אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ט › טוען אחר מעשה ב"ד

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ט · טוען אחר מעשה ב"ד

אות ט

עי' בכל הסוגיא ב"מ ס"א ובכתובות פ' הכותב:

הנה אנן קיי"ל דטוען אחר מעשה ב"ד דלא אמר כלום ושיטת הרי"ף דזה דווקא במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כיון דאיכא ריעותא דאין לה כתובה נאמן לומר פרעתי והקשו הא אביי מסיק בב"מ דאליבא דר"י אפי' במקום שכותבין אינו נאמן ועי' ברמב"ן ב"מ דליכא רעותא דאין לה כתובה דיש לומר דסמכה על מעשה ב"ד ולכך לא שמרה שטר כתובה אך כתבו דהיה לה לשמור דשמא יאמר הבעל דהיתה אלמנה או יאמר הבעל פרעתי מנה דנאמן במיגו דאלמנה היתה וא"כ אכתי איכא ריעותא אך תקשה דהא הגמ' פריך דכיון דרוב נשים בתולות נשאות אמאי נאמן לומר אלמנה ותירץ משום דליכא קלא איתרע הרוב וא"כ הכא כיון דאמת הוא שהיא בתולה היתה א"כ בודאי איכא קול שהיתה בתולה ולא יכול לומר אלמנה דאזלינן בתר הרוב וא"כ אכתי ליכא ריעותא. אך באמת בתוס' כתבו דזה לרב דסובר דאזלינן בתר הרוב בממון משא"כ לדידן דקיי"ל כשמואל דלא אזלינן בתר הרוב אפי' איכא קול לא מהני וא"כ אכתי איכא ריעותא והנה במחברים איתא למד"ס דבו"ש ברי עדיף להוציא ה"ה דאזלינן בתר הרוב בממון וע"כ אביי לשיטתו דסובר דבו"ש ב"ע וה"ה דמהני הרוב להוציא ולא יכול לומר אלמנה היתה וא"כ ליכא ריעותא וע"כ סובר דאפי' במקום שכותבין אינו נאמן לומר פרעתי משא"כ לדידן דנאמן לומר אלמנה ואיכא ריעותא דל"ש דסמכה על מעשה ב"ד וע"כ קיי"ל דבמקום שכותבין נאמן ולפ"ז ניחא הא דהקשו לשיטת הרי"ף מהא דאמר הגמ' דסתמא דמתני' דקתני אם יש לה עדים וכו' דלא כר"ג דסובר דאזלינן בתר חזה"ג ואמאי נאמן לומר אלמנה:

ובזה ניחא קושית התוס' דאביי סובר דאפי' במקום שכותבין אינו נאמן לומר פרעתי וא"כ ע"כ דסובר דכותבין שובר ובב"ב סובר דאין כותבין שובר וע"כ נראה דהא בתוס' איתא דמש"ה אי אין כותבין שובר לא צריך הבעל לשלם עד שתחזיר לו הכתובה ואע"ג דטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וא"כ אינו מפסיד כלל במה שלא תחזיר לו הכתובה אך נפ"מ דאי תחזיר לו הכתובה עכ"פ נאמן לומר פרעתי מנה במיגו דאלמנה משא"כ בשטר כתובה בידה ולפ"ז לאביי דסובר דבו"ש ב"ע ואזלינן בתר הרוב ולא יוכל לומר אלמנה א"כ ליכא ריעותא אם יהיה שטר כתובה בידה דהא אפי' אי לא יהיה ת"י ג"כ אינו נאמן לומר פרעתי ואלמנה ג"כ לא יוכל לומר וע"כ סובר דכותבין שובר הכא אע"ג דבעלמא אין כותבין שובר משא"כ לדידן אין כותבין דרעותא דאי תחזיר לו הכתובה עכ"פ יכול לומר פרעתי מנה במיגו דאלמנה דל"א בתר הרוב:

ובזה ניחא הא דהקשו מאי פריך דלא כר"ג דסובר דאזלינן בתר חזה"ג הא בתוס' איתא דע"כ קאי למ"ד דטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דאם ל"כ נאמן הבעל לומר דאלמנה היתה במיגו דפרעתי וקשה דאפי' למ"ד דלא אמר כלום ג"כ לא קשה דילמא איירי במקום שכותבין דאז נאמן לומר פרעתי וע"כ נאמן לומר אלמנה במיגו דפרעתי ומכבר אמרתי לפי מה שהקשו הראשונים דאמאי לא תני במתניתין דאם יש עדים שניסת ברביעי ותירצו דזה לא זוכרין העדים לידע יום הנישואין וא"כ הוי עדות שא"א יכול להזימו דכיון דלא זוכרין היום אך בממון לא בעינן יכול להזימו והנה בדין מרומה אפי' בממון בעינן יכול להזימו וא"כ יש לומר במקום שכותבין ולית לה כתובה חשוב דין מרומה ולא מהני העדות כלל וע"כ דלא איירי במקום שכותבין אך העיקר נראה לפי מה דסובר השתא דר"ג אזיל בתר חזה"ג אפי' בברי וברי ולא יוכל לטעון אלמנה דאזלינן בתר חזקת הגוף וממילא ליכא רעיתא במה דאין לה שטר כתובה ולא יוכל לומר פרעתי אפי' במקום שכותבין ולית ליה מיגו דפרעתי ומודה הרי"ף רק אליבא דאמת דר"ג מודה במתני' ויכול לומר אלמנה והיה לה לשמור ואיכא ריעותא וע"כ נאמן לומר פרעתי

גם נראה דהא ברמב"ן איתא דקושית הגמ' וליזל בתר רובא אזיל אפי' לשמואל משום דאיכא חזה"ג דמסייע לרוב וע"כ לכ"ע אזלינן בתר הרוב והטעם איתא באחרונים משום דע"י הרוב נעשה בו"ש כמו דקאמר הגמ' לעיל דכיון דאיכא רוב כבו"ש דמי ובו"ש וחזקה לכ"ע ברי עדיף ומה"ט נאמנת לומר משארסתני נאנסתי לר"ג אך זה ללישנא דטעמא דר"ג הוא משום דאיכא חזקה בהדי בו"ש משא"כ לטעמי דמיגו אז יש לומר דבו"ש וחזקה לא מהני להוציא ובתוס' כתבו דאליבא דר"י דסובר דיש לה מנה בכנסה בחזקת בתולה ע"כ לא סובר טעמא דמיגו וא"כ לר"י ע"כ חזקה עם בו"ש מהני להוציא וה"ה רוב וחזקה וע"כ אביי מסיק לר"י אפי' במקום שכותבין לא אמר כלום דליכא ריעותא דהא לא יכול לומר אלמנה דאיכא רוב וחזקה ונעשה בו"ש עם חזקה משא"כ לדידן דטעמא דמיגו עיקר ולא מהני בו"ש וחזקה ויכול לומר אלמנה ואיכא ריעותא וע"כ סובר הרי"ף דנאמן לומר פרעתי:

ובזה ניחא הא דאיתא ב"ב (ד' קנ"ד) באחד שמכר בנכסי אביו וכו' והקשה בתוס' ד"ה ועוד למה יש לנו לומר שהוא קטן הא אמר רבא קטנה שהגיעה לכלל שנותיה אין צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים ותירצו שאחר שהיה זה גדול שהגיע לכלל שנותיו ולא הי' לו סימני גדלות ולהכי איכא לספוקי שמא קטן הי' עדיין והקשה בנב"י דא"כ תקשה למאי דמסיק הגמ' איפוך וע"ש הכי קאמר ליה ר"י לר"ל בשלמא לדידי דאמינא ראיה בקיום השטר היינו דמשכחת לה דנחתי לקוחות לנכסים אלא לדידך דאמרת ראיה בעדים היכי משכחת דנחתי לקוחות בנכסים וקשה דילמה איירי דלא בדקו אחר שהגיע לכלל שנותיו ולא היה לו סימני גדלות דאז איכא חזקה דרבא דבודאי הביא סימנים וע"כ נחתי לקוחות בנכסים מכח חזקה דרבא וע"כ נראה דהא הקשו דחזקה דרבא לא עדיף מרוב ולא מהני להוציא ותירץ בנב"י דכיון דאיכא חזקה דאין עדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול וחזקה ורוב מהני להוציא והיינו הוי בו"ש ובו"ש וחזקה ברי עדיף וזה הכל לר"י דל"ס טעמא דמיגו דהא לס"ד ר"י היה סובר ראיה בעדים וע"כ הקשה התוס' שפיר דלמה יש לנו לומר שהוא קטן והוצרכו לומר דבדקו לאחר שהגיע לגדלות וכו' משא"כ לקמן דמקשה על ר"ל דסובר ראיה בעדים היכי משכחת דנחתי בנכסים ואז לא מהני חזקה דרבא דהוא משום רוב ואע"ג דאיכא חזקה בהדי' ואזלא קושית הגמ' לטעמא דמיגו וא"כ אפי' לא בדקו אחר שהגיע לכלל גדלות לא מהני חזקה דרבא:

וגם נראה דהא ברא"ש הקשה דאי איירי במקום שאין כותבין פשיטא דאינו נאמן לומר פרעתי דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דיכול לומר לעולם פרעתי ותירץ דיכולה להתרותו אל תפריעני אלא בפני פלוני ופלוני וכוונת הרא"ש בפני פו"פ ולא כתב בפשיטות אל תפריעני אלא בעדים אך אז אכתי היה יכול לומר פרעתי בפני עדים והלכו למדה"י אך בהתנה אל תפריעני אלא בפני פו"פ אז קיי"ל דלא יכול לומר פרעתי בפני אחרים והלכו למדה"י ועי' בשבועות (ד' מ"א) ההוא דאמר כי פרעת לי פרען לי באפי ראובן ושמעון ופרעי' באפי תרי מעלמא אמר אביי באפי תרי אמר ליה באפי תרי פרעי' רבא אמר להכי אמר ראובן ושמעון כי היכי דלא נידחיה ופי' הראשונים באם עדים אחרים הן לפנינו אפי' רבא מודה דמהני רק דאיירי דאמר שהלכו למדה"י ואליבא דרבא וכן קיי"ל לא מהני מה שאמר שהלכו למה"י ואליבא דאביי אפי' כי אמר בפני פו"פ יכול לומר פרעתיך בפני אחרים והלכו למדה"י וע"ש וא"כ אביי לשיטתו שפיר הוכיח דאפי' במקום שכותבין לא נאמן לומר פרעתי דבמקום שאין כותבין ל"צ לטעמא דמעשה ב"ד ת"ל משום דמה הועילו חכמים בתקנתן דאפי' אי תאמר לו אל תפריעני אלא בפני פו"פ יכול לומר שפרע בפני אחרים והלכו למדה"י משא"כ לדידן דלא יכול לומר דהלכו למדה"י יש לומר דווקא במקום שאין כותבין:

וגם נראה דהנה התוס' כתובות פ' אלמנה הקשו וז"ל וא"ת מה טעם דלא חשבינן נכסי בחזקת הבע"ח ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה ע"פ וכי תימא דחשבינן לה בחזקת אלמנה טפי משום דמוכרת שלא בב"ד למזונות א"כ לרב ולשמואל נהי דלית להו הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום מ"מ כשאיבדה כתובתה לא יהיו יתומים נאמנין לומר פרענו דכיון דמוכרת לכתובה שלא בב"ד נכסים בחזקתה כמו הכא וכי תימא אע"ג דנכסים בחזקתה מיהו מהימני לומר פרענו דמוכח מילתא מדלית לה כתובה דנפרעה מיהו היכי דאיכא עדים שנשרפו באונס לא להימנו ושמא י"ל אין הכי נמי וכו' ולפ"ז לכאורה תקשה דאיך אפשר לומר דווקא במקום שאין כותבין דת"ל דכיון דליכא הוכחה מדלית לה כתובה א"כ בלא"ה אינו נאמן כיון דנכסים בחזקתה א"כ אפי' אי לא היה מעשה ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי אך נפ"מ בגרושה דאז אפילו למזונות אינה מוכרת שלא בב"ד והנכסים אינם בחזקתה מכש"כ לכתובה דצריכה ב"ד ואז צריכין לטעמא דהוא מעשה ב"ד. והנה שם פליגי בטעמא דמוכרת שלא בב"ד לחד מ"ד משום חינא ולחד משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וקאמר דנפ"מ בגרושה דלמ"ד משום חינא גם בגרושה שייך טעם זה משא"כ למ"ד מפני שאין אדם רוצה וכו' ועי' בס' הפלאי ס' ק"ג דהביא ראיה דגרושה לא תמכור אלא בב"ד מהא דאיתא בב"מ מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ומסיק משום דשמואל דאמר דמוכר שע"ח מהני מחילה וע"ש ברא"ש דע"כ איירי בגרושה ולפ"ז אי נימא דגם גרושה מוכרת שלא בב"ד ולפ"ז מוכרת גרושה שדה של הבעל לצורך הכתובה ומכירתה קיימת וא"כ ניחוש שמא מכרה שדה של הבעל לצורך הכתובה דאז ודאי אין מועיל מחילתה כיון שכבר גבתה וכשיוציא הבעל שובר המוקדם יטרוף השדה מהלוקח אע"כ דאינה מוכרת אלא בב"ד והב"ד אין גובין מנכסים אלא כשמודיעים את הבעל א"כ לא יכול לטרוף עם השובר כיון שידע מהמכירה ושתק וצ"ל דהא דאמר בש"ס דלמ"ד משום חינא דגרושה מוכרת שלא בב"ד דצריך לתרץ ברייתא הנ"ל כאביי דעבז"ל וע"ש. ולפ"ז אביי לשיטתו דסובר דעבז"ל וגם גרושה מוכרת שלא בב"ד ואם כן הנכסים בחזקתו וא"כ לצ"ל במקום שאין כותבין משום דמעשה ב"ד ת"ל דנכסים בחזקתה וע"כ הוכיח דאפי' במקום שכותבין אינו נאמן לומר פרעתי משא"כ לדידן יש לומר דרק במקום שאין כותבין ואין לומר דת"ל דנכסים בחזקתה דנפקי מינה בגרושה דלא מוכרת שלא בב"ד:

ולפ"ז ניחא קושית התוס' שבועות פ' שה"ע אמר ר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב ופריך ש"מ משביע עידי קרקע חייב ומשני דאתפסי' מטלטלין ועיין בתוס' דתמהו דאמאי לא קאמר זה על אביי דאמר הכל מודים בעד סוטה ע"ש ונראה דלפי מה דאיתא בספ' אי תפיסה מועיל לכתובה כמו למזונות ועיין בתוס' כתובות פ' הכותב דתליא דאי טעמא משום חינא אז אמרינן דכמו דתקנו דמוכרת שלא בב"ד משום חינא ה"ה דמהני תפיסה ודמי למזונות משא"כ לטעמא דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו אז אע"ג דמוכרת שלא בב"ד כמו למזונות מ"מ תפיסה לא מהני בכתובה ולפ"ז כיון שאמרנו דאביי סובר טעמא דחינא וממילא מהני תפיסה לכתובה כמו למזונות וע"כ על אביי לא פריך ש"מ משביע עידי קרקע דיש לומר דתפסה בעצמה משא"כ על ר"פ מקשה שפיר לדידן דקיי"ל טעמא דאין אדם רוצה וכו' לא מועיל תפיסה וע"ז משני לא דתפסה בעצמה רק דהוא גופו אתפסה ותפיסה דידה באמת לא מהני.

ועיין בתוס' בסוגיא דר"י לטעמי' דסובר דכותבין שובר אבל למ"ד דאין כותבין שובר אפי' אית ליה דלא אמר כלום מ"מ במקום שכותבין אין חייב לפרוע עד שתחזיר לו הכתובה דכיון דבמה שנשאר שטר כתובה בידה יכול לבא לידי הפסד שתתבע כתובה בב"ד אחר ואלו לא ישאר שטר הכתובה בידה נהי דאינו נאמן לומר פרעתי הכל דהא לא אמר כלום מ"מ יהא נאמן לומר פרעתי מנה במיגו דאלמנה אם אין לה עדי הינומא אבל אין לומר דנפ"מ נמי במה שתחזיר לו הכתובה דאם יבא למקום שאין מכירין דהיא אשתו יהא נאמן לומר פרעתי הכל במיגו דא"א אשתו דהא אפי' ישאר שטר הכתובה יהא נאמן לומר פרעתי הכל במיגו דלא גרשתי דהא אין שם עדי גירושין כיון דאין מכירין שהיא אשתו והקשו מהא דאיתא בכתובו' ר"י אומר רצה כותב לבתולה שטר של מאתים ולאלמנה מנה והיא כותבת התקבלתי וכו' ומוקי לה בשוברתה מתוכה וקשה באלמנה מאי נפ"מ בשוברת מתוכה הא תוכל להטמין הכתובה וטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והכא ליכא נפקותא כיון דהיא אלמנה וע"כ נראה דהא הקשו הא נפ"מ באיכא עד אחד על הגירושין דאז אין לו מיגו דל"ג דמחויב ליתן לה מזונות ואין לומר דחשוב מחילה כמו בט"ח כמו שתירצו בתוס' דהא קשה על התוס' הא מעוכבת בשבילו להנשא כיון דהוא אומר ל"ג ומגיע לה מזונות אך התירוץ דכיון דאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת לענין נישואין רק לענין כתובה אינה נאמנת א"כ אינה מעוכבת להנשא בשבילו וא"כ לפ"ז באיכא ע"א על הגירושין דאז אינה נאמנת גם להנשא דליכא חזקה דאין אשה מעיזה כיון דאיכא ע"א דמסייע וא"כ ליכא מיגו דל"ג דהא יהא מחויב ליתן שאר כסות וא"כ תקשה על התוס' הא נפ"מ באיכא ע"א על הגירושין דאם יהיה לה שטר כתובה לא נאמן לומר פרעתי במיגו דל"ג משא"כ באין לה שטר כתובה אז נאמן לומר פרעתי הכל במיגו דא"א אשתי ותירצו דאי איכא ע"א על הגירושין א"כ מעיד ג"כ שהיא אשתו וא"כ ליכא מיגו דאין את אשתי דדמי לנסכא דר"א דל"א מיגו להכחיש העד והוי מתוך שא"י לישבע משלם. אך לכאורה קשה לפי מה דסובר הרמ"ה ועיין בח"מ סימן ע"ה דגבי שכיר אי איכא ע"א דשכרו והוא אומר פרעתי לא דמיא לנסכא דר"א דכיון דאפי' אי היה שני עדים ששכרו לא היה נוטל רק בשבועה וע"כ בע"א לא הוי מתוך שאי"ל משלם וא"כ ה"ה הכא דכיון דאפי' אי איכא שני עדים שהיא אשתו לא היתה נוטלת רק בשבועה א"כ בע"א ל"ח מתוך וכו'. אך לפי מה דמחלקין דזה דווקא בשכיר דהא דנוטל בשבועה היכי דאיכא שני עדים הוא רק מתקנת חכמים ומדינא אפי' בשבועה אינו נוטל וע"כ היכי דאיכא ע"א לא דמי לנסכא דר"א משא"כ היכי דמדאורייתא ל"צ לישבע כגון היכי דאיכא שטר אז הוי מתוך אפי' דצריך לישבע באם היה שני עדים וא"כ הכא הוי שפיר מתוך וזה הכל בבתולה דכתובה דאורייתא שייך לומר דמה"ת ל"צ לישבע ע"כ הוי מתוך משא"כ היכי דהיא אלמנה דלכ"ע דרבנן א"כ דמי לשכיר וע"כ באלמנה נהי דליכא נפקותא לענין פרעתי מנה במיגו דאלמנה איכא נפקותא במקום דאיכא ע"א על הגירושין דאז היא לא נאמנת לומר גרשתני והיא מעוכבת בשבילו לינשא וליכא מיגו דל"ג דמחויב ליתן שאר כסות ואי תשאר הכתובה בידה אז אינו נאמן במיגו דל"ג משא"כ באם תחזור הכתובה יש לו מיגו דאין את אשתי ואין לומר דכיון דאיכא ע"א על גירושין ליכא מיגו דא"א אשתי והוי מתוך וכו' דליתא דכיון דאפי' אי איכא שני עדים שהיא אשתו לא היתה נוטלת רק בשבועה ל"ח מתוך והכא הוא רק תק"ח דכיון דכתובת אלמנה הוא דרבנן לכ"ע ומדאורייתא אפי' בשבועה לא נוטלת:

והנה באחרונים איתא דבאמת ליכא שבועה משום דכתובה חשוב ש"ק וא"כ לא דמי לנסכא דר"א אך כתובת בתולה דהיא דאורייתא וגם מטלטלין משועבד לכתובה ל"ח ש"ק וע"כ אי אפשר לומר דנפ"מ במקום שאין מכירין דא"כ אפי אי תשאר הכתובה בידה יהא נאמן במיגו דל"ג ואין לומר דנפ"מ באיכא ע"א על גירושין דא"כ גם מיגו דאין את אשתו ליכא דיהיה מתוך דל"ח ש"ק משא"כ באלמנה יש לומר דנפ"מ באיכא ע"א על גירושין ומ"מ לא יהיה מתוך דחשוב ש"ק ובזה ניחא הא דהקשו להסוברים דבכתובה לכ"ע אין כ"ש וקשה הא ר"י מסיק דמתני' דהוציאה גט איירי אפי' במקום שכותבין וקשה דאמאי גובה כיון דאין כותבין שובר:

ולכאורה נראה דהא קשה דכתבו דאיכא ריעותא בזה דנשאר הכתובה בידה דאי לא היה נשאר היה נאמן לומר פרעתי מנה במיגו דאלמנה הא כיון דרוב בתולות נשאות א"כ כל דבר שהוא נגד רוב חשוב ל"ש ומיגו דל"ש לא אמרינן. אך לפי מה דאיתא בסמ"ע דיותר רוצה אדם לטעון דבר דל"ש משיאמר דבר שהיא העזה וא"כ יש לומר דכיון דאמרינן דהיכי דהיא תק"ח אמרינן מיגו דהעזה משום דבמיגו כ"ד אוקמא על דינא ומה"ט בשכיר אמרינן מיגו דהעזה ועיין ברא"ש בשבועות א"כ כש"כ מיגו דל"ש אמרינן היכי דאינו רק תק"ח וא"כ לפטור א"ע מחיוב כתובה דהיא דרבנן אמרינן מיגו דל"ש וע"כ איכא ריעותא אי לא תחזור הכתובה משא"כ מתני' דאתא כרשב"ג כדמסיק הגמ' ורשב"ג סובר דכתובה דאורייתא וליכא מיגו דאלמנה משום דל"ש וליכא ריעותא אי לא תחזור הכתובה וע"כ כותבין שובר. וגם לפי מה דאיתא בתומים בכ"מ דמש"ה נאמן לומר החזרתי במיגו דנאנסו אע"ג דל"ש משום דכיון דצריך לישבע על טענת נאנסו ע"כ חשוב מיגו וא"כ כיון דבטענת אלמנה צריך לישבע שהוא מב"מ וע"כ חשוב מיגו אע"ג דל"ש וע"כ לבתר תקנת הגאונים דגם מטלטלין משועבד לכתובה ואיכא שבועה ע"כ חשוב מיגו וזה לבתר תקה"ג משא"כ לדינא דמתני' דחשוב ש"ק ליכא שבועה ול"ח מיגו דאלמנה וע"כ כותבין שובר דליכא ריעותא וע"כ מוקי ר"י אפי' במקום שכותבין:

אך זה הכל אי כתובה דרבנן אז לא נשתעבד מטלטלין לכתובה וליכא שבועה וליכא מיגו דאלמנה משא"כ אי כ"ד א"כ מיניה אפי' מטלטלין נשתעבד ואיכא שבועה בטענת אלמנה ואיכא מיגו אע"ג דל"ש ואז יכול לבוא לידי ריעותא במה דנשאר שטר בידה דאי לא היה נאמן על מנה במיגו דאלמנה ובזה ניחא התוס' שם ד"ה גט גובה עיקר דהקשו על הא דמשני גט גובה עיקר כתובה גובה תוספות דמ"מ כשתתאלמן תגבה שנית בעידי מיתה הואיל דשטר כתובה בידה דכי קאמר רב כתובה גובה תוס' הנ"מ בגרושה דאית לה גט אבל אלמנה במאי תגבה עיקר אם לא בכתובה והם לא ידעו שהיתה גרושה ומיהו אי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה עיקר אפי' בעידי מיתה שפיר וכו' ועיין במהרש"ל דהקשה דמ"מ איכא נפקותא במקום דליכא עידי הינומא דאם היה נאמן עכ"פ על מנה במיגו דאלמנה משא"כ אי הכתובה נשאר בידה יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דבתורת גרושה אי תגבה מיניה אז היה סובר המקשין דסתם מתני' ר"מ דסובר דכתובה דאורייתא ואז גם מטלטלין נשתעבד לכתובה וא"כ איכא שבועה בטענת אלמנה וא"כ איכא מיגו דאלמנה אע"ג דל"ש וע"כ פריך שפיר הגמ' דאי אין כותבין שובר אמאי גובה כתובה בגט דיכול לבוא לידי ריעותא היכי דליכא הינומא ואי לא נשאר שטר כתובה בידה יהיה נאמן עכ"פ על מנה במיגו דאלמנה וע"כ משני רב דגט גובה עיקר כתובה גובה תוספות וא"כ בתורת אלמנה ליכא ריעותא במה דנשאר בידה ש"כ דאפי' אי לא נשאר ליכא מיגו דאלמנה דכיון דליכא שבועה דמטלטלין דיתמי לא נשתעבד וחשוב ש"ק וממילא ליכא מיגו דאלמנה כיון דל"ש ודו"ק:

ועיין בס' הפלאי דכתב דהא דקיי"ל דאשה שאומרת גרשתני נאמנת ובתובעת כתובה קיי"ל דאינה נאמנת משום דהא דנאמנת לומר גרשתני משום חזקה ואע"ג דאיתרע דאין לה הגט ולא אמרינן אחוי גיטך הוא משום דמצי אמרה שהחזירה לו הגט כשגבתה הכתובה משא"כ בתובעת הכתובה תו לא מהימנא משום ריעותא דגט דמרעא לחזקה ולפ"ז ניחא דברי הר"ח ועיין ברא"ש סוגיא דתרי ותרי על הא דמשני ר"א כגון דאמרי העדים עכשיו מת עכשיו גירשה גירושין איכא לברורה דאמרינן לה אם איתא כן אחוי לן גיטך וכתב בר"ח דלית הילכתא כר"א אלא כרבא משום דמילתא דר"א פריכא הוא דהיכי קאמר ר"א עכשיו מת לא תצא הא קיי"ל דכל נשים צריכות להמתין שלשה חדשים ולאו פירכא הוא דהכי קאמר ר"א עכשיו מת ל"ת ואם נשאת לאחר ג' חדשים ל"ת אבל עכשיו גירשה אמרינן נשאת לאחר ג"ח תצא יע"ש ולפי הנ"ל יש לומר מדקאמר ר"א עכשיו גירשה אם איתא דהכי אחווי גיטך ומשמע הא אם אמרו העדים דגירשה זה איזה ימים לא הוי ריעותא במה דאין לה הגט ואמאי לפי הנך הסוברים דתוך שלשה חדשים מגירושין אין לה כתובה דכיון דאינה רשאית לינשא משום הבחנה לא קרינן לכשתנשא לאחר וכו' וא"כ לא יכולה לומר דמש"ה אין לה הגט דגבתה הכתובה ע"י הגט כיון דאכתי אינו זמן ליטול הכתובה וא"כ אפי' אי לא אמרו עכשיו גירשה איכא ריעותא במה דאין לה הגט וע"כ כיון דאיכא עדים דמכחישין ואמרו דלא נתגרשה וגם איכא הוכחה דא"א דהכי הוא אחווי לן גיטך וע"כ תצא דהא מדברי הפלאי נראה דאפי' אי כבר גירשה היה לה להיות נזהר בגט ונהי באם לא היה תרי ותרי רק שני עדים אומרים נתגרשה לא איכפת לן בזה דאין לה הגט מ"מ בתרי ותרי תצא דהא אפי' בעכשיו גירשה אי לא היה תרי דמכחישין לא אמרינן אחוי גיטך אך בתרי ותרי אמרינן כן וא"כ אפי' אי אומרי' שגירשה זה איזה ימים מהראוי להיות כן דאיכא ריעותא דאין לה הגט דלא יכולה לומר שהחזירה בעת שגבתה הכתובה דכיון דאין לה כתובה עד לאחר ג' חדשים וע"כ דר"א סובר דאינה צריכה להמתין ג' חדשים וא"כ מגיע לה תכף הכתובה וע"כ ליכא ריעותא מה דאין לה הגט וע"כ קאמר ר"א דווקא עכשיו גירשה אז תצא דאז ל"ש לומר דגבתה הכתובה ע"י הגט וע"כ אין לה גט כיון דגט לא חל רק בסוף היום בשעה דמוכח שהיא מתגרשת ומוכח אינו רק בסוף יום וע"ז שפי' קאמר הר"ח דלא קיי"ל כר"א דהא קיי"ל דכל אשה צריכה להמתין שלשה חדשים ודו"ק:

והנה על התוס' הנ"ל שכתבו דאליבא דר"י דסובר דיש לה מנה ליכא טעמא דמיגו ונראה דעיקר הטעם הא דבעינן טעמא דמיגו משום דעל טעם דחזקה דחזה"ג תקשה לאמרינן כאן דאיתרע רשות הבעל ועי' בתוס' כתובות פ' המדיר ולפ"ז לפי מה דאיתא בתוס' נדה דחזקה דכ"נ ל"ש רק היכי שנוגע בביטול המקח וא"כ ר"י דסובר דיש לה מנה ואינו נוגע לקנין א"כ אע"ג דליכא טעמא דמיגו לדידי' סגי בטעמא דאיכא חזקת הגוף לחוד:

והנה מה שאמרנו דגם לכתובה נכסים בחזקתה קיימא ניחא בזה הרא"ש דסותר א"ע דבכתובות פ' הכותב כתב על מתני' מי שמת והניח אשה ובע"ח ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ופליגי ר"ט ור"ע וכתב וז"ל דבירושלמי משמע דעיקר טעמא דר"ע דהנכסי' כל היכא דאיתנהו ברשותא דיתמי אבל בע"ח מחוסר גוביינא ואפי' אי פטרו משבועה לא מהני וברא"ש ב"ב פ' י"נ כתב ואפי' ר"ע לא פליג אלא משום שכולן צריכין שבועה הא לאו הכי היתה גובה הכתובה וכו' אלמא דסובר דהיכי דליכא שבועה מודה ר"ע ועי' בתומים. וע"כ נראה דלכאורה תקשה אי אפילו בליכא שבועה אינו גובה אמאי נקט ר"ע משום דצריכה שבועה. וע"כ נראה דבכתובה דבחזקתה קיימא וע"כ משום דמוכרת שלא בב"ד ול"ח מחוסר גוביינא ע"ז הוצרך ר"ע לומר משום דצריכה שבועה וע"כ נקט הרא"ש בב"ב הא היכי דל"צ שבועה מודה ר"ע ונקט כתובה לחוד דבזה לא אמרינן דמחוסר גוביינא משא"כ בע"ח סובר הרא"ש דאפי' היכי דליכא שבועה כיון דמחוסר גוביינא ינתנו ליורשין וע"כ נקט שם בע"ח:

וע"ש בסוגיא דמשני שאין שם עידי גירושין דיש לו מיגו דל"ג ופריך הגמ' הא מדקתני בסיפא רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ואי דליכא עידי גירושין במאי גבי' וקשה הא בתוס' הקשה דמה מיגו דל"ג איכא דהא אשה שאומרת גרשתני נאמנת ותירצו דבתובעת כתובה אינה נאמנת לומר גרשתני ומשמע דאז אפי' לינשא אינה נאמנת והנה הטעם נראה דהא ברא"ש בסוף נדרים מחדש דמש"ה נאמנת לומר גרשתני משום דבודאי לא תקלקלה א"ע כו' לינשא בלא גט והא דלא סגי בטעם זה דחזקה דאין אשה מעיזה לחוד אך משום דלנגד זה איכא חזקה כנגדו דאי איתא דגירשה קלא הו"ל וע"כ הוצרך לומר דאיכא חזקה דלא תקלקל א"ע וע"כ בתובעת כתובה דאז יש לומר דאין בדעתה לינשא כלל רק מש"ה אומרת גרשתני כדי שתטול הכתובה וא"כ ליכא חזקה דלא תקלקל א"ע וע"כ אינה נאמנת אפי' לינשא וא"כ בשעת הסכנה דל"ש דאי גירשה קלא הוה ליה וא"כ אפי' בתובעת כתובה נהי דליכא חזקה דלא מקלקלה מ"מ סגי בהך חזקה לחוד דאין אשה מעיזה:

ולפי סברת הרא"ש ניחא הסוברים דהא דאשה שאמרה גרשתני נאמנת זה דווקא היכי דלא נתחזקה בא"א ע"פ עדים אבל היכי דנתחזקה בא"א ע"י עדים אינה נאמנת והקשה הב"ש ס' י"ז מהא דאיתא בגיטין (ד' פ"ט) דקאמר ופליגי דר"ה ומנ"ל דפליגי דילמא הכי קאמר דאם יתברר בעדים שהיא אשתו דאז לא נאמנת לומר גרשתני וע"ש:

ונראה דעיקר הטעם היכי דאיכא עדים שהיא אשתו לא מהימנא משום דאז החזקת אשת איש אלים ולא מהני חזקה דאין אשה מעיזה לנגד חזקת א"א וא"כ יש לומר דבאמת מה בכך דאיכא חזקת א"א הא איכא שני חזקות חזקה דאין אשה מעיזה וגם חזקה דבודאי לא תקלקלה א"ע אך דילמא אין בדעתה לינשא כלל ול"ש חזקה דלא מקלקלה א"ע וא"כ התם דכיון דחזינן דניסת ואיכא שני חזקות וע"כ אפי' נתחזקה באשת איש ע"פ עדים נאמנת ושפיר קאמר ופליגי וכו':

ובזה יש לומר הא דסוברים דבאיסור דרבנן מהני סימני' אפי' אי לאו דאורייתא והקשו מהא דאיתא בגיטין ר"א אמר כגון דאמרו עדים נקב יש בו בצד אות פלוני ר"א מספק ליה סימנים אי דאורייתא או דרבנן וקשה אפי' אי סימנים דרבנן לא בעינן סימן מובהק דלפי מה דאיתא בתוס' ב"מ דחששא דשיב"ש הוא רק מדרבנן וא"כ לא בעינן ס"מ. ונראה דהנה ביבמות (ד' ק"כ) תוס' ד"ה אמר רבא דכ"ע סימנין דרבנן הקשו דא"כ ברייתא דמצאו קשור בכיס במאי תוקמא וע"ש. וע"כ נראה דהא הקשו מאי פריך ממצאו קשור בכיס התם שאני דחששא דשיב"ש הוא רק מדרבנן וע"כ מהני סימנים לכ"ע אך לפי מה דסוברים דמש"ה הוא רק חשש דרבנן משום דנפילה לא חיישינן ועי' ברשב"א בגיטין ואפי' לנפילה דרבים ל"ח אך קשה שמא נפל מאשה של יב"ש אחר והיא לא מוזהרת ועי' בנה"מ דכתב כן ס' מ"ו ועי' גם בתומים והיינו משום דאשה שאומרת גרשתני נאמנת וע"כ לא מוזהרת לאחר גירושין דלמאי תיזהר בגט דכיון דנאמנת לומר גרשתני וא"כ לפ"ז יש לומר דחששא דשיב"ש הוא דאורייתא נהי דנפילה ל"ח שמא נפל מאשה וזה אי אשה שאמרה גרשתני נאמנת משא"כ רבא לשיטתו דסובר דאינה נאמנת לומר גרשתני ועי' בסוף נדרים וא"כ לדי' גם האשה צריכה ליזהר אפי' לאחר גירושין וא"כ ממילא חששא דשיב"ש רק מדרבנן משום דנפילה ל"ח וע"כ לא קשה לדי' ממצאו קשור דהתם שאני דהוא דרבנן וע"כ סגי בסימני' אפי' אי סימנים ל"ד וע"כ קאמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן אך יש לומר דאי אמרינן כסוברים דאפי' אי אשה שאמרה גרשתני נאמנת מ"מ לכתחלה לא תנשא וא"כ אכתי היה לה לשמור ויש לומר דנפילה ל"ח וחששא דשיב"ש רק מדרבנן ומהראוי שמהני סימנים אפי' אי לאו דאורייתא אך הטעם דאסורה לכתחלה לינשא דהך חזקה דאין אשה מעיזה לא עדיף מרוב וכיון שהחמירו בנפל למים שאל"ס דלכתחלה ל"ת אע"ג דאיכא רוב ה"ה בגרשתני החמירו אך לא דמי דהתם איכא שני חזקות חזקת חי וחזקת א"א משא"כ בגט ליכא רק חדא חזקה אך כיון דחזינן דהחמירו דאפי' בת"ח שנפל למים שאל"ס דאסורה לכתחלה אע"ג דאיכא עוד רובא דאי סליק קלא אית ליה כמו שכתבו בתוס' וא"כ איכא תרי רובא לנגד שני חזקות ואפ"ה החמירו ה"ה דהחמירו חדא רוב לנגד חדא חזקה חזקת א"א וא"כ ר"א לשיטתו דסובר ביבמות דבת"ח לא החמירו וא"כ כיון דמהני תרי רובא לנגד שני חזקות ה"ה דלא החמירו בגט היכי דאיכא רוב דאין אשה מעיזה נגד חזקת א"א ולדי' רשאית לינשא לכתחלה באומרת גרשתני וא"כ לא צריכה ליזהר ויש לחוש דנפל ממנה וחששא דשיב"ש הוא דאורייתא וע"כ לדידי' אי סימנים דרבנן בעינן סימן מובהק:

והנה לפי מה שכתבו דמש"ה באומרת גרשתני אינה נאמנת בתובעת כתובה משום דחזקה לא מהני להוציא ממון וע"כ לינשא נאמנת רק לענין כתובה וא"כ תקשה לפי מה דסובר במרדכי דכתובה דכיון דהוא מעשה ב"ד חשיבה מוחזקת וזה ל"ש בתוס' כתובה דאינה מעשה ב"ד וא"כ על הא דפריך הגמ' תוס' מיהא תגבי וע"ז משני שפיר דליכא עדי גירושין דאיכא מיגו דל"ג ואין לומר דנאמנת לומר גרשתני דבתובעת כתובה אינה נאמנת להוציא דלא עדיף מרוב משא"כ רשב"ג דאיירי בעיקר הכתובה דהוא תנאי ב"ד והיא מוחזקת ונאמנת ע"י חזקה להוציא וע"כ ליכא מיגו דל"ג על עיקר כתובה:

וגם אפי' לפי מה דסוברים דבתובעת כתובה אינה נאמנת ואע"ג דיש לה מיגו דלא תובעת וכתבו משום דמיגו להוציא לא אמרינן וקשה ג"כ כהנ"ל דיש לחלק בין עיקר לתוס' דעל עיקר היא מוחזקת משא"כ על התוס' וגם קשה על התוספות דתירץ דחשוב ט"ח וע"כ אי יאמר לא גרשתיך ל"צ ליתן שאר כסות וקשה לפי מה דסוברים דבע"ח והוא משיב א"י אי חיטין או שעורין דצריך לשלם שעורין משום דחזקת ממון לא מהני לנגד תרתי דמדינא היה לנו לומר דבו"ש ב"ע אך משום דאיכא חזקת ממון ובט"ח ג"כ אמרינן דהוא משום חז"מ דאל"כ נהי דהתובע הודה שאין מגיע לו שעורין מ"מ הא הנתבע הודה שחייב אך משום דאיכא שני הודאות אוקמא על חז"מ ולפ"ז ה"ה הכא דאיכא מיגו דלא היה תובעת הכתובה אך מיגו להוציא ל"א לנגד חז"מ וא"כ תו לא מהני ט"ח ליפטור משום דאיכא חז"מ. ועיקר קשה לפי מה דאיתא במהרי"ק דמש"ה יכול למחול קודם שהגיע זמן פרעון ול"ח דשלב"ל אך משום דעכ"פ חיוב איכא מיד ולפ"ז הכא במזונות דאיתא בר"ן דבכל יום ויום הוא חיוב חדש וממילא לא מהני מחילה משום דהוא דבר שלב"ל ואפשר כיון דסוגיא קאי לרב ורב סובר דאדם מקנה דשלב"ל ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה