אור ברסלב
חידושי מהרשדם חלק א אות ז › זה וזה גורם

חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות

אות ז · זה וזה גורם

אות ז

הנה קיי"ל דזוז"ג שרי בדיעבד אך לכתחלה לכ"ע אסור והיכא דליכא תקנה לדבר רק שבירה איתא בתוספות פסחים (דף כ"ו) ד"ה בין חדש וכו' וז"ל אע"ג דזוז"ג דווקא בדיעבד מותר הכא הוי דיעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור יע"ש ועיין לקמן (דף ל') בתוס' ד"ה אמר רב וכו' דכתבו דמש"ה סובר רב דקדירות בפסח ישברו אע"ג דנטלפ"ג משום דלכתחילה עכ"פ אסור אלמא אע"ג דליכא תקנה אחרת רק שבירה ל"ח דיעבד ועיין בתשובות הרדב"ז שמחלק בין תנור דהפסד רב ובין קדירה דהפסד מועט יע"ש וקשה מאוד עליו דהא איתא בסוגיא שם כי פליגי בתנור ובקדירה למ"ד זוז"ג מותר שרי אלמא דאפי' קדירה חשוב דיעבד כיון דצריך שבירה:

ולפ"ז יש לומר דהא דתירצו בתוספות שם תירוץ אחר דמש"ה סובר רב דישברו אע"ג דנטלפ"ג הוא משום דאינו פוגם רק מחמת ששהה בדופני הכלי משום דאי אפשר לומר משום דלכתחלה אסור נטלפ"ג משום דזה חשוב דיעבד מדלא אמרינן חדש יותץ ובזה ניחא קושית שעה"מ דהא שמואל מתיר שמן של א"י משום דחשוב נטלפ"ג וא"כ תקשה למאי צריכין לומר דמש"ה סובר שמואל דלא ישברו משום דסובר כר"ש דלא קנס ע"י תערובות ות"ל משום דנטלפ"ג הוא דל"ש לדידיה תירוץ התוס' הנ"ל:

וע"כ נראה דהנה בסוגיא איתא אמר שמואל תנור שהסיקו בקליפי ערלה חדש יותץ והקשה בס' פ"י דהא שמואל סובר הלכה כר"י דזוז"ג שרי ומתרץ דשמואל סובר דזה ל"ח דיעבד אע"ג דאין לו תקנה רק שבירה ולכתחלה לכ"ע אסור זוז"ג יע"ש וא"כ כיון דלשמואל זה לא חשוב דיעבד וע"כ הוצרך לומר לא ישברו משום דסובר כר"ש דאין לומר משום דהוא נטלפ"ג דכיון דחשוב לכתחילה אע"ג דצריך שבירה ולכתחלה הא אסור נטלפ"ג אך לדידן דקיי"ל דחשוב דיעבד וא"כ הוצרכו התוס' לומר תירוץ שני לחלק דהכא שאני דאינו פוגם רק מחמת ששהה בדופן הכלי ולשמואל בלא"ה ניחא דחשוב לכתחלה. ולי נראה על קושית פ"י הנ"ל דהנה בר"ן בע"ז איתא וז"ל פי' רש"י דיוליך הנאה לים המלח דמי הנאת עצים שהוא ז"ל סובר דר"א דפליג לא אנתערבה לחוד פליג אלא אפי' פת ראשונה בעיני' יוליך הנאה לים המלח ואינו כן דעת הרי"ף דדווקא באם נתערבה הפת או הבגד אז מועיל יוליך הנאה וכו' ומוכח כן מדתנן בפ' בתרא יי"נ שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכור חוץ מדמי יי"נ שבו ואמר ר"נ התם יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר אלמא כל שיש כאן בודאי תערובת איסור של ע"ז לא סמכינן למוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ ומש"ה אמרינן אבל לא יין ביין וכיון שכן בודאי אם הפת הוא בעיני' שהדבר ידוע שיש בה תערובת איסור ע"ז לא שרי למוכרו חוץ מדמי איסור וכש"כ שאין לנו להתיר בתקנתא של ר"א דיוליך הנאה וכו' יע"ש וא"כ שמואל דמתיר אפי' יין ביין בתקנתא של רשב"ג א"כ לדידיה אפי' תקנתא של ר"א מועיל אפי' כי לא נתערב וא"כ לשמואל לשיטתו חשוב לכתחלה כיון דאיכא תקנתא וע"כ אומר שמואל אע"ג דזוז"ג הוא דחשוב לכתחלה וניחא קושית פ"י הנ"ל:

ובזה ניחא קושית מהרש"א על רש"י בסוגיא דכתב וה"ה דהוי מצי לומר דהא דחדש יותץ אתיא כת"ק דר"א ותמה דא"כ תקשה קושית הגמ' אימור דשמעת ליה לרבנן בע"ז דחמיר איסורו בשאר איסורין מי שמעת להו יע"ש. וע"כ נראה דבלא"ה דקדקו המפרשים על הא דקאמר ע"ז שאני דחמיר איסורו במה חמיר וע"כ נראה לפי מה דאיתא בר"ן שם דהראשונים הביאו ראיה דתקנתא של ר"א לא מהני רק בנתערבה מדקתני סתמא קערות אסורות ולא קתני תקנתא וכתב בר"ן דאין ראיה דתקנתא דר"א לא מהני אלא באיסור ע"ז לפי דתופס דמיו משא"כ בשאר איסורין דאין תופסין דמיהן יע"ש:

ולפ"ז יש לומר דכוונת הגמ' דע"ז דחמיר דתופס דמיו וממילא דמהני דיוליך הנאה וחשוב לכתחלה וע"כ סובר דיותץ דזוז"ג אסור לכתחלה משא"כ שאר איסורין דלא חמיר דלא ת"ד וליכא תקנתא וחשוב דיעבד ושרי זוז"ג והא תינח לר"א לשיטתו איכא הא פירכא דסובר דמהני פדיון שייך לחלק בין ע"ז לשאר איסורים משא"כ לרבנן דלא מהני פדיון אין לחלק בין ע"ז לשאר איסורים ושפיר כתב רש"י דמצי אתיא כת"ק ודו"ק:

והנה לפי שיטת הרמ"ה דבע"ז אסור זוז"ג והקשו עליו מההיא גינתא דאיזדבל בזבל דע"ז דשרי משום דחשוב זוז"ג ועיין בט"ז סימן קמ"ב דמחלק דכל היכי שיש הכרח להאיסור אז אע"ג דיש גורם היתר אסור בעבודת כוכבים מש"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ופת שנאפה בעצי איסור שא"א לפי להיות נאפה כלא עצים ע"כ אסור משא"כ בגינתא הנ"ל דהזבל אינו רק משביח הקרקע ואינו עושה רק שבח לחוד אבל מ"מ אפשר להיות זולתה אלא שלא היה טוב כ"כ אז אפי' בע"ז מותר יע"ש ולפ"ז בפשיטות ניחא קושית הפ"י דיש לומר דשמואל מחלק כן אפי' בשאר איסורים דהיכי דאי אפשר בלא האיסור אז אוסר זוז"ג אפי' בדיעבד משא"כ בגינתא הנ"ל דאינו עושה רק שבח לחוד וע"כ סובר דשרי וניחא בזה קושית הרמב"ן בע"ז דהקשה על הא דפריך הגמ' וסובר ר"י זוז"ג אסור והאמר שמואל מודה ר"י שאם נטע והבריך שמותר והקשו דהא התם קתני שאם נטע בדיעבד וע"כ מותר ומ"מ לכתחלה מודה שאסור ועיין בר"ן שם ולפי הנ"ל יש לומר דקושית הגמ' אזלא דכיון דחזינן דמתיר ר"י בדיעבד אפי' בגורם איסור שא"א בלא זה א"כ מהראוי לומר בזוז"ג דמתני' דאינו רק משביח לחוד דשרי לכתחלה:

והנה יש להסתפק למ"ד דזוז"ג אסור אי אסור מדאורייתא או רק מדרבנן והנה לפי מה דאיתא בתוספות פסחים (דף כ"ח) ד"ה תנן דהקשו לרבנן דסוברים בחמץ מפרר וזורה לרוח ולא חיישי לזבל ובע"ז חיישי לזבל ותירצו דחמץ שאני דכתיב לא יאכל ושרי שלא כד"א אבל בע"ז לא כתיב אכילה ואסור אפי' שלא כד"א וע"כ חיישי לזבל ועיין במל"מ דתמה דאפי' שכד"א איסור דרבנן איכא ובאמת יש לומר בפשיטות לפי מה שהקשו דמה בכך דנעשה זבל ומגדל צמחין הא א"מ לעשות זבל כדי ליהנות ממנו ודבר ש"מ שרי וע"כ משום דהוי פ"ר ושיטת תה"ד דאיסור דרבנן שרי פ"ר וא"כ כיון דהוי שכד"א וליכא רק איסור דרבנן ושרי פ"ר אך במל"מ איתא דכיון דהוי שכד"א וליכא רק איסור דרבנן ואז שרי זוז"ג דכיון דגורם איסור הוא רק איסור דרבנן ועיין בס' שעה"מ דהקשה דהא בע"ז פריך הגמ' על רבנן דסוברים דנעשה זבל ואמאי ליהוי כע"ז שנשתברה מאליה ומשני גזירה שמא מגבהה והדר מבטל לה אלמא אע"ג דליכא רק גזירה דרבנן אסרו זוז"ג יע"ש:

ונראה דכיון דקיי"ל כר"ש דאינו אסור לאחר הפסח רק משום קנס הואיל ועבר על ב"י ולפ"ז בביטלו דלא עבר על ב"י ושרי לאחר פסח ולפ"ז בלא"ה ל"ח לזבל דכיון דכ"ע מבטלין א"כ מה בכך דמגדל צמחים לאחר פסח וא"כ אפי' גורם איסור דרבנן ליכא וא"כ ל"צ לומר משום דחשוב שכד"א דבלא"ה ל"ח לזבל דליכא גורם דאיסור אך בירושלמי פליגי ר"י ור"ל דר"י אוסר אפי' בביטלו משום דחיישינן להערמה ור"ל מתיר דל"ח להערמה ולפ"ז יש לומר דהתוס' לא הוצרכו לומר משום דחמץ חשוב שכד"א רק לר"י לשיטתו והוא סובר דנשתברה מאלי' אסור ול"צ לומר משום גזירה הנ"ל ויש לומר דבאיסור דרבנן שרי זוז"ג ואליבא דר"ל לשיטתו דשרי בנשתברה מאליה לדידיה יש לומר נהי דע"כ שמעינן דאפי' באיסור דרבנן אסור זוז"ג מ"מ בחמץ אפי' איסור דרבנן ליכא כיון שביטלו ועכ"פ שמעינן דאליבא דר"י באיסור דרבנן שרי זוז"ג וא"כ ע"כ משום דזוז"ג אינו רק איסור דרבנן דאי איסור דאורייתא הוא מהראוי לומר דאפי' איסור דרבנן אסור זוז"ג ובזה ניחא קושית הפלתי סי' נ"ז דהקשה דאי אמרינן דאפי' אי טריפה אינה יולדת מ"מ זכר טריפה יכול להוליד א"כ תקשה הא דדחיק הגמ' בחולין פרק א"ט בולד טריפה היכי משכחת לה אי טריפה אינה יולדת והוצרך הגמ' לומר דאיירי בעוברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר או ירך אמו או לא. וקשה דהא מבואר בחולין (דף ס"ט) דלמ"ד חוששין לזרע אב גם זכר אוסר תולדותיו כמו הנקבה וא"כ לוקמא בכה"ג בזכר טריפה ור"א ור"י מספקא אי חוששין לזרע האב ופליגי אי זוז"ג אסור אי לאו ולפי הנ"ל ניחא דכיון דאפי' אי איסור זוז"ג הוא רק מדרבנן וא"כ אי האב הוא טריפה דכיון דרק חוששין לזרע האב חשוב ספק דרבנן ולקולא וע"כ דאיירי דהאם היא טריפה וא"כ אי אינה יולדת לא משכחת לה רק בעיברה ולבסוף נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו אי לא. וניחא בזה קושית התוס' חולין (דף י"א) ד"ה אתיא מפרה אדומה דכיון דפרה בת שתי שנים א"כ יש לומר משום דאוקמא על חזקתה שאינה טריפה למ"ד דטריפה אינה חיה יע"ש:

ונראה דהנה למ"ד דטריפה חיה פליגי בזוז"ג אך למ"ד דטריפה אינה חיה ע"כ פליגי בעובר ירך אמו והנה בס' פרדס דוד הקשה דע"כ קושית הגמ' מנ"ל דאזלינן בתר רובא קאי לר"א דסובר בכריתות דחתיכה אחת שנינו דלדי' ס' אסור מה"ת דאל"כ יש לומר דלעולם דל"א בתר רובא אך משום דכל ספיקות שרי מהתורה אך לר"א דע"כ ס' אסור מהתורה דאל"כ לא משכחת אש"ת ולפ"ז דכיון דע"כ הסוגיא קאי לר"א הוי ליה להוכיח בפשיטות לר"א דס"ל ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח וה"ה להדיוט דאסור והיינו דמצינו ולד טריפה שעיברה ולבסוף נטרפה א"כ אי לא אזלינן בתר רובא חיך אוכלין בשר או מקריבין קרבן דילמא האי בהמה הוא ולד טריפה שאמו נתעברה ולבסוף נטרפה אלא ודאי דאזלינן בתר רובא יע"ש ולפי הנ"ל ניחא דכיון דאפילו לר"א דאוסר זוז"ג הוא רק מדרבנן א"כ אין ראי' דאזלינן בתר רובא מדאורייתא ולפ"ז לא קשה קושית התוס' הנ"ל דלמ"ד דטריפה אינה חי וה"ה דאינה יולדת אז ע"כ פלוגתא דר"א ור"י בעובר ירך אמו ובעיברה ולבסוף נטרפה א"כ בפשיטות יש להוכיח דאזלינן בתר רובא דאל"כ לר"א לא מצינן להקריב שום קרבן דהשתא הוי איסור דאורייתא דליכא זוז"ג וע"כ דאזלינן בתר רובא וע"כ דהסוגיא קאי אי טריפה יולדת דהשתא פליגי בנטרפה ולבסוף נתעברה ופליגי בזוז"ג דהשתא אין להוכיח דאזלינן בתר רובא דכיון דאיסור דזוז"ג רק מדרבנן ואז יש להוכיח שפיר מפרה אדומה וניחא בזה קושית הפלתי דהקשה לשיטת מהרש"ל דמיעוט טרפות חי וכן יולדת א"כ תקשה אפי' למ"ד טריפה אינה יולדת משכחת פלוגתא דר"א ור"י בנטרפה ולבסוף נתעברה דכיון דיש במציאות טריפה המוליד וע"ז פליגי ר"א ור"י אי יש להכשיר הולד ופליגי בזוז"ג יע"ש ולפ"ז ניחא דכיון דאיסור דזוז"ג הוא מדרבנן וכיון דרוב אינה יולדות א"כ ל"ש ובמילתא דל"ש לא גזרו ועי' בפלתי ס' מ' ולא אסרו חכמים זוז"ג וע"כ אי אינה יולדות פליגי בעובר ירך אמו:

ובזה ניחא קושית התוס' ע"ז (ד' כ"ד) ד"ה ישראל דהקשה לאב נמי אמאי לא צריכין שמירה דאליבא דר"א קיימינן דאית ליה זוז"ג אסור יע"ש ולפ"ז ניחא דכיון דרק ס' הוא אי חוששין לזרע האב וזוז"ג האיסור מדרבנן חשוב ס' דרבנן ולקולא אך תקשה מהא דאיתא בע"ז (ד' מ"ד) דמקשה ר"י על רבנן דאסרו זוז"ג מהא דכתיב בתורה ואת חטאתכם אשר עשיתם לקחתי וכו' וקשה הא מהתורה שרי לכ"ע זוז"ג ובלא"ה קשה לפי מה דאיתא במג"א משום הכי אסרו בע"ז זוז"ג משום דאוסר במשהו וע"כ ה"ה בהקדש ובחמץ וזה דאוסר בע"ז במשהו רק מדרבנן וע"כ מהתורה שרי זוז"ג משא"כ אליבא דאמת דאסרו במשהו אסור זוז"ג:

וגם לפי מה שפי' המל"מ הנ"ל דכוונת התוס' דמש"ה לא חיישי רבנן לזבל בחמץ משום דשרי שלא כד"א ואע"ג דאיסור דרבנן איכא אך כיון דאינו רק ס' שנעשה זבל וס' דרבנן ולקולא ותקשה לשיטת הרמב"ם דס' דאורייתא מה"ת לקולא א"כ אין ראי' מהקרא דשרי דכיון דאינה רק ס' מהתורה שרי ס' איסור ולפי הט"ז ניחא דסובר דהיכי דכתיב היתר בפירוש בתורה לא יוכלו חכמים לגזור ושפיר מקשה ר"י על רבנן אך תקשה הא דסוברים דתע"ז נהי דאסור באכילה מהתורה מ"מ בהנאה לא אסור רק מדרבנן ועי' תוס' ב"ק ובחולין וקשה מההיא גינתא דאיזדבל בזבל דע"ז ועי' בע"ז דמסיק דהא הלכה כר"י דזוז"ג שרי ות"ל דלכ"ע מותר דבאיסור דרבנן לכ"ע זוז"ג שרי אלא ודאי דאסור בהנאה מהתורה תקרובת של ע"ז:

וגם קשה הא דאיתא בחולין ולפלגו להדיוט ומשני כח דהיתרא עדיף וקשה אי זוז"ג אסור רק מדרבנן ובדרבנן כח דאיסורא עדיף ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהרשדם חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה