אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות י › יוקר הגזילה

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות י · יוקר הגזילה

אות י

אי משלם כשעת הגזילה או כדהשתא

עיין בב"ק (דף ס"ה) דרבה סובר האי מאן דגזל חביתא דחמרא מעיקרא שויא זוזא ולבסוף ארבעה זוזי תברה או שתיה משלם ארבעה איתבר ממילא זוזא ועיין בב"מ פרק המפקיד ועיין בח"מ דתמה בסמ"ע על הפוסקים דלא כרבה דאפי' בתברה או שתיה לא משלם ד' ואמאי דהא דרצה הגמ' לומר דרבה כתנאי כב"ש הא דחי דכ"ע כרבה ופליגי בשבח גזילה אי לנגזל או לגזלן ונראה דהנה הלח"מ הקשה על שיטת הרמב"ם דסובר דהא דשבח גזילה לגזלן זה רק לאחר יאוש א"כ תקשה מהא דמסיק הגמ' ב"מ (דף מ"ג) על הא דמקשה לימא רבה כתנאי ומסיק אלא הכא בשבח גזילה פליגי ובפלוגתא דהני תנאי והא התם בפקדון ל"ש יאוש ואעפ"כ סובר חד דלגזלן הוי יע"ש מה שמתרץ ולכאורה נראה דהא במ"מ הקשה דהא למ"ד דיאוש קונה ע"כ הא דשבח גזילה לגזלן קודם יאוש דאי לאחר יאוש קנה הכל לא השבח לבד אלא ודאי דהא דשבח גזילה לגזלן אפי' קודם יאוש וע"כ צריכין לומר דמ"ד דיאוש קונה הוי אפי' קודם יאוש שבח גזילה לגזלן והרמב"ם דסובר דבעינן יאוש זה לדידן דיאוש לא קנה אז יש לומר דלשבח גזילה בעינן יאוש. ולפ"ז כיון דהסוגיא קאי לרבה דסובר דיאוש קונה ולדיד' ע"כ שבח גזילה לגזלן אפי' קודם יאוש וע"כ קאמר שפיר דפליגי בשבח גזילה ולפ"ז לדידן דיאוש לא קנה וא"כ שבח גזילה בעינן יאוש והתם ל"ש יאוש וע"כ דפליגי בדרבה ורבה כב"ש וע"כ לא קיי"ל כרבה:

ובזה ניחא הא דאיתא בכתובות מה איכא בין אביי לרבא זר שאכל תרומה דלאביי פטור ולרבא חייב ופריך ולאביי פטור הא מדאגבהה קניא מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכל ליה וקשה הא נפ"מ בעת הגבהה היה שוה זוזא ובעת אכילה שויה ארבעה דלרבא דמיתת שמים אינו פוטר וא"כ הא בשתיה משלם ארבעה משא"כ לאביי דאי אפשר לחייבו על שעת אכילה רק על הגבהה וא"כ לא משלם רק זוזא אך לרבא דסובר בב"ק דיאוש לא קנה וא"כ הא דשבח גזילה לגזלן רק לאחר יאוש א"כ ע"כ לא קיי"ל כרבה כהנ"ל וא"כ ליכא נפקותא זו דהא לרבא אין משלם לעולם ארבעה כדהשתא וניחא קושית התוס' שם דאמאי לא מקשה קושיא זו על מתניתין דפסחים דמשני דמש"ה במזיד פטור משום דרחב"ה וקשה הא מדאגבהה קניא אך התם יש לומר דנפ"מ היכי דבשעת אכילה שויא ארבעה דבשוגג דליכא כרת משלם כדהשתא משא"כ במזיד דמשלם כשעת הגבהה וע"כ לא מקשה רק על רבא לשיטתו דסובר דיאוש לא קנה א"כ ע"כ לא קיי"ל כרבה:

וגם נראה לפי מה דסוברים הראשונים דאפי' אי יאוש קני חשוב מה"ב ועיין ברמב"ן הטעם משום דאפי' היכי דקניה ביאוש או בשינוי לצי"ש צריך להחזיר וע"כ הוי מה"ב ולפ"ז יש לומר דאפי' אי יאוש קנה מ"מ שבח גזילה לא קני הגזלן רק לאחר יאוש ונפ"מ דגוף הגזילה אף דקני מ"מ לצי"ש צריך להחזיר משא"כ השבח גזילה קני לגמרי ואפי' לצי"ש ל"צ להחזיר. אך נראה דזה תליא בפלוגתא דאביי ורבא בב"ק דאביי סובר דר"ש ב"י וכן ב"ש סובר דשינוי במקומו עומד ורבא דחי דמהתם אין ראיה משום דהוי מה"ב וא"כ אביי סובר דהיכי דכבר קנה ליכא משום מה"ב וע"כ משום דאפי' לצי"ש א"צ להחזיר היכי דקנה ורבא סובר דלצי"ש צריך להחזיר וע"כ הוי מה"ב וא"כ ניחא קושיא הנ"ל דאמאי לא קאמר נפקותא היכי דנתייקר בשעת אכילה דהא הרמב"ם סובר דבעינן דווקא יאוש ואז קני שבח הגזילה וקשה מסוגיא דב"מ דמסיק דפליגי בשבח גזילה והתם ליכא יאוש וע"כ דסוגיא דהתם קאי לאביי דאפי' לצי"ש א"צ להחזיר א"כ לאחר יאוש הכל שלו ואפי' לצי"ש א"צ להחזיר וע"כ דשבח גזילה קני אפי' קודם יאוש והרמב"ם לא קאמר רק לפי מה דקיי"ל כרבא דאיכא משום מה"ב וע"כ משום לצאת יד"ש צריך להחזיר וא"כ יש לומר דבעינן יאוש וא"כ לדידן דקיי"ל כרבא ובעינן יאוש ע"כ לא פליגי התם בשבח גזילה דל"ש התם יאוש וע"כ פליגי בדרבה וע"כ לא קיי"ל כרבה וע"כ לא קאמר נפקותא זו דהא לרבא לא קיי"ל כרבה ובזה אמרתי אי אמרינן בשינוי אי אינו רוצה לקנות בשינוי אי אמרינן דלא קנה ועיין במ"מ מה שהקשה על הרמב"ם דכתב ואם נשבר הכלי והבעלים רוצים ליטול השברים דנוטלין ותמה דהא קנה בשינוי ועיין במחנה אפרים דכתב דמסתמא בנשבר הגזלן לא רצה לקנות וחולקין על זה דכיון דהא דקנה הגזלן לענין חיוב אונסים ע"כ אינו תלויה בדעתו דאפי' אי לא רצה לקנות בשינוי קנה:

ובזה ניחא קושית התוס' בסוכה פ' ג' על הא דפריך הגמ' על ר"ה וליקני בשינוי מעשה או בשה"ש דאמאי לא מקשה קושיא זו על מתני' דקתני דלולב הגזול וקשה דהא קני בש"מ. אך על מתני' יש לומר דהא דקתני פסול באינו רוצה לקנות ובלולב לכ"ע לא קני' דל"ש לומר דכיון דקנה לחיוב אונסים דהא איתא בסנהדרין דהטעם דגזלן חייב באונסין משום דלא גרע משאלה ובתשובות הר"ן איתא דשואל ספר אינו חייב באונסין דאין כל הנאה שלו דגם הבעלים יש להם הנאה דמרויחין פרוטה דר"י וא"כ ה"ה בלולב וממילא דה"ה הגזלן דאינו חייב באונסין וא"כ לכ"ע באינו רוצה לקנות לא קנה וע"כ לא קשה על מתני' וע"כ פריך על ר"ה דקאמר דקנה ביאוש ושר"ש וא"כ ע"כ דאיירי ברוצה לקנות וע"כ פריך שפיר וליקני בשינוי מעשה:

ולכאורה נראה דמש"ה מהני אפי' שינוי החוזר דכיון דבלא"ה קיימא ברשותו לענין אונסין וע"כ סגי בשינוי כ"ד אפי' שינוי החוזר ובזה יש לומר דהא דלא הביאו דין של ר"ה באוונכרי דהא הגמ' משני משום דהוי שינוי החוזר אך תקשה דכיון דהוי ברשותו לאונסין מהני שינוי החוזר אך ר"ה לשיטתו דסובר בב"מ דהיתר תשמיש חייב באונסין וא"כ יש לומר דסובר פרוטה דר"י והא דבעינן נשתמש כדי שיהיה חייב באונסין באבידה ועיין בב"מ פרק ב' וא"כ כיון דסובר פרוטה דר"י א"כ שואל לולב אינו חייב באונסין וה"ה גזלן וע"כ משני שפיר דשינוי החוזר הוא משא"כ לדידן דקיי"ל כר"נ דהיתר תשמיש אינו חייב באונסין וא"כ ע"כ דלא פסקינן פרוטה דר"י דאל"כ למאי קתני דאי נשתמש חייב הא אפי' בלא נשתמש הוא ש"ש אלא ודאי דלא קיי"ל כר"י ועיין בתוס' שבועות ובש"ך ס' ע"ב וא"כ הוא ברשותו לאונסין וע"כ קנה אפי' בשינוי החוזר וע"כ השמיטו דינא דר"ה דהא קני בשינוי מעשה הגם דשינוי החוזר הוא:

ועיקר נראה דדין זה אי מהני בשינוי אינו רוצה לקנות תליא בזה דאי אמרינן דהיכי דקנה בשינוי ליכא משום מה"ב משום דאפי' לצי"ש אינו צריך להחזיר אז אמרינן דקני בע"כ אפי' אי אינו רוצה לקנות משא"כ לרבא דסובר דאיכא משום מה"ב משום דלצי"ש צריך להחזיר וע"כ אפי' בשינוי אי אינו רוצה לקנות לא קנה. ובזה ניחא קושית התוס' ב"ק (דף ס"ה) ד"ה הא מני בית שמאי דכתבו דהאי שנויא ליתא לרבא דאית ליה דטעמא דב"ש משום דמאיס וחשוב מה"ב יע"ש אך לפי מה שהקשו מאי פריך הגמ' ואי ס"ד קנייה בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר דילמא איירי באינו רוצה לקנות דאז אינו שלו והוכיחו דאפי' באינו רוצה לקנות קנה וזה הכל לאביי דהוכיח דב"ש סובר דשינוי במקומו עומד ול"ס דמה"ב והיינו משום דאפי' לצי"ש ל"צ להחזיר משא"כ לרבא דסובר משום דמאיס לדידי' בלא"ה לא קשה קושית הגמרא דאיירי באינו רוצה לקנות:

והנה לפי מה שאמרנו דרבה ע"כ סובר דאפי' לצי"ש א"צ להחזיר דאי צריך להחזיר א"כ הא דשבח גזילה לגזלן הוא דווקא לאחר יאוש ואין לומר דלאחר יאוש הכל שלו דנפ"מ צי"ש דשבח אפי' לצי"ש ל"צ להחזיר וא"כ אי אפשר לומר דפלוגתא הוי בשבח גזילה דהתם לא שייך יאוש וע"כ דרבה כתנאי וא"כ ע"כ רבה סובר דאפי' לצי"ש ל"צ להחזיר וא"כ אי אפשר לומר דווקא לאחר יאוש דא"כ אפי' הקרן שלו. ובזה ניחא קושית התוס' בב"ק (דף ס"ז) אי אמרינן דאפי' בכבר קנה איכא משום מה"ב ופסול להקרבה א"כ מאי פריך אביי על רבה מקרבנו ולא הגזול לעולם דיאוש קני ואפ"ה פסול להקרבה משום מה"ב יע"ש ולכאורה נראה דהא בלא"ה הקשו לפי מה דאיתא בתוס' דמש"ה סובר ר"י דחטאת הגזולה מכפרת משום דלא סובר מה"ב וקשה דהא ר"י סובר בשופר של עולה לא יתקע דסובר דמצות ליהנות ניתנו והיינו משום מה"ב ועיין בס' ש"א אלמא דר"י סובר מה"ב דאל"כ מה בכך דליהנות ניתנו וע"כ נראה לפי מה דאיתא בריטב"א בסוכה על הא דקאמר שם ואי קרקע אינה נגזלת סוכה שאולה היא וקשה דמ"מ הוי מה"ב ותירץ לחלק דבשלמא מטלטלין דאפקיען הגזלן מרשות בעלים דא"י להקדישו וע"כ הוי מה"ב משא"כ קרקע דאי אינה נגזלת א"כ היא ברשות בעלים לכל דבר דהא קיי"ל דאע"ג דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אין יכולין להקדישו משום דאינו ברשותו מ"מ קרקע גזולה יכולין הבעלים להקדישו וא"כ לא הפקיע מרשות בעלים וע"כ אפי' מה"ב ליכא ולפ"ז יש לומר לפי מה דאיתא בכ"מ דקדושת הגוף דכיון דמפקיע מידי שיעבוד וע"כ חל גם על דבר שלב"ל וה"ה על אינו ברשותו וא"כ הוא ברשות בעלים להקדישו וממילא ליכא משום מה"ב בשור תם שראוי להקרבה ודמי לקרקע וע"כ סובר ר"י דמכפרת וזה ל"ש בשופר של עולה אי ליהנות ניתנו וע"כ התם מודה ר"י דאמרינן מה"ב ולפ"ז יש לומר דעיקר הוכחה דאפי' היכי דכבר קני איכא משום מה"ב משום קודם קנין דכיון דהוא ברשות בעלים להקדישו ולא הפקיעו מרשות בעלים דמי לקרקע וליכא משום מה"ב וע"כ דמה"ב דנפ"ל מקרא גבי קרבן הוא לאחר קנין דאז אינו ברשות בעלים להקדישו ובתוס' גיטין איתא דאליבא דאביי דסובר דלמפרע גובה לא אמרינן דהקדש מפקיע מידי שעבוד וממילא לא חל לדיד' על אינו ברשותו להקדיש וא"כ לדיד' יש לומר דלאחר קנין ליכא משום מה"ב רק קודם קנין ומ"מ הוי מה"ב דכיון דאינו ברשותו ולא דמי לקרקע וע"כ אביי לשיטתו שפיר מקשה על רבה דאי יאוש קני ליכא משום מה"ב:

ובזה ניחא הא דאיתא בב"ק (דף ל"ג) פלוגתא דרי"ש ור"ע אי בע"ח הוי הניזק או שותפין נינהו מאי בינייהו הקדישו ניזק ועיין ברש"י שם דפי' דמיירי בשוה מנה שנגח לשוה מאתים ותמהו דאמאי לא פי' דשור שוה מאתים שנגח לשוה מאתים. אך לפי מה דהקשה בשמ"ק דהא לכ"ע לא יכול להקדישו דאינו ברשותו אך לפי כ"מ הנ"ל ניחא דהא קדושת הגוף דכיון דמפקיע מידי שעבוד ה"ה דחל על אינו ברשותו וזה דווקא בשור שוה מנה שנגח לשוה מאתים דאז כל השור של הניזק ויכול להקדישו קדושת הגוף וע"כ חל אפי' על אינו ברשותו משא"כ שור שוה מאתים שנגח שוה מאתים דאין לו רק חצי לא יכול להקדישו רק קדושת דמים וקדושת דמים אינו מפקיע מידי שעבוד ולא מצי לחול על אינו ברשותו ולא יכול להקדישו אפי' לר"ע. וניחא קושית התוס' שם דלאביי דסובר למפרע הוא גובה אמאי לא יכול להקדישו אפי' לרי"ש דבע"ח נינהו יע"ש אך לאביי דלא מפקיע מידי שיעבוד וממילא לא חל על אינו ברשותו א"כ לאביי בלא"ה לא חל הקדש משום דאינו ברשותו:

אך לפי מה שאמרנו דרבה ע"כ סובר דהיכי דכבר קנה אפי' לצי"ש ל"צ להחזיר וממילא ליכא משום מה"ב ושפיר פריך אביי על רבה לשיטתו דש"מ דיאוש לא קניה דאל"כ גם מה"ב ליכא גם נראה דהא עיקר טעמא של הרמב"ם דשבח גזילה דווקא לאחר יאוש הוא לגזלן ולא אמרינן דלידה חשוב שינוי אך משום דחשוב שינוי החוזר וא"כ השביחו ברשות בעלים וע"כ רק מפני תקה"ש הוא לגזלן וע"כ בעינן יאוש והנה התוס' ב"ק (ד' הנ"ל) הקשה דבסמוך נפקא לרבה דשינוי קונה מקרא דאשר גזל ותירצו דרבה איירי בשינוי החוזר ורבה סובר דאפי' שינוי חוזר קונה וא"כ לדיד' לידה חשוב שינוי וא"כ השבח לגזלן אפי' קודם יאוש וע"כ שפיר מוקי לה הגמ' לרבה דפליגי בשבח גזילה אע"ג דהתם ל"ש יאוש וניחא קושית הל"ח והנה האחרונים הקשו על הרמב"ם דסובר דשינוי החוזר לא קניה הא מוכח מדאיצטריך קרא אשר גזל ולא ילפינן מאתנן ע"כ דאתיא אפי' לשינוי החוזר קני ועי' בקצה"ח דכתב דגזל מאתנן לא ילפינן דה"א דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וע"כ צריכין קרא דאשר גזל דאפי' בגזל קני שינוי ולעולם דווקא שינוי שאינו חוזר וע"ש. ולפ"ז לדידן דקיי"ל כרבא ושינוי החוזר לא קני' ולידה ל"ח שינוי ואם כן בעינן דווקא יאוש וא"כ לא מצינן לומר דפליגי בשבח גזילה דהא התם ל"ש יאוש וע"כ דפליגי בדרבה וב"ש כרבה וע"כ לא קיי"ל כרבה ולפ"ז ניחא קושית התוס' הנ"ל דאמאי לא מקשה על מתני' דפסחים מדאגבהה קני' דהתם יש לומר דנפ"מ דבשעת אכילה שויה ארבעה דבמזיד פטור מלשלם רק כשעת הגבהה וע"כ לא מקשה רק על רבא לשיטתו דסובר דאי עביד לא מהני ושינוי חוזר לא קניה וא"כ בעינן לשבח גזילה דווקא יאוש וא"כ דפליגי בדרבה וא"כ לא קיי"ל כרבה ודו"ק:

ועי' בב"ק (ד' ס"ה) בתוס' ד"ה גופה דהקשה מאי קמ"ל רב דקרן כעין שגנב מתני' היא דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ועוד הא דבעי מ"ט דרב ליבעי מ"ט דמתניתין ונראה דהנה בשמ"ק פ' המפקיד הקשה וז"ל אני תמה כיון דאמרינן דכי איתא הדרא למריה בעיני' ורחמנא חייבו לגזלן באונס אמאי לא חייב באונס דהשתא ותברא דממילא נמי איהו מחייב עלה דהא חייב באונסין וי"ל דשאני שואל דמשעת משיכה מחייב במזונותיה ולא מחייב באונסין עד שעת שבירה ומיתה וברשותא דמרה הוא למכירה וקו"ח להקדישו אבל גזילה דכיון דמשעת משיכה מחייב באונסין ואינו ברשות הבעלים להקדישו לא מחייבין ליה באונסין אלא כמעיקרא דשעת משיכה דגזילה כשעת מיתה דשאילה יע"ש ובזה ניחא קושיתם על הא דמתנה ש"ח להיות כשואל אי אמרינן דמשעת משיכה נשתעבד נכסי א"כ הוי דבר שאינו קצוב דכיון דשומר משלם כשעה שנאבד מהעולם לענין יוקרא וזולא ולפי זה ניחא דהא אי אמרינן דמשעת משיכה נשתעבד אם כן גם שומר התשלומין דידיה משעת משיכה כגזלן והוי דבר קצוב:

ועי' ברשב"א ב"ק דמחלק דשואל לא קני כלל ולא אפקיעו מרשות הבעלים כי הבעלים יכולין להקדישו ולמוכרו וע"כ חיובו על שעת האונס אבל גזלן משעת הגזילה אפקיע מרשות בעלים וכיון שכן על האי שעתא בעינן לחייבו כל היכי דלא עביד בה מעשה אחרינא ולפ"ז ניחא קושית התוס' דהא רב לשיטתו דסובר דאדם מקנה דשלב"ל וה"ה אינו ברשותו וא"כ אכתי ברשות בעלים להקדישו ולמוכרו א"כ דמי לשומרין וה"א דמשלם כשעת שנאבד מהעולם וע"כ פריך הגמ' מ"ט דרב ולא בעי מ"ט דמתניתין דידע לחלק משום דאינו עומד ברשות הבעלים להקדישו וע"כ משלם כמעיקרא משא"כ לרב אכתי הוא ברשותו לכל דבר וע"כ בעי מ"ט דרב ומשני דיליף מקרא ודו"ק:

והנה מה שכתבנו אי בשינוי מעשה באינו רוצה לקנות אי קני לכאורה נראה דזה תליא בדברי רש"י בתמורה דסובר דאי אמרינן דאי עביד לא מהני אז שינוי לא קני רק מדרבנן והא דמצינו בכל מקום דשינוי קני הוא רק מדרבנן ועי' בס' ע"ח שהקשה לפ"ז מאי פריך הגמ' וליקני בשה"ש או בש"מ הא י"ל דר"ה סובר כרבא דאי עביד לא מהני ואז שינוי לא הוי קנין מהתורה רק מדרבנן ולא נפיק ביה וע"ש:

והנה לפי מה דסובר הרמב"ם דביאוש ושר"ש לא קני רק החפץ אבל הדמים צריך להחזיר ובאחרונים איתא ועי' בח"ס משום דמהראוי לומר דלא קני ביאוש ושר"ש דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני רק דילפינן דכיון דגלי רחמנא קרא דאשר גזל דשינוי קונה ול"א אי עביד לא מהני ע"כ ה"ה יאוש ושר"ש וע"כ כיון דלא ידעינן דהוי קנין רק משינוי וע"כ כיון דבשינוי צריך להחזיר הדמים ה"ה ביאוש ושר"ש וע"ש ולפ"ז נראה לפי מה דאיתא בתוס' תמורה דהיכי דנעשה ממילא ול"צ למעשה דידיה ל"ש אי עביד לא מהני דלא גרע מנעשה ממילא וע"ש וא"כ אי רשות יורש כרשות לוקח וא"כ כל לוקח ל"צ להחזיר הדמים דהא ל"צ למילף משינוי דהא ל"ש אי עביד לא מהני ולא קני ביאוש ושר"ש דהא לא גרע מאי השר"ש נעשה ממילא דכיון דחזינן דאפי' רשות יורש דנעשה ממילא חשוב שר"ש וע"כ כל לוקח ל"צ להחזיר הדמים. וניחא מה שהקשו הא דקאמר רב"ח ז"א רשות יורש כרשות לוקח וקשה מ"מ אמאי פטורין מלשלם ולפ"ז דאי רשות יורש כרשות לוקח וא"כ אפי' אי השר"ש נעשה ממילא חשוב שר"ש וא"כ ממילא ל"ש בלוקח אי עביד לא מהני דלא גרע ממילא דחשוב שר"ש לקנין וא"כ ממילא ל"צ להחזיר הדמים דכיון דל"צ למילף משינוי דמהני שר"ש רק לדידן דלאו כרשות לוקח ושייך אי עביד לא מהני וע"כ סובר הרמב"ם דצריך להחזיר הדמים. ולפ"ז אי אפשר לומר דר"ה סובר כרבא דא"כ מאי מהני היאוש ושר"ש הא אי עביד לא מהני וקנין השינוי רק מדרבנן וה"ה קנין היאוש ושר"ש וע"כ דר"ה סובר דהוי קנין מדאורייתא וע"כ דסובר דגם קנין שינוי הוא מדאורייתא וע"כ שפיר פריך וליקני בשינוי מעשה וניחא בזה קושית התוס' דאמאי לא פריך על מתניתין דקתני לולב הגזול פסול ואמאי וליקני בשה"ש אך על מתניתין יש לומר משום דזה רק קנין מדרבנן משום דאי עביד לא מהני ולא מהני לדאורייתא וע"כ מקשה רק על ר"ה דסובר דקניה ביאוש ושר"ש אלמא דסובר דקנין שינוי הוא מדאורייתא דאי לא גם יאוש ושר"ש לא מהני ועל כן מקשה וליקני בשינוי ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה