חידושי מהרשדם חלק א· רבי דוד שלמה מרגליות
אות א · אגב קרקע
בו יבואר אי קנין אגב הוא מדאורייתא או דרבנן
שיטת התוס' ב"ק (דף י"א) דקנין אגב רק מדבריהם:
ועי' בס' קצה"ח דהקשה מהא דפריך הגמ' בב"מ (דף מ"ו) דמשני שם דלית ליה סודר וניקנינהו אגב קרקע וכו' ולשיטת התוס' תקשה דכיון דאינו רק מדרבנן האיך מהני לפדות בהא פירות מעשר שני ובתוס' ב"ק (דף ק"ד) איתא על הא דמשני דלית ליה קרקע התם מדאורייתא בעינן דאית ליה ארעא דאי לא לא היו קרויין מעותיו מדאורייתא שיוכל לפדות בהן פירות מעשר שני וא"כ תקשה מה פריך וליקני לי' אגב קרקע יע"ש ס' קצ"ד. ולכאורה נראה דלפי מה דאיתא ברמב"ן להקשות דאליבא דר"י דסובר דדבר תורה מעות קונות א"כ מתנה במה יקנה מהתורה וכתב הרמב"ן דגם מתנה אינו נקנה אלא בק"ס ודלא כשיטת התוס' בע"ז (ד' ע"א) וא"כ לכאורה תקשה דלפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ איך אומר הרי פירות הללו נתונים לך במתנה במה יקנה הפירות ע"י סודר הא לית ליה סודר וע"כ ע"י משיכה והא משיכה רק מדרבנן ויותר קשה דקתני ואין בידו מעות הא אם יש בידו מעות ליקני להו לאידך במשיכה והא משיכה רק מדרבנן והאיך יכול לפדות מעשר שני וסודר לית ליה דליקני ליה המעות בק"ס וע"כ דהשתא סובר דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וע"כ מקשה שפיר וניקנינהו אגב קרקע אע"ג דאינו רק מדרבנן. ובזה ניחא קושית רש"י ותוס' שם הא קושיא זו וליקני ליה ע"י אגב לא תליא בהך תירוצא דמשני דלית ליה סודר דבלא"ה קשה על גוף הברייתא ולפ"ז ניחא דאי אמרינן דאית ליה סודר אך אין מטבע נקנה בחליפין אז י"ל דלעולם דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא ולא קשה דליקני ליה ע"י אגב ופירות מקנה ליה לא במשיכה רק ע"י ק"ס ואין לומר דמ"מ תקשה הא דקתני ואין בידו מעות הא אפי' אי היה ליה מעות במה מקנה ליה דסודר לא מהני במעות. אך יש לומר דהא שיטת התוס' דבמתנה דליכא מעות משיכה קנין דאורייתא היא אך הרמב"ן סובר דכיון דאפשר בק"ס ע"כ לא מהני מדאורייתא משיכה אפי' במתנה מ"מ במעות דלא אפשר ק"ס אז מודה הרמב"ן דמהני משיכה מהתורה וע"כ ניחא הא דקתני ואין בידו מעות משא"כ לפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ הן בפירות והן במעות קנין משיכה רק מדרבנן וא"כ במה מקני ליה הפירות או המעות אם היה בידו מעות וע"כ דקד"ר מהני לדאורייתא שפיר מקשה וליקני ליה ע"י אגב:
וניחא קושי' התוס' שם ד"ה אלא וכו' שכתבו וז"ל ומ"ד נעשה נמי אתותב דמדאינו נקנה כ"ש שלא נעשה וא"כ אמאי לא מקשה גם על מ"ד דנעשה חליפין יע"ש:
וע"כ נראה דהא בסוגיא אתמר רב ולוי חד אמר מטבע נעשה חליפין וא"כ יש לומר דרב סובר דמטבע נעשה חליפין ורב סובר לקמן כר"ל דמשיכה מדאורייתא קני וא"כ לדידיה לא קשה ולקנינהו אגב קרקע דיש לומר דמידי דרבנן לא מהני לדאורייתא ויש לומר דאית ליה קרקע אך דלית ליה סודר דהשתא לא הוי גברא ערטילאי והפירות או המעות אם היה לו מעות יכול להקנות ליה במשיכה דלדידיה קנין מדאוריי' משיכה ומש"ה לא מקשה רק לר"פ דקאמר אפי' למ"ד לא נעשה מ"מ מיקני בחליפין תקשה שפיר וליקני ליה ע"י אגב ואין לומר דזה רק מדרבנן דא"כ האיך מקנה לו הפירות במשיכה וע"כ דקד"ר מהני לדאורייתא ותקשה דליקני ליה ע"י אגב ואין לומר דלית ליה קרקע דכיון דלית ליה סודר וגם קרקע א"כ הוי גברא ערטילאי:
ובפשיטות נראה הא דלא מקשה על מ"ד נעשה דלפי מה שהקשו להסוברים דק"ס לא מהני בא"י ועי' בתוס' קידושין ובש"ך ס' קכ"ג דוזאת לפנים בישראל כתיב. וא"כ תקשה לפ"ז יש לומר דאיירי שזה העומד עמו א"י ואע"ג דקאמר אומר לחבירו הא מצינו כן בשבת דר"פ מוקי חבירו נכרי ותירצו דלמאי דקיי"ל מעות קונות מהתורה בישראל וא"כ בנכרי משיכה קונה ולא מעות וא"כ י"ל דלפירש"י לקמן הא דמעות קונות היינו משום דכתיב ונתן הכסף וקם לו א"כ מהאי טעמא נמי מעשר מתחלל על הכסף משום דקונה המעשר בכסף וא"כ בנכרי ל"ש האי טעמא ולא מצי פריק בכספא וא"כ אמאי נקט ואין בידו מעות דאפי' יש בידו מעות לא מצי לאקנויי לנכרי אלא במשיכה דהנכרי לא מצי פריק בכספא ועי' בס' מעין החכמה ולפ"ז יש לומר דמ"ד נעשה הוא רב ורב סובר כר"ל וא"כ בנכרי מעות קונות והנכרי מצי פריק במעות וע"כ נקט ואין בידו מעות ואיירי בנכרי וע"כ לא מהני ק"ח ולעולם דנעשה ונקנה ומש"ה מקשה רק על ר"פ:
וגם נראה דקושי' דליקני ליה אגב קרקע אזלא דווקא לפי מה דמשני דלית ליה סודר ולעולם דמטבע נקנה בחליפין דלפי מה דאית' בשמ"ק הטעם דאין מטבע נקנה בחליפין משום דכיון דדעתי' אצורתא וצורתא עבידה דבטלה חשוב כמו דבר שאין גופו ממון ודבר שאין בו ממש ודמי לאותיות ומש"ה אינו נקנה בחליפין וא"כ לפי מה דאיתא בראשונים ועי' ברא"ש ב"מ דאותיות אינו נקנה אגב קרקע ומש"ה משני אביי דאיירי בשטר כתובה יוצאה מת"י ול"ח דמכרה ע"י אגב וא"כ אי אין מטבע נקנה בחליפין וע"כ משום דדמי לאותיות ממילא לא קשה דליקני ליה אגב דגם אגב לא מהני משא"כ לפי מה דמשני דלית ליה סודר ולעולם דמטבע נקנה בחליפין וע"כ משום דלא דמי לאותיות מקשה שפיר וליקני ליה אגב קרקע אך לפי האמת חזינן דקיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ואעפ"כ קיי"ל דמהני אגב קרקע ואמאי דכיון דדמי לאותיות ותקשה להסוברים דאותיות אינו נקנה ע"י אגב ועי' ב"ק (ד' ק"ד) דקאמר זיל ניקנינהו לך אגב ארעא:
גם יש לומר על קושית קצה"ח הנ"ל דלפי מה דאיתא בס' קהלת יעקב דבר חדש דאפי' אי אמרינן דקא"ג רק מדרבנן זה במכר דאיכא קנין מעות מהתורה וע"כ קנין אגב רק מדרבנן משא"כ במתנה דליכא מעות קנין אגב דאורייתא כמו דסוברי' דאפי' לר"י דדבר תורה מעות קונות מ"מ במתנה משיכה היא מדאורייתא ה"ה בקנין אגב יש לומר אך זה הכל לר"י דסובר דבר תורה מעות קונות ותקשה מתנה במה יקנה וע"כ דבמתנה דליכא מעות לכ"ע משיכה קנין וא"כ יש לומר דה"ה קנין אגב במתנה היא דאורייתא משא"כ לר"ל דסובר דמדאורייתא משיכה קונה לדידי' יש לומר דאפי' במתנה קנין אגב רק מדרבנן וא"כ יש לומר דקושית הגמ' אזלא רק לפי מה דמשני דלית ליה סוד ותקשה דא"כ במה מקני ליה הפירות וע"כ במשיכה ואע"ג דקנין משיכה רק מדרבנן וע"כ היכי דליכא מעות משיכה היא מדאורייתא וא"כ ה"ה קנין אגב במתנה היא דאורייתא וקשה דליקני ליה אגב קרקע משא"כ על הברייתא לא קשה דיש לומר דאין מטבע נקנה בחליפין ואיירי דאית ליה סודר וא"כ יש לומר דמקני לו הפירות בק"ס ולעולם אפי' היכי דליכא מעות משיכה רק קנין דרבנן וה"ה קא"ג וא"כ לא יקשה וליקני ליה אגב קרקע דיש לומר דעיקר הוכחה דהיכי דליכא מעות משיכה דאורייתא דאל"כ תקשה לפי מה דמשני דלית ליה סודר א"כ במה מקני לו הפירות דע"י משיכה רק קנין דרבנן משא"כ אי איירי דאית ליה סודר אין ראיה דיש לומר דאפי' היכי דליכא מעות משיכה קנין דרבנן וממילא לא קשה וליקני אגב קרקע משא"כ לפי דמשני דלית ליה סודר וע"כ קנין משיכה דאורייתא היכי דליכא מעות וה"ה קנין אגב תקשה שפיר דליקני לי' ע"י אגב:
וניחא ג"כ קושית תוס' הנ"ל דאמאי לא מקשה על מ"ד דנעשה דיש לומר דרב סובר דנעשה ולדידיה קנין משיכה דאורייתא וא"כ ק"א אפי' במתנה דרבנן וא"כ לא קשה דליקני ליה אגב קרקע ומש"ה לא מקשה רק על ר"פ:
ולפי מה שכתבתי לעיל דקושי' הגמ' וליקני ליה ע"י אגב אזלא רק לפי מה דמשני דלית ליה סודר והקנין פירות ע"כ ע"י משיכה וע"כ דקנין דרבנן מהני לדאורייתא וע"כ קשה דליקני ליה ע"י אגב וניחא לפ"ז קושי' ר' ע"א שהקשה להסוברים דבמקני ליה מטלטלין ומעות ע"י ק"ס דמהני ק"ס גם על המעות מיגו דחל ק"ס על מטלטלין א"כ תקשה אפי' אי אין מטבע ניקני בחליפין יכול להקנות לו המעות ופירי ביחד דאז חל ק"ס גם על המעות ולפ"ז ניחא דזה פשוט דרק קנין דרבנן מיגו דחל וכו' ולא מהני לדאורייתא משא"כ לבתר דמשני דלית ליה סודר ואז ע"כ קנין דרבנן מהני לדאורייתא תקשה שפיר וליקני ליה ע"י אגב:
והנה אליבא דידן דקיי"ל דאין מטבע נקנה בק"ח וע"כ משום דחשוב אין גופו ממון ואפ"ה חזינן דניקני ע"י אגב וקשה לפ"ז הא דקאמר רבא בב"מ (ד' י"א) אמר רבא שפיר עביד דלא קבלה וכי לא היה להם סודר לקנות בחליפין אלא ט"ה אינו ממון לקנות בחליפין ה"נ ט"ה אינו ממון לקנות אגב קרקע וכו' וקשה הא חזינן דמטבע אע"ג דל"ח ממון דמה"ט אינו נקנה בחליפין ומ"מ ע"י אגב ניקני וא"כ יש לומר דה"ה ט"ה נהי דל"ח ממון לקנות בק"ס מ"מ ניקני ע"י אגב אך לפי מה שכתבנו דאליבא דר"ל דמשיכה הוי מדאורייתא לדידיה יש לומר דמטבע חשוב ממון לקנות בק"ס אך מיירי דלית ליה סודר ולא הוי גברא ערטילאי דיש לו קרקע ולא קשה דליקני ליה ע"י אגב דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא והפירות מקני לו במשיכה דלדידיה קנין דאורייתא ורבא הא סובר כר"ל ושפיר קאמר דט"ה דאינו ממון לקנות בחליפין ה"ה ע"י אגב ומטבע דנקנה ע"י אגב משום דחשוב ממון גם לקנות בחליפין. ולפ"ז ניחא הפוסקים דלא כר"פ דסובר (ד' הנ"ל) דהיכי דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן חצר המשתמר רק לעולם בעינן חצר המשתמר והקשו דלפ"ז האי עובדא דר"ג לא היה מתורת חצר רק ע"י אגב וכיון דאנן קיי"ל דט"ה אינו ממון לא אפשר להקנות בתורת אגב ובתורת חצר לא מהני כיון שלא היה משתמר להפוסקים דלא כר"פ אך לדידן דקיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין ול"ח ממון לקנות בחליפין ומ"מ קנין אגב מהני וא"כ ה"ה ט"ה אע"ג דל"ח ממון לקנות בחליפין מ"מ נקנה ע"י אגב וניחא מעשה דר"ג הנ"ל:
וניחא מה שהקשה בש"א דכיון דלפי הסוגיא דקידושין דמעשה דר"ג היה בתורת אגב ולא בתורת חצר. וע"כ סובר ר' יהושע דט"ה ממון ור"י סובר בפסחים פ' ג' דע"ה אינו ממון וא"כ אינו עובר בחלה על ב"י יעו"ש אך אליבא דידן אפי' אי ט"ה אינו ממון מהני קנין אגב כמו מטבע וניחא הא דלא פסקו כר"פ דסובר דמעשה דר"ג היה בתורת חצר דר"פ לשיטתו דסובר דמטבע ניקני בחליפין ג"כ דחשוב ממון וע"כ נקנה מטבע ע"י אגב ולעולם דט"ה אי אינו ממון כמו דאינו נקנה ע"י חליפין ה"ה ע"י אגב וא"כ ר"י דסובר דט"ה אינו ממון לא נקנה ע"י אגב וע"כ הכרח לומר דמעשה דר"ג הי' בתורת חצר משום דאיכא ד"א מקנה משא"כ לדידן דאין מטבע נקנה בק"ס ואעפ"כ נקנה ע"י אגב ויש לומר דה"ה ט"ה אע"ג דאינו ממון לקנות בחליפין מ"מ נקנה ע"י אגב וא"כ יש לומר דלא קיי"ל כר"פ דאפי' בד"א מקנה בעינן חצר המשתמר ומעשה דר"ג היה בתורת אגב ואע"ג דט"ה לא נקנה ע"י חליפין מ"מ אגב מהני כמו מטבע וע"כ פסקו דלא כר"פ:
גם נראה על קושית קצה"ח ונקדים לתרץ מה שהקשו הראשונים ועי' בש"ך סי' ר' על הפוסקים דפסקו כר"פ הנ"ל דהיכי דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן חצר המשתמר דא"כ תקשה האיך פשיט הגמ' בקידושין ממעשה דר"ג דשדה במכר ומטלטלין במתנה מהני באגב הא יש לומר דהתם לא היה הקנין ע"י אגב רק מתורת חצר וע"כ משום דאפי' בד"א מקני בעינן חצר המשתמר ודלא כר"פ:
ולכאורה נראה דהנה הפוסקים סוברים דחצר שכורה לא קני ליה דל"ח חצירו והקשו ממעשה דר"ג דקתני ומקומו מושכר לו ועי' בש"ך סי' ר"ג שמביא סתירה בדברי העיטור שבאות קנין דט"ה אינה ממון לקנות באגב ובחליפין ובמעשה דר"ג וזקנים היה ע"י חצר ובאות שכירות פוסק להלכה שאין הלוקח זוכה במקחו בחצר ששכר גם הקשה דהא איתא במס' ב"ב (דף פ"ה) אי ברשות המופקדין אצלו שוכר את מקומו הרי להדיא שיש קניות חצר בחצר השכורה:
והנה לפי מה דאיתא באחרונים דחצר המושכר לאחר מקרי חצר השותפות בין המשכיר והשוכר שלזה יש קנין פירות ולזה קה"ג וקיי"ל דחצר השותפין אינם קונים זה מזה וע"כ יש לומר מ"ש העיטור במאמר שכירות הלוקח קונה מדין חצר בחצר שכורה לו כוונתו כששוכר החצר מהמוכר שנשאר גבי המוכר קה"ג באותו חצר והרי המוכר שותף להחצר לכך אי אפשר ללוקח לקנות מן אותו המוכר מדין חצר וע"כ לא קשה מההיא דב"ת דהא התם דשכירות המקום הוא מהנפקד ואין להמוכר שום זכות בחצר הנפקד וא"כ אף שהנפקד והלוקח השוכר ממנו המקום הוא כשותפות בחצר מ"מ אין מנוע מהלוקח שיקנה בזכות חצירו הסחורה שקונה מאחר שאין לו צד שותפות בחצר ועי' בס' עטרת חכמים דכתב דבזה ניחא מעשה דר"ג נהי דט"ה אינו ממון ולא מיקני בתורת אגב מ"מ כיון דאינו ממון הוי כהפקר וכמו דאיתא ברש"י ושפיר היו הזקנים יכולין לקנות בחצר השכורה להם דאף שר"ג היה שותף באותו חצר מצד קה"ג מ"מ הא אין זכייתם משל ר"ג רק דבר הפקר יע"ש:
ולי נראה דאפי' אי אמרינן דט"ה ממון ניחא דמהני חצר אע"ג דחצר השכורה חשוב חצר השותפין ואין קונין זה מזה דבאמת צריכין קנין אגב וגם חצר דקנין אגב לחוד לא מהני דכיון דק"א רק מדרבנן ולכך כאן שר"ג רצה לקיים מצות ביעור שהוא מצוה מן התורה וצריכין לקנין חצר אך כיון דחצר שכורה ל"ח חצר לקנות ע"י וע"כ צריכין גם לקנין אגב וע"כ אפי' קיי"ל כר"פ שפיר פשיט הגמ' בקדושין לענין שדה במכר ומטלטלין במתנה דהא איתא באחרונים ועי' בג"פ ועי' במק"ח וברשב"א בגיטין דבאמת ע"י קנין דרבנן יצא מדאורייתא מרשותו דהא ילפינן מקרא דהפקר ב"ד הפקר רק מדקאמר הפקר ב"ד הפקר ולא קאמר קנין ב"ד קנין מוכח ע"כ דחכמים אין להם כח רק להפקיר וזה היה מדאורייתא רק להקנות אין להם כח יע"ש ולפ"ז כיון דאיכא קנין אגב נהי דרק מדרבנן מ"מ להפקיר יש להם כח מדאורייתא וא"כ ע"י קנין אגב יצא מרשות הבעלים וממילא מהני חצר שכורה דל"ש דאין חצר השותפין קונים זה מזה דכיון דנעשה הפקר מדאורייתא א"כ תו יכול לקנות גם ע"י חצר שכורה וא"כ אפי' אי קיי"ל כר"פ מ"מ שפיר פשיט הגמ' בקידושין ממעשה דר"ג דע"כ היה הקנין שם גם בתורת אגב דבתורת חצר לחוד לא מהני כיון דחצר שכורה הוא אך כיון דאיכא גם קנין אגב נהי דרק מדרבנן הוא מ"מ הפקר נעשה מדאורייתא ע"י ק"א אז ממילא מהני חצר אע"ג דשכורה היא מ"מ תו ל"ח דאין חצר השותפין קונין זה מזה רק כאילו קני ע"י חצר שכורה דבר הפקר ולעולם דקיי"ל כר"פ דבעלמא בד"א מקני קני אפי' חצר שאינו משתמר אך הכא ע"כ צריכין ג"כ לקנין אגב ג"כ וע"כ שפיר פשיט הגמ' בקדושין דכיון דע"כ צריכין ג"כ לקנין אגב דכיון דחצר שכורה היא. וגם לפי מה דאיתא במקנה דהא דאין חצר השותפין קונין זה מזה משום דאין ברירה דאל"כ אמרינן הוברר הדבר בעת הקנין כי זהו חלקו ועי' ברמב"ן בגיטין דבממון ג"כ אמרינן דאין ברירה:
והטעם משום דאין להוציא מחזקת מ"ק בדבר שאינו מבורר ועי' בס' יש"י וע"כ מהני חצר שכורה דכיון דאיכא קנין אגב נהי דמדרבנן היא מ"מ ע"י הפקר ב"ד עכ"פ יצא מרשותו ואז מהני חצר שכורה דאז אמרינן ברירה דל"ש דאין להוציא דבר מחזקת בעלים ע"י דבר שאינו מבורר וע"כ הגם דפסקינן כר"פ שפיר פשיט הגמ' דצריכין גם לקנין אגב וגם דכיון דעכ"פ מדרבנן יצא מרשות בעלים ע"י אגב ל"ש לאוקמי' בחזקת בעלים וממילא אמרינן ברירה וקני אפי' ע"י חצר שכורה:
ולפי מה דאיתא בריטב"א להוכיח דר"ג ור"י ע"כ סוברים דיש ברירה דכיון שר"ג לא סיים מקום וע"כ מדין ברירה וכשישאיר המעשר בתוך אותן הפירות יוברר למפרע שזה היה המעשר יע"ש ובס' שעה"מ מה שמקשה ע"ז מפסחים ויש לעיין עוד במס' נדרים (ד' ע"ד) דשומרת יבם ר"י אומר לאחד ולא לשנים משום דאין ברירה ועי' בר"ן שם אלמא דר"י סובר דאין ברירה ועכ"פ לשיטת הריטב"א הם סוברים ברירה וע"כ ניחא דחצר שכורה קונה מיהא דחשוב חצר השותפין:
ולפי מה דאיתא בירושלמי דתבואתו של ר"ג היה עדיין בשדה ולא היה החיוב מעשרות ומצות ביעור רק מדרבנן וניחא בזה דברי העיטור הנ"ל דהוכיח דחצר שכורה לא קונה וראיה מדפשיט הגמ' בקידושין ממעשה דר"ג וזקנים ול"א דהי' בתורת חצר אלא ודאי דח"ש לא קנה ובע"ה סובר דט"ה אינו ממון לקנות באגב והתם בר"ג היה מתורת חצר וסותר א"ע וע"כ נראה דכיון דהיה בשדה דחיוב רק מדרבנן בדרבנן קיי"ל דיש ברירה וקני מתורת חצר אע"ג דחצר שכורה הוא והסוגיא דקדושין דפשיט שם מתורת אגב קאי למ"ד דאפי' בדרבנן אין ברירה וע"כ לא היה בתורת חצר דחצר שכורה הוא וע"כ שפיר פשיט הבע"ה דחצר שכורה לא קני וא"כ לדידן דבדרבנן יש ברירה וע"כ נהי דהוא סובר דט"ה אינו ממון לקנות באגב מהני מתורת חצר ואע"ג דחצר שכורה היא דבדרבנן יש ברירה והסוגיא דקידושין קאי למ"ד אפי' בדרבנן אין ברירה וע"כ דהקנין לא היה בתורת חצר ועכ"פ שפיר הוכיח העיטור מסוגיא דקדושין דחצר שכורה אינו קונה ונפ"מ לדידן במידי דאורייתא דקיי"ל דאין ברירה:
וגם נראה לתרץ הפוסקים כר"פ ובקדושין פשיט הגמ' לענין אגב אלמא דלא כר"פ דהנה בש"ך ס' ר"ב איתא דהא דחצר קונה היינו כשהחצר כבר הוא שלו אבל בב"א דבשעה שרצה לקנות מה שבתוך החצר אז נעשה חצר שלו אז לא יכול לקנות בתורת חצר ומש"ה מיבעי לגמ' בקדושין אי אגב בעינן צבורין ות"ל דאז קנה משום חצר אלא ודאי דבב"א לא קנה ע"י חצר יע"ש ובשמ"ק ב"מ הקשה ממעשה דר"ג דמקומו מושכר לו והתם ג"כ הוי בב"א וע"כ נראה דלפי מה דאיתא בתשובות ברית אברהם דמה בכך דבא בב"א מ"מ כיון שמונח הדבר בחצר רגע אחת אחר שזכה בחצר תיקני לו חצירו וכתב כיון דבעת הקנין לא זכה שבא בב"א והוא לא הקנה לו החפץ אח"כ וע"ש עוד דכתב וז"ל דכיון דבשעת הקנין החצר לא קני המטלטלין ונשארו של המוכר כמופקדין בחצירו של הקונה והא אחר זה אינו מקנה לו המוכר כלום וממאן יקנה אח"ז המטלטלין ולפ"ז מסיק שם דכ"ז במטלטלין ש"ח המוכר אבל אם המטלטלין של הפקר ל"ש סברת הש"ך דהא אפשר שיקנה לו חצירו רגע אחת אחר קנית החצר קונה של הפקר וכו' יע"ש ולפ"ז כיון דאיכא קנין אגב נהי דקנין דרבנן היה אבל עכ"פ נעשה הפקר ב"ד מדאורייתא ואז קני לו החצר ולא חשוב ב"א דכיון דהפקר הוא מהני דאפשר שיקנה לו חצירו רגע אחת אחר קנית החצר וא"כ יש לומר דאפי' אי פסקינן כר"פ צריכין ג"כ קנין אגב ושפיר פשיט הגמ' בקידושין דמצד חצר לחוד הא הוי בב"א אך ע"י קנין אגב דנעשה עכ"פ הפקר מדאורייתא שוב מהני קנין חצר אע"ג דב"א:
והנה איתא באחרונים דבר חדש דאפי' אי קנין דרבנן לא מהני למידי דאורייתא היינו בדבר שהוא עומד ברשות בעלים אין כח ביד חכמים לעקור הדבר מחזקתו דהוי עקירת דבר מה"ת בקום ועשה אבל בקנין דבר הפקר שפיר מהני קנין דרבנן אף לד"ת:
ובזה ניחא דברי רש"י בסוכה פרק לולב הגזול דפי' על הא דסתם א"י גזלי ארעתא נינהו מישראל והקשה דהא אפי' גזל עובד כוכבים אסור ועי' בש"א אך שם מקשה וליקני בשה"ש ותירצו דשה"ח הוא ואיתא בתוס' אע"ג דמדרבנן קנה כיון דמדאורייתא לא קני לא נפיק ביה יע"ש והנה ברשב"א איתא בב"ק דאפי' אי גזל עובד כוכבים אסור מ"מ חזקת ממון ליכא גבי עובד כוכבים ועי' בשמ"ק בכתובות ולפ"ז ליכא חשש אי יגזלו מעובד כוכבים דכיון דליכא ח"מ מהני קנין דרבנן דשה"ש אע"ג דחוזר לברייתו אף למידי דאורייתא וע"כ פי' רש"י דחששא הוא דגזלי מישראל וניחא בזה הא דמשני רבא שם אבל גזול ה"א דסתם גזילה יאוש בעלים והקשו הא רבא סובר דיאוש לא קני ומה בכך דהיה יאוש ועי' בפ"י. אך לפי מה שהקשה בתוס' דאמאי לא מקשה על מתני' וליקני בשה"ש ותירצו דעל מתני' יש לומר דגזלו אגודה יע"ש ולפ"ז לפי מה דמשני דחוזר לברייתו ניחא מתני' אפי' אי הוא אגדו דמ"מ שה"ש החוזר הוא:
והנה בתשובות איתא דאפי' אי יאוש לא קנה היינו דהגזלן לא קנה אבל עכ"פ מרשות הנגזל ע"י יאוש יצא וממילא מהני קנין דרבנן אפי' למידי דאורייתא וממילא דאי היה יאוש נהי דיאוש לא קנה מ"מ קני ע"י שה"ש ואע"ג דחוזר מ"מ מדרבנן קני וע"י היאוש כבר יצא מרשות בעלים וסגי בקנין דרבנן גם לדאורייתא ושפיר משני רבא דה"א דסתם גזילה יאוש בעלים דאז קני ע"י שה"ש אע"ג דחוזר ולא קני רק מדרבנן:
ולפ"ז שני קנינים דרבנן מהני גם לדאורייתא דע"י הקנין הראשון דרבנן עכ"פ נעשה הפקר מדאורייתא ואז מהני קנין השני אף שהוא מדרבנן דבדבר של הפקר סגי קנין דרבנן ולפ"ז יש לומר דקושית הגמ' וליקני ליה ע"י אגב אזלא כך דהא בתוס' הקשה דליקני ליה המעות באודיתא ותירצו רק קנין דרבנן לא מהני לדאורייתא שיפדה בלא חומש וע"ז פריך וליקני ליה גם ע"י אגב וע"י שני קנינים דרבנן מהני גם לדאורי':
ולפי מש"כ ניחא מה שהקשו על הא דאיתא מתני' דסוכה דהיו נותנים הלולבים להר הבית ואומרים כל מי שהגיע לולבי בידו הרי הוא שלו במתנה וקשה דבמה קני ע"י החצר הא הוי חצר השותפין ואין קונין זה מזה ומשיכה היא רק קנין דרבנן ולא מהני לדאורייתא לשיטת הרמב"ן דאפי' במתנה משיכה רק קנין דרבנן ולפ"ז ניחא דהא עכ"פ ע"י משיכה נעשה הפקר וא"כ ל"ש דחצר השותפין אין קונין זה מזה דהא קני רק מהפקר דנעשה ע"י משיכה דרבנן:
ולפי דעתי נראה לתרץ הקושיא הנ"ל וגם הא דתמהו האחרוני' דהעולם נוהגין שאין פורעין מיד מעות אתרוג ונמצא דעיקר הקנין ע"י משיכה וזה רק מדרבנן ועי' בס' מג"א וע"כ נראה דהא לפי מה שמשמע מדברי הרמב"ם דהיכי דגמר ומקני קני אפי' בלא קנין כלל ועי' גם בשמ"ק ב"מ שמשמע כן ועי' גם בס' נב"י דכתב דמש"ה דברי' הנקנים באמירה לחוד משום דכיון דידעינן דגמר ומקני וע"כ לא צריך קנין דהקנין עושה רק דמזה ידעינן דגמר ומקני בלב שלם וכל זמן דלא עשה קנין יש לומר דאין בדעתו להקנות וא"כ לפי מה דאיתא בב"ב דכיון דמצוה לשמוע דברי חכמים אמרינן דגמר ומקנה ואפי' אי אמרינן דתליו' וזבין לא מהני מ"מ היכי דיש לומר דמצוה לשמוע וכו' מהני לכו"ע וא"כ כיון דכבר קני ע"י משיכה שתקנו חכמים א"כ ידעינן דגמר ומקני משום מצוה לשמוע א"כ מה בכך דליכא קנין דאורייתא הא לא גרע מאי לא עשה שום קנין וגמר ומקני דמהני:
וניחא בזה קושית קצה"ח ס' ר"ז על הא דאיתא שם ברמ"א לענין משב"ק דבעינן שיהיה הדף קנוי לשניהם והקשה דא"כ הוי חצר השותפין ואין קונין זה מזה אך לפי מה דמיבעי הגמ' בקידושין סלע של שניהם מהו והקשה בתוס' לשיטת רש"י דסלע שלה מהני מתורת חצר א"כ מה איבעי סלע של שניהם הא חצר השותפות אין קונין וכתב ברשב"א לתרץ דכיון דרוצה לקדשה מסתמא מקני לה המקום אך במקנה תמה הא לא היה שום קנין ולפ"ז במשב"ק דאגב דבעי לקנות גמר ומקני ממילא קני גם חצר השותפין ולפ"ז ניחא מתני' הנ"ל הן אי הקנין ע"י משיכה שייך דגמר ומקנה מצד דמצוה לשמוע וכו' ואפי' אי הקנין ע"י החצר אע"ג דחצר השותפין היא מהני משום דאגב דבעי למיקני גמר ומקנה והיכי דגמר ומקנה מהני אפי' בלא קנין:
וניחא בזה דברי הרא"ש בב"ב דהקשה על דינא דרבא בנתן אתרוג לחבירו ע"מ להחזיר דאי לא החזירו לא יצא והקשה הא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ומתרץ דהא רבא פליג על זה בגיטין וסובר דחשוב תנאי והקשה בס' שעה"מ דא"כ תקשה לדידן דקיי"ל דבעינן שלא יהיה בדבר אחד וקיי"ל דאי לא החזירו לא יצא ומכבר אמרתי לתרץ דהנה אי אמרינן דאפי' היכי דאין סותר למעשה חשוב דבר אחד כמו הכא דאין התנאי סותר למעשה כיון דע"מ כאומר מעכשיו וע"כ משום דאי לא ילפינן מתנאי בני גד לא הוי ידעינן כלל דיכול להתנות שום תנאי דלא אתא דיבור ומבטל מעשה וע"כ בעינן שלא יהיה בדבר אחד כמו התם ולפ"ז היכי דאי לאו התנאי לא היה חל המעשה כלל ורק התנאי מחזק המעשה אז אפי' אי לא ילפינן מבני גד ידעינן דיכול להתנות דל"ש דלא אתי דיבור התנאי ומבטל המעשה דאדרבה ע"י התנאי נתקיים המעשה אז מהני אפי' הוא בדבר אחד וא"כ תקשה מה הקשה הרא"ש הא במג"א הקשה הא אסור ליתן מתנה ביו"ט והאיך רשאי ליתן במתנה ע"מ להחזיר ומתרץ דלצורך מצוה שרי וגם דע"מ להחזיר שרי דל"ח מתנה גמורה ליאסר ביו"ט והנה בר"ן איתא דמתנת שכ"מ לעובד כוכבים דלא מהני דכיון דזה רק מדרבנן ובמקום איסור לא אמרו רבנן ועי' במל"מ וכן הדין בפעוטות שמכרו בנכסים מועטים כיון דאיכא איסורא לא מהני ולפ"ז דכיון דמשיכה רק קנין דרבנן וא"כ אי היה נותן לחלוטין לא מהני דבמקום איסור לא עשו חכמים וא"כ נתחזק המעשה רק ע"י התנאי דע"מ להחזיר דאז שרי וא"כ מה בכך דבדבר א' התנאי והמעשה הא הכא ל"ש דלא אתא דיבור ומבטל המעשה דאדרבה ע"י התנאי נתקיים המעשה דאי לאו התנאי יהי' איסור ליתן במתנה ביו"ט ומשיכה הוא רק מדרבנן היה בטל המעשה ולכאורה אפשר לומר דהרא"ש לא הקשה רק לרבא לשיטתו דלא סובר במס' שבת (דף כ"ד) דיו"ט עשה ול"ת וא"כ אפי' בלא התנאי המעשה נתקיים דלצורך מצוה שרי:
אך זה אינו דהיכי דאפשר לקיים שניהם כמו הכא דאפשר ע"מ להחזיר אסור ולא דחי אך יש לומר דהרא"ש הקשה לרבא לשיטתו דסובר כר"ל דמשיכה קנין דאורייתא ולא בא התנאי לחדש המעשה דל"ש דבמקום איסור לא עשו רבנן תקנה ואין לומר הא רבא סובר דאי עביד לא מהני וא"כ אכתי התנאי בא לחדש המעשה דליתא דהיכי דיום גורם לכ"ע עביד מהני וחוץ מזה באיסור דרבנן רבא מודה וא"כ לדידן דמשיכה קנין דרבנן ולא מהני במקום איסור וע"י התנאי מחזק המעשה ולא קשה כלל דהוי בדבר אחד וא"כ אע"ג דקיי"ל שלא יהיה בדבר אחד אעפ"כ קיי"ל דתנאי קיים ואי לא החזירו לא יצא והרא"ש לא הקשה רק על רבא לשיטתו ומתרץ הא רבא פליג על זה ולדידן בלא"ה ניחא:
אך לפי מה שכתבנו ניחא דהא במח"א הקשה על הרמב"ן דאפי' במתנה משיכה רק קנין דרבנן א"כ קנין דרבנן לא מהני לדאורייתא אך אמרינן משום דע"י קנין משיכה דאז מצוה לשמוע וכו' ידעינן דגמר ומקני סגי אך תקשה דיש לומר להיפך דאי גמר ומקני אז עביד איסור מתנה ביו"ט ובודאי לא גמר ומקני אך ע"מ להחזיר שרי וא"כ לפ"ז התנאי בא לחזק המעשה דאז שייך גמר ומקני משא"כ אי לאו התנאי דעביד איסור ל"ש דכיון דמצוה לשמוע גמר ומקני אך לרבא לשיטתו דמשיכה דאורייתא ול"צ לומר דגמר ומקני משום דמצוה לשמוע וכו' וא"כ התנאי לא בא לחזק המעשה ושפיר הקשה הרא"ש ולדידן בלא"ה ניחא דמשיכה רק קנין דרבנן וצריכין לומר משום דגמר ומקני וא"כ אי לאו התנאי עביד איסור ול"ש דגמר ומקני וכיון דתנאי בא לחזק המעשה לא איכפת לן במה דהוי בד"א ושפיר קיי"ל דלא יצא בלא החזירו:
ועי' בס' טעם המלך דרצה לחדש דיש חילוק בין חדא דרבנן ובין תרי דרבנן כמו דמצינו לענין קידושין דיש חילוק במקדש עם חמץ בתרתי דרבנן דחוששין לקידושין חמץ דרבנן ושעות דרבנן דחלין הקידושין ועי' באה"ע סי' כ"ח וא"כ ה"ה לענין אי מידי דרבנן מהני לדאורייתא ג"כ דחדא דרבנן מהני לדאורייתא ותרתי דרבנן לכ"ע לא מהני לדאורייתא ובזה מתרץ קושית קצה"ח הנ"ל:
ובזה נראה לפרש דברי המרדכי בגיטין פ' הזורק דכתב שם וז"ל ליקניי' לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד דשא ותפתח ואם תאמר למה צריך קנין והלא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ותירץ דזה רק מדרבנן וגבי גט בעי קנין דאורייתא ולכאורה תקשה מאוד דהא קיי"ל בזרק לה הגט בתוך ד"א שלה מגורשת ואע"ג דד' אמות הוא רק מדרבנן מ"מ מגורשת וכבר הקשו הראשונים דאמאי מהני ותירצו דכיון דכבר תקנו רבנן דד' אמות חשוב קנין מהני גם לדאורייתא וא"כ ה"ה הכא:
אך יש לומר דהמרדכי סובר כשיטת רש"י דהכא לא היה הקנין בתורת חצר רק בתורת אגב וא"כ אי לא יהיה רק משום דברי שכ"מ וכו' א"כ הוי תרתי דרבנן דלכ"ע לא מהני לאיסור א"א ובאמת מה שהקשה הר"ן למה נא פירש רש"י דניקני לה הגט ע"י חצר ולמה פי' משום אגב והיה נראה לי לפי מה דהקשה הב"ש הא הגט מוקדם ופסול ותירצו דהא בשעת הדחק סמכינן על ר"ש דמכשיר גט מוקדם והכא היה שעת הדחק וע"ש בס' פ"י ולכאורה תקשה מאוד דהא הגמ' פריך דבשלמא לר"ל מכשיר ר"ש גט מוקדם דהא ר"ש סובר דכיון שנתן עיניו לגרשה דשוב אין לבעל פירות ובדין טרפה אלא לר"י דסובר משום ב"א אמאי כשר מוקדם ומשני דר"ש ע"כ סובר דנתקן זמן רק משום פירות והנה טעמא דר"ל דלא סובר כר"י משום זנות משום דזנות ל"ש והקשה התוס' מבתולה נשאת ליום ד' אלמא דזנות שכיח ועי' בשמ"ק דמתרץ דבארוסה זנות שכיח דל"ש הבעל משמרה יע"ש וכיון דהכא איירי בארוסה דשכיח זנות גם לר"ל וא"כ גם לר"ש פסול מוקדם משום זנות נהי דסובר כר"ל מ"מ הא בארוסה גם ר"ל מודה וא"כ ל"ש לסמוך על ר"ש בשעת הדחק דגם ר"ש מודה בארוסה דפסול מוקדם משום זנות דמה בכך דסבר כר"ל דגם ר"ל מודה בארוסה
וע"כ פי' רש"י דמגורשת ע"י אגב וזה רק מדרבנן ולא מהני רק משום דהפקיעו הקידושין כמו דאיתא ברמב"ן על ד"א דכל המקדש על דעתא דרבנן מקדש ואפקיעו לקידושין וא"כ מה בכך דהוא מוקדם דהא אי זינתה פטורה ממיתה דכיון דהיתה למפרע פנויה ועי' בתוס' גיטין לענין בטלו מבוטל. ובחידושי אמרתי לתרץ דברי הר"ן בסוכה על הא דקאמר ר' זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא מאי טעמא דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני וכו' ועי' בר"ן דפי' דאיירי בתנוק שלא הגיע לעונת הפעוטות דאי בהגיע אקנויי נמי מקני ועי' בס' שעה"מ דתמה הא זה רק מדרבנן תקנו בהגיע וכו' דיכול להקנות וא"כ לא מהני לדאורייתא ומדאורייתא נפיק בלולב ש"ש:
ולפי שיטת הרמב"ן הסובר דאפילו במתנה משיכה רק קנין דרבנן ניחא דכוונת הר"ן דיכול להקנות לקטן במשיכה דלהקטן סגי הקנין דרבנן וא"כ כיון דלא קנה רק מדרבנן וע"כ בהגיע לעונת הפעוטות דיכול להקנות מדרבנן עכ"פ סגי בזה דהא מדאורייתא לא קנה הקטן דלא היה רק קנין משיכה וא"כ הוא בלא"ה של הבעלים ולא צריכין להקנאה דידיה של הקטן ומדרבנן דקני ליה הא מדרבנן יוכל להקנות בחזרה לבעלים:
ובעיקר דין זה אי קנין דרבנן מהני לדאורייתא נראה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל דהנה רבא קאמר קרא ומתני' מסייע לר"ל ועי' ב"מ (ד' מ"ח) מתני' נתנה לבלן מעל ואמר רב דווקא בלן דלא מיחסר משיכה אבל מידי דמיחסר משיכה לא מעל עד דמשיך וכבר הקשו לדידן דקיי"ל כר"י תקשה מהך ברייתא דאמאי לא מעל עד דמשיך אך לפי מה דאיתא בריטב"א להקשות דמנ"ל כר"ל דילמא אפי' לר"י לא מעל עד דמשיך דכיון דכבר תקנו דבעינן משיכה א"כ לא יצא מרשות הקדש וע"כ לא מעל ותירץ שם דאליבא דר"י דכיון דמדאורייתא מעות קונות מהראוי דלימעול מיד דמידי דרבנן לא מהני לדאורייתא לפטור מקרבן מעילה וע"כ כר"ל וא"כ יש לומר דר"י סובר דמידי דרבנן מהני גם לדאורייתא ועי' בתוס' ע"ז פרק השוכר וע"כ לא מעל עד דמשיך דכיון דחכמים תקנו קנין משיכה ונמצא דבזה פליגי ר"י ור"ל ורבא דהן סוברים דלא מהני לדאורייתא ור"י סובר ע"כ דמהני ועי' במס' סוכה דפליגי בזה ר"מ ור"י לענין סוכה שאינו ראוי לשבעה ועי' בשבועות דפליגי ר"פ ור"א ב"י לענין המשביע עידי משב"ק דפליגי ג"כ אי אזלינן בתר דאורייתא אי לא יע"ש ועי' במס' יבמות (דף ס"ז) דמשני אביי הכא בנכסים מועטים וכגון דאיכא בן בהדי בת מה נפשך אי האי דמעברה בן הוא לא עדיף מהאי דקאי וכו' והקשה ברשב"א דכיון דהא דנכסים מועטים לבת הוא רק מדרבנן איך מהני לדאורייתא לאכילת תרומה ומתרץ הרשב"א דר"י סובר דתרומה בזה"ז רק מדרבנן והקשו עליו דלפי מה דסובר ר"י אליבא דר' יוסי תרומה בזה"ז היא דאורייתא אכתי הדרא קושי' הנ"ל לדוכתא ולפ"ז ניחא דעיקר קושית הרשב"א לא הי' רק אליבא דר"ל דסובר דמידי דרבנן לא מהני לדאורייתא ולדידיה מתרץ שפיר הרשב"א דהא ר"ל סובר אליבא דר"י דתרומה בזה"ז רק מדרבנן ואליבא דר"י נהי דסובר אליבא דר"י דהיא דאורייתא מ"מ הא ר"י סובר דמידי דרבנן מהני לדאורייתא:
והנה ברשב"א בשבועות איתא על הא דסובר ר"פ דמשביע עידי משב"ק דחייבין קרבן שבועה משום דמדאורייתא מחזי חזי והוכיח מזה דפסולי עדות דרבנן מהני תפיסה ועי' בס' ש"ש שהקשה מהא דאיתא במתני' לקמן בהשביע עדים שהדליק את הגדיש בשבת דפטורין דליכא כפירת ממון ואמאי הא תפיסה מהני בקלבד"מ מהראוי שיתחייבו קרבן שבועה כמו במשב"ק:
ונראה לתרץ דלכאורה קשה דלמאי צריך הרשב"א לומר דמש"ה חייבין בקרבן משום דמהני תפיסה ת"א דמידי דרבנן לא מהני לדאורייתא לפטור מקרבן וכיון דמדאורייתא הן כשירין וע"כ חייבין קרבן וע"כ צריכין לומר דהרשב"א הוצרך זאת לדידן דקיי"ל כר"י דמידי דרבנן מהני לדאורייתא וע"כ הוצרך לחדש משום דמהני תפיסה וע"כ חייבין בקרבן:
והנה שיטת מהרש"ל דהא דחייב לצי"ש בקלבד"מ ומהני תפיסה זה דווקא בחייבי מיתות שוגגין דלא עבדינן החומרא אבל היכי דעבדינן החומרא כגון בהותרו אז אפילו לצי"ש פטור וממילא לא מהני תפיסה. אך כבר הוכיחו מהא דמקשה הגמ' בב"מ והא אין אדם לוקה ומשלם ומשני רבא אתנן אסרה תורה אפי' בא על אמו וע"כ דחייב לצי"ש אפי' בהותרו דעבדינן החומרא דהא התם ע"כ במזיד איירי דחייבי מלקות שוגגין לא פוטר מלשלם ועי' בקצה"ח סי' כ"ח ובאמת יש לפרש הא דר"פ משני שם תירץ אחר לאו משום דסובר דקלבד"מ אפילו לצי"ש פטור רק התם שאני משום דעבדינן החומרא סובר דאפילו לצי"ש ליכא חיוב עליה ולפ"ז מנפ"ש ניחא קושית ש"ש דאליבא דר"י ולדידן דמידי דרבנן מהני גם לדאורייתא וא"כ ע"כ טעמא דמשב"ק חייבין משום דמהני תפיסה לא קשה מהדליק הגדיש בשבת משום דהא לדידן קיי"ל דהיכי דהיתרו ביה אפי' לצי"ש פטור ולא מהני תפיסה ואליבא דרבא דסובר אפי' במזיד חייב לצי"ש לא תקשה דהא רבא סובר דאזלינן בתר דאורייתא וא"כ לדידיה יש לומר אפי' היכי דמהני תפיסה ל"ח ממון ומשב"ק טעמא דאזלינן בתר דאורייתא וע"כ חייבין ולדידן דקיי"ל כר"י דאזלינן בתר דרבנן יש לומר דמזיד אפילו לצי"ש פטור:
וניחא מה שהקשו לשיטת רש"י בפסחים דר"ח מודה דאע"ג דכרת פוטר מלשלם בשוגג מודה והקשו הא דאיתא שם בסוגי' על הא דקתני בהשביע שהדליק בי"ה דחייבין וקאמר דלא כר"ח ודילמא איירי בשוגג דאז מודה ר"ח אך לפ"ז ניחא דא"כ גם בהדליק בשבת חייב לצי"ש ומהני תפיסה ואמאי פטורין אלא ודאי איירי במזיד והיתרו וע"כ קאמר דלא כר"ח:
ועי' בתומי' דהקשה דאי אזלינן בתר דאורייתא לענין שה"ע א"כ תקשה הא דאמר אביי שם דהכל מודים בשכנגדו חשוד על השבועה ופריך מי יימר דמשתבע וקשה הא מדאורייתא לא צריך שכנגדו לישבע היכי דהנתבע חשוד על השבועה רק דלא ש"ח לכל חשיד וא"כ מדאורייתא לא הוי גורם לממון רק ממון גמור ודילמא סובר אביי כר"פ דאזלינן בתר דאורייתא וע"כ חייב העד קרבן שבועה. אך לפי מה דאיתא במס' שבת (ד' ע"ח) במוציא שט"ח בשבת דקאמר אביי דפליגי במודה בשטר שכתבו אי צריך לקיימו ומאן דפוטר סובר דצריך לקיימו וקשה כיון דמדאורייתא א"צ קיום וליכא מיגו דמזויף וא"כ צריך לשטר ואמאי פטור מקרבן אי אזלינן בתר דאורייתא אלא ודאי דאביי סובר דלא אזלינן בתר דאורייתא אפילו לענין קרבן ופריך הגמ' שפיר על אביי לשיטתו מי יימר דמשתבע ובפשיטות נראה דלכאורה תקשה לפ"מ דאיתא בס' פ"י דהא דמדאורייתא לא צריך קיום זה קיום שני עדים לא בעינן אבל קיום ע"א בעינן וא"כ תקשה אמאי לא קאמר אביי הכל מודים בע"א בקיום שטר דאזלינן בתר דאורייתא דסגי בע"א ולא הוי גורם רק ממון גמור וע"כ דאביי סובר דלא אזלינן בתר דאורייתא רק בתר דרבנן וע"כ פריך על אביי לשיטתו מי יימר דמשתבע דהוא ע"כ לא סובר כר"פ:
ובזה ניחא הא דהקשה הפלתי על הסוברים דהא דאוסר דבר ש"ש בעשה בו מעשה זה רק מדרבנן לפ"ז הא דפריך הגמרא בחולין (ד' מ') ואי אמרת בעשה מעשה אסרה על שחוטי חוץ לא ליחייב דכיון דשחט בה פורתא אסרה אידך מחתך בעפר בעלמא וכו' וקשה הא רק מדרבנן נאסרה ואזלינן בתר דאורייתא וכיון דמדאורייתא ראויה לבא בפנים וע"כ חייב אך כיון דהסוגיא קאי אליבא דר"י ואליבא דר"י לא אזלינן בתר דאורייתא ופריך שפיר:
ומה שהקשה מהא דאיתא בב"ק (דף ע"א) בשלמא ע"ז שחיטה שאינה ראוי' היא ופי' התוס' דאע"ג דאין אדם אוסר דבר ש"ש מ"מ עשה מעשה אסרה וקשה הא זה רק מדרבנן ולענין דו"ה אזלינן בתר דאורייתא דהא לקמן בסוגיא פריך אלא למ"ד מעשה שבת דרבנן מ"ט דרבנן דפטרי אלמא דאזלינן בתר דאורייתא ונראה לפי מה דאיתא בעירובין דמערבין לגדול בי"ה וחשוב סעודה הראוי' כיון דחזי לקטן והקשו על הרשב"א דסובר דאיסור דרבנן שרי ליתן לקטן בידים א"כ תקשה אמאי איתא שם דאין מערבין בטבל ואפי' טבל מדרבנן ואמאי הא חזי לקטן ועי' בריטב"א דמחלק דווקא היכי דיומא קא גרים האיסור אז אמרינן כיון דחזי לקטן חשוב סעודה ראוי' משא"כ בטבל דאסור מצד עצמו לא מחשב סעודה ראוי' משום דחזי לקטן וא"כ יש לומר דהא דמקשה הגמ' דאי מעשה שבת דרבנן חשוב שחיטה ראוי' הוא משום דחזי לקטן כמו התם דחשוב סעודה ראוי' משום דחזי לקטן וזה דווקא בשבת דיומא גרים משא"כ בשחט לע"ז לא מהני דחזי לקטן וע"כ הוי שחיטה שאינה ראוי' אע"ג דהוא רק מדרבנן:
אך יש לעיין עוד מהא דאמר ר"פ הכופר בממון שיש עליו שטר דפטור מקרבן דל"ח כפירת ממון ואמאי לשיטת הרמב"ם דסובר דשטר לאו מדאורייתא משום מפיהם ולא מפי כתבם וא"כ מדאורייתא חשוב כפירת ממון ור"פ סובר דאזלינן בתר דאורייתא במשביע עידי משב"ק דחייבין דאזלינן בתר דאורייתא ולשיטת הרשב"א הנ"ל משום דמהני תפיסה ניחא ויש עוד לדבר בזה אך יבואר באות מ':
ועי' שס' א"מ דכתב דבר חדש דאפי' אי אמרינן דקנין דרבנן לא מהני לדאורייתא עכ"פ מהני ליה קנין דרבנן שיהיה רשאי לאכול ולהשתמש בו כחפצו דכיון דהפקר ב"ד הפקר אלא דלא אתי דרבנן לעשות אותו כמו שלו ממש כיון שמן התורה אינו שלו ומש"ה לא מהני לדאורייתא והפקר ב"ד אינו אלא כמו האי הפקירא דעשאו תורה לנכסי עובד כוכבים ומזלות ואפ"ה אינו שלו וכמ"ש בס' יראים דבגזלו לא נפיק במצות לולב כיון דאינו שלו וכה"ג נמי הפקר ב"ד דרשאי לאוכלו ולהשתמש ואפ"ה אינו שלו מדין תורה אלא לאוכלו ולהשתמש מהני נמי מדין תורה דהפקר ב"ד הפקר ועי' עוד שם סי' כ"ח דכתב על המג"א דסובר דלא יצא בגזל עובד כוכבים ומזלות אפי' למ"ד דגזלו מותר משום דל"ח לכם וכתב דליתא דלפי מה שפסק הרמב"ם דיוצא באתרוג של מעשר שני ואע"ג דממון גבוה הוא והטעם משום דהרמב"ם סובר דלא בעי דין ממון אלא היתר אכילה וא"כ ה"נ היתר אכילה אית ביה וא"כ באתרוג למ"ד דגזלו מותר דיש לו היתר אכילה נראה דלא גרע ממעשר שני וע"כ בקנין דרבנן דג"כ יש לו היתר אכילה רק דל"ח שלו כמו בגזל עובד כוכבים ולפי זה מהראוי שיצא בקנין דרבנן לדידן דקיי"ל דסגי בהיתר אכילה לחוד ולפי זה ניחא הא דהשמיטו דינא דר"ה באוונכרי דלא ליגזזו אינהו ועי' בסוכה ועי' בע"ז אך הגמ' פריך וליקני בשה"ש ומשני דחשוב שינוי החוזר וכתבו בתוס' אע"ג דמדרבנן קני לא נפיק וזה הכל למ"ד דבעי באתרוג דין ממון ושלו לא חשוב מדאורייתא ע"י קנין דרבנן כמו גזל עובד כוכבים משא"כ לדידן דקיי"ל דסגי בהיתר אכילה לחוד וזה יש לו מדאורייתא ע"י קנין דרבנן וע"כ השמיטו דין דר"ה ולפ"ז עכ"פ קנין השתמשות יש לו מדאורייתא ע"י דרבנן רק דשלו לא חשוב ולפ"ז למ"ד דקנין פירות חשוב כקה"ג ממילא חשוב שלו וניחא בזה דברי הרשב"א דמנפ"ש ניחא דאליבא דר' יוחנן דסובר אליבא דר"י דתרומה בזה"ז דאורייתא בלא"ה לא קשה דהא הוא סובר דקנין פירות חשוב קה"ג ואליבא דר"ל דסובר דלאו כקה"ג הא הוא סובר דתרומה בזה"ז רק מדרבנן לר"י ועל כן מהני קנין דרבנן לכ"ע ויש עוד לדבר בזה ויבואר לקמן:
והנה לפ"ד הרמב"ן הנ"ל דאפי' במתנה קנין משיכה רק מדרבנן וא"כ לפי מה דאיתא בתוס' עירובין (ד' נ') דכל דבר החוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר לא מהני ק"ח דהוי כמו ט"ה לחוד דאינו ממון לקנות בחליפין ולפ"ז במתנה ע"מ להחזיר לר"י דדבר תורה מעות קונות ומתנה הקנין רק בק"ח או חצר וא"כ מתנה ע"מ להחזיר דלא מועיל ק"ס ע"כ הקנין ע"י חצר וניחא בזה קושית הר"ן על ר' זירא דהא יכול ליתן לקטן ע"מ להחזיר ואי לא יקיים תנאו ממילא בטל המתנה וע"כ דליתא דע"מ להחזיר ע"כ יהי' הקנין ע"י חצר דק"ס לא מהני ובקטן לא מהני חצר דהוא משום שליחות ואין שליחות לקטן. ועי' במשנה פאה פ' ה' שבולת של לקט שנתערבה בגדיש דאמר ר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא ברשותו אלא מזכה את העני בכל הגדיש ועי' ברש"י דהיינו ע"מ להחזיר וע"כ הקנין התם ע"י ק"ס:
ועי' בתשובות ת"ר דכתב כן דע"כ הקנין ע"י ק"ס אלמא דאפי' ע"מ להחזיר מהני ק"ס ולא דמי לט"ה ולכאורה נראה דהא דכתבו בתוס' ב"ק דקנין אגב הוא רק קנין דרבנן משום דהי' קשה להו אמאי החזיק בעבדים לא קני מטלטלין וע"כ משום דקנין אגב רק מדרבנן ולמילי דרבנן עבדים כמטלטלין וע"כ אינו גובה מעבדים משום דסובר דשל"ד ובמילי דרבנן עבדים כמטלטלין יעו"ש ובזה ניחא הא דהקשו בתוס' ב"מ בסוגי' דשבח דלוכח מהכא דאיקני לא משתעבד מדלא טריף בע"ח מלקוחות דטריף לוקח וע"כ משום דלבע"ח הוי דאיקני יעו"ש ולפ"ז יש לומר דמנכסים דטריף לוקח הן עבדים והא דאיקני משתעבד לדידן הוא רק מדרבנן ולמילי דרבנן נחשב עבדים מטלטלין וע"כ לא יכול בע"ח לטרוף מהן משא"כ לנגד לוקח לא הוי דאיקני ובמילי דאורייתא נחשב קרקע:
אך תקשה לפ"ז הא דפשיט הגמ' בב"ב דאיקני משתעבד מהא דמאוחר כשר ואי לא משתעבד יטרוף שלא כדין יעו"ש ברשב"ם וקשה אפי' אי נשתעבד תקשה אמאי כשר דיטרוף שלא כדין עבדים דהמלוה יאמר דאינו מאוחר ולא הוי דאיקני ויטרוף ובאמת שהוא מאוחר ועבדי' הן דאיקני ובמילי דרבנן נחשב כמטלטלין ויטרוף שלא כדין ואין לומר דסוגי' קאי לשמואל ושמואל סובר דשל"ד ולעולם נחשב כמטלטלין דמ"מ תקשה לדידן דקיי"ל דש"ד ומאוחר כשר והנה לר"מ דסובר עבדים לעולם מטלטלין לדידי' יש לומר דקנין אגב הוא דאוריית' ואעפ"כ החזיק בעבדים לא קני מטלטלין כיון דלדידי' עבדים מטלטלין ובזה ניחא מה שהקשו הא דפריך הגמ' בב"ב בסוגי' דיכיר דמשני בנכסים שנפלו לאחר מכאן ופריך לר"מ דסובר אדם מקני דשלב"ל יכיר למה לי והקשו דלמא איירי דהירושה יהי' מעות דאז ליכא שום קנין דמשיכה ליכא בדשלב"ל וק"ס אין מטבע נקני בחליפין וע"י אגב קרקע זה רק מדרבנן ועי' בתומים סי' ס' ובשעה"מ ולפ"ז ניחא דאליבא דר"מ יש לומר דקנין אגב הוא דאורייתא ולפ"ז ניח' קושי' קצוה"ח דלפי מה שהקשה בשמ"ק דכיון דלשיטת רש"י ותוס' סוברים רב ולוי דפירי עבדי חליפין וא"כ יכול ליתן לו פירי ממעשר ויחזור ויתן לו הפירי בתורת חליפין ויקני ליה המעות ומתרץ דסובר כר"מ דסובר דמעשר ממון גבוה הוא וא"כ לא יכול ליתן לו במתנה יעו"ש:
ולפ"ז יש לומר דקושי' הגמ' וליקני ליה אגב קרקע אזלא לפי מה דמשני דלית ליה סודר ותקשה דליקני ליה פירי ויחזור ויתן לו בתורת חליפין וע"כ כר"מ ואליב' דר"מ קנין אגב דאורייתא וע"כ קשה וליקני ליה ע"י אגב קרקע משא"כ על גוף הבריית' לא קשה וליקני ליה ע"י אגב דאז לא הי' מוכרחין לומר דאתי' כר"מ וא"כ קנין אגב רק מדרבנן ולא מהני למעשר משא"כ השתא דסובר דמטבע נקני בק"ס רק דלית ליה סודר וע"כ ע"כ כר"מ דאל"כ יכול לעשות הק"ח ע"י פירי ואליבא דר"מ קנין אגב דאוריית' תקשה וליקני ליה ע"י אגב:
ובזה ניחא הא דפריך הגמ' בבב"מ סוגי' דשבח על הא דמשני לא בבע"ח ופריך אי בבע"ח מי אית ליה פירי וקשה הא עיקר הטעם משום דמטלטלין הוא ולא יכול לטרוף מלקוחות ודילמא איירי דאקני ליה מטלטלין אגב קרקע דאז יכול לטרוף אפי' פירי ועי' בס' בג"כ אך לפי מה שהקשה בתוס' דאמאי לא טריף הבע"ח מלקוחות דטריף לוקח ותירצו דאיירי דהן במקום אחר דאז לא יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות ועי' במ"מ ועי' בח"מ ס' קי"א ובתומים:
והנה בתשובות הרשב"א ועי' בתומי' שם דכתבו דזה דווקא אי ש"ד אז לא יכול לומר הנחתי היכי דהן בעיר אחרת משא"כ אי של"ד וע"ש הטעם ולפ"ז קושית הגמ' הי' אי בבע"ח מי אית ליה פירי ונהי דשעבד לו אגב קרקע הא אגב רק מדרבנן ויוכל לומר הנחתי כמו למ"ד דשל"ד וא"כ תקשה דאמאי לא טריף ממשעבדי דטריף לוקח אך לפ"ז תקשה גם על השבח דחשיב דאיקני והוא רק מדרבנן וא"כ מה תירצו על קושית התוס' דאיירי דהן במקום אחר דמ"מ תקשה האיך טורף הבע"ח השבח הלקוחות יאמרו הנחתי מלקוחות שטריף הלוקח ואע"ג שהן במקום אחר דהא בדאיקני ל"ש דש"ד וע"כ צריכין לתירץ התוס' דאיירי באפותיקי והנה לפ"ז אליבא דר"מ דסובר דאדם מקני דשלב"ל ומ"מ לדידי' ג"כ דאיקני רק מדרבנן משום דלא עביד דאתא אבל שבח דחשוב עבידי דאתי אז לר"מ משועבד מה"ת ולפ"ז ל"צ לאוקמי באפותיקי לר"מ רק דאיירי דהן במקום אחר דאז לא יכול לומר הנחתי וגם על השבח מדינא טריף ולא יכול לומר הנחתי דמה בכך דחשוב דאיקני הא ר"מ סובר דאדם מדשלב"ל ושבח חשוב עביד דאתא ובזה ניחא דברי התוס' ב"מ סוגיא הנ"ל דהקשה הא דפשיט הגמ' דאיקני נשתעבד מהא דשבח קרקעות ומשני דאתיא כר"מ ואמאי דחיק לאוקמי כר"מ יעמוד כשעשה אפותיקי ותמה במהרש"א דאמאי כתבו יעמוד הא ע"כ איירי באפותיקי דאל"כ תקשה דיאמרו הנחתי וכו' ולפ"ז ניחא דאליבא דר"מ ל"צ לומר דאיירי באפותיקי רק דאיירי דהן במקום אחר ואז לא יכול לומר הנחתי
אך תקשה דאי בדאיקני יכול לומר הנחתי אפי' שהן במקום אחר דכיון דל"ש ש"ד א"כ אכתי תקשה אמאי שטר מאוחר כשר הא יכול לבא שיטרוף שלא כדין הגם דאיקני משתעבד כגון באיכא ב"ח במקום אחר דהוא יאמר שאינו מאוחר ולא הוי דאיקני ולא יוכל לומר הנחתי ובאמת הוא דאיקני ויכול לומר הנחתי ויטרוף שלא כדין וכן לפי מה שאמרנו דבאגב אי דרבנן יכול לומר הנחתי הגם דב"ח הן במקום אחר א"כ תקשה הא דפריך הגמ' בב"ב וליחוש דילמא אקני ליה מטלטלין אגב קרקע וקשה לוקמא דאיירי דיש לו ב"ח רק שהן במקום אחר ובקרקע דש"ד שייך לומר שמעמידה בפני בע"ח משא"כ במטלטלין דכיון דיש לו רק ב"ח הגם שהן במקום אחר יוכל לומר הנחתי אע"ג דאקני ליה אגב קרקע כיון דאגב הוא רק מדרבנן:
והנה לפי ס' קהלת יעקב הנ"ל דאפי' לשיטת התוס' דקא"ג הוא מדרבנן זהו במכר משא"כ במתנה כמו דחזינן דר"י דסובר דבר תורה מעות קונות מ"מ במתנה ר"י מודה דמשיכה קונה והוא הדין קנין אגב במתנה קונה מהתורה ולפי זה יש לומר דשיעבוד מטלטלין אגב קרקע קני מדאורייתא דכיון דליכ' שיעבוד אחר כמו במתנה דאגב דאורייתא אך לר"ל דכבר אמרנו דלדידי' אפי' במתנה קנין אגב רק מדרבנן אז ה"ה שיעבוד מטלטלין אגב קרקע הוא רק מדרבנן ולפ"ז ניחא קושי' הנ"ל:
ובזה ניחא הא דהקשה בתשובות תועפות ראם על הא דפריך הגמ' בפסחי' (דף ל"א) ותסברא אימא סיפא אבל נכרי שהלוה לישראל על חמצו דברי הכל עובר והא איפכא מיבעי ליה וקשה דהרי כתב הרמב"ן דבמטלטלי ל"ש למפר גובה אך מיירי בשהקנהו מטלטלי אג"ק וידוע דאגב הוא רק קנין דרבנן וא"כ בשלמא ברישא עובר דאזלינן לחומרא בשביל דרבנן מהני קנין אגב אבל בסיפא דהוי להקל מש"ה ל"מ כיון דאגב לא הוי רק מדרבנן ולפי מה שאמרנו דאליבא דר"מ ק"א דאוריית' ניחא בפשיטות דפריך הגמ' שפיר אמאי סובר ר"מ דעובר בסיפא דכיון דלמפרע גובה והוא כתב שם דכיון דמיירי לאחר פסח א"כ ליכא רק איסורא דרבנן תו מהני קנין דרבנן להפקיע איסור דרבנן אלא למ"ש מהריב"ל דאע"ג דס' דרבנן להקל מ"מ היכא דנתגלגל מאיסור דאורייתא לדרבנן אי אפשר להקל גם בדרבנן משום כיון דלענין איסור תורה צריך להחזיק לחומרא לא מקילינן גם בדרבנן א"כ כיון דבפסח דהוי איסור דאורייתא לא מהני ק"א וממילא גם לאחר פסח אע"ג דלא הוי רק איסור דרבנן מ"מ הוי כנתגלגל מאיסור דאורייתא לדרבנן אך כיון דבתוך הפסח אין לנו לדון מפאת הקנין כלל דאע"ג דנימא דהוי חמץ של נכרי מ"מ עובר מצד אחריות של ישראל וא"כ לא היינו צריכין לדון מצד הקנין כלל ומש"ה לאח"ז דמצד אחריות אין כאן איסור תו מהני הקנין דרבנן אגב קרקע יע"ש:
ובזה ניחא קושי' התוס' שם דאביי האיך יתרץ הך ברייתא דאמאי לכ"ע עובר בסיפא כיון דלמפרע גובה נהי דלא קני משכון אך יש לומר דכיון דאיירי בהרהינו אצלו וא"כ ליכא משום אחריות דלא היה באחריותו והי' צריכין לדון מצד הקנין גם בתוך הפסח ואז לא מהני קנין דרבנן וע"כ אפי' לאחר פסח דרק מדרבנן הוי נתגלגל מאיסור דאורייתא לאיסור דרבנן ולא מקילינן אפי' בדרבנן ובישראל שהלוה לנכרי דסובר ת"ק דמותר אע"ג דלמפרע גובה משום דרק מדרבנן למפרע שלו דק"א רק מדרבנן לא קנס בעבר על דרבנן ור"מ לשיטתו דקנס בדרבנן יותר מדאורייתא וע"כ עובר. אך לפי מה שאמרנו בלא"ה ניחא דנהי דק"א רק מדרבנן מ"מ שעבוד אגב לכ"ע דאורייתא מה שאין כן אביי לשיטתו דסובר כריש לקיש דמשיכה הי' דאורייתא ולפ"ז אפי' במתנה ושיעבוד אגב קרקע רק מדרבנן וע"כ לא קשה האיך יתרץ הך ברייתא דיש לומר דמש"ה עובר בסיפא נהי דנשתעבד לו אגב קרקע דכיון דאגב לא מהני לדאורייתא משום דאגב רק מדרבנן הי' וברישא לחומרא עובר אע"ג דקנין דרבנן הוא:
והנה מהרי"ף דקידושין דהשמיט הך איבעי' שם שדה לאחד ומטלטלין לאחר אי קני' ע"י אגב והי' להרי"ף להבי' ונפק"מ לענין תפיסה וע"כ נראה להוכיח דסובר דקנין אגב רק מדרבנן ולא מהני תפיסה דהא בכנה"ג הקשה דאמאי ס' ממון אזלינן לקולא והא הוי ס' איסור גזל ותירץ דאי יתן להתובע יהי' אצלו ס' גזל ולפ"ז הכא באגב לא מהני תפיסה אי תפס הלוקח דצריך להחזיר משום ס' גזל ואי יחזור למוכר לא יהי' ס' גזל אצלו דלית' דלא יהי' רק ס' איסור גזל דרבנן דאפי' אי קני הלוקח הא אגב רק מדרבנן ואזלינן לקולא משא"כ לגבי לוקח יהי' ס' גזל דאורייתא ואזלינן לחומרא וממילא לא מהני תפיסה: