חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן תרנג
סעיף א. ש"ע. הדס של מצוה אסור להריח בו אבל אתרוג מותר להריח בו וכו' וע' טו"ז הטעם דהדם דעומד רק להריח והוקצה רק לזה אבל אתרוג דעומד לאכילה ולא הוקצה מריח ומשו"ה מותר להריח ע"ש. ויש להטעים יותר דלכאורה צ"ע דכיון דקיי"ל קול מראה וריח אין בו משום מעילה משום דריחא לאו מלתא וע' תוס' פסחים דאפי' לכתחלה מותר בהקדש בדברים הנ"ל וא"כ מה שייך לומר דהוקצה מריחא כיון דלאו מילתא הוא ול"ש בזה הקצאה ובברכות (רפ"ו) מנין שמברכין על הריח כ' הצל"ח שם משום דא"ב מעילה ואתרבי בפי' שצריך לברך עליו אבל מה שייך בזה מוקצה אבל לפמ"ש תוס' ע"ז (י"ב ב') דבהדס דעיקרו לריח אמרי' בזה ריחא מלתא היא ע"ש א"כ זה החילוק בין הדם לאתרוג דבאתרוג דאין עומד להריח א"כ ריחא לאו מלתא ול"ש מוקצה בזה וז"ב: