אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן תרלז

סימן תרלו

סעיף ב. יוצאין בסוכה שאולה וכו'. וע' ב"י הביא מרש"י סוכה (כ"ז) שפי' ברבנן דמוכח מקרא דכל האזרח ישבו בסוכות משום דא"א דמטי פרוטה לכל חד ובע"כ ע"י שאלה ומוכח דיצא ע"י שאלה ותוס' דחו דבלא"ה לר"א כמו דא"י לר"א בשאולה כ"כ א"י בשותפין ע"ש ולרש"י יוצא בשותפין ע"ש. ונראה דפלוגתתם הוא דר"א ס"ל י"ב ומשו"ה בשעה שיוצא בסוכה הוברר הדבר דסוכתו הוא ומשו"ה פירש"י אליבא דר"א דיצא בשל שותפות ורק משום דלא מטי פרוטה לכל חד וחד ול"ה שותפות אבל התוס' ור"ן דמיאנו בזה דאזלי לשיטתייהו בר"ן נדרים (מ"ו) שביאר באורך דבשותפין לענין שנאמר בשעה שמשתמש דבשלו הוא משתמש לכ"ע אמרי' ברירה ע"ש וא"כ קשה לפ"ז מ"ט דרבנן אליבא דר"א דא"י בשל שותפות אע"ג דס"ל בעלמא א"ב מ"מ הכא יוצא בזה ומשו"ה פי' דפלוגתתם לא תלוי בזה דלרבנן הוי שותפות כמו שאולה ואם בשאולה א"י גם בשותפין א"י אבל סברת רש"י צ"ע דמאי נ"מ דאין מגיע פרוטה לכל חד וחד דמ"מ כיון דכולן שוין ואין לא' מהם פרוטה רק כולם אין בה פרוטה שפיר הוי שותפות וע' תוס' זבחים (ו') ותוס' יומא (נ' ב') ד"ה אחיו דהיכי דליכא כה"ג וכולן מכפרי רק מקופיא הוי שפיר שותפין משום דכולן שוין אבל היכא דאיכא כה"ג והוא מכפר מקיבעא ושאר אחיו מקופיא אז לא מקרי שותפות ע"ש וה"נ בסוכה הוי שותפות וע' תוס' ב"ק (ק"י ב') דאפי' יורש פחות מש"פ הוי יורש ע"ש וע' חו"מ סי' רס"ב סעי' ב' והתם הוי הטעם משום דא"ח בהשבה רק אם יש פרוטה לבל חד ובלא"ה א"ח בהשבה אבל שותפין הוי אפי' בכה"ג וצ"ע: מג"א סק"ה. ואם אין רוצה ליתן דמי עצים לא יצא וכו'. ע' מחצה"ש כ' דאם רק מדחהו מיום אל יום לכ"ע יצא ע"ש אבל באמת יש בזה לדון עפמ"ש הנה"מ סי' צ"א סק"ט וסי' ק"צ סק"ז בשם הח"מ וב"ש סי' ק"כ דאם מכר לו חפץ ע"מ ליתן לו הדמים מיד אם לא נתן לו הדמים הוי למפרע החפץ בגזל בידו ול"א בכה"ג דרק דמים הוא שחייב לו ע"ש ובמק"א הבאתי מש"ס ב"ק (ק"ה ב') ל"צ דא"ל לא נתתי לך דמי שקיל תורך וזיל וע' אס"ז בשם הרשב"א שם מוכח בפי' כהנה"מ וע' ירושלמי מע"ש (פ"א ה"א) א"ר שניא היא דמשעה ראשונה הוא חייב וכו' ע"ש מוכח ג"כ כן וא"כ הכא דהי' גזול בידו וחז"ל עשו תקה"ש שיתן לו הדמים ומסתמא הי' התקנה שיתן לו הדמים בשעה

שרצה לעשות תשובה דאל"כ אין לדבר סוף וא"כ לא גרע תק"ח ממכר לו חפץ ע"מ כן ובמכירה בא לידו ומ"מ אם לא נתן לו המעות מיד כמו שהתנה עמו הוי גזול בידו ומכ"ש בכאן שמתחילה בגזל בא לידו וצ"ע. אבל בגוף הדין דמחולקים בטור רש"י ובה"ע אי לא נתן הדמים משום תקה"ש דבהע"ט ס"ל דהוי למפרע סוכה גזולה ולא יצא בה ובטור כ' דשי' רש"י אינו כן וכבר העירו דמש"ס סוכה (ל"א א') בההיא סבתא דצווחא לקמי' דר"נ ואמר ר"נ פעותא היא דא א"ל אלא דמי עצים בלבד ולשי' הבעה"ט הי"ל לומר דאם לא ניתן לו דמי עצים לא יצאו ומוכח דכיון דא"ל אלא דמי עצים אין נ"מ אפי' לא יתן לו הדמים ומוכח כרש"י. ונ"ל בזה הנה רש"י כ' דאע"ג דסוכה היא רק על ז' ימים מ"מ הוי בזה תקה"ש דקביעות דמצוה משוו לה קבע והוי עי"ז כבית דעשו תקה"ש ע"ש ובע"כ משום הבד"ה דא"צ ליתן לו רק דמים והפקירו העצים לגבי הגזלן והרי כתבו התוס' יבמות (פ"ט) דהבד"ה ל"ש רק אם הוא דבר תמידי אבל אם הוא רק לזמן ל"ש הפקר ב"ד ע"ש וא"כ יש לחלק בגוף הדין דאם הסוכה היא רק על ז' ימים והרי לבתר ז' ימי הסוכה יצטרך לסתור הסוכה ואז ל"ש תקה"ש א"כ על זמן ל"ש הבד"ה וא"כ אע"ג דאם רוצה ליתן לו הדמים הפקירו העצים לגבי הדמים אבל אם לא נתן לו הדמים בכה"ג לא יצא למפרע בהסוכה וכשי' הבהע"ט דל"ש בכה"ג לומר דרק דמים הוא שחייב לו ע"י תקה"ש וכמ"ש הב"י בשי' רש"י כיון דאחר הסוכות יחזור ויסתור סוכתו משא"כ אם הסוכה יהי' גם אחר סוכות והיא סוכה בנוי' על כל השנה והיא באמת בנין ולא מחמת קביעותא דמצוה אז בכה"ג אמרי' דמים הוא שחייב לו וכמ"ש בירושלמי שהובא בב"י לעיל סי' תנ"ד ואפי' אין נותן לו הדמים יצא בהסוכה וז"נ וברור לדינא וע' רש"י ב"ב (ו' ב') ד"ה דהי' דרכם בזמן הש"ס לקבוע סוכות החג על כל השנה ע"ש וא"כ בש"ס סוכה בההיא סבתא דאתיא לקמי' דר"נ שפיר א"ל אין לה אלא דמי עצים בלבד וכשי' רש"י דאפי' לא יתן לו הדמים יצא למפרע וכנ"ל וא"ש. והנה הטור כ' דהא דכ' בהע"ט דאם לא נתן הדמים לא יצא בסוכה משום גזולה זה דלא כדברי רש"י והב"י כ' דמרש"י לא מוכח כלל שיסבור דלא כבהע"ט רק מדלא משכח סוכה גזולה אלא בגזל סוכה שהיא על העגלה או על הספינה מוכח דלא ס"ל כהבהע"ט ע"ש ולדעתי יש לדון בזה דבאמת העיר הב"י על גוף דינו של הבהע"ט דאם גם לא נתן הדמים מ"מ י"ל דרק דמים הוא שנתחייב לו. והנה שי' רש"י במעילה (כ') דאם נטל אבן וקבעו בבנין הוי שינוי ובתוס' שם ובב"ק (דף כ') כתבו דמשום שינוי ל"מ דהוי שינוי החוזר לברייתו דהדר וסתר לה ע"ש. והנה בקצה"ח סי' ש"ס סק"ב הקשה על שי' רש"י דכ' דהוי שינוי דא"כ למה צריך לתקה"ש במריש שבנאו בבנין דהרי בלא"ה קנאו בשינוי ואין עליו רק דמים בעלמא ותי' הקצה"ח דהרי אמרי' בב"ק (ס"ו) העבים אלו המורישין ומבואר דגם אחר שקבעו בבנין מקרי מריש וא"כ הרי בש"מ בעי' לשי' הטור ורמ"א שינוי השם ג"כ ומשו"ה צריך רק לתקה"ש ע"ש אבל זה ניחא במריש שקבעו בבנין דנקרא עדיין מריש אבל בסוכה בגזל עצים דהדין דא"צ ליתן לו רק דמי עצים בלבד ויצא בהסוכה משום תקה"ש כמו בבית גמור וכמ"ש רש"י בסוכה (ל"א) הרי בסוכה בסכך בע"כ דלא נקרא אח"כ רק סכך ולא מריש וא"כ הוי גם ש"ה וא"כ הדקו"ל למה צריך בזה לתקה"ש לשי' רש"י דיוצא מדינא משום שינוי מעשה ובעכצ"ל כמ"ש תוס' הנ"ל דמ"מ הרי הוי שינוי החוזר לברייתו דאם יחסר הסוכה יוחזר להיות עצים כבתחילה ול"מ והרי מבואר בש"ס ב"ק (צ"ג) דשינוי החוזר לברייתו דל"מ הוא רק מדרבנן ומה"ת מהני גם שינוי החוזר ע"ש וא"כ לשי' רש"י ממ"נ יוצא יד"ח גם כשאין נותן הדמים דהרי כבר העיר הב"י דהרי אין מגיע לו רק הדמים מתק"ח וכ' הב"י דכיון דאינו רוצה בתק"ח ליתן הדמים דיינינן לי' בד"ת וצריך להחזיר העצים גופא אבל הרי העצים באמת קנה בשינוי ורק מחמת דהוי שינוי החוזר ל"מ וזה ל"ה רק דרבנן וא"כ בין מדרבנן ובין מדאורייתא קנה ויצא בה ובע"כ דלא ס"ל לרש"י כבהע"ט וכנ"ל וזה נחמד בעה"ש. ובזה יש ליישב ד' רש"י סוכה (ל') בהני אונכרי דא"ל ר"ה כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון כו' מ"ט סתם עכו"ם גזלני ארעתא נינהו וכו' וברש"י שם ושמא אותה הקרקע מישראל הוי וכו' ותמהו כולם דהרי גם גזל עכו"ם אסור מה"ת ולמה דייק רש"י ז"ל דחייש הכא רק משום גזל דישראל ע"ש. להנ"ל י"ל לפמ"ש הרמ"א חו"מ סוס"י שנ"ח בשם הה"מ דאע"ג דבגזל ל"מ שינוי החוזר לברייתו מ"מ זה רק בודאי גזל אבל בספק גזל מהני גם ש"ה החוזר לברייתו ע"ש והטעם י"ל עפמ"ש הש"ס ב"ק (צ"ג) דמה"ת מהני גם שינוי החוזר לברייתו רק מדרבנן ל"מ אבל מה"ת מהני ע"ש א"כ בספק גזל הוי סד"ר בשינוי החוזר ומשו"ה מהני ומעתה י"ל דגם בגזל עכו"ם אע"ג דאסור מה"ת מ"מ מהני בהו שינוי החוזר לברייתו דכיון דהוי רק מדרבנן ולפי המבואר בקצה"ח סי' ס"ו בשם הע"ש דלעכו"ם לא תקנו רבנן ע"ש ובקצה"ח מביא שם ראי' לזה מש"ס ב"ק (צ"ו ע"ב) א"כ מהני גם שינוי החוזר וא"כ הרי בש"ס סוכה הנ"ל הקשה הש"ס ולקנינהו בש"מ קסבר לולב א"צ אגד ואת"ל א"צ אגד שינוי החוזר לברייתו הוא ושינוי החוזר לברייתו ל"ק ע"ש ואי הוי החשש משום גז"ע הי' מהני שינוי החוזר ובע"כ פירש"י דהכא החשש דגזלי ארעתא מישראל וא"ש. אבל לענין דינא הרי העלה המג"א כהבהע"ט דל"א דמים הוא שחייב לו רק אמרי' דבכה"ג לא יצא ולא עשו בו תקה"ש ויש ראי' לזה מרמ"א חו"מ סי' שס"ג סעי' ה' ובסמ"ע שם דהא דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה והשבח שייך להגזלן דמ"מ אם השכיר לאחר השכירות שייך להנגזל דבכה"ג לא עשו תקה"ש ע"ש ומבואר דבתקה"ש ל"א בכ"מ דרק דמים הוא שחייב לו רק במה דתקנו ודוק היטב: מג"א סק"ז. ובהגהות יא"פ שם פי' דבגזל עצים שהי' עג"ק של הגזלן מהני והוי גזל דמטלטלין שחיברן הוי כמטלטלין ול"ה כקרקע במה שחברן ונגזלין והוי סוכה גזולה ע"ש ונראה דאם קיצץ העצים אדעתא לסכך בהם ולחברן לכ"ע הוי כמחובר דהרי הכל הטעם משום דקיי"ל כחכמים דבמה שמחבר לקרקעל"ה עדיין כמקרקעי ודלא כר"א (ב"ב ס"ו) דתלוש וחברו הוי מחובר ולפמ"ש בשו"ת הר המור סי' כ"ו דהיכי דהי' מתחלה ע"ד לחברן לקרקע גם לרבנן הוי כמחובר ואפי' כלי גמור לא מקב"ט ע"ש ובחיבורי להל' מקוואות כת"י הארכתי בזה והבאתי מתוס' שבת (י"א) דמוכח כן ומירושלמי שבת (פ"ז ה"ב) הד"א בנין לשעה הוי בנין וע"ג כלים הוי בנין כיון דהאבנים הוי עג"ק הוי כקרקע ע"ש וכדי שלא נימא דלא ליהוי שלא אליבא דהלכתא דהלכה כרבנן ודלא כר"מ מוכרחין אנו לומר כחילוק הנ"ל וא"כ בכה"ג יצא דאינה נגזלת וכנ"ל וז"ב:

במג"א תמה מהא דעושין סוכות ברה"ר וכו' ע"ש ובאו"ח החדש הביא מורי הגאון ז"ל בשם מהר"ח אלפנדרי שהביא מקרא דנחמי' שעשו סוכות ברה"ר בירושלים ע"ש ולדעתי י"ל דמירושלים אין ראי' דהרי ירושלים לא נתחלקה לשבטים והי' לכל ישראל שבכל העולם חלק בהם ומשו"ה הי' יכולין לעשות סוכות דהרי כבר העלה הר"ן נדרים (מ"ו) דבשותפין להשתמש בחצר לכ"ע אמרינן ברירה ע"ש וע' תוס' מגילה (כ"ו א') דמשו"ה אין משכירין מטות בירושלים כיון דהקרקע מקום המטות לא הי' מיוחד לבעלים ל"ה יכולין להשכיר המטות שע"ג הקרקע שפירות שלם ע"ש וה"נ הסוכה שע"ג הקרקע בירושלים ל"ה גזולה מה"ט וצ"ע ומ"ש באו"ח שם מירושלמי סוכה (פ"ג) כהדא דגמליאל זומא עביד לי' מטלא גישוקא עבר רשב"ל אמר מאן שרי לך וכו' ע"ש ע' ד"מ כאן הביא מהאו"ז שהביא מהירושלמי הנ"ל ע"ש:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה