חידושי מהרשדם חלק ב· רבי דוד שלמה מרגליות
אות כ · הכוסס את החטה
בו יבואר הכוסס את החטה אי מברך בורא פרי האדמה:
הנה שיטת הרמב"ם דכוסס את החטה של תרומה דמשלם קרן וחומש והראב"ד השיג דקיי"ל כרבנן והגם דקיי"ל דכוסס את החטה דמברך בפה"א לענין ברכה שאני והקשה עליו דהא משמע בברכות ד' ל"ו דחומש וברכה דמי להדדי ואי חומש לא משלם גם ברכה לא מברך עליו דשם פריך על ר"י דסובר דשמן זית מברכין עליו בורא פרי העץ היכי דמי אילימא דקא שתי איזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם החומש אלמא דדמי וע"כ מסיק שם דקא שתי ליה ע"י אניגרון וע"ש. ונראה דסברת הראב"ד לחלק בין חומש לברכה הוא לפי מה דפריך לקמן ר"י היכי מברך על זית מליח כיון דשקילא לגרעינ' בצר ליה שיעורא ומשני הגמ' דסגי בכזית בינוני וע"ש בתוס' דמבי' בשם הירושלמי דמתרץ ברי' שאני דלא בעינן שיעור' משום דבברי' מברכין אפי' בכ"ש וע"ש. והנה אית' במכות דחטה חשוב ברי' רק משום דלא הוי ברי' נשמה וא"כ לענין ברכה דלא בעי ברי' נשמה א"כ גם חטה חשוב ברי'. והנה במרש"ל בשבועות אית' דאליבא דר"ש דסובר דכ"ש למכות ה"ה דחייב על שלא כד"ה לר"ש וזה סברת הראב"ד דברכה שאני נהי דחשוב שלא כד"א מ"מ כיון דהוא ברי' ומחויב לברך עלי' הגם דליכא שיעור וע"כ הגם דל"ח אכילה מחויב ג"כ לברך וזה שייך לענין חטה משא"כ שמן זית דל"ח ברי' ובעינן שיעור וה"ה באוכל שלא כד"א אינו מחויב לברך ע"כ מדמי הגמ' להדדי ופריך שפיר מחומש על ברכה:
ובזה ניחא הרמב"ם דסובר דאפי' בלא אניגרון נהי דלא מברך בורא פרי העץ מ"מ שהכל מחויב לברך תמהו עליו ונראה דהא קשה לפי מה דקיי"ל דברכה שלפניו ל"צ שיעור ומחויב לברך אפי' על כ"ש וא"כ לפי המרש"ל דשלא כד"א וכ"ש שוין א"כ נהי דשמן זית ל"ח ברי' מ"מ כיון דמחויב לברך אפי' על כ"ש ה"ה על שלא כד"א ומאי פריך הגמ'. אך לפי מה דאית' בב"י דנהי דברכה שלפני' הוא אפי' על כ"ש מ"מ אינו מברך רק שהכל וע"כ מקשה שפיר דעכ"פ אמאי מברך בורא פרי עץ וע"כ ניחא דשהכל מחויב לברך דלא גרע מכ"ש ה"ה דשלא כד"א מברך שהכל:
והנה בס' יש"י כתב דסברת הראב"ד דמש"ה מברך דכיון דאכל אחשבי' וחשוב אכילה משא"כ לענין חומש דהוא בשוגג דמי למ"ש ברשב"א דמש"ה סובר ר"ש דכ"ש למכות ולענין קרבן בעינן כזית משום דבמזיד שייך לומר דאחשבי' אבל לענין קרבן דהוא בשוגג לא אמרינן דאחשבי' לפי שלא ידע מאיסור ואילו ידע לא הי' אחשבי' וכמו כן לענין חומש אך מ"מ קשה דהא הכא מדמי להדדי וע"כ נראה לפי מה דאית' באחרונים דאליבא דר"י דסובר בשבת ד' ס"ח דכיון דשגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חשוב שוגג לענין קרבן וא"כ לפ"ז אין. מקום לומר זה דהתינח אם שגג בכרת ובלאו משא"כ אם שגג בכרת והזיד בלאו דחייב ג"כ קרבן והרי בכה"ג אחשבי' לאיסור כיון שהזיד בלאו ואמאי בעי כזית לקרבן והנה שם איתא דלר"י ה"ה אי שגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו חייב חומש דחומש במקום קרבן קאי וע"ש וכיון דהכא קאי הסוגי' לר"י דהא על ר"י פריך וע"כ אין לחלק לדידי' בין חומש לברכה דאין לומר דבשוגג ל"ש אחשבי' דהא אע"פ שהזיד בלאו חייב חומש והרי בכה"ג אחשבי' לאיסור כיון שהזיד בלאו וע"כ דמי להדדי ודו"ק: