אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק ב אות כ › כלי של לוקח

חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות

אות כ · כלי של לוקח

כלאים בציצית

בו יתבאר כלי של לוקח ברשות מוכר:

ועי' ב"ב ד' פ"ה בכל הסוגי' ועי' ברמב"ן שם דסובר דאי אמרינן דכלי של מוכר ברשות לוקח לא קני בתורת חצר ה"ה דמשיכה או הגבהה בכלי של מוכר לא קני ושיטת התוס' אינו כן. והנה בתשובות בית אפרים תמה מהא דאית' בגיטין דרב סובר דמנסך ממש הגם דקלבד"מ משום דמעידנא דאגבהה קני' מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ולפי שיטת הרמב"ן קשה דהא הוא לא נתכוון לקנות הכלי כמו שכתב רש"י וא"כ גם על היין לא נתחייב ע"י הגבהה זו דהא הי' הגבהה בכלי של הבעלים ולשיטת הנ"ל לא מועיל. ולכאורה נראה לפי מה דפריך הגמ' בכתובות פ' א"ר גבי גונב כים בשבת אי דאפקי' לרשות הרבים איסור שבת איכ' איסור גניבה ליכא ומשני רבינא לעולם דאפקי' לר"ה וע"ש בתוס' דכתבו דהגם דמשיכה בר"ה לא מועיל זה דוקא להיות לגמרי שלו אבל להתחייב באונסין קני אפי' בר"ה. ולפ"ז יש לומר אפי' אי אמרינן דמשיכה והגבהה לא מועיל בכלי של מוכר זה להיות שלו אבל לענין חיוב אונסין לבד מועיל ושפיר קאמר רב מעת הגבהה קני דהכא לא איירי רק לחיוב אונסין לבד. ובזה ניחא רש"י בחולין סוגי' דרבוצה דסובר דהגם דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ היכי דהי' הגבהה קנוי ובתוס' הקשו דא"כ מאי פריך ממנסך הא מדאגבהה קני' כמו דאמרינן הכא ולפ"ז לא קשה דאי אין אוסר דבר ש"ש רק ע"י הגבהה נעשה שלו קשה הא הי' הגבהה בכלי של הבעלי' ולא קני להיות שלו והכא שאני דהיא רק לאונסין:

ובזה ניחא קושי' תוס' שם על הא דמשני דאיירי דאית ליה שותפות דא"כ אכתי היינו מדמע דיש לומר דכוונת הגמ' דאית ליה שותפות ואז היה הגבהה גם בכלי של שותפות ומועיל הגבהה להיות שלו לגמרי וע"כ יכול לאסור. ועי' בתשובה הנ"ל דכתב כן לתרץ קושי' הנ"ל כיון דמוקי הגמ' בשותפות א"כ לא היה הגבהה בכלי של בעלים. ולפ"ז לפי מה דאית' ברא"ש בחולין דלמ"ד דשמי' היזק לא קשה קושי' הגמ' דאין אדם אוסר דחשוב מעשה רבה ולא איירי בשותפות וע"ש. וניחא בזה קושי' נב"י על הא דפריך הגמ' ולמאן דיליף קנסא מקנסא כל הני למה לי ופי' רש"י דרב יליף מדקאמר מערב היינו מדמע וקשה דילמא סובר דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק ומדינא חייב וע"ש. ולפ"ז ניחא דא"כ לא איירי בשותפות והיכי קאמר מדאגבה קני' הא הוי בכלי של הבעלים אלא ודאי דסובר דלא שמי' היזק ואז ע"כ איירי בשותפות ושפיר פריך הגמ'. ולפ"ז הא תינח למ"ד בכתובות דאפי' לחיוב אונסין בעינן קנין גמור ומשיכה לא מהני בר"ה ואז שמעינן דרב סובר דלאו שמי' היזק דאז איירי ע"כ בשותפות משא"כ לרבינא הנ"ל דאונסין שאני וא"כ אין ראי' דרב יליף קנסא מקנסא רק דסובר דשמי' היזק והגם דאז לא איירי בשותפות מ"מ יש לומר דקני בהגבהה לענין חיוב אונסין. וניחא בזה קושי' ש"ך ס' שפ"ו על הרי"ף ב"ק דהוכיח דדינא הוא דאי קנסא היכי יליף רב מהתם והקשה הא רב יליף מקנסא ולפ"ז ניחא דאליבא דרבינא אין ראי' דיליף:

ולפ"ז ניחא הרמב"ם בפי' המשנה דכתב דאיירי דלא ידע דאיכ' חיוב מיתה דאל"כ אין אדם מת ומשלם ותמהו עליו הא חייבי מיתות שוגגין ג"כ פוטר מלשלם וגם אמאי לא כתב כדמשני רב מעידנא דאגבהה קני' וכו':

וע"כ נראה דהא אי כלי של מוכר ברשות לוקח קני משום דרשות עיקר תלי' דאי כלי של לוקח ברשות מוכר קני משום דכלי עיקר ולא הרשות א"כ כלי מוכר ברשות לוקח לא קני ואי כלי של לוקח ברשות מוכר לא קני משום דרשות עיקר א"כ כלי של מוכר ברשות לוקח קני ועי' ברא"ש שם וכיון דמספק' לן אזלינן בתרווייהו בתר חזמ"ק וע"ש:

וא"כ תקשה למ"ד דאפי' לענין חיוב אונסין בעינן קנין גמור א"כ ל"ש לומר מדאגבהה קני' אך הא בכה"ג הקשה דאמאי ספק ממונא אמרינן לקולא לנתבע הא הוי ס' איסור גזל ובס' איסור אזלינן לחומרא ותירץ דא"כ יהי' ס' איסור גזל לכנגדו ולפ"ז הכא נהי דהי' הגבהה בכלי של הבעלים מ"מ צריך לשלם מספק איסור גזל דשמא כלי של מוכר ברשות לוקח קני וממילא דה"ה הגבהה מועיל בכלי של הבעלים ולא בא בב"א ואין לומר דיהי' ס' איסור גזל לכנגדו דילמא לא קני ופטור משום דקלבד"מ זה אינו דהא בקלבד"מ חייב לצי"ש ומהני תפיסה ועי' ברש"י ב"מ ולא יהי' ס' איסור גזל משא"כ אי לא ישלם יהי' ס' איסור גזל דשמא קני ולא בא בב"א ואין לומר דלמ"ד דלאו שמי' היזק והחיוב רק מדרבנן והוי ס' דרבנן ולקולא דלית' דהא לדידי' איירי ע"כ באית ליה שותפות וצריך לשלם בודאי אך עיקר הקושי' למ"ד דשמי' היזק דחשוב מעשה רבה ולא איירי בשותפות לדידי' מהתורה חייב וצריך לשלם משום ס' איסור גזל:

ובזה ניחא הרמב"ם הנ"ל דהא שיטת מהרש"ל דהא דחייב לצי"ש זה דוקא בחייבי מיתות שוגגין ולא בהתראה וע"כ כתב שפיר דאל"כ אין אדם מת ומשלם אפי' לצי"ש וא"כ ל"ש מדאגבה' קני' דשמא לא קני ואין לומר משום ס' איסור גזל דא"כ יהי' גם לכנגדו ס' איסור גזל אלא ודאי דלא הי' התראה ונהי דגם חייבי מיתות שוגגין פוטר מלשלם ע"ז יש לומר מעת דאגבהה קני' ומשלם משום ס' איסור גזל:

והנה עיקר הראי' של רבא דחייב לצי"ש מהא דאתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו ומה שהקשה דלשיטת הרמב"ם דבא על הפנוי' עובר משום קדישה א"כ למה ליה לרבא לומר משום דאתנן אמרה תורה אפי' בא על אמו ת"ל דכל אתנן אף בחייבי מלקות הא קיי"ל דאין לוקה ומשלם וע"כ מש"ה חשיב אתנן משום דחייב לצי"ש והנה לפי מה שהקשה על הא דאית' בע"ז ד' ס"ג דמוקמינן הך דבא עלי' ואח"כ נתן לה דאסור הגם דמיחסר משיכה דאיירי בזונה כותית דלא מיחסרא משיכה וקשה הא הטלה שכר ביאה הוא וא"כ שייך ג"כ ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וא"כ איך קנתה הטלה בגמר ביאה הא הו"ל מלוה ומלוה אינו קונה במכר וכתבו דאפשר דמקנה לה בתחילת ביאה ועי' בתשובות משיבת נפש וא"כ לפי מה דסוברי' דעל לאו דקדישה אינו עובר רק בגמר ביאה ולא בהעראה ועי' בשעה"מ וא"כ לא בא בב"א וע"כ לא הוכיח רק מבא על אמו דחיוב מיתה הוא מיד אך קשה לפי מה דסובר הריטב"א דהיכא דגמר הביאה אז לעולם לא מחויב מיתה רק בגמר דוקא היכי דלא הי' רק העראה לחוד אז חיוב מיתה מיד א"צ לעולם לא בא בב"א:

ובזה ניחא קושי' קצה"ח על שיטת הרשב"ם דסובר דחצר של נפקד חשוב של המפקיד וא"כ מה משני התם דקאי בחצרה מה בכך הא לא הוי חצרה וע"ש וע"כ נראה דהא בתוס' שם הקשו מה פריך והא לא משך אי מהתורה מעות קונות לר"י אך יש לומר דקושי' הגמ' הא הוי מלוה ואין לומר דמקנה לה בתחילת ביאה א"כ קלבד"מ דכיון דהיכי דבא על אמו מחויב על העראה וע"כ משום דחיוב מיתה הי' מיד ושכר ביאה הוא לבסוף ואז הוי מלוה ול"ש דמעות קונות וע"ז משני דקאי בחצרה ולא משום קנין חצר רק דאז יש לומר דקנין משום מעות דמקנה לה בתחלת ביאה ואין לומר דקלבד"מ ואין אדם מת ומשלם דל"ח משלם כיון שהטלה בחצרה. ובלא"ה קשה לי הא דפריך שם אי דקאי בחצרה א"כ לא הוי בא עלי' ואח"כ נתן לה דקני' לה וקשה דילמא איירי בחצר שכורה דלא קני' ומ"מ לחומרא קיי"ל דשכירות קני' ועי' בג"א בע"ז וגם קשה דילמא איירי בחצר השותפין דאין קונין זה מזה אך הטעם משום דאין ברירה ועי' במקנה ולחומרא אמרינן יש ברירה:

ולכאורה קשה הא דפריך הגמ' ב"מ על הא דחוסם פי הפרה ודש בה דמשלם והא אין אדם לוקה ומשלם ומשני רבא דאתנן אסרה וכו' וכתבו הראשונים הא דלא משני רבא כר"פ דמשעת משיכה נתחייב משום דתני סתם החוסם ודש ולא איירי דוקא כששכרה רק אף בגזילה שחסמה שלא מדעת הבעלים ודש ובכה"ג אין החיוב רק על שעת הדישה ושפיר המלקות פוטרו דבאין כאחד וע"ש בשמ"ק:

וקשה לפי מה דסוברים דאף היכי שיש בגזל עוד מלקות אחר מצד איסור אחר ג"כ הדין דמשלם ואינו לוקה דכיון דגלי קרא דמלקות דגזל עצמו אינו פוטר מתשלומין ומשלם ואינו לוקה כן גם מלקות מאיסור אחר אינו פוטר מחיוב תשלומי גזל ועי' בע"ח וא"כ ה"ה הכא לא פוטר לאו דחסימה מחיוב תשלומין דלאו דגזל וא"כ מאי פריך דאין אדם לוקה ומשלם ומשמע דכיון דלוקה משום לאו דחסימה איך חייב לשלם הא הי' לנו לומר דמשלם ואינו לוקה:

ועל עיקר קושי' תוס' על רש"י הנ"ל נראה דבלא"ה הקשו הראשוני' דאי אמרינן דמשיכה לא מועיל בכלי של מוכר מהא דאית' בע"ז פ' השוכר אי דרמא למנא דישראל ה"נ לא הי' צריך למישקל הדמי' מנכרי וקשה הא לא מועיל משיכה בכלי של מוכר וע"כ נראה דלכאורה קשה על הסוגי' שם דקאמר ש"מ דכלי של לוקח ברשות מוכר לא קני וקשה הא אפי' אי בעלמא לא קני הכא שאני דבודאי נתן לו רשות כדי שלא יאסור היין ונתרצה הישראל שהכלי יקנה לו ברשותו. אך נראה לפי מה דאית' בתוס' ב"ב ד' פ"ה ד"ה כגון וז"ל וא"ת נהי דנותן לו רשות מ"מ הא בעי חזקה והמפרשים כתבו לפי מה דסובר הרמב"ם דהיכי דהלוקח מכניס כלי לקרקע של המוכר הו"ל חזקה לקנות בו הקרקע וע"כ שפיר יש לומר דכלי של לוקח ברשות מוכר דכשמשאיל המוכר מקום הכני להלוקח ממילא קונה המקום בתורת שאלה בחזקה זו שעשה הלוקח ע"י שהכניס כלי שלו לשם וקרקע נקנית בחזקה ולפ"ז ניחא הסוגי' דשפיר פריך ש"מ דכלי של לוקח ברשות מוכר לא קנה ואין לומר דהכא בודאי נותן רשות דמ"מ תקשה במאי קנה ואין לומר דחשוב חזקה ע"י שהכניס שם הכלים הא בנכרי לא מועיל קנין חזקה:

ולפ"ז שפיר קאמר אי דרמא למנא דישראל ה"נ והגם דמשיכה לא מועיל בכלי של מוכר מ"מ הכא בודאי משאיל לו הישראל הכלי כדי שיקנה היין במשיכה כדי שלא יאסור היין והקנין הכלי יהי' ע"י משיכה דכיון דמשיכה בעכו"ם מועיל. ולפ"ז ניחא קצת קושי' מהרש"א בסוגי' דהקשה דהא ע"כ איירי הסוגי' דאמר זיל קני אך יש לומר דאיירי דלא נתכוון לקנות ע"י חזקה זו בזה שהניח שם הכלים וליכא קנין חזקה:

ולפ"ז ניחא הרש"י הנ"ל דהא קשה הא הגבהה לא מועיל בכלי של הבעלים אך דבודאי משאיל לו הכלי ונותן לו רשות כדי שיתחייב לשלם לו ולא יהי' קלבד"מ משא"כ התם פריך הגמ' דאי אין אדם אוסר דש"ש א"כ לא יאסור היין ואין לומר מדאגבהה קני' הא לא מועיל בכלי של הבעלים ואין לומר דהבעלי' משאיל לו דלמאי יעשה כן דהא אי לא ישאילו לא נאסר היין רק אליבא דאמת דהיין נאסר רק דתאמר דפטור משום דקלבד"מ ע"ז אמרינן דמשאיל לו הכלי כדי שתוכל לומר מדאגבהה קני' ואפשר דזה אינו רוצה לקנות כדי שלא יצטרך לשלם ועי' ב"ק לענין יאוש כן:

גם נראה עוד לפי מה דכתבו דל"צ לפרש דאגבהה ע"מ לגוזלו רק כיון דהגבהה הי' ליאסור בהנאה חשוב נמי גזילה שהרי הוציאו מרשות חבירו דהיכי דאסור בהנאה חשוב אינו ברשותו כמו חמץ דחשוב אינו ברשותו משום דאסור בהנאה וא"כ לפ"ז בלא"ה לא קשה דהא הגבהה הי' בכלי שאינו שלו ולא קני' דליתי' דהא מ"מ הוציאו מרשות בעלים משום איסור הנאה:

ובזה ניחא מה שהקשו למ"ד דאפי' אי אין אדם אוסר דבר ש"ש מ"מ באכילה או בשתי' אסור א"כ מה פריך ממנסך דילמא הא דחייב לשלם מה שהפסידו בשתי' אך אז תקשה דקלבד"מ ואין לומר מדאגבהה קני' הא אגבהי' בכלי של הבעלי' ואין לומר דאפי' אי לא הי' הגבהה ע"מ לגוזלו חשוב נמי גזילה דאיסור הנאה חשוב אינו ברשותו וחשוב גזלן דכיון דלא אסור רק בשתי' אכתי ברשות בעלים קאי אלא ודאי דאסור בהנאה ופריך שפיר דאין אוסר דש"ש. ולפ"ז ניחא קושי' תוס' לפי מה דמשני דעת ליה שותפות אכתי היינו מדמע וע"ש. אך יש לומר דכיון דאית ליה שותפות וא"כ הי' הגבהה בכלי שלו ויש לומר דהא מדאגבהה קני' היינו דהי' לגוזלו ולא משום איסור הנאה הוי הגזל וממילא יש לפרש הא דחייב לשלם דהפסידו בשתי':

וניחא קושי' נב"י מה קאמר ולמאן דיליף קנסא מקנסא דילמא סובר רב דשמי' היזק דהא הקשה איך שייך כדי שיודיעו הא ע"א אינו נאמן לאסור אך יש לומר לפי מה דאית' בב"י סי' קכ"ז דאפי' אי ע"א אינו נאמן היינו לבעלי' אבל לכל עולם אסור וא"כ נ"מ כדי שיודיעו לאסור לכל העולם וקשה כיון דלבעלי' מותר א"כ אכתי הוא ברשות בעלי' ולא הוי גזל בזה דאוסרו בהנאה וע"כ דחזקי' סובר כמ"ד דמנסך היינו מערב ולא קשה דקלבד"מ ול"צ לומר מדאגבהה קני' וא"כ רב דסובר דמנסך ממש לא מצי סובר כחזקי' וע"כ דסובר דחיוב משום קנס וע"כ פריך ולמאן דיליף קנסא מקנסא היינו רב:

גם נראה על קושית התוס' הנ"ל דאכתי היינו מדמע וע"כ נראה דהנה הראשונים הקשו ועיין בראב"ד על הא דאמר חזקיה דמש"ה פטור בשוגג כדי שיודיעו הא עד אחד אינו נאמן להוציא מחזקת היתר והוכיחו מכאן דע"א נאמן אפילו באיתחזק ועי' בש"ך סי' קכ"ז וע"כ נראה לפי מאי דסוברים דאפילו אי אמרינן דכל איסורין חשיב א"ח מ"מ איסור דרבנן לא חשיב רק איסור גברא. והנה י"ל דחזקת היתר לא שייך רק בא"ח דכשאתה מסופק אם נאסר חפץ זה ונשתנה מקדמותו או לא אתה מעמידו בחזקתו דלא נשתנה מהיתר לאיסור משא"כ בא"ג ואתה מסופק אי נאסר אי לא לא שייך לאוקמי בחזקת היתר דהא החפץ לא נשתנה רק האיסור על גברא וא"כ באיסור דרבנן כיון דהאיסור אינו על החפץ לא שייך לאוקמי בחזקת היתר וא"כ לפי מאי דסוברים דהא דאדם אוסר דבר שאינו שלו בעשה בה מעשה האיסור רק מדרבנן דמן התורה אפילו ע"י מעשה לא יכול לאסור ושפיר אמר חזקיה כדי שיודיעו כיון דהיין אינו שלו רק משום דסובר דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק חשיב מעשה ועי' ברא"ש בחולין א"כ אפילו לפי דבריו שנסך היין האיסור לא יהי' רק מדרבנן וא"כ לא הוה רק איסור גברא א"כ ליכא חזקה חזקת היתר כנגדו דכיון דאפילו לפי דבריו אינו מוציא היין מחזקתו ושייך שפיר כדי שיודיעו:

ובזה ניחא קושית התוס' על רש"י בחולין דף מ' דשיטת רש"י דאפילו אם אין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ ע"י הגבהה יכול לאסור וקניא משום דאגבהה קניא ובתוס' הקשו א"כ מאי פריך הגמ' ממנסך דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו התם שאני מדאגבהה קניא וע"ש. אך י"ל דקושית הגמ' אזלה דאי נאסר משום דאגבהה א"כ מדאורייתא יכול לאסור וא"כ לפי דבריו האיסור יהי' על החפץ א"כ תקשי דלא שייך כדי שיודיעו דע"א אינו נאמן להוציא מחזקת היתר אלא ודאי דהא דיכול לאסור משום דחשיב מעשה ואז האיסור רק מדרבנן ושייך שפיר כדי שיודיעו. ובזה ניחא קושית תוס' הנ"ל דהכי משני הגמ' דאית ליה שותפות בגוה ואז שפיר י"ל דמש"ה יכול לאסור משום דאגבהה קניא ואין לומר דאז האיסור מדאורייתא ולא שייך כדי שיודיעו דאינו נאמן דליתא דהפוסקים כתבו דהיכא די"ל שותפות מתוך שנאמן להפסיד א"ע נאמן ג"כ לפסוד לחבירו ועי' בס' ישועות יעקב:

ובזה ניחא קושית פ"י בגיטין דף נ"ג על הא דמסיק הגמ' דפליגי בקנסו שוגג אטו מזיד ופריך הגמ' דר"י אדר"י והקשה בס' הנ"ל דילמא מש"ה לא קנס ר"י הכא שוגג אטו מזיד משום כדי שיודיעו כמו דסובר חזקיה. אך נראה לפי מאי דאיתא בתוס' ב"ב דף ב' דהיכא דהוא עצמו הפסיד ג"כ לא שייך קנס שלא יהא כאו"א כיון דגם הוא הפסיד בוודאי לא יעשה כן וא"כ כיון דהשתא סובר דלאו שמיה היזק וחייב משום קנס ע"כ לא מיירי בשותפות וע"כ הא דיכול לאסור אין לומר משום דעשה בהן מעשה דכיון דלאו שמיה היזק לא הוה מעשה רבה וע"כ רק משום הגבהה דאגבהה קניא וא"כ האיסור הוא מדאורייתא לפי דבריו וחשיב א"ח וממילא לא שייך כדי שיודיעו דע"א אינו נאמן להוציא מחזקת היתר וע"כ אין לומר דמש"ה פטור בשוגג כדי שיודיעו דהא לא יהא נאמן ושפיר פריך הגמ' ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה