חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות ד · דבר חשוב
יבואר הא דדבר חשוב לא בטל אי מדאורייתא או דרבנן:
הנה בזבחים סובר רב דטבעת של ע"ז שנתערבה ונפלה אחד מהם לים דהותרו כולן ומקשה רבא ממתני' דקתני דימותו כולן ומשני רב דאמר כר"א והקשו דהרמב"ם פסק כרב ופסק דימותו כולן והנה מה שהקשו דבירושלמי איתא דר"י חולק על רב וסובר דלא הותרו כולן ואמאי פסק כרב ועי' בכ"מ שם:
על זה נראה דהא עיקר בנפל לים הוא משום ס"ם שמא האיסור נפל ואת"ל דהיתר נפל יש להסתפק על כל אחד שרוצה ליטול שמא אין זה האיסור וכבר הקשו דס' זה שמא האיסור נפל הוא נגד הרוב דכל דפריש מרובא פריש אך כבר הוכיחו מהא דפריך בש"ס דידן ואמאי ס"ס הוא ספק אונס ושמא אינו תחתיו ואע"ג דס' אונס הוא נגד הרוב משום דאונס קלא אית ליה ובתוס' כתובות תירצו דרוב זה אינו רק מדרבנן אך הקשו דמנ"ל זה דילמא הוא רוב דאורייתא וליכא ס"ס וע"כ דאפי' היכא דס' אחד נגד הרוב חשוב ס"ס ועי' בתשובות ברית אברהם ועי' בפ"י ולפ"ז ר"י לשיטתו דמתרץ בירושלמי על קושית הגמ' דקול יוצא לאונס ול"ח ס' שיהיה ס"ס וע"כ פליג על דינא דרב דל"ח ס"ס משום שהוא נגד הרוב דכל דפריש וכו' ובודאי מהיתר נפל לים:
והיה ניחא בזה קושית הרמב"ן על ר"י דסובר דחמץ בטל בס' ואמאי הא הוי דשיל"מ. וע"כ נראה דהא הקשו דאי לא נתבטל ממילא אסור להשהותו דיעבור על ב"י אך נראה דהא אחד צריך ליטול מהתערובות לקיים מצות ביעור מהעולם וממילא דהותרו כולן אך דלענין אכילה לא מהני זה דנפל אחד לים אך עכ"פ לענין הנאה דכיון דצריך ליטול כשיעור האיסור שנפל ולבער מהעולם דמי לדינא דרב דנפל אחד לים ממילא שרי בהנאה דתלינן בזה האיסור וכיון דאפי' אי לא יתבטל עכ"פ בהנאה שרי ויכול לבטלו ולהפקיר אפי' בפסח דל"ש לומר דאינו ברשותו לבטלו לאחר זמן איסורו כיון דשרי בהנאה ועכ"פ חשוב דשיל"מ דיכול להשהותו עד לאחר הפסח ע"י ביטול וכיון דר"י פליג על רב וממילא דגם בהנאה אסור ואסור להשהותו ול"ח דשיל"מ וע"כ סובר דחמץ ל"ח דשיל"מ ובטל:
אך עיקר הקושיא על הרמב"ם דפסק כרב ופסק דימותו כולן ונראה דהא קשה דאמאי בע"ז סובר הרמב"ם דסגי בשני ספיקות ובדבר חשוב סובר דבעינן ג' ספיקות ועי' בפלתי דדוקא בד"ח החמירו ולא בשאר דברים שאינן מתבטלין וע"כ בטבעת של ע"ז דהא דאינו בטל הוא משום חומרא דע"ז וע"כ סגי שני ספיקות וה"ה היכי דאינו נתבטל משום דשיל"מ כגון ביצה ס' נולדה ביו"ט או בחול ונתערבה דשרי משום ס"ס ובזה ניחא הא דפריך הגמ' וליתני ככרות של בעה"ב לענין חמץ בפסח והקשו דאפי' פרוסה לא בטילה משום דהוא דשיל"מ אך לפי מה שהקשו דכיון דצריך לבער אחד ממילא דהותרו כולן משום ס"ס אך בד"ח לא מהני זה דבעינן ג' ספיקות והא תינח הוא היכי דהוא ד"ח משא"כ פרוסה דהוא משום דשיל"מ וסגי שני ספיקות ותקשה הא כיון דצריך לבער אחד דמי לנפל אחד לים דהותרו כולן:
ולכאורה נראה דאי לא הוי ככרות רק פרוסה בעלמא משום דשיל"מ וע"כ כר"ש דשרי לאחר הפסח ור"ש היה מתיר שם בזבחים ס"ס ותקשה הא כיון דשורף א' הותרו כולן משום דדמי לנפל אחד לים משום ס"ס וע"כ מקשה רק מככרות והיינו לר"י דאוסר לאח"ז ולא הוי דשיל"מ וע"כ בעינן ככרות והוא אוסר שם ס"ס ולא מהני בזה דמבער אחד נהי דהוי ס"ס הא הוא אוסר ס"ס דסובר דכל דבר שלא מהני ביטול גם ס"ס לא מהני:
והנה בש"ך ס' ק"י מחלק בין איסור אכילה להנאה דלענין אכילה לא סגי בשני ספיקות. ובזה ניחא קושית התוס' שם על הא דמשני שם דשמואל סובר כר"א וע"כ אוסר ס"ס הא גם רבנן אוסרים ס"ס ת"ק דר"א ואמאי קאמר ר"א היא ולפי הש"ך ניחא דמדרבנן אין ראיה דאיירי לענין אכילה ולא סגי בשני ס' וא"כ אין ראיה לענין הנאה כגון בע"ז וע"כ קאמר דר"א היא דסובר דיוליך הנאה לים המלח וע"כ להיתר הנאה דלהיתר אכילה לא מהני זה ועי' בר"ן בע"ז אלמא דאפי' להנאה אוסר ס"ס דאי לאו דיוליך הנאה לים המלח אסור אלמא דאוסר ס"ס אפי' להנאה וע"כ קאמר ר"א היא:
ובזה נראה עוד לתרץ קושית הרמב"ן הנ"ל דהא קשה איך הוי דשיל"מ דאי לא נתבטל אסור להשהותו ותירצו דהא לענין הנאה ל"ש דשיל"מ דכיון דיכול להיות היום ולמחר ויש לו הפסד וכיון דהנאה שרי יכול לבטלו ולהפקירו אפי' לאחר זמן איסורו ויכול להשהותו וע"כ חשוב דשיל"מ אך תקשה דהא היכי דיכול להפריד האיסור מהיתר ליכא ביטול וא"כ אם בכל איסורין מהני שיוליך הנאה או שימכור לא"י חוץ מדמי איסור ממילא ל"ש ביטול אך דכיון דלענין אכילה לא מהני הך תקנה ובטל ממילא אין סברא לאסור בהנאה ולהתיר באכילה וא"כ כיון דלאכילה חשוב דשיל"מ א"כ אפי' להנאה דליכא משום דשיל"מ מ"מ כיון דלאכילה לא בטל משום דשיל"מ א"כ אפי' להנאה דליכא משום דשיל"מ מ"מ בלא"ה לא בטל משום דאפשר להפריד האיסור אך באמת לא קיי"ל דמהני בחמץ הך תקנה רק בע"ז ועי' בר"ן בע"ז וא"כ ר"י לשיטתו דסובר בירושלמי דמהני בכל איסורין דיוליך הנאה או למכור לא"י חוץ מדמי איסור וא"כ אי אמרינן דלא בטל לענין אכילה משום דשיל"מ א"כ לענין הנאה אע"ג דל"ש חומרא דשיל"מ מ"מ לא בטל משום דאפשר להפריד האיסור וא"כ לא יכול לבטל כיון דאינו ברשותו ואסור להשהותו וממילא ל"ש דשיל"מ לר"י לשיטתו:
והנה לפי מה שנראה מתוס' מעילה (ד' כ"א) ד"ה פרוטה של הקדש וכו' דהקשה דאמאי לא נתבטל הך פרוטה באומר פרוטה בכיס זה הקדש דאמרינן דכיון שהוציא הראשונה מעל דאמאי הא נתבטל ואין לומר דמש"ה מעל דהוא דשיל"מ ולא בטל הא זה רק מדרבנן ותירצו משום דמטבע חשוב ולא בטל ע"ש אלמא דתוס' סובר דד"ח מדאורייתא לא בטל ועי' בפ"ח ובפלתי ובמל"מ הלכות מעילה ולפ"ז יש לומר דה"ט דבעינן ג' תערובות בד"ח דכיון דמדאורייתא לא נתבטל משא"כ שאר דברים שאינן מתבטלין הוא רק מדרבנן וע"כ סגי שני תערובות דסגי בשני ספיקות אך תקשה דא"כ מאי מקשה רבא על רב ממתני' דימותו כולן דבמתני' הא דלא בטל הוא משום דבע"ח לא בטילי דד"ח הוא וא"כ לא סגי בשני ס' וע"כ נהי דדמי לנפל אחד לים והוי ס"ס לא מהני משא"כ טבעת של ע"ז דהא דלא בטל משום חומרא דע"ז וע"כ שרי בנפל אחד לים דאיכא ס"ס אך לפי מה שאמרנו דאי דאמרינן טעמא של הר"ן משום מב"מ אז מדאורייתא לא בטל דשיל"מ וא"כ יש לומר דהא דד"ח לא בטל רק מדרבנן והתם פרוטה בכיס זה יהי' הקדש הא דלא בטל הוא משום דשיל"מ וכבר אמרנו דרבא בביצה ע"כ סובר טעמא של הר"ן מדלא מתרץ כר"א וע"כ פריך שפיר אמאי ימותו כולן דזה דד"ח לא בטל הוא ג"כ רק מדרבנן משא"כ לדידן דאמרינן טעמא של רש"י וא"כ דשיל"מ דלא בטל רק מדרבנן ואז ע"כ ד"ח מדאורייתא לא בטל ולא קשה ממתני' וע"כ פסקינן כרב ופסקינן דימותו כולן:
ולכאורה יש ראיה לזה דאי אמרינן טעמי' של הר"ן אז מדאורייתא לא בטל דשיל"מ דהא הקשו על הרמב"ם דפסק כר"י דגזל ולא נתייאשו הבעלים דהבעלים אין יכולין להקדישו משום דאינו ברשותו ופסק כצנועין דאומרים דכל הנלקט יהא מחולל וכו' וע"כ נראה דהא בס' מעין החכמה מתרץ דאע"ג דמדינא לא יכול לחלל משום דאינו ברשותו מ"מ תקנה עשו שיהיו הבעלים יכולין לחלל אך כתב דמש"ה לא עשו תקנה דכיון דיכולין לחלל כל הכרם בב"א וע"ש בתוס' ואין לומר דאז לא מהני מה שיגדל אח"כ אך דזה נתבטל ברוב ואין לומר דחשוב דשיל"מ דהא קושית הגמ' קאי לר"י ור"י סובר דאפי' דשיל"מ בטל כמו שכתב ברמב"ן הנ"ל משא"כ לדידן יש לומר משום תקנה ואין לומר הא יכולין לחלל כל הכרם בב"א דאז לא מועיל מה שיגדל אח"כ ואין לומר דבטל הא הוי דשיל"מ ואי דאורייתא בטל ל"ש זה אלא ודאי דלשיטת הר"ן מדאורייתא לא בטל:
וגם יש לומר על הרמב"ם דהא עיקר הראיה דבאכילה בעינן ג' תערובות מדקתני ברימונים ג' תערובות אך יש לומר דלרבותא דר"י קתני ג' תערובות דאפ"ה אוסר ולעולם דלדידן אפי' לאכילה סגי שני תערובות ואין לומר דכח דהיתר עדיף דליתא דבאיסור דרבנן כח דאיסורא עדיף והכא לא הוי רק איסורא דרבנן דמדאורייתא נתבטל אך אי אמרינן ד"ח מדאורייתא לא בטל אם כן מדלא קתני כח דהיתר דאפי' לאכילה סגי בשני תערובות וע"כ משום דלאכילה בעינן ג' תערובות וממילא קשה ממתני' דימותו כולן דהתם הוי אכילת מזבח ולא סגי שני ס' ולפ"ז ניחא דרבא לשיטתו דד"ח מדרבנן לא בטל וא"כ י"ל דאפי' לאכילה סגי שני ס' והא דקתני התם ג' תערובות לחידוש דר"י דבאיסור דרבנן כח דאיסורא עדיף וע"כ שפיר מקשה ממתני' משא"כ אי דבר שיש לו מתירין מדרבנן לא בטל וא"כ דבר חשוב דאורייתא לא בטל וא"כ ע"כ הא דלא קתני שני תערובות דבאיסור דאורייתא כח דהתירא עדיף וע"כ דלאכילה לא סגי שני ספיקות ולא קשה ממתני' וע"כ פסקינן כרב וגם דימותו כולן משום דאכילה שאני:
אך באמת קשה לומר דד"ח מדאורייתא לא בטל דהא קיי"ל דאפי' פירש לא מהני דגזירה שמא יקח מהקבוע וע"כ משום דסובר דכבר נתבטל מדאורייתא אלמא דמדאורייתא והא באו"ב אמרינן דניידי וכל דפריש כו' ולא גזרינן שמא יקח מהקבוע ומהרש"ל כתב הטעם משום דהוי דשיל"מ ע"כ ל"ג שמא יקח מהקבוע:
ויש לעיין דהא בתוס' זבחים הוכיחו דלא מהני פירש משום גזירה מהא דטבעת של ע"ז שנתערבה ופירש למקום אחר ומ"מ אסור וע"כ משום גזירה וקשה הא בע"ז מהני יוליך הנאה וחשוב דשיל"מ ואמאי גזרינן שמא יקח מהקבוע:
ובאמת היה נראה בכוונת המהרש"ל דהא הקשו בזימן שנים ומצא שלשה דאסורין משום דאיכא חד דמיערב בהו ואמאי לא אמרינן דניידי וכל דפריש וכו' דהא לענין או"ב לא גזרינן שמא יקח מהקבוע ולכאורה נראה דלפי מה דאיתא בתוס' עירובין דאע"ג דס' דרבנן לקולא מ"מ היכי דאיכא ס"ס לחומרא אז אזלינן להחמיר ועי' במל"מ וא"כ הכא איכא ס"ס שמא אחריני נינהו ושמא לא יפרוש מהרוב רק האיסור פריש ואע"ג דס' זה הוא נגד הרוב מ"מ חשוב ס"ס דהא חזינן בנפל לים חשוב ס"ס ואמרינן דהאיסור נפל ולא אמרינן דמסתמא מרובא נפל ויותר נראה דהא הקשו מה בכך דיקח מהקבוע הרי אפי' יקח מהקבוע הא מחיים אינו ראוי וע"כ דישחוט ויאכל ואחר שישחוט לא יהי' איסור דהא לא אסור רק משום תערובות בע"ח דחשוב ולא בטל וכי שחט ליה ליכא חשיבות דבע"ח ותירצו דחשוב כמבטל האיסור אך קשה דהא עיקר מה דגזרינן משום דסובר דכבר נתבטל וא"כ אפי' כי יאכל לא עביד איסור אך באמת אפי' שוגג אסור דקנסינן שוגג אטו מזיד והיכי דהוי דשיל"מ לא שייך למיקנס וזה סברת מהרש"ל באו"ב ל"ש גזירה דכיון דיש לו היתר וזה תינח באו"ב דאי ישחוט ליכא חשיבות דבע"ח וגם אז אין לו מתירין משא"כ לענין יו"ט אפי' כי ישחוט איכא משום דשיל"מ על לאחר יו"ט:
וגם מהא דקיי"ל דאמרינן ספק אחד בגופו ושני בתערובות והקשו הא בתוס' נדה ובתוס' ב"ק איתא דס"ס היכא דסתרי להדדי ל"ח ס"ס וא"כ איך אפשר לצרף ס' שבא ע"י ערובות לס' אחר הא כשאנו נרצה לדון על גוף האחר ג"כ יהי' ס"ס כזה כמו ביצה של ס' טריפה שנתערבה על כל ביצים שאנו רוצים לדון יש ס"ס דשמא לא הי' טריפה ואת"ל שהי' טריפה שמא לא זאת היא ועל האחרת תאמר להיפך ותירצו דכיון דמה"ת נתבטל וע"כ אמרינן ס"ס כזה דהיכי דאיכא ס"ס לא החמירו והניחו על דין תורה ועי' בס' יש"י:
ובזה ניחא קושית הש"ך דלפי מה דמשני ר"ל בזבחים דאיירי בנפולה א"כ הוי ס"ס ס' אחד בגופו דנפולה לא הוי ודאי טריפה דהא מהני בדיקה וס' אחד בתערובות ע"ש אך לפי מה דאיתא בפלתי דכשנתערב דבר שאינו עולה לגבי מזבח עם דבר שעולה אינו בטל מדאורייתא דחשוב עולין דאין מבטלין זה את זה דכיון דאי יתבטל תהי' עולין וכמו כן אמרינן לענין חתיכה ראוי להתכבד ע"ש בס' ק"י וא"כ כיון דמדאורייתא לא בטל ממילא לא אמרינן ס"ס כזה משום דסתרי להדדי:
ולפ"ז ניחא קושית התוס' למ"ד בוולד טריפה מה מהני רעי' הא אין פודין הקדש להאכיל לכלבים אך יש לומר דמ"ד בולד טריפה היינו ס' טריפה דהא גם ר"ל מוקי מתני' בנפולה דג"כ אינו רק ספק וא"כ לר"ת הי' להיות שרי דהוי ס"ס ס' אחד בגופו וכו' אלא להכי לא מהני משום דחשיב עולין ומדאורייתא לא בטל וא"כ חשוב ס"ס דסתרי להדדי ובדאורייתא לא מהני וע"כ להכי מהני רעיה דאם הוממו שוב לא יהי' עולין ושוב יהי' מותר מכח ס"ס דאז דבטל מדאורייתא אמרינן ס"ס אפי' בסתרי להדדי ולפ"ז כיון דהא דמהני רעיה משום מותר מכח ס"ס דספק אחד בגופו וזה הכל אי ספק שרי מה"ת כשיטת הרמב"ם וניחא בזה קושית הט"ז ס' ע"ט אי ולד דרוסה אסורה אפי' להדיוט משום דאדם מזיק גם לולד א"כ תקשה הא דאיתא בסוגיא דמש"ה לא מוקי בולד טריפה משום דכר"א לא מוקמינן וקשה דהא יש לאוקמי בולד דרוסה דאז אסור לכ"ע ועי' בפלתי אך לפ"מ דאיתא בפוסקים דאפי' אי ספק טריפה לקולא מדאורייתא מ"מ ס' דרוסה אסור מה"ת משום דכתיב בפירוש בתורה וא"כ לא מהני ס' אחד בגופו וא"כ תקשה קושית התוס' לדוכתא מה מהני רעיא:
והנה על קושית התוס' דמעילה דליבטל הפרוטה תירצו משום דממונא לא בטל ועי' בס' עטרת חכמים דמתרץ בזה על הא דאיתא בסוכה פ' ג' דאמר ר"ה להנהו אוונכרי כי זכציתו אסא מכותים לא תגזזו אתון וקשה דלמה הקפיד דווקא באסא ומתרץ דבס' הכריתות מבואר דכל קבוע שאינו ניכר מיבטל מדאורייתא ברוב אף בקבוע דשדה וע"כ מותר לזרוע בכל העולם אע"ג דמסתמא יש במקום אחד נחל איתן היוצא מזה דלענין איסור היכי דלא ניכר מיבטל מדאורייתא ברוב גם בקרקעות שמיעוט הקרקעות האסורין נפקעו מאיסור מצד ביטול ברוב השדות של היתר ולפ"ז יש לומר דכן הדין גם לענין איסור גזל דרוב שדות של עובדי ככבים אנסין המה אינם גזולין ומיעוט נגזלין דאם באנו לדון אי מותר לגזוז מאחד מהשדות ועוברי' על לאו דל"ת הרי לענין איסור שייך ביטול ברוב אבל עכ"ז אין מועיל אותו ביטול שיהא נפקע שם בעליו הראשונים דהא ממונא לא בטל וא"כ בכל דבר רשות מותר לקנות מעובדי ככבים ומותר לגזוז הקונה הישראל דמצד איסור גזל ליתא דהא לענין איסורא בטל ברוב אבל לענין אסא למצוה דבעינן שיהיה לכם ואם פוגעין באסא משדה הגזולה מישראל לא נעשית ביד הקונה שלו דהא לענין ממונא לא בטל וכל היכי דליכא ביטול חשוב קבוע וע"ש דמתרץ בזה קושית התוס' דלמאי צריכין קרא דלכם דת"ל דהוי מה"ב דנפ"מ באופן דבטל היכי דיש רוב דליכא בי' איסור גזל שמופקע ע"י אותו הרוב אבל מטעם לכם לא יצא דעל זה לא מהני ביטול ע"ש:
ובזה ניחא הא דהקשו מאי פריך וליקני בשה"ש הא עכ"פ מה"ב דליתא דלענין זה מהני הביטול ברוב רק דל"ח לכם דע"י ביטול מ"מ לכם לא הוי דממונא לא בטל:
ולפ"ז ניחא דברי רש"י שם דפי' סתם כותים גזלי ארעא מישראל והקשו הא גם גזל עובד ככבים אסור אך לפי מה דאיתא ברשב"א דאפי' אי גזל א"י אסור מ"מ ליכא חזקת ממון בא"י וע"כ אזלינן בא"י בתר הרוב אע"ג דל"א בתר הרוב בממון ולפ"ז ל"ש אי גזל מא"י דממונא לא בטל וחשוב לכם מצד ביטול ברוב שדות שאינה גזולה וע"כ פי' דחששא שמא גזל מישראל ודו"ק: