אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות י › יוחסין אי בעינן תרי רובא

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות י · יוחסין אי בעינן תרי רובא

יאוש ושינוי החוזר ושינוי דממילא

הנה בכתובות פ' א' דפליגי ר"ג ור"י באומרת לכשר נבעלתי דרבן גמליאל סובר נאמנת ור"י פליג ע"ז ומסיק הגמ' אליבא דר"א תרתי למה לי ומשני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בתה ועי' לקמן בסוף הסוגיא דמקשה הגמ' אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר אי כר"י אפי' ברוב כשרים נמי פוסל ומשני משום דאיכא תרי רובא וע"ש לקמן דפריך וליוחסין לא והתנן מצא תינוק מושלך דרב סובר דל"ש אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו' וע"ש:

והנה בתשובות הרמ"א ס' י"ח הקשה על הרמב"ם דלא הכשיר בתה לקהל כהונה הא קיי"ל כר"י דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ואין לומר דהיינו לקהל ישראל דא"כ אמאי נקט בתה אלא ודאי להכשיר אפי' לקהל כהונה וע"ש:

ולכאורה אמרתי דהנה הרב המגיד מפרש הרמב"ם דסובר דהיא נאמנת רק להכשיר את הוולד ולא לפסול משום דבלא דיבורה אינה רק ספק ממזר דשרי מהתורה ומש"ה נאמנת להכשיר אבל לפסול דוקא לאב נתנה התורה נאמנות לפסול ועי' בב"ש ס' ד' דהא קיי"ל כר"ג דנאמנת אפי' ברוב פסולין ואז ס' אסור מהתורה ואמאי נאמנת להכשיר הוולד בר"פ דאזלינן בתר הרוב. והנה בס' ש"ש כתב וז"ל לפי מה דאיתא בשמ"ק ב"מ על הא דקפץ אחד מהמנויין דפטור ממעשר דעשירי ודאי ולא עשירי ספק והקשו אמאי לא אזלינן בתר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ותירץ משום דכל דפריש אינו ודאי רק נחשב לספק והתורה אמרה ולא עשירי ספק והיינו אע"ג דאנו הולכין בתר הרוב דכל דפריש וכו' בין להקל ובין להחמיר אינו אלא מצד הלכה אבל אינו ודאי ואינו מסברא לומר דפריש יותר מרובא ומש"ה בעשירי ודאי וכו' דכיון דמצד עצמו ספק השקול אלא דהתורה התירה משום דכל דפריש אבל מידי ספק לא יצא וא"כ ה"ה בממזר דהתורה אמרה ולא ממזר ספק א"כ אפי' היכי דאיכא רוב פסולים נמי לא נפיק מכלל ספק ומותר מהתורה לבא בקהל ודוקא רובא דליתא קמן דהו"ל רוב מכח הסברא אז אזלינן אפי' בס' ממזר משא"כ רוב דכל דפריש וכיון דכתבה התורה בפי' דספק ממזר שרי וע"כ אפי' ברוב פסולין שרי מהתורה וע"ש:

ובזה ניחא קושית תוס' שבת (ד' קל"ה) דלמאי צריכין קרא דערלתו דערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק ת"ל דמספק לא מחללין השבת וע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דנפק"מ במצא תינוק ברוב ישראל דאי לאו קרא דערלתו ודאי ולא ספק אזלינן בתר הרוב וישראל הוא ורשאי למולו בשבת משא"כ השתא דכתיב ערלתו א"כ גם השתא אינו רק ספק כמו התם בעשירי דלא אזלינן בתר הרוב דכל דפריש והיינו דאי לא כתבה התורה ערלתו הוי אזלינן בתר הרוב דכל דפריש משא"כ השתא אפי' רוב לא מהני דמ"מ אינו רק ספק:

והנה בפלתי ס' ס"ג איתא דהא דפליגי רב ושמואל אי אזלינן בפקוח נפש אחר הרוב פליגי בזה דרב סובר דרוב דכל דפריש הו בתורת ודאי וע"כ אפי' בפקוח נפש אזלינן בתר הרוב ושמואל סובר דאינו רק ספק וע"כ לא אזלינן אחר הרוב דכל דפריש וע"ש ובזה ניחא שיטת בעה"מ דסובר דהיכא דאומרת ברי דלכשר נבעלה אז נאמנת אפי' ברוב פסולין ובשמא בעינן רוב כשרים ולא כהסוברים דבשמא בעינן תרי רובא ואפי' דיעבד והקשה הרמב"ן מהא דאיתא בסוגיא אם רוב ישראל ישראל אמר רב ל"ש אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל ומשמע דמודה לרב דליוחסין לא מהני הרוב ואע"ג דשמואל פסק כר"ג דהיא נאמנת וע"כ משום דבשמא בעינן תרי רובא ולא כשיטת בעה"מ דסובר דרוב כשירין בשמא דמי לטענת ברי בר"פ:

וע"כ נראה דהא בלא"ה הקשה הרמב"ן עליו מקידושין (ד' הנ"ל) דמקשה הגמ' אלא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אבא שאול מאי אתי לאשמעינן ומשני דאי מהתם ה"א התם דרוב כשרים אצלה וע"כ היא נאמנת וכו' ואיך אפשר לומר דאיירי ברכ"ש דא"כ מאי נאמנת דאמר ר"ג דהא אפי' אי אינה אומרת ברי ג"כ מכשירין הולד אלא ודאי דחד רוב לא מהני ובעינן ברי וע"כ שייך לומר דנאמנת ותירצו דהא דסובר בעה"מ דחד רוב מהני בשמא זה הכל אי נאמנת אפי' בר"פ וע"כ ה"ה דרכ"ש מהני אפי' בשמא משא"כ אי אמרינן דאפי' בברי לא מהני ר"פ ממילא דרוב כשירין לא מהני בשמא וע"כ שפיר קאמר אי מהתם ה"א רוב כשרין וברוב פסולין אינה נאמנת וא"כ כיון דברי לא מהני בר"פ ממילא אפי' בר"כ בעינן ברי:

וגם נראה דהא הוכיחו מההוא דאלמנת עיסה דפסולה לכהונה לר"ג משום דליכא ברי ואע"ג דרובא כשרים ופי' אחד מהן למקום אחר ונשא שם אלמא דבשמא לא מהני רוב כשרים ועי' בס' הנ"ל דכתב וז"ל דכיון דלא קשיא ליה להרמב"ן אלא מפי' אחד מהם למקום אחר משמע דכל זמן שלא פירש למקום אחר הו"ל קבוע ואע"ג דלא נודע וניכר הקבוע במקומו מ"מ קבוע מדרבנן מיהא הוי וא"כ אפי' פירש למקום אחר כיון דבמקומו קבוע הוי תו לא מהני פירש דחיישינן דילמא אתי לוקח מהקבוע דהיכא דלא ניכר ומעורב גזרינן שמא יקח מקבוע וע"ש:

והנה בפלתי ס' ק"י איתא וז"ל כי גזרינן שמא יקח מקבוע היום דבלא"ה לא ברור לן דבהך שפיר' ליכא איסור דהא דכל דפריש הוא רק ספק רק דהתורה התירה וע"כ ראו חז"ל לגזור שמא יקח מקבוע וע"ש והנה לפ"ז לס"ד דשמואל דאמר לפקח הגל קאי על רוב ישראל ואפי' בפ"נ אזלינן בתר דכל דפריש וכו' וע"כ דסובר דנחשב לודאי וממילא לא גזרינן שמא יקח מקבוע וא"כ ע"כ הא דאלמנת עיסה אסורה ואע"ג דאיכא רוב ול"ש ליגזור שמא יקח מקבוע וע"כ משום דבשמא לא מהני רוב וע"כ לס"ד מודה שמואל לרב ולא ליוחסין משא"כ למסקנא דקאי על ר"נ וע"כ דאינו רק ס' וא"כ גזרינן שיקח מקבוע באינו ניכר ואין ראיה מאלמנת עיסה וע"כ סובר בעה"מ דרוב כשרין מהני אפי' בשמא:

ובזה ניחא הא דהקשו עוד על שיטת בעה"מ הא דמשני הגמ' בקרונות של ציפורי היה מעשה דאיכא תרי רובא ופריך מי בעינן תרי רובא וכו' וקשה אטו עד השתא לא ידעינן דלר"י לא מהני רוב כשרים דהא בהדיא קאמר מאן דפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים וא"כ אי אמרינן דהא דמשני בקרונות וכו' קאי לתרץ דמתני' דתינוקת אתא כר"י ומודה בתרי רובא מאי פריך ומי בעינן תרי רובא אלא ודאי דהי' סובר המתרץ דמתני אתא כר"ג רק בשמא בעינן תרי רובא אלמא דבשמא לא מהני חד רוב אפי' לר"ג וע"ש:

ולכאורה נראה דהא הקשו על הרמב"ם הלכות יבום מי שזינה עם אשה בין פנוי' כו' ונתעברה ואמר זה הולד ממנו ואפי' היא מודה לו הר"ז חולצת ולא מתייבמת ואפי' בלא דיימא מעלמא מ"מ אמרינן מדאפקרה לגבי האי אפקרה גם לאחריני ועי' בב"ש מה שהקשה דהא לענין תרומה סובר דתאכל בתרומה היכי דהיא והוא מודים שזינתה עמו אוכלת בתרומה בשביל הבן ולא אמרינן מדאפקרה וכו' ועי' בס' ד' וס' קנ"ו וב"ח מחלק משום דתרומה בזמן הזה הוא דרבנן וע"כ לא אמרינן מדאפקרה וכו' וע"ש עוד מה שהקשה מהא דארוסה שנתעברה דשדינן הולד בתר הארוס ול"ח שמא זינתה גם עם אחרים וע"ש בב"ש משום דארוס שאני דהואיל לגבי הארוס היתר ע"כ שדינן אחר הארוס אך הקשה לפי הב"ח דא"כ איך מייתי רבא ראיה ביבמות (ד' ס"ט) דבדלא דיימא מעלמא ל"ח ממתני' דקתני ילדה תאכל בתרומה אלמא דרבא סובר דאפי' בתרומה דאורייתא ל"ח בלא דיימא מעלמא דאל"כ איך מביא ראיה דילמא איירי בתרומה בזה"ז:

ולכאורה נראה דהא דאמרינן מדאפקרה וכו' תליא בזה דאי אמרינן דלאו דקדשה הוא רק במפקרת לזנות ובפעם ראשון ליכא משום קדשה אז ל"ש לומר מדאפקרה נפשה דיותר יש לומר דלא אפקרה כדי שלא יהיה איסור קדשה משא"כ לשיטת הרמב"ם דעובר בפעם ראשון משום קדשה אז יש לומר מדאפקרה וכו' והנה הקשו לשיטת הרמב"ם דא"כ אמאי מפותה משלם קנס הא אין אדם לוקה ומשלם והיינו לר"ל דסובר דאפי' חייבי מלקות שוגגין פוטר מלשלם וכתבו דאליבא דר"ל ע"כ ליכא משום קדשה רק במופקרת לזנות וא"כ יש לומר דרבא דסובר בכתובות כר"ל וליכא משום קדשה וע"כ היה סובר דאפי' בתרומה דאורייתא תאכל בתרומה ולא אמרינן מדאפקרה אפקרה גם לאחריני כדי שלא יהיה איסור קדשה משא"כ השתא דאפקרה אכתי לא עברה על קדשה משא"כ לדידן דקיי"ל כר"י ובפעם ראשון עובר משום קדשה אז שייך לומר מדאפקרה וע"כ דווקא בתרומה דרבנן לא אמרינן מדאפקרה וע"כ תאכל בתרומה ולא בתרומה דאורייתא וע"כ לענין יבום מחמרינן משום חששא מדאפקרה וכו':

ולפ"ז ניחא קושית הרמב"ן דהא בנב"י איתא דמש"ה ברוב כשרין מהני אפי' בשמא דאיכא קו"ח דהא רוב עדיף מחזקה וע"א נגד חזקה לא נאמן וא"כ כיון דחזינן דנאמנת בתורת ע"א כ"ש דרוב דעדיף מע"א מהני אפי' בשמא וע"ש אך לכאורה אין זה ראיה דהיכי דאומרת ברי מש"ה נאמנת משום דאיכא חזקה דבודקת ומזנה וצריכין לומר דמדברת אין ראיה דיש לומר משום חזקה הנ"ל דהא חזינן דלא היה באונס אך מעוברת דיש לומר דאוקמא על חזקת כשרות דלא זינתה ברצון דרק באונס וליכא חזקה דבודקת ומזנה ואפ"ה נאמנת וכש"כ דרוב מהני אפי' בשמא אך זה אי איכא משום קדשה בפ"ר אז איכא חזקת כשרות ובודאי היה באונס משא"כ לר"ל ורבא דליכא משום קדשה וליכא חזכ"ש ויש לומר כיון דאונס ל"ש ובודאי היה ברצון ואיכא חזקה דבודקת ומזנה ואין ראיה דמהני רוב בשמא והא דהיא נאמנת משום דאיכא חזקה דבודקת וכו' וא"כ הסוגיא דהתם דקאי לרבא היה סובר דהא דמשני דאיכא תרי רובא לתרץ דאתא כר"ג ואעפ"כ בעינן תרי רובא כיון דליכא ברי וקו"ח ליכא דיש לומר דהא דהיא נאמנת דאיכא חזקה דבודקת ומזנה ואפי' מעוברת ליכא חזקת כשרות ולומר דהיה באונס ואז ליכא חזקה דבודקת דליתא דל"ש חזכ"ש דכיון דליכא משום קדשה וממילא כיון דאונס ל"ש יותר יש לומר דהיה ברצון וממילא דאיכא חזקה דבודקת וע"כ ליכא קו"ח דרוב מהני בשמא וע"כ היה סובר דאפי' לר"ג בעינן תרי רובא בשמא וע"ז פריך מי בעינן תרי רובא משא"כ לדידן דאיכא משום קדשה ואיכא חזקת כשרות דלא היה ברצון רק באונס ואז ליכא חזקה דבודקת ומזנה ואפ"ה נאמנת וע"כ איכא קו"ח דרוב דעדיף מע"א דהא עדיף מחזקה כש"כ דמהני אפי' בשמא:

אך נראה עוד דבאמת בתרומה מש"ה תאכל אפי' בתרומה דאורייתא דאיכא ס"ס שמא לא אפקרה גם לאחריני ושמא גם האחר היה כהן ואע"ג דזה נגד הרוב דרוב אינם כהנים מ"מ חשוב ס"ס כמו שכתבו המחברים דכיון דרוב לא הוי ודאי ע"כ נחשב ס"ס משא"כ ביבום ליכא ס"ס וע"כ אמרינן מדאפקרה נפשה וכו'. אך זה לדידן דקיי"ל כשמואל דבפ"נ לא אזלינן בתר הרוב וע"כ דרוב נחשב ס"ס משא"כ התם ביבמות דרבא מייתי ראי' לרב ממתני' דתאכל בתרומה ולרב דסובר דרוב הוא ודאי ליכא בתרומה ס"ס וע"כ מייתי שפיר ראיה מתרומה:

ולפ"ז ניחא קושית הרמב"ן דלעולם דלר"ג מהני רוב כשרים אפי' בשמא והא דמתרץ הכא דאיכא תרי רובא הוא לתרץ דמתניתין אתיא כר"י והא דמקשה הכא ומי בעינן תרי רובא ולא פריך על הא דקאמר לעיל מאן דפוסל פוסל אפי' ברוב כשרין דידע לתרץ דיוחסין שאני דהחמירו דבעינן תרי רובא אך היה סובר דזה אי רוב נחשב לספק ע"כ החמירו דבעינן תרי רובא ביוחסין משא"כ הכא דעיקר קושית הגמ' על רב דהוא מתרץ כן והוא סובר דרוב חשוב ודאי א"כ אפי' ביוחסין מהראוי דלא החמירו וסגי בחד רוב ומשני דיוחסין שאני והחמירו אפי' לרב ולעולם דלר"ג סגי בחד רוב אפי' בשמא:

ולפי הנב"י הנ"ל ניחא הרי"ף דהקשה אפי' בא"כ איכא ס"ס שמא אינו תחתיו ושמא מכ"ע ומתרץ דמכ"ע פ"ס והקשה דא"כ כי משני הגמ' לא דטעין טענת דמים אכתי תקשה דאיכא ס"ס שמא א"ת ושמא מכ"ע וע"ש:

ולכאורה נראה דהא באמת בא"כ איכא ס"ס לחומר שמא תחתיו ואפי' אינו תחתיו שמא מפסול נבעלה ופסולה לכהונה וע"כ דאיירי ברוב כשרים והא דל"ח שמא בשדה נבעלה ורוב א"י ופוסלים לכהונה אך דאיכא חזקה דכאן נמצא ועי' בב"ש ס' ד' וא"כ אביי דל"ס חזקה דכאן נמצא דמש"ה חייש ביבמות לתרי יצחק ועי' ברמב"ן ובנ"י שם וע"כ משני הגמ' לאביי דאיירי בטענת דמים ואע"ג דאיכא ס"ס דאיכא גם ס"ס להחמיר ושמא מפסול ואפי' ברוב כשרים שמא בשדה דאז איכא רוב פסולים אך יותר נראה דהא אפי' ברוב כשרים ליכא טענת ברי דלכשר נבעלה דהא היא מכחישו דהיתה בתולה וליכא טענת ברי דלכשר נבעלה אך שיטת בעה"מ דאפי' בשמא מהני רוב כשרים והטעם דאיכא קו"ח דהא חזינן דאם אמרה דלכשר נבעלה נאמנת אפי' בר"פ ומעתה אני אומר אם מועיל להולד אמירה דידה בלי רוב כשרים ואפילו רוב פסולים קו"ח דמהני רכ"ש אפי' בלא אמירה דידה דהרי רובא עדיף מחזקה ודוחה החזקה לגמרי וע"א מספקא לן ביבמות אי מהימן במקום חזקה ולרוב הפוסקים ע"א במיתה אינו נאמן מהתורה ורוב מהני אפי' בדבר שבערוה ואיתחזק דהא מים שאל"ס מה"ת אזלינן בתר הרוב וא"כ רובא עדיף מעדות ע"א ועוד דרוב מהני בממון היכי דליכא חזקת ממון וע"א לא מהני בממון אפי' היכי דליכא חז"מ וא"כ מוכח דרוב עדיף מעדות ע"א עד כשר ומעתה קם קו"ח דידי אם מועיל עדות האם באומרת לכשר נבעלתי אפי' בר"פ קו"ח דמהני רוב כשרים אפי' בלי עדות האשה וע"ש. ולפ"ז לאביי דסובר בקידושין אשתו זינתה בע"א אע"ג דהוא דבר שבערוה ואיתחזק נאמן וסוברים הפוסקים דלאביי גם ע"א במיתה נאמן מהתורה א"כ לדי' אין ראיה וליכא קו"ח דרוב עדיף מע"א וא"כ יש לומר דעדיף ברי דידה משמא ברוב כשרין וממילא ליכא ס"ס דאיכא ס"ס להחמיר שמא מפסול ואפי' ברוב כשרין לא מהני בשמא וע"כ משני לדידי' דאיירי בטענת דמים ומ"מ ליכא ס"ס וגם לפי מה שכתבו דמש"ה סובר אביי דנאמן דכיון דהוא שותק איתרע החזקה דחשוב רגלים לדבר ואע"ג דאכתי איכא דבר שבערוה משום דסובר דגם בממון היכי דליכא חזקה נאמן העד א"כ ליכא קו"ח הנ"ל דהא דכמו דרוב מהני בממון היכי דליכא חזקה ה"ה ע"א וי"ל דברי דע"א עדיף מרוב וע"כ משני שפיר לדידי' בט"ד וליכא ס"ס דאיכא ס"ס להחמיר ודו"ק:

גם נראה לתרץ קושית הב"ש דהא חזינן דנאמנת אפי' בר"פ ואז ס' ממזר אסור מהתורה לפי מה שהקשו לפי שיטת הרמב"ם דכל הספיקות מהתורה שרי רק מדרבנן החמירו א"כ ספק ממזר דכתב רחמנא להתיר למה לי דבלא"ה ידעינן כמו כל ספיקות דשרי מהתורה ובחדושי פ"י כתב דהא דכתב דספק ממזר שרי אפי' היכי דאיכא רוב לאיסור וע"ש ולפ"ז לא קשה קושית הב"ש דהא אפי' בר"פ מהתורה כשר בקהל ועי' בס' נחלת יעקב כתב ג"כ דס' ממזר שרי מהתורה אפי' היכי דאיכא רוב לאיסור והטעם יען כי ספק ממזר שרי מכח ודאי ולא מטעם ספק וע"כ אפי' רוב לא מועיל דגם רוב נחשב לספק רק דרוב דאיתא קמן מהני וכן כתב על ספק טומאה ברה"י דאפי' רוב לא מהני והיינו כיון דטמא מספק כודאי וע"כ רובא דליתא קמן לא מועיל ולפי דבריו ה"ה ס' טומאה בר"ה דטהור אפי' היכי דאיכא רובא לאיסור לא מהני משום דטהור בתורת ודאי רק רובא דאיתא קמן וע"ש:

אך לפי דבריו קשה מדברי התוס' חולין (ד' ב') ד"ה דליתא דהקשו דאע"ג דעזרה ר"ה היא והי' לנו לטהר כאן מספק וכתבו דהאי ספק לא דמי לשאר ספק טומאה בר"ה משום דרוב פעמים לא יכול ליזהר ועכ"פ חזינן דרוב מהני לטמא בר"ה אפי' רובא דליתא קמן אך לפי הפ"י דלשיטת הרמב"ם ע"כ דס' ממזר שרי אפי' איכא רוב לאיסור א"כ ה"ה הא דס' טומאה בר"ה דטהור אפי' איכא רוב לטמא דאל"כ כל ספיקות שרי מהתורה ולפ"ז אין ראיה מהתוס' דהא כתבו דדין של הרמב"ם דוקא למ"ד דאש"ת בא על שני חתיכות משא"כ למ"ד דעל חתיכה חייב אש"ת אז ע"כ דס' אסור מהתורה דאל"כ לא משכחת אש"ת:

ולפ"ז יש לומר דס' טומאה בר"ה דטהור דוקא היכי דליכא רוב לטמא וע"כ אין ראיה מהתוס' הנ"ל דיש לומר דהסוגיא קאי למ"ד דאש"ת על חתיכה אחת וע"כ היכא דאיכא רוב דרוב פעמים לא יכול ליזהר טמא וניחא בזה הרמב"ם דלא הביא בטמא במוקדשין דצריך שיאמר ברי שלא נגעתי ועי' בנב"י אך הרמב"ם לשיטתו דסובר דס' שרי מהתורה וא"כ ס' טומאה בר"ה דטהור ע"כ אפי' היכא דאיכא רובא לטמא וע"כ ל"צ שיאמר ברי דעזרה ר"ה הוא ושרי מספק ובזה ניחא הא דהביא הרי"ף בשבת ספק בן שבעה ספק בן שמונה אין מחללין עליו את השבת והקשו דהא בגמ' פריך אמאי נימהליה ממ"נ ומשני ל"צ אלא למכשירי מילה ואליבא דר"א דסובר דמכשירי מילה דוחה שבת וכיון דאנן לא קיי"ל כר"א א"כ למאי הביא הברייתא דלענין מילה גופא איכא ממ"נ דאי חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר בעלמא הוא וע"כ נראה דהא הקשו מה פריך על רשב"ג מימהל היכי מהלינן ליה דהא רשב"ג מודה דרוב אינם נפלים וא"כ רשאי לימול מכח רוב והא דאינו חייב לפדות קודם שלשים יום אע"ג דאיכא רוב אך העיקר הראיה דרשב"ג רק דל"ת דאפילו מיעוט ליכא ול"ש לאחמירו מדרבנן וע"ז מביא ראיה מדלא פודה קודם שלשים ש"מ רוב אינם נפלים אבל מיעוטא איכא ולא אזלינן בתר הרוב וע"כ אינו מחויב לפדות קודם אבל מודה דרוב איכא א"כ מאי פריך מימהל היכי מהלינן ליה דילמא משום דאזלינן בתר רוב ועי' בס' כ"כ. וע"כ נראה דהא בתוס' הקשה דלמאי צריכין ערלתו ערלתו ודאי ולא ספק בלא"ה ידעינן דמספק אינו נמהל בשבת אך יש לומר דנפ"מ דאפי' באיכא רוב להתיר לא מהלינן בשבת ולפ"ז כיון דגבי מילה בשבת איכא קרא דאפי' רוב לא מהני שפיר פריך על רשב"ג דסובר דמיעוטא איכא שהן נפלים איך רשאי לימול בשבת ואע"ג דאיכא רוב לא מהני מקרא ולא ערלתו ספק וע"ז מתרץ דמולין בנפ"ש וזה הכל אי ספק אסור מהתורה וא"כ ע"כ קרא דערלתו אתא דאפי' רוב לא מהני לימול בשבת משא"כ לדידן דס' שרי מהתורה א"כ אין ראיה מקרא דערלתו דאפי' רוב לא מהני רק דאי לאו קרא דערלתו הוי שרי מספק ולעולם דרוב מהני ולא קשה מימהל היכי מהלינן ליה דיש לומר דאזלינן בתר הרוב ולעולם דלא אמרינן דמחתך בבשר בעלמא ועל כ"פ אמרינן דלשיטת הרמב"ם ס' ממזר דשרי אפי באיכא רוב לאסור וא"כ לא קשה קושית הב"ש והא דמייתי הב"ש ראיה מגמ' דהיכי דאיכא רוב לאיסור לא אמרינן דס' ממזר שרי דהתם הסוגיא קאי לרבא ורבא הא סובר דס' אסור מהתורה כמו דאיתא בס' ש"ש וע"כ סובר היכי דאיכא רוב לאיסור ס' ממזר אסור מהתורה:

ולפ"ז ניחא הרמב"ם דמחלק בין להכשיר לקהל ישראל ובין לכהונה דכיון דהנאמנות רק משום דספק ממזר שרי מהתורה וזה שייך לקהל ישראל ולא לכהונה דס' אסור מהתורה אך זה תליא אי ס' שרי מהתורה אי לאו דאי ס' אסור מהתורה א"כ הא דס' ממזר שרי דוקא דליכא ר"פ וא"כ אין לחלק בין קהל ישראל לכהונה דאין לומר משום דלקהל ישראל שאני דס' ממזר שרי מהתורה דהא חזינן דנאמנת אפי' בר"פ ובזה ס' ממזר נח שרי ואעפ"כ חזינן דנאמנת ממילא דה"ה דנאמנת אפי' לכהונה משא"כ אי אמרינן דס' שרי מהתורה וע"כ דס' ממזר שרי אפי' באיכא רוב לאיסור אז יש לחלק דהנאמנות רק לקהל ישראל משום דס' ממזר שרי ואפי' באיכא ר"פ משא"כ לקהל כהונה ולפ"ז יש לומר דר"י דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ומשמע אפי' לכהונה מדקאמר בתה סובר דס' אסור מהתורה ואז ס' ממזר לא שרי רק היכי דליכא רוב וע"כ מדחזינן דנאמנת אפי' בר"פ דאז ס' ממזר אסור מהתורה ע"כ אמרינן דנאמנת להכשיר אפי' לכהונה משא"כ לדידן דס' שרי מהתורה וס' ממזר דשרי ע"כ אפי' באיכא רוב פסולין וא"כ יש לחלק לקהל ישראל נאמנת משום דס' ממזר שרי ואפי' בר"פ שרי משא"כ לכהונה ובפרט מראיה שהביא הפלתי מח"ש דס' שרי ראיה זו רק לר"ל דסובר דח"ש שרי משא"כ לר"י דאוסר ח"ש:

ולפ"ז יש לתרץ מה דהקשה ברשב"א על שיטת הרמב"ם דס' שרי מהתורה מהא דאמר רבא בקידושין (ד' הנ"ל) דבר תורה שתוקי כשר ממזר ודאי ולא ממזר ספק ומ"ט אסרוה וכו' ות"ל דבכל ספיקות מהתורה שרי ומדרבנן אסור ולפי הנ"ל ניחא דבעלמא נהי דס' שרי מ"מ היכי דאיכא רוב לאסור אסור מהתורה משא"כ הכא כיון דחזינן דאפי' באיכא רובא לאיסור שרי א"כ גם חכמים לא היה להם לאסור כיון דאפי' מה דודאי לנו מצד הלכה בממזר שרי דהיינו באיכא רוב לאיסור ודו"ק:

והנה הב"ש ס' ד' כתב לתרץ דאפי' אי איכא ר"פ מ"מ אכתי אינו רק ס' ממזר משום דיש לומר דהיא אזלה להבועל והוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי והקשו הא תינח מעוברת אבל מדברת דמוקי ר"א דהיינו נבעלה וראינו דהלך הבועל אצלה ובר"פ דאז הו"ל רוב ודאי ועי' בס' ש"ש:

וע"כ נראה דהא באמת איכא חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה וא"כ ל"צ לומר דמשום דהרוב אינו ודאי דאפי' אי הרוב פסולים הוא ודאי ואז מדאורייתא אסור ס' ממזר מ"מ נאמנת מכח חזקה הנ"ל אך יכול להיות שנאנסה ואז ל"ש דבודקת ומזנה אך סתם זנות הוא ברצון דאונס קלא אית ליה וע"כ דהיה הזנות ברצון ואיכא הך חזקה הנ"ל אך בתוס' סוגי' דפ"פ איתא דזה רוב רק מדרבנן דהיה ברצון דכיון דלא הי' קול ומדאורייתא לא הוי רוב וע"כ צריך הב"ש לומר משום דהרוב אינו בודאי דילמא היא אזלא להבועל וא"כ כיון דהרוב אינו ודאי א"כ מדאורייתא מותרת בלא דיבורה דס' ממזר שרי מהתורה ומדרבנן דס' אסור הא איכא חזקה דבודקת ומזנה דמדרבנן סתם זנות הוא ברצון ואף ע"ג דזה רק מדרבנן מ"מ נאמנת דמדאורייתא ס' ממזר שרי אע"ג דאיכא ר"פ דהרוב אינו בודאי ובזה ניחא מדברת דהרוב הוא ודאי דחזינן דהלך הבועל אצלה אך בזה דידעינן דלא היה באונס איכא חזקה דאשה בודקת וכו' אך עיקר הקושיא ממעוברת דשמא היה באונס דסתם זנות ברצון זה רק מדרבנן אך יש לומר משום דרוב אינו בודאי ומדאורייתא שרי ולפ"ז ניחא הרמב"ם הנ"ל דעיקר הא דנאמנת רק לקהל ישראל משום דאז ס' שרי מהתורה ומדרבנן דאסור ס' ממזר סמכינן על חזקה דבודקת ואין לומר שמא באונס דהא מדרבנן סתם זנות הוא ברצון משא"כ לקהל כהונה דס' אסור מהתורה ועל דאורייתא ליכא חזקה הנ"ל דשמא באונס דהא דסתם זנות ברצון משום דאונס קלא אית ליה זה רק מדרבנן ולפ"ז ר"י לשיטתו דמתרץ בירושלמי על קושית הגמ' דס"ס דקול יוצא לאנוסה אלמא דסובר דסתם זנות ברצון הוא מדאורייתא וע"כ אפילו לקהל כהונה דספק מדאורייתא אסור מ"מ סמכינן על חזקה הנ"ל דבודקת ומזנה וע"כ סובר ר"י דמכשיר בבתה והיינו אפילו לקהל כהונה משא"כ לדידן דזה רק מדרבנן דסתם זנות הוא ברצון וע"כ יש חילוק בין קהל ישראל דס' שרי מהתורה משא"כ לקהל כהונה

ובזה ניחא הא דהקשו דמנ"ל להגמ' להקשות דס"ס דילמא אמרינן דרוב דאורייתא הוא וליכא ס"ס ועי' בתשובות ברית אברהם אך מדקאמר ר"א לקמן לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ומשמע דרק לכהונה מדקאמר בתה ואי רוב דאורייתא הוא ואיכא חזקה דבודקת וכו' א"כ אפי' לכהונה דס' מהתורה לחומרא מ"מ נאמנת משום חזקה הנ"ל אלא ודאי דסובר ר"א דזה רק רוב מדרבנן וע"כ פריך דס"ס הוא על ר"א לשיטתו. ובזה ניחא קושית התוס' קדושין (דף ס"ו) ד"ה מאי חזית דהקשו על שיטת רש"י דתירץ דמש"ה לא אוקמא תרי לבהדי תרי ואוקמא אם ינאי בחזקת כשרות לכהונה משום דבנה זה הנדון מעולם לא היה לו חז"כ והקשו הא קיי"ל כר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה אך כיון דר"י סובר דרוב דאורייתא ואיכא הך חזקה הנ"ל דבודקת ומזנה יש לומר דמש"ה מכשירין גם בתה ולאו משום דחזקת אם מהני' להולד:

ולפ"ז הא דהביאו הראשונים ראיה היכי דאומר פ"פ והיא אומרת נאנסתי דנאמנת משום דאומרת ברי והבעל שמא וברי ושמא ברי עדיף וגם איכא חזקת צדיקת וחזקת היתר וראיה מעוברת דאלים ליה לר"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית ליה לעובר חזקת כשרות ואפי' בר"פ ולפ"ז אין ראיה דהתם שאני לר"י דאיכא חזקה דבודקת ומזנה דכיון דחזינן דאפי' לקהל כהונה נאמנת ע"כ משום הך חזקה אך לפי שיטת הרמב"ם דאינה נאמנת רק לקהל ישראל וע"כ משום דלא סמכינן על מידי דאורייתא על הך חזקה ואפ"ה חזינן דלהכשיר את עצמה לכהונה נאמנת והטעם כתב בס' ש"ש משום דאומרת ברי ולבתה שאני דלא מועיל ברי שלה לולד וא"כ חזינן אע"ג דליכא הך חזקה דבודקת וכו' דמה"ט הולד לא כשר לכהונה ואפ"ה להכשיר א"ע לכהונה נאמנת משום דאיכא ברי אע"ג דאיכא ר"פ אלמא דמהני ברי אפי' לנגד רוב וע"כ ה"ה באומרת נאנסתי אע"ג דרוב ברצון נאמנת וכש"כ דזה הרוב רק מדרבנן. ולפ"ז ניחא מה שהקשו דהא בירושלמי איתא דנהי דנאמנת באומרת נאנסתי מ"מ לקיימה אסור משום ס' סוטה ועיין בנב"י. אך הירושלמי לשיטתו דסובר דסתם זנות ברצון הוא מדאורייתא ואיכא חזקה דבודקת וא"כ אין ראיה מהא דנאמנת להכשיר א"ע אפי' לכהונה בר"פ דמשום חזקה הנ"ל נאמנת ולא משום הברי דהא חזינן דאפי' לבתה נאמנת אע"ג דליכא ברי וע"כ משום חזקה משא"כ לדידן דליכא הך חזקה וע"כ דרק משום הברי שלה ומה"ט על בתה אינה נאמנת לקהל כהונה וכיון דחזינן דמהני ברי אפי' בר"פ ה"ה דנאמנת לומר נאנסתי אפי' דרוב ברצון משום דאומרת ברי ואדרבה דהרוב רק מדרבנן וע"כ נאמנת:

ובזה ניחא הא דפריך הגמרא (ד' י"ב) וליחוש שמא תחתיו זינתה ומשני דקידש ובעל לאלתר וכו' והרי"ף והרמב"ם לא הביאו תירוץ הגמרא ועי' בלח"מ. והנה אי אמרינן דקושית הגמ' אזלא לאוסרה על בעלה נראה דהא בס' בנ"א הקשה מאי פריך הגמ' הא איכא חזקת כשרות דלא היה תחתיו ואין לומר דאיכא חזה"ג כנגדו כמו שכתבו התוס' סוגיא דפ"פ דליתא דהא איתרע חזה"ג דכיון שנשאת כבר לבעל והרי היא בחזקת בעולה וליכא חזה"ג ואיכא חזכ"ש אך נראה לפי מה שאמרנו מדקאמר ר"א לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ע"כ דל"ס הך חזקה דבודקת ומזנה וא"כ רבה דמפרש וקאמר מ"ט דר"א וכו' ע"כ דסובר ג"כ כר"א ול"ס הך חזקה דבודקת ומזנה וא"כ מאי בכך דאוקמא בחז"כ דאינו תחתיו שמא מפסול דכיון דל"ס הך חזקה וע"כ פריך הגמ' על רבה לשיטתו וליחוש שמא תחתיו זינתה משא"כ לדידן דאמרינן הך חזקה לא קשה קושית הגמרא וע"כ השמיטו תירוץ הגמ' גם אי אמרינן דקושית הגמ' וליחוש אזלא להפסיד הכתובה ועיין בתוס' נראה דהנה ר"א משני לקמן רישא מנה לאבא בידך ופי' רש"י דחזה"ג לא מהני לאב וא"כ לדיד' ע"כ הא דאמרינן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הוא משום חזקה דבודקת ומזנה ולא משום דחזקת אם מהני לבתה וא"כ ע"כ דסובר דסתם זנות ברצון הוא מדאורייתא דאל"כ ליכא חזקה דשמא באונס וא"כ קושית הגמ' שפיר וליחוש שמא תחתיו זינתה להפסיד הכתובה ואין לומר דס"ס הוא שמא א"ת ושמא באונס דליתא דס' אונס אינו ס' כלל דסתם זנות הוא ברצון והא דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי משום דאומרת ברי וע"ז משני דקידש ובעל לאלתר משא"כ לדידן דקיי"ל דטעמא דמתני' דמומין משום כאן נמצא ולעולם דמהני חזקת אם וא"כ יש לומר דהא דסתם זנות הוא ברצון הוא מדרבנן ואיכא ס"ס ולא קשה קושית הגמ' וע"כ השמיטו תירוץ הגמ' וקושית הגמ' לא אזלא רק לר"א לשיטתו דמשני דמנה לאבא בידך וע"כ לדיד' הא דנאמנת להכשיר בתה משום חזקה דבודקת וע"כ דסתם זנות ברצון מדאורייתא:

והנה לפ"ז דבדרבנן סמכינן על הך דבודקת ומזנה דאין לומר שמא באונס דסתם זנות ברצון עכ"פ מדרבנן ובזה נראה היכי דאיכא רוב כשירים נהי היכא דליכא טענת ברי אפי' ר"ג מודה דלא מהני חד רוב משום דמעלה עשו ביוחסין והסוגיא דמשני משום דמעב"י בעינן ת"ר אתא אף כר"ג מ"מ דכיון דהוא רק משום דמעלה עשו וכו' סגי בחד רוב וסמכינן על חזקה דבודקת ומזנה והתם שאני משום דהמעשה היה דנאנסה וליכא הך חזקה וע"כ משום דעשו מעלה בעינן תרי רובא או משום דאומרת שמא ול"ש הך חזקה משא"כ היכי דאומר פ"פ מצאתי והיא מכחישו אע"ג דלא טוענת ברי דמכשיר מ"מ שייך הך חזקה ונפ"מ הא דהקשה הרי"ף דאפי' בא"כ איכא ס"ס שמא אינו תחתיו ושמא מכ"ע ותירץ דמכ"ע פ"ס והקשו דהא איכא ס"ם להחמיר דאפי' א"ת שמא מפסול וצריכין לומר דקושית הרי"ף הי' בר"ק ואע"ג דמשום דעשו מעלה לא מהני חד רוב אך דכיון דהוא מדרבנן סמכינן על סתם זנות דהוא ברצון עכ"פ מדרבנן ואיכא חזקה דבודקת ומזנה וע"כ שפיר הקשה הרי"ף ומתרץ דמכ"ע פ"ס. וניחא קושית הר"ן דא"כ תקשה הא דמשני לאביי דאיירי מתני בטענת דמים וקשה דא"כ הוי ס"ס דמכ"ע דהא אביי סובר בארוסה שעיברה ועיין ביבמות (דף ס"ט) בבא על ארוסה דאפי' בלא דיימא מעלמא חיישינן מדאפקרא לגבי ארוס אפקרא גם לכ"ע וא"כ ע"כ דל"ס חזקה דבודקת ומזנה דאל"כ אמאי לא אמרינן דכיון דארוס התירא ולכ"ע איסורא בודאי לא אפקרא דחזקת דבודקת אלא ודאי דל"ס הך חזקה וממילא ליכא לדיד' ס"ס דמכ"ע דהא איכא ס"ס להחמיר שמא מפסול ואפי' ר"כ לא מהני משום דמעלה עשו ביוחסין וע"כ שפיר משני לדיד' דאיירי בטענת דמים:

גם נראה לתרץ הרי"ף דהרי"ף לא הקשה קושיא זו רק בס"ד דאיירי בפ"פ דהאיסור משום שוי' ח"ד והיכי דהאיסור רק משום מעלה עשו ביוחסין כתבו המחברים דל"א שוי' ח"ד וא"כ מהני רוב כשרים ול"ח לפסול ואע"ג דמעלה עשו ביוחסין מ"מ תו ליכא משום שוי' ח"ד וע"כ הקשה הרי"ף דאיכא ס"ס דמכ"ע ואין לומר דאיכא ס"ס להחמיר דשמא מפסול דעכ"פ מהני רוב כשרים נהי דהחמירו ביוחסין מ"מ ליכא משום שוי' ח"ד משא"כ למאי דמשני בט"ד דהאיסור אינו משום שוי' ח"ד דהא בזה קים ליה ואיכא משום מעלה עשו ביוחסין ולא מהני הרוב וליכא ס"ס דאיכא ס"ס להחמיר שמא מפסול ורוב כשירין לא מהני דעשו מעלה ביוחסין וניחא מה שהקשו דלפי מה דאיתא בר"ן בנדרים באשה האומרת טמאה אני דאפקיעו לקדושין ונמצא דהיתה פנוי' והקשו דאכתי תוכל לומר דטמא' אני מפסול ומה בכך דאפקיעו לקדושין וע"כ נראה דהא ברא"ש ביבמות איתא דמש"ה אינה נאמנת משום דרוב נשים משקרות וע"כ לא האמינוה לומר טמאה אני לך והא דאיצטריך טעמא של הר"ן דאפקיעו לקידושין משום דספק סוטה דמיא לספק טומאה בר"ה דאפי' רוב לא מהני וע"כ כתב הר"ן דאפקיעו לקידושין ואז כיון דעכ"פ ליכא איסור סוטה נהי דאי תאמר לפסול לא מהני הא דהפקיעו מ"מ הא איכא רוב ואין לומר דליוחסין לא מהני רוב מ"מ ליכא משום שוי' ח"ד ובזה ניחא מה שהקשו על התוס' כתובות דהקשו דהא ע"כ איירי באומרת נבעלה דאי אמרה לא נבעלה איכא ס"ס דשמא לא נבעלה ושמא לכשר והקשה בפ"י לס"ד דלא ידעינן דמעלה עשו ביוחסין ע"כ לא איירי ברוב כשרים וא"כ יש לומר דילמא איירי בר"פ ואז ליכא ס"ס דס' דשמא לכשר לא הוי ספק כלל דכיון דר"פ. וע"כ נראה לפי מה דאיתא במחברים דמש"ה אי מכ"ע ל"ש ל"ח ס"ס ואין לומר סמוך מיעוטא לפלגא ואיכא רוב אך רוב לא מהני ביוחסין רק ס"ס בעינן וא"כ לס"ד דלא ידעינן דעשו מעלה ומהני רוב א"כ אפי' בר"פ חשוב רוב דסמוך מיעוט דכשרים לפלגא דלא נבעלה ואיכא רוב ולס"ד דמקשין מהני רוב:

ועיקר נראה הא דהשמיטו תירוץ הש"ס דקידש ובעל לאלתר וגם הרי"ף הנ"ל דהנה במס' נדה איתא דאשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי ווסת ובא עליה ורש"י פי' משום ס"ס דשמא לא ראתה ושמא טבלה ובירושלמי איתא משום דודאי טבלה דר"י סובר דטבילה בזמנו מצוה והקשו דאמאי לא קאמר הירושלמי משום ס"ס ועוד דא"כ תקשה לדידן דקיי"ל דלאו מצוה ולכאורה נראה דהנה ברשב"א הוכיח דס"ס עדיף מרוב דהא חזינן דאליבא דר' יהושע אפי' רוב כשירים לא מהני וס"ס מהני דהא בא"ע דמודה ר"י משום ס"ס אלמא דס"ס עדיף מרוב ולפ"ז יש לומר דהא הקשו מאי בכך דאיכא ס"ס מ"מ הא מצינן לברורי לישאל אי טבלה אי לא ולא עדיף ס"ס מרוב דהיכא דאפשר לברורי לא סמכינן על הרוב אך ע"כ ס"ס עדיף מרוב וע"כ יש לומר דבס"ס ל"צ לברר ועיין ברא"ש ע"ז דכתב לענין סתם כלי של עובדי כוכבים אינו ב"י משום דאיכא ס"ס דל"צ לברר ולפ"ז יש לומר דירושלמי לשיטתו דסובר דטעמא דר"י דלא מהני ר"כ משום דזנות רצה אחר פסולין וזה ל"ש באלמנת עיסה ולעולם דס"ס לא עדיף מרוב וא"כ גם בס"ס צריכין לברר וע"כ מוכרח הירושלמי לחדש משום דטבילה בזמנו מצוה:

גם יש לומר דלפי מה דאיתא בירושלמי על הא דפריך אי כר"י אפי' ברוב כשירין פוסל דמודה ר"י באנוסה ופי' דעיקר הטעם דלא מהני ר"כ לר"י דאמרינן מדאפקרא נפשה אפקרא פ"ש ואז היא אזלה להבועל וליכא רוב דחשוב קבוע וזה ל"ש באנוסה דל"ש מדאפקרא וכו' וע"כ מהני ר"כ לר"י ולא משום דמעלה עשו ביוחסין וא"כ ל"ש דס"ס עדיף מרוב דלעולם דלא עדיף והא דר"כ לא מהני דאמרינן מדאפקרא ואז היא אזלא להבועל והוי קבוע וא"כ היה קשה להירושלמי לשיטתו דמאי בכך דאיכא ס"ס הא אפשר לברורי וע"כ הוצרך הירושלמי לחדש משום דטבילה בזמנו מצוה משא"כ הש"ס דידן דהוא משום מעלה עשו ביוחסין ואעפ"כ ס"ס ר"י מודה אלמא דעדיף ס"ס מרוב וע"כ אפי' אי לאו מצוה מהני הס"ס אע"ג דאפשר לברורי:

והנה רבה דסובר דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה וקשה קושית הגמ' תרתי למה לי דל"ש לתרץ חדא להכשיר בתה וע"כ דה"א מעוברת ר"י מודה דאפשר דהיה באונס וא"כ ל"ש מדאפקרא וכו' וממילא מהני רוב כשרים ואשמעינן נהי דר"י מודה באנוסה זה בודאי אנוסה לא בס' אנוסה וא"כ כיון דרבה ע"כ סובר שיטת הירושלמי ל"ש דס"ס עדיף מרוב דרק דרוב לא מהני משום דאמרינן מדאפקרא וא"כ יש לומר כמו דלא אזלינן בתר הרוב בממון ה"ה ס"ס לא מהני להוציא ודוקא לש"ס דידן דמש"ה לא מהני ר"כ משום דמעלה עשו ואפ"ה ס"ס מהני אלמא דס"ס עדיף מרוב וע"כ סובר התוס' דע"י ס"ס מוציאין ממון משא"כ לשיטת הירושלמי וכן רבה דסובר כן ל"ש דס"ס עדיף מרוב. ולפ"ז ניחא דהגמ' דפריך וליחוש שמא תחתיו זינתה אע"ג דאיכא ס"ס שמא א"ת ושמא באונס כמו שהקשה בתוס' אך קושית הגמ' אזלא לרבה לשיטתו ולדיד' לא מוציאין ממון בס"ס כמו דרוב לא מהני דס"ס לא עדיף מרוב משא"כ לדידן דע"כ ס"ס עדיף וע"כ לא קשה קושית הגמ' וע"כ לא הביאו תירוץ הגמ':

ולפ"ז יש לומר דאביי דסובר ביבמות (דף ס"ט) דאפי' בלא דיימא מעלמא אמרינן מדאפקרא וא"כ ל"צ לומר משום דמעלה עשו ביוחסין רק דמש"ה לא מהני ר"כ משום מדאפקרא ול"ש דס"ס עדיף מרוב וא"כ גם בס"ס צריכין לברר וא"כ יש לומר דהתקנה דבתולה נשאת ליום ד' דיתברר ויבואו עדים דהא עיקר הטעם דל"א דתקנה היה שיתברר משום דכיון דאיכא ס"ס למאי צריכין לברר משא"כ לאביי ל"ש זה וע"כ משני שפיר לדיד' דאיירי בט"ד ואע"ג דאיכא ס"ס דמכ"ע התקנה היה שיתברר ע"י עדים לאביי לשיטתו ולפ"ז לפי מה שהוכיח ברשב"א דס"ס מהני נגד חזקה דכיון דרוב עדי' מחזקה מכש"כ ס"ס דעדי' מרוב וא"כ לשיטת הירושלמי אין זה ראיה ולפ"ז הא דסובר הירושלמי דאפיך קמייתא ור"י סובר משום פירות ואין לומר דנהי דהשתא דתקנו זמן ליכא חזקת צדיקת מ"מ מה בכך דאיכא חזקת א"א הא איכא ס"ס נגד הבנים שמא זינתה לאחר גירושין ושמא מנכרי דהולד כשר אך לירושלמי לא מהני ס"ס נגד חזקת א"א משא"כ הש"ס דידן דע"כ ס"ס עדיף מרוב ומהני נגד חזקה ותקשה דאכתי יכול לחפות על בני' דאיכא ס"ס וע"כ דר"י סובר משום ב"א ור"י סובר דא"י הבא על בת ישראל הוולד ממזר וליכא ס"ס וא"כ ע"כ איפוך בתרייתא:

גם נראה לתרץ מה שהקשו על הב"ש דמתרץ דרוב אינו ודאי דהא תינח מעוברת משא"כ מדברת דהיינו נבעלה וראינו דאזיל הבועל אצלה ור"פ דהשתא הרוב הוא ודאי וא"כ ל"ש הטעם דמש"ה נאמנת משום דס' ממזר שרי. וגם הקשו הא תינח ולדה משא"כ רישא דלהכשיר בה לכהונה ותקשה דס' אסור מהתורה ואמאי נאמנת. ונראה דהנה הא דצריכין לומר משום דרוב אינו ודאי משום דאל"כ תקשה מ"ש דבשבויה אינה נאמנת משום דרוב א"י פרוצין בעריות. ולכאורה יש לחלק לפי מה דסובר הריב"ש דאע"ג דרוב עדיף מחזקה מ"מ לנגד שני חזקות ל"א דרוב עדיף וא"כ בלא"ה לא דמי לשבוי' דהכא איכא שני חזקות חזקת כשרות לכהונה וגם חזקת צדיקת דלא נבעלה לפסול לממזר ואפי' לשיטת הרמב"ם דסובר דכל חייבי לאוין בעינן קידש דווקא היינו למלקות אבל איסור איכא אפי' בלא קדושין ועיין במקנה וע"כ לא מהני ר"פ לנגד שני חזקות. אך לשיטת הרמב"ם דסובר דאפי' בבא על הפנוי' איכא משום לאו דקדשה א"כ ליכא ח"צ דנבעלה לכשר דמ"מ איכא לאו דקדשה וליכא רק ח"כ לכהונה וע"ז איכא רוב פסולין דעדי' מחזקה אך לפי מה דאיתא במחברים דעל לאו דקדשה ליכא איסור על העראה לבד ועיין בט"ה א"כ ברישא נהי דראינו דנבעלה והרוב הוא ודאי וגם איירי לכהונה דס' אסור מהתורה מ"מ נאמנת דמסתמא לא ראינו רק כדרך מנאפין דל"ש דהיה כמכחול וכו' והרמב"ם סובר דמש"ה סגי בראו כדרך מנאפים דחזקת צורה זו שהיה העראה עכ"פ ואז ליכא משום קדשה וממילא איכא משום חזקת צדיקת דלא נבעלה לפסול דאז איכא איסור גם בהעראה משא"כ דנבעלה לכשר לא איתרע חזקת צדיקת דליכא משום קדשה בהעראה וכיון דאיכא שני חזקות עדי' מרוב ואפי' דהרוב הוא ודאי וגם דס' אסור מהתורה לכהונה מ"מ נאמנת ועיקר הקושיא היה במעוברת דכיון דנתעברה ע"כ דהיה גמר ביאה וליכא ח"צ דעברה על קדשה אפי' אי לכשר נבעלה אך יש לומר משום דהרוב אינו ודאי ובמדברת הגם דרוב הוא ודאי בלא"ה ניחא דאיכא ש"ח ואמרינן דלא היה רק העראה וליכא משום קדשה:

ולפי מה שאמרנו דלאביי דסובר מדאפקרא ל"צ לומר משום דמעלה עשו וכו' וניחא מה שהקשו לס"ד דלא ידעינן דמעלה עשו ביוחסין מ"ט דר"י דפוסל בר"כ אך הסוגיא קאי לאביי ולאביי ל"צ משום דמעלה רק משום דאפקרא פ"ש ואז היא אזלא להבועל והוי קבוע. ולפ"ז לא קשה קושית פ"י הנ"ל על התוס' דהקשו דס"ס הא לס"ד ע"כ איירי בר"פ דליתא דלאביי לשיטתו איירי בר"כ ואפ"ה לא מהני משום דאמרינן מדאפקרא וכו'. גם הקשו על הב"ש הנ"ל דהרוב אינו ודאי דא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא דבשבוי' איכא ר"פ ומשני דסובר דמאן דמכשיר מכשיר אפי' בר"פ מ"מ לא דמי דרוב אינו ודאי משא"כ בשבוי' ועיין בס' ש"ש ונראה דהנה בספר נחלת יעקב איתא וז"ל דאע"ג דכתב הרשב"א דמסוגי' דקדושין מוכח דאמרינן שם דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ונשמע דאי הוי רובא לפסול אסור דלא התירה ספק ממזר רק בליכא רוב נראה דהיינו דווקא ברובא דאיתא קמן כגון בתשעה ממזרים וחד ישראל ואזיל הוא לגבה ובזה הדברים צודקים דהא חזינן בס' טומאה ברה"י דהתורה טימא מספק כודאי ואפ"ה איתא בתוספתא דרובא דאיתא קמן מועיל לטהר וא"כ ה"ה ס' ממזר נהי דהתורה התירה ס' בתורת ודאי מ"מ רובא דאיתא קמן אסור אבל רובא דליתא קמן בין ס' טומאה ברה"י ובין ס' ממזר מותר ומביא ראיה דהא בקדושין סובר רב דממזר בשתוקי מותר אע"ג דר"כ וע"כ דודאי בידעינן דאזיל הוא לגבה אסור בממזרת רק הכא איירי דלא ידעינן דילמא היא אזלא לגבייהו דהוי ליה קבוע אך אכתי תקשה דהא הרשב"א הקשה בהא דאמרינן בש"ס אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא קא פריש מאי אמרת דילמא אזלא היא לגבייהו הו"ל קבוע דהא מ"מ איכא רוב דאי אזיל הוא לגבה הוי רוב ואי אזלא היא לגבייהו הוי מע"מ ואיכא רוב צדדים להכשיר ותירוץ דלרווחא דמילתא אמר כן דאפי' אי הוי מע"מ שרי בממזר וא"כ בשתוקי דאיכא ר"כ אצלה אף דלא ידעינן דילמא היא אזלא לגבייהו הוי רובא לאיסור ואפ"ה מותרת בממזר וע"כ אנו צריכין לומר דהוי רובא דליתא קמן ושרי. ועכ"פ אפי' היכי דלא ידעינן אי הוא אזל לגבה בר"פ הוי רובא לפסול וכמו ברוב כשרים היכי דלא ידעינן אי הוא אזל לגבה הוי עכ"פ רוב רק דלא הוי רובא דאיתא קמן וא"כ ה"ה ר"פ אע"ג דלא ידעינן דהוא אזל לגבה הוי עכ"פ רוב דליתא קמן ואין לומר דא"כ אמאי נאמנת דליתא דרובא דליתא קמן מהתורה שרי וא"כ שפיר משני על קושי' דבשבוי' איכא ר"פ דהכא נמי איכא ר"פ ואין לומר דרוב אינו ודאי דעכ"פ רובא דליתא קמן איכא ובשבוי' ג"כ הרוב רק ליתא קמן הוא וזה איכא גם הכא אפי' לב"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה