חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרנח
סעיף ו. לא יתננו לקטן ביום א' קודם שיצא בו וכו' ע' או"ח ומנ"פ הביא בשם תשו' שו"מ בלולב משנה העברה דפסול מה"ט דבשנה הקודמת נתנו לקטן וא"י להקנות בחזרה וא"כ א"י לצאת בו בשנה הבע"ל ביום א' והעולם אינם נזהרין בזה וע' מנ"פ בזה ונ"ל בזה הנה הר"ן שהובא בב"י הקשה דאם הקטן ח"י להקנות הרי בטל התנאי וממילא גם המעשה בטל והוי למפרע של הנותן כיון דהקטן אינו מקיים התנאי להחזירו ותו' דכיון דא"י להחזיר הוי כמתנה תנאי דא"א לקיימו והתנאי בטל ומעשה קיים ע"ש. והנה חידש לנו הר"ן דהא דמשפטי התנאים הוא תנאי שאפשר לקיימו ל"ד באם הי' התנאי שא"א לקיימו בפועל כמו דמבואר במשנה ע"מ שתעלי לרקיע וכדומה אך גם תנאי שבפועל אפשר לקיימו רק ע"פ דינא א"א לקיימו כגון דא"י להקנות מחמת דהוא קטן ואין קנינו קנין ג"כ הוי א"א לקיימו אבל נ"ל דד"ז תלוי בב' תי' תוס' כתובות (נ"ו א') שהקשו שם בהא דמתנה ע"מ שכתוב בתורה דתנאו בטל דהרי א"כ יבטל המעשה כיון דלא קיים התנאי ותי' דל"ה דומיא דתנאי ב"ג וב"ר וכו' ע"ש אבל בתוי"ש שם תי' כמ"ש הר"ן הנ"ל דכיון דא"א לקיימו מצד שהוא נגד ד"ת הוי כע"מ שתעלי לרקיע ע"ש ומוכח דתוס' שם דתי' תירוצים אחרים לא ניחא להו לומר כן דהוי זאת א"א לקיימו. והנה בב"י חו"מ סי' רל"ה הביא מדברי הה"מ פכ"ט ממכירה בדעת הרמב"ם דאע"ג דאם נתנו לקטן זוכה מה"ת משום דא"מ לקטן מ"מ אם מכרו לו שדה ל"מ אע"ג דג"כ הי' דא"מ לקטן מ"מ כיון דכונת המקנה הי' רק משום דרוצה לזכות במעות של הקטן ונתינת הקטן במעות ל"מ מידי ממילא בטלה גם נתינת הבעלים בהשדה להקטן ע"ש. ולדברי הר"ן והתוי"ש הנ"ל הרי לא עדיף זאת מאם התנה בפירוש בתנאי כפול שמוכר לו השדה ע"מ שתתן לי מעות ואמרי' דל"ה תנאי משום דא"א לקיימו ובזה התנאי בטל ומעשה קיים מכ"ש דלא התנה בת"כ רק מכר בסתם במעות דיהא התנאי של המעות בטל ומעשה הנתינה קיים ובעכצ"ל דשי' הרמב"ם והה"מ ושאר פוסקים ס"ל דזה ל"ה תנאי שא"א לקיימו דאם לא קיים התנאי בטל המעשה. וליישב קו' הר"ן הנ"ל והפוסקים הנ"ל צ"ל דבאמת אם הי' מתנה עם הקטן שנותן לו האתרוג ע"מ שתחזירנו לי שצריך לו לצאת בו אז בכה"ג אם ל"מ חזרתו הי' אמרי' באמת דבטל המעשה למפרע כיון דלא קיים התנאי אבל הכא הרי ל"ה אמר לו שצריך לו לצאת בו רק שיחזירנו לו רק דאומדנא הוא דרוצה בו לצאת בו ואנן הוא דאמדינן דעתו דבזה האופן ל"ה נותן לו אם ל"ה יכול לצאת בו מחמת הקטן והרי נודע מדברי הרא"ש ב"ב דלבטל מתנה צריך אומדנא ברורה ע"ש ובקצה"ח סי' ר"נ סק"ה ביאר כונתו דהרי הוי דברים שבלב רק דכבר כ' המרדכי דדברים שבלב כל אדם הוי דברים א"כ צריך גם האומדנא שיהי' ברורה בלב כל אדם ובאתרוג אע"ג דהתנה ע"מ שתחזירהו מ"מ לא ברורה לנו אם צריך לו להוציא בו דאולי כבר יצא בו ורוצה בו לד"א וממילא גם החזרת הקטן ומשו"ה ל"מ לבטל המתנה ומעתה זה ניחא לענין אי רוצה בו הנותן לצאת בו בשנה הראשון וביום שנתן להקטן דל"ה אומדנא ברורה דאולי כבר יצא בו אבל שנאמר שלא לצאת בו גם בשנה שאחריו הרי הוי אומדנא ברורה בלב כל אדם דצריך לו להוציא בו דהרי עדיין לא יצא בו ואם נאמר דא"י להחזיר הרי שוב בטל המעשה וא"ש ודוק היטב:
עוד י"ל בסגנון הנ"ל דהנה מו"ר הגאון ז"ל הקשה לשי' הרי"ן מיגאש שהובא במח"א דבמעמ"ל יוכלו לכופו ע"י בי"ד להחזיר וקיים בזה התנאי ול"צ שיחזירהו מרצונו ע"ש א"כ אמאי הוי א"א לקיימו דהרי יוכל לקיימו ע"י כפיית בי"ד וא"כ הוי אפשר לקיימו וא"כ הדקו"ל דתנאי בטל ומעשה קיים ע"ש. ובאמת כי לשי' תי' הר"ן דגם בא"א ע"פ דינא להחזיר הוי ג"כ תנאי שא"א לקיימו א"כ מה נרויח בזה לצאת בו יד"ח ביוט"א הרי א"א לכופו ביו"ט דאין דנין ביו"ט ושוב א"א לקיימו ותנאי בטל ומעשה קיים וכנ"ל וא"כ זה ניחא שלא לצאת בו ביו"ט א' שהקטן יצא בו אבל ממילא לא נוכל לומר שלא יכול לצאת בו בשנה הבע"ל דהרי בכה"ג יכלו לקיים התנאי ע"י כפיית בי"ד והמעשה בטל למפרע וא"ש. ומו"ר הגאון ז"ל העיר בדבר חדש דלשנה הבע"ל יכול לצאת בו לפמ"ש בלח"מ ונט"ש דקנין דרבנן היכי דחל קודם דנ"מ לדאורייתא מהני גם לדאורייתא א"כ בפעוטות דמקחן מקח ומתנתן מתנה במטלטלין מדרבנן טהני לשנה הבאה
דהי' מקודם חל קנין דרבנן ע"ש אבל צ"ע לפ"ז בגוף ד' הש"ס סוכה דלא יתן לקטן ביום א' משום דלא יכול להקנות בחזרה הרי אם דנין לענין גוף האתרוג בדין ממונות מהני משום כדי חייו במטלטלין משום הבד"ה ובכה"ג מהני גם לענין איסורא אפי' כשהם ביחד וכמ"ש תוס' יבמות (ע"ט ב') ד"ה בימי ע"ש וע' תוס' כתובות (כ"ז א') ותוס' גיטין (מ' ב') ויש ליישב וצ"ע:
סעיף ט. ברמ"א. וכל אדם ישתדל ויהא זריז במצוה לקנות לו לולב ואתרוג לבד וכו'. ע' ד"מ העתיק מדברי מהרי"ל וסיים דאפי' חל יום הראשון בשבת ע"ש וא"י למה השמיטו ברמ"א כאן:
בשע"ת סק"ו בשם שו"ת משאת משה דאם גזל אתרוג מחבירו ונטלו ביו"ט ובחוה"מ פייס אותו בדמים ומחל לו יצא למפרע והברכ"י הביא ראי' לזה וכו' ע"ש. והנה הספר מ"מ וגם הברכ"י אינו תח"י והדבר צ"ע טובא דאם האתרוג בעין בשעה שפייסו בדמים הרי בחפץ ל"מ מחילה ורק בהדמים שנתן לו יקנה אותו והיכי מצינו זאת דהחפץ יקנה לו למפרע ואדרבא נראה ראי' דל"ה קנין למפרע מש"ס סוטה (מ"ג סוע"א) ולא חנכו פרט לגזלן לימא דלא כריה"ג וכו' זה המתיירא מעבירות שבידו אפ"ת ריה"ג כגון דעביד תשובה ויהיב דמי א"ה הו"ל לוקח וליהדר כיון דמעיקרא בתורת גזילה אתא לידי' לא ע"ש ומבואר דאע"ג דיהיב דמי מ"מ ל"א דהו"ל לוקח למפרע והדבר ק"ו דהתם בבית דאינה נגזלת ורק דהתורה מיעטי' לגזל בית אמרי' דאפי' יהיב דמי ל"ה לוקח למפרע מכ"ש במטלטלין דנגזלין דל"ה לוקח למפרע ואי לקח האתרוג בדמים ולא נתן לו הדמים ובחוה"מ נתן לו הדמים בכה"ג ג"כ לא מבע"ל כלל דיצא בו אפי' לא נתן לו הדמים דרק דמים הוא שחייב לו אבל כל עיקר השאלה יסובב עפ"מ שכ' הח"מ וב"ש סי' ק"כ דהיכי דנתן לו בהקפה אדעתא דיתן לו הדמים תיכף בעד הסחורה ולא יתן לו הדמים הוי החפץ גזל בידו ע"ש והובא בנה"מ סי' צ"א ואנכי הבאתי לזה מש"ס ב"ק (ק"ה ב') וירושלמי מע"ש (פ"א ה"א) ע"ש וא"כ אם קנה אצלו אתרוג ע"מ ליתן לו המעות מיד ולא נתן לו דלא יצא יד"ח דהרי האתרוג הוא גזול בידו ובחוה"מ מחל לו המעות ובזה יש לדון אם מחילה מהני למפרע ויצא בעת נטילתו ביו"ט ונ"ל ראי' לזה מתשו' הרמב"ן שבב"י יו"ד רס"י רכ"ח וז"ל שם ומחילה ויחל הכל א' שלשון לא יחל לא יתיר והענין כמתיר הקשר שחזר הענין כאלו לא הי' כאדם שמצא חבל קשור והתירו וה"ה כאלו לא הי' וזהו שאמרו חכם עוקר הנדר מעיקרו ומחילה שעושה החוב או החטא כאלו לא הי' וכו' ע"ש ומוכח כהמ"מ כאן וע' כתובות (מ"ד א') רש"י ד"ה ביטל ובהגהות רש"ש שם ביאר שם דמחילה ל"מ למפרע רק מכאן ולהבא ומשו"ז תמה על התוי"ש שם דלמה לא ישלם לו בעד הפירות שאכל בעוד שהשדה הי' של המקבל ע"ש להנ"ל י"ל דהתוי"ש ס"ל כהרמב"ן הנ"ל וע' תוס' שבת (קמ"ט ב') מוכח דאם מחל על הריבית ל"ה ריבית ע"ש ומוכח קצת דמחילה מהני למפרע אבל התם י"ל דהכונה דמוחל לו בשעת נתינה דנותן לו אדעתא דמתנה ול"ה ריבית בשעת מעשה כלל וע' תשו' הרשב"א שבב"י אה"ע סי' צ"ו כ' שם דאי נשבעה האשה שלא נטלה מכתובתה והיא נטלה כבר הוי שבועת שקר אע"ג דמחל הבעל לה מה שנטלה ול"מ מחילת הבעל למפרע שלא יהי' שבועת שקר ע"ש ומבואר להיפוך ויש לדחות ג"כ דמשבועה אין ראי' כ"כ דתלוי בביטוי שפתיים והכא בשעת ביטוי הוי שבועת שקר ל"מ למפרע וע' תוס' כתובות (ע"ג א') ד"ה לא הקשו דהיכי ס"ד דטעמא דרב דכיון דכנסה בלא בעל אחולי אחיל לתנאי והרי הוא קדשה ע"ת והיכי מהני המחילה למפרע להיות הקידושין חלין למפרע ותי' דהי' בדעתו בשעת הקידושין דאם ימחול אח"כ התנאי יחולו למפרע הקידושין ע"ש ומבואר דזה רק לפי הס"ד טעמא דרב אבל באמת לא מהני המחילה להיות קידושין למפרע רק בבעל דא"א עבב"ז ומקדש בהקידושין עכשיו וה"נ פשי' דל"מ פיוס הלוקח להיות יוצא למפרע בנטילת האתרוג וז"ב: