אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרנא

סימן תרמט

מג"א סק"ו בשם הב"י האו"ח דאם נטל בידו אחת כל הארבע מינין לא יצא ע"ש אבל בטו"ז לקמן ס"ק י"ד חולק ע"ז וס"ל דיצא ע"ש ונ"ל להכריע בזה דאם נטלם כל הד' מינין ביד ימין יצא דהרי לא עשה כלום רק במה דהעלה האתרוג ונטלו בימין והרי גם התורה הקדימו בקרא אבל אם נטלם כולם ביד השמאל והוריד הג' מינין מדרגתם דהי' צריך לנטלם בימין ומשו"ה פסול וע' רמ"א סעי' ג' דהשולט בב' ידיו נוטל הארבעה מינין כשאר כל אדם ע"ש ולעיל כ' דבאיטר אזלי' בתר ימין ושמאל דידי' וא"כ הכא הרי שולט בב' ידיו בשוה והוא צריך ליטול הלולב בימין ואתרוג בשמאל להנ"ל י"ל ע"פ הש"ס בכורות (מ"ה) פליגי ר' ורבנן בשולט בשתי ידיו דר' ס"ל כחושתא אתחלא בימין ורבנן ס"ל אדרבא בריותא אתחלא בשמאל ע"ש וכיון דפסקינן כרבנן וא"כ בשולט בשתי ידיו הוי שניהם כומין ומשו"ה אין נ"מ כ"כ אם נוטל האתרוג ג"כ בימין וכנ"ל וא"ש:

טו"ז סק"ה. הטעם דלא כתב בהא דיהי' עובר לעשייתן שלא נתכוין לצאת בו משום דחיישי' לשכחה כיון דתלוי רק בכוונה משא"כ בב' דרכים הראשונים דאתה מצריכו לעשיי' ל"ח לשכחה ע"ש ואם באנו לידי מידה זו לטעמא דחיישי' לשכחה יש להמתיק יותר עפמ"ש רש"י זבחים (כ"א רע"ב) ד"ה א"ב דלגזירת שיקוע ליכא למיחש היכי דמצאו משוקע והעלהו ועכשיו הגיע הזמן הסמוך לפיסולו לא פשע בו והדר משקע לי' ול"ד למעלהו בלילה שמניחו לקדש בו כהנים הבאים תמיד להקטיר ואתי למפשע בה וכו' ע"ש וה"נ כיון דהדרך הי' שנוטל כ"א מיד חבירו בביהכ"נ באתרוג השותפין וכמ"ש המג"א בשם אבן שואב ושל"ה ונוטל מיד חבירו האתרוג מהופך זוכר ליתנו ליד חבירו ג"כ מהופך וכן חבירו לחבירו משא"כ אם יהי' העצה רק שיכוין שלא לצאת בו לא יהי' לו סימן לצאת בו וכנ"ל אבל מ"מ בגוף פרט זה דיכוין שלא לצאת בו דאפי' למ"ד מאצ"כ אבל אם כוון שלא לצאת בו לא יצא כבר כ' הב"ח דלאו כ"ע מודו בזה וע' פנ"י גיטין (מ"ה) כ' בסתמא דל"מ מחשבה לפסול בדבר דא"צ מחשבה ע"ש ובאמת כי הוא מחלוקת הפוסקים כמבואר כן וע' אס"ז ב"ב (צ"ה) כ' דאפי' למאי דאמרי' דכלי מקדש שלמ"ד מ"מ בכוון שלא לקדש אינו מקדש ע"ש ובחי' הבאתי מש"ס מנחות (צ' א') מוכח להיפוך ואכ"מ. וכ"כ

הפמ"ג יו"ד סי' ג' בשם רש"ל בהא דשחיטת חולין דא"צ כונה ע"ש ובאמת כי לדעתי הוא מחלוקת בין ר"י לר"י בש"ס ע"ז (כ"ז א') כותי לא ימול את ישראל מפני שמל לשם הר גריזים א"ל ר' יוסי וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה וכו' ע"ש ומבואר דר' יוסי ס"ל דכיון דל"צ מילה לשמה לא מגרע אם מל לשם דבר אחר לשם הר גריזים אבל ר' יהודא י"ל דס"ל דאע"ג דל"צ לשמה מ"מ היכי דכוון בפירוש להיפוך מגרע וע' סוכה (מ"א ב') ר' יוסי אומר יוט"א שחל להיות בשבת ושכח והוציא הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציאו ברשות ובש"ס אמר ע"ז אמר אביי ל"ש אלא שלא יצא בו אבל ויצא בו חייב הא מדאגבהיה נפיק בי' אמר אביי כשהפכו וכו' ובתוס' לעיל (ל"ט א') הקשו אמאי לא משני בכוון שלא לצאת בו ע"ש להנ"ל התם לר"י לשיטתו דס"ל דבכה"ג דל"צ כונה לא מגרע הכונה להיפוך לא יכול לשנות כן משא"כ לדידן באמת מהני וא"ש:

והנה בתוי"ש יבמות (מ"ו ב') הקשו דהתם קאמר ר"י בברייתא דל"מ מילה בהיותו נכרי וצריך להטיף דם ברית כשבא להתגייר והכא בש"ס ע"ז קאמר ר' יוסי לר"י וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה אלא מל וכו' וסותר דברי ר' יוסי לר' יוסי ותי' דבע"ז מיירי ר' יוסי כשישראל עומד ע"ג ע"ש ולפ"ז נסתר כל מה שכתבנו כאן דגם ר' יוסי יודה דאפי' היכי דא"צ כונה מ"מ פוסל כונה להיפוך והכא רק משום דמיירי בישראל עע"ג אבל לכאורה דברי התוי"ש תמוהים דהרי מדברי ר"י שהשיב ע"ד ר"י וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה מבואר דא"צ עע"ג דבאופן זה הרי הוי לשמה כיון דישראל עע"ג ומלמדו לעשות לשמה אבל במק"א בחי' כתבתי בזה דהתוי"ש ס"ל לשי' ר"י דבאמת ס"ל דאע"ג דלא צ"ל לשמה מ"מ כונה להיפוך פסיל אבל שי' ר' יוסי דזה הוי פסול רק מדרבנן ולא כר"י דס"ל דבכה"ג כונה להיפוך פוסל מה"ת. והנה בישראל עע"ג הרי ל"מ דעכו"ם אדעתא דנפשי' עביד וכמו דל"מ בגט בכותב עכו"ם וישראל עע"ג מה"ט אבל הרי כ' הה"מ שהובא בב"י אה"מ סי' קכ"ב דהא דעכו"ם אדעתא דנפשי' זה הוי רק ספיקא דדלמא עושה לשמה רק מספיקא ל"מ דדילמא אדעתא דנפשי' עביד ע"ש ובמק"א הארכתי בזה ומשו"ה השיב ר' יוסי לר"י דפוסל בכותי משום דמל לשם הר גריזים וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה וכיון דא"צ מילה לשמה אע"ג דבאמת הכא גרע משום דהוי כונה להיפוך מ"מ הרי ל"ה ודאי רק ספיקא וכמ"ש הה"מ הנ"ל והוי א"כ סד"ר וכשר וא"כ ד' הש"ס וכי היכן מצינו מילה מה"ת לשמה ודברי התוי"ש הם עולים בקנה אחד וא"ש:

טו"ז סק"ו הקשה על הב"י וכ' ותו תימה דלמה יהא חציצה טפי כשאוחז בדופני הכלי משאוחז ביד הכלי או בשוליו וכו' ע"ש ע' תוס' סוטה (י"ט א') ד"ה וכהן בשם ירושלמי ואין הדבר כיעור מניח מפה ואין חוצץ וכו' מוכח כן ע"ש ותבין:

סעיף יא. צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענוע וכו'. ע' כפ"ת לסוכה ל"ז הביא ראי' לזה מהש"ס שם ע"ש. והנה בצל"ח שבת (קל"א) כ' דאם נטל הלולב ואתרוג במחובר לקרקע יצא ובהגהות מנ"פ הקשה עליו מחולין (ט"ז) דממעט שחיטה במחובר רק בתלוש מקרא ויקח את המאכלת ולקיחה משמע רק בתלוש ע"ש ומו"ר הגאון ז"ל הביא מביכורים (פ"ג מ"א) בענין קריאת שם במחובר או בתלוש דמשמע שם דאע"ג דכתיב ולקחת מ"מ מהני במחובר ע"ש ויותר הו"ל להביא מעיקר חיוב ביכורים דהו"ל גם כשהוא עדיין על האילן וכמ"ש תוס' ב"ב (פ"א א') דתרומה הוי רק כשהיא תלושה ומרוחה אבל ביכורים הוי חובת הגוף ומשו"ה גם כשהפירות על האילן חייב ע"ש והרי עיקר מצות ביכורים הוא מהקרא ולקחת מראשית כל וגו' ומנ"ל לחייב כשהוא עדיין במחובר וראיית המנ"פ מיישב מו"ר ז"ל בכמה אנפי ע"ש. ולדעתי יש עוד ראי' ברורה דהרי הבאה לכ"ע הוא רק בתלוש דהרי לר"ש בביכורים הנ"ל דבתלוש הוא רק משום דמקשינן לקיחה להבאה ע"ש והרי באתנן זונה דכתיב לא תביא אתנן זונה וגו' ובש"ס ע"ז (מ"ו) פוסל אתנן זונה בין בתלוש בין במחובר וכן פסק הרמב"ם פ"ד מאי"מ ה"ט ע"ש וגם בלשון קיחה מצינו דל"ד ליקח דבר תלוש ממקום למקום אחר רק לקיחה עצמו לצד אחר ולמחשבה אחרת כמו ויקח קרח וגו' שפי' רש"י שלקח עצמו לצד אחר לחלוק על משה וה"נ ולקחתם לכם פרי וגו' לקיחה לצד אחר ברוממות המצוה וחשיבותה וז"ב:

סעיף טו. לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד אבל בהדס וערבה מוסיף בה כל מה שירצה וכו'. זה דעת הרמב"ם אחר חזרתו לחכמי פרבינציא והרא"ש הביא דעת הרמב"ם קודם החזרה דאסור גם בערבה להוסיף וע"ז תמה הרא"ש דכיון דכתיב בתורה וערבי נחל וסתם ערבי הוי שתים אבל כל מה שמוסיף הוי בכלל ערבי ע"ש ונ"ל עפמ"ש הריטב"א יומא (ס"ב ב') דהא דאמרי' בכ"מ מיעוט רבים שנים דלאו מחמת ספיקא אמרי' כן אלא מתורת ודאי דלא הוי יותר משנים ע"ש וה"נ ס"ל לרמב"ם דערבי הוי רק שנים ולא יותר ובמק"א הבאתי בזה מתוס' ב"מ (ק"ג א') דנראה דתלוי בב' תירוצי תוס' שם וע' מנחות (פי"ג מ"ג) מוכח כן דאל"כ הרי יד הקדש על העליונה ומפ"מ יוצא בשנים ע"ש ותבין וי"ל דפליגי בזה ר"ע ורשב"א בב"מ (ד' רע"ב) ע"ש ולמאי דחזר הרמב"ם וס"ל דיכול להוסיף בעכצ"ל דס"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וכמ"ש תוס' ב"ב (ק"ב ב') ובלשון תורה ל"ה דוקא שנים וצ"ע וע' תוס' זבחים (ל"ט ב') ד"ה לבד בסוה"ד כתבו דבהזהות שבע אם הוספת יראה שקר אבל קרנות אם הוספת הוי ג"כ בכלל קרנות ע"ש:

מג"א ס"ק כ"ח כ' בד"מ בשם ירושלמי הניחו על הארץ אסור לטלטלו וכו' וצ"ע דהרי קיי"ל אין מוקצה לחצי שבת והאי הוי ראוי ביהש"מ וכו' ע"ש ע' תוס' שבת (מ"ג א') ד"ה כתבו דאפי' למ"ד יש מוקצה לח"ש זה רק לאכילה אבל לטלטול כ"ע ס"ל דאין מוקצה לח"ש ע"ש וא"כ בנ"ד דהוי רק טלטול בעלמא ל"ה צריך המג"א להקשות דקיי"ל אין מוקצה לח"ש וכנ"ל וע"ע תוס' ביצה (כ"ו א') ג"כ ע"ש אבל י"ל עפמ"ש המהרש"א ביצה (ל"ג) דכל מקום דמחלקינן בין אכילה לטלטול בעלמא אבל טלטול להשתמש בו הוי זאת אכילתו ואסור כמו אכילה ע"ש ומשו"ה הקשה דגם לטלטל הלולב לצורך מצוה דהוי כמו שימוש מ"מ יהא מותר דאין מוקצה לח"ש וצ"ע:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה