נדר עדע"ר דכיון דאלים חשיב מעשה ולא מהני בו תנאי אך לפי מאי דאיתא במ"ל דבתנאי לשעבר לא בעינן כל דיני תנאי ע"ש וע"כ על מתניתין דהוא תנאי לשעבר אם נהניתי מכתובתי ל"ק ליחוש דילמא אזלה לגבי חכם די"ל עדע"ר והגם דחשיב מעשה מכל מקום בתנאי לשעבר לא בעינן דיני תנאים וע"כ לא פריך רק על מתני' דנושא נשים בעבירה דהתם התנאי להבא ובעינן דיני תנאים א"כ ע"כ לא מיירי עדע"ר וע"ז משני דמדרינן עדע"ר ניהו דהנדר אלים מ"מ לא חשיב מעשה רק דבור ולא בעינן דיני תנאים אך לפי הנ"ל י"ל בפשיטות דעל מתניתין י"ל דמדירין על הככר ותאכלנו לאלתר בפנינו ואיירי בזמה"ז משא"כ דקתני נודר ועובד א"כ אפילו יאכל לאלתר יכול ליתשול:

והנה בעיקר הדין אי נדר חל על קיום ל"ת או רק ביטול ל"ת נראה דבר חדש דהנה עיקר הטעם דנדר חל על קיום ל"ת משום דחשיב איסור מוסיף דכל איסורין חשיב איסור גברא ונדרים איסור חפצא והנה אי כל איסורין חשיב איסור חפצא או איסור גברא תליא בפלוגתא דר"י ורבנן אי מין במינו בטיל אי לא דהנה בר"ן בנדרים פי' פלוגתא דר"י ורבנן דר"י יליף מולקח דם הפר דמין במינו לא בטיל ורבנן פליגו דשם שניהם היתר משא"כ איסור והיתר הוה מין באינו מינו והיינו משום דרבנן סבירא להו כל איסורין הוה א"ח מש"ה איסור והיתר הוה אינו מינו דיש הפרש בין החפצים ור"י סבירא ליה כל איסורין הוה איסור גברא ובחפץ אין הפרש רק דהבעלים אסורין ומש"ה הוה מין במינו וא"כ לר"י דע"כ כל איסורין הוא איסור גברא וא"כ קונם חל על כל איסורין דחשיב איסור מוסיף משא"כ לרבנן דע"כ סוברים דכל איסורים איסור חפצא א"כ לא איתוסף מידי וע"כ קונם אין חל על כל איסורין. ובזה ניחא דברי רש"י במכות דף כ"ב דפירש על מתניתין והן מוקדשים דחמור היינו קדשי ב"ה והקשו בתוס' שם דשם בסוגיא פריך הגמ' ולחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דחל בכולל ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי הקדש ומשני בבכור אלמא דלא מיירי בקדשי ב"ה דאל"כ הדרא קושיית הגמ' לדוכתא וע"כ נראה דהא דפירש רש"י דחמור היינו קדשי ב"ה ולא פירש דמיירי בפטר חמור ואליבא דר"י דסובר דפטר חמור אסור בהנאה משום דהי' קשה לרש"י לפי מאי דמסיק הגמ' דהאי תנא איסור כולל לית ליה אכתי תקשי ליחשוב בנודר שלא לחרוש ביו"ט דחל הנדר בלא כולל וע"כ דגם נדר לא חל על כל איסורין משום דלא חשיב מוסיף דכיון דקי"ל דמין במינו בטיל ע"כ כל איסורין חשיב איסור חפצא וא"כ אי אפשר לומר דחמור היינו פטר חמור וכר"י הא לר"י ע"כ כל איסורין הם איסור גברא וא"כ ניהו דאיסור כולל לית ליה מ"מ ליתני בנודר שלא לחרוש ביו"ט דחל בלא כולל וע"כ הוכרח רש"י לפרש דלא אתי כר"י רק דאיירי בקדשי ב"ה משא"כ לס"ד דמשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני שפיר משני דמיירי בבכור וחמור היינו פטר חמור ואתיא כר"י ומ"מ ל"ק ליתני קונס דהא מידי דאיתא בשאלה לא קתני ועיין בנו"ב דכתב לתרץ דמש"ה ל"ק ליתני קונם כיון דמסיק דהאי תנא איסור כולל לית ליה והיינו כר' שמעון דלא סובר כולל ור"ש גם איסור מוסיף לית ליה וא"כ אליבא דר"ש פשיטא דקונם לא חל על דבר איסור ניהו דאיתוסף א"ח מ"מ הא ר"ש לית ליה איסור מוסיף ועיין שם וקשה מאוד הא אנן קיי"ל דהיכא דנדר שלא לעשות דבר איסור לא מהני התרה וע"כ כתבו דמש"ה לא משני תיכף מידי דאיתא בשאלה לא קתני אך כיון דנשבע שלא יחרוש ביו"ט לחוד א"כ הוה נדרי איסור דלא מועיל שאלה ולכך הוצרך הש"ס לתרץ דלא חלה השבועה משום דמושבע ועומד מה"ס אבל אהא דפריך וליתני שבועה שלא אחרוש בין ביו"ט בין בחול שפיר משני הש"ס מידי דאיתא בשאלה לא קתני דבזה מצי לישאל במה שנשבע שלא יחרוש בחול דזה לא הוה נדרי איסור וממילא הותר גם מה שנשבע שלא יחרוש ביו"ט משום נדר שהותר מקצתו. ועי' בספר יש"י וא"כ תקשי לס"ד דהאי תנא סובר איסור כולל ופשיטא דקונם חל על יו"ט לחוד דחשיב מוסיף וא"כ מה משני הגמ' מידי דאיתא בשאלה לא קתני מ"מ ליתני קונם ובלא כולל דבקונם לא צריכין כולל ובזה לא שייך לומר מידי דאיתא בשאלה לא קתני כיון דהנדר היה על יו"ט לחוד. והנה לפי מאי שתירצו דמש"ה לא קתני קונם דא"כ אמאי חייב משום יו"ט דכיון דהוא אסר עליו הנאת החרישה הגם דשרי לאחריני חשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה:

ובזה ניחא מה שהקשו בתוס' יו"ט דבמתניתין בנדרים בנטולה אני מן היהודים איך חל הנדר על כל העולם הא אין איסור חל על איסור ואין לומר משום כולל כיון דכולה פירקין כר' יוסי ור"י לא סובר איסור כולל אך י"ל דאליבא דידן דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וא"כ קשה אמאי לא תני קונם וע"כ דגם קונם לא חל על כל איסורין וע"כ מוכרחין לומר דבנטולה אני מן היהודים דחל הנדר על כל העולם משום כולל דאל"כ אין הנדר חל משא"כ ר"י לשיטתו דסובר במס' שבת דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור לדידיה י"ל דקונם חל על כל איסורין וא"כ הגם דר"י לא סובר כולל מ"מ ניחא המתניתין דנטולה אני מן היהודים דנדר חל על כל העולם בלא כולל:

ובזה ניחא דברי רש"י במכות דף ט"ז דמשני דהנדר היה עדע"ר ופי' רש"י שמצא לה עון שאסורה עליו והדירה עדע"ר ובתוס' שם הקשו דא"כ אין מצוה לקיימה אלא נראה שהדירה בלא עון ועי' בתוס' שם ולי נראה דכוונת רש"י דהנה שיטת בה"ג דאשה לא נאסרת לבעלה אם ראה רק כדרך המנאפין והפוסקים חולקין עליו ועיין ברא"ש ביבמות שבוודאי גמר תאוותו וע"כ סגי בראה כדרך המנאפין והוה חזקה מחמת רובא דרוב ב"א אין מעמידין א"ע בזה. והנה לכאורה נראה ניהו דאסורה לבעלה אבל היא שאומרת ברי לי שלא נטמאתי כלל אין עליה שום איסור דהתורה לא אמרה דליזול בתר חזקה אלא למי שמסופק ועיין בפ"י והנה בש"ס כתובות דפריך שם וניתי עשה ולידחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל ועיין פי' רש"י ועי' בתוס' ישנים דכתב וז"ל דהכא גבי דידה ליכא עשה דהא אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה כלל הילכך אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהא מוזהרת כמותו. ולפ"ז י"ל דבכה"ג דעדים לא ראו רק כדרך המנאפין דאז כיון דעליה ליכא איסור שהיא אומרת ברי שלא זינתה א"כ באונס דאיכא עשה ולו תהי' לאשה י"ל דאתא עשה ודחי ל"ת ולא שייך דגבי דידה ליכא עשה ובאיסור היא ג"כ מיפקדא דליתא דהיא שאומרת ברי שלא נטמאתי כלל בוודאי מותרת בו. ומעתה ניחא דברי רש"י הנ"ל שהי' קשה לרש"י ז"ל דברי הש"ס דאוקמא ליה להא דמשכחת אונס בביטול עשה שהדירה עדע"ר והא אפילו בכה"ג שאמר הנאת תשמישך יאסר עלי דבכה"ג לא שייך לומר דלא מועיל הנדר משום דמשועבד לה אפ"ה אי אפשר להנדר לחול מצד דאיכא גבי אונס ג"כ לאו דולא יוכל לשלחה דאפילו אי מהני הנדר לבטל מצות עשה מ"מ לא חל הנדר לבטל הלאו כמו קונם נבילה בין בקיומו בין בביטולו וא"כ לא חל הנדר לעבור על הלאו דולא יוכל לשלחה וע"כ פירש רש"י דמיירי שמצא בה עון שאסורה לו והיינו דעדים לא ראו רק כדרך המנאפים דאז ליכא לאו ולא יוכל לשלחה ואולם מצד העשה דולו תהי' לאשה דדחי ל"ת רשאי לקיימו אך אם הדירה עדע"ר דלו יהא דנדר אינו חל על הלאו דולא יוכל לשלחה מ"מ חל על עשה בכה"ג שאמר הנאת תשמישך יאסר עלי ואז ממילא נאסרת עליו מצד סוטה כיון דלא שייך לומר דאתי עשה ודחי ל"ת דכיון דחל הנדר על העשה כמו בשאר מצות עשה ושפיר מהני הנדר עדע"ר מאחר שמצא בה עון. ובזה ניחא מהא דמסיק הש"ס דגבי אונס לא משכחת ביטלו משום לדבר מצוה יש לו הפרה דקשה מאי מצוה איכא אדרבה עבירה בידו לפי הנ"ל ניחא יען דלדבר מצוה לקיים העשה דולו תהי' לאשה יש לו הפרה דכיון דהותר הנדר שהדירה עדע"ר שהיה חל על העשה אז ממילא מותרת לו דאתי עשה ודחי איסור דסוטה ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה